תהו ובהו וחשך כלבושי השכינה בגלות - ובונה עולמות ומחריבן קדם הנביעה
זוהר חדש · תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות · מאמר 122 · פיסקה 28
לשון הזוהר
תָּא חֲזֵי כָּל אַתְוָן אִנּוּן מִסִּטְרָא דְּאַתְוָן דְּאוֹרַיְתָא דִּכְלִילָן בִּשְׁכִינְתָּא. צַדִּיק אִיהוּ נָטִיל לִשְׂמָאלָא דְּאִיהוּ יִצְחָק, קֵ"ץ חַ"י, חַי עָלְמִין קָשִׁיר בִּשְׂמָאלָא. וּשְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא אִתְּמַר בָּהּ, ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ׳ (ובהו). וּמִסִּטְרָא דִּימִינָא וָבֹהוּ, בּוֹ הוּא. וּמִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא ׳וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְּהוֹם׳ (שם). וְאִלֵּין אִנּוּן לְבוּשִׁין דִּשְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה בְּגָלוּתָא. וּמָאן גָּרִים הַאי. אֶלָּא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קֹדֶם דְּבָרָא עָלְמָא הֲוָה סָתִים יְהוָֹה. לְבָתַר אִתְפְּשַׁט ה' לְתַתָּא וְאִתְּמַר בֵּהּ ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ׳. וְרָזָא דְּמִלָּה ׳אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ׳ בְּהִבָּרְאָם. בְּה' בְּרָאָם. הֲרֵי לְךָ דַּהֲוָה לְבוּשֵׁהּ תֹּהוּ. וּבְגִין דָּא ׳כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹהִים וְגוֹ'׳ (שם). לֹא נָחִית נְבִיעוּ עָלֵהּ. בְּגִין דְּאָדָם אַיִן, דַּהֲוָה בַּעְלָהּ לְעֵלָּא סָתִים בְּאַיִן. עַד דְּאִתְפְּשַׁט ו' מִן יְהוּ דְּאִיהוּ בִּינָה ם דְּאִיהִי מְקוֹרָא דִּנְבִיעוּ דְּאִיהִי נְקֻדָּה סְתִימָאָה. וּמִיָּד ׳וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה׳. וְקֹדֶם דְּנַחְתַת הֲוָה קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בּוֹנֶה עוֹלָמוֹת וּמַחֲרִיבָן בְּגִין דְּלָא הֲוָה נְבִיעוּ נָחִית בְּהַהוּא זִמְנָא דְּנָחַת נְבִיעוּ לְגַבֵּי ה', הֲוָה שִׁירוּתָא מִחֶסֶד הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳אָמַרְתִּי עוֹלַם חֶסֶד יִבָּנֶה׳. וּבְגִין דָּא ׳לֹא תֹהוּ בְּרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ׳, וְאִתְּמַר בָּהּ (נ"א בה) ׳לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ׳. וּבְזִמְנָא דַּהֲוָה תֹּהוּ אָמַר ׳אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי׳. וְדָא קֵץ דְּיִצְחָק דאִתְּמַר בֵּהּ ׳כִּי אוֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה׳ (שם). דְּאִי אַנְתְּ בָּעֵי רַחֲמֵי עָלַיְהוּ. וְלֹא יָמוּ'ת מָשִׁי'חַ דְּאִיהוּ מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא. אָמַר לֵהּ וְהָא בּוֹנֶה עוֹלָמוֹת וּמַחֲרִיבָן קֹדֶם דְּאִתְבָּרֵי עָלְמָא אֶלָּא ׳מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית׳ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָזָא בְּמַחֲשַׁבְתֵּהּ כָּל דָּרִין דַּהֲוָה בּוֹנֶה וְאִתְחְרִיבוּ קֹדֶם דְּאִתְבְּרִיאוּ. חָזָא דַּהֲוָה עָבְדִין עוֹבָדִין דְּאִתְחֲרִיבוּ וְכֵיוָן דְּבָרָא וּמָנַע בִּרְכָּאן מִנַּיְהוּ, לוֹן חָשִׁיב כְּאִלּוּ הוּא חָרִיב לוֹן. וְדָא מְמַלֵּל עַל סוֹף יוֹמִין דְּאִלֵּין תּוֹלְדִין בִּישִׁין הֲווֹ גַּרְמִין דְּנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ. נְבִיעוּ דִּילֵהּ בִּתְרֵין עָלְמִין שְׁכִינָה עִלָּאָה וּשְׁכִינָה תַּתָּאָה. וְדָא אִיהוּ יֶחֱרַב בְּבַיִת רִאשׁוֹן, וְיָבֵשׁ בְּבַיִת שֵׁנִי. וּלְנֹחַ אִתְגַּלְּיָא מַה דַּהֲוָה עָתִיד לְמֶהֱוֵי, וְלָא בָּעָא רַחֲמֵי עָלֵהוּ. עַד דְּאָתָא מֹשֶׁה וּבָעָא רַחֲמֵי. וַעֲתִידִין הֲווֹ יִשְׂרָאֵל דְּלָא יִפְקוּן אֶלָּא חַד ׳מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה׳, מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה דְּהוּא דִין. וְאִתְחֲזַר עָלְמָא לְתֹהוּ וָבֹהוּ. וּבְגִין דְּבָעָא מֹשֶׁה רַחֲמִין עָלַיְהוּ שְׂמֹאל דּוֹחָה וְלָא יִפְקוּן בֵּהּ יִשְׂרָאֵל וְיָמִין מְקָרֶבֶת דְּאִיהוּ יְמִינָא מַטֶה כְּלַפֵּי חֶסֶד. וּמֹשֶׁה בְּגִין דְּיָהִיב גַּרְמֵהּ עָלַיְהוּ, יְהַב תֻּקְפָא לְדַרְגֵּהּ דְּאִיהוּ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, דְּאִיהִי אוֹרַיְתָא דְּאִתְיְהִיבַת בִּימִינָא. הָדָא הוּא דִּכְתִיב מִימִינוֹ ׳אֵשׁ דָּת לָמוֹ׳ (דברים לב). וּבְגִין דָּא פֻּרְקָנָא בֵּהּ תַּלְיָא הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וְגוֹ'׳. עַד כִּי יָבֹ'א שִׁילֹ'ה, דְּאִיהוּ מֹשֶׁה בְּחֻשְׁבָּנֵהּ יְסוֹד צַדִּיק בֵּהּ ס"ו תְּהֵא דּוֹחָה. אַף עַל גַּב דְּאוֹקִימְנָא בֵּהּ ׳כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה׳ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ. בְּגִין דְּאִתְקַשְּׁרָא בִּשְׂמָאלָא וְיָמִין מְקָרֶבֶת. בְּגִין דְּתַלְיָא מִנֵּהּ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא דס"ו אִנּוּן שִׁתִּין מַסֶּכְתּוֹת וְשִׁית סִדְרֵי מִשְׁנָה דְּאִתְיְהִיבוּ מִגְּבוּרָה. דְּאִיהוּ שְׂמָאלָא. שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים אִתְקְרִיאוּ דְּנָטְלִין מִגְּבוּרָה דְּתַמָּן אוֹרַיְתָא דִּבְעַל פֶּה דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה כְּלָלָא דס' מַסֶּכְתּוֹת וְשִׁית סִדְרֵי מִשְׁנָה.
תרגום
בא רְאֵה, כָּל הָאוֹתִיּוֹת הֵן מִצַּד אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הַכְּלוּלוֹת בַּשְּׁכִינָה. צַדִּיק נוֹטֵל לִשְׂמֹאל שֶׁהוּא יִצְחָק - ק"ץ ח"י, חַי הָעוֹלָמִים קָשׁוּר בַּשְּׂמֹאל. וְהַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה מִצַּד שְׂמֹאל נֶאֱמַר בָּהּ ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ' (ובהו). וּמִצַּד יָמִין 'וָבֹהוּ', 'בּוֹ הוּא'. וּמִצַּד עַמּוּד הָאֶמְצַע׳ - וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְּהוֹם' (שם). וְאֵלֶּה הֵם לְבוּשֵׁי הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה בַּגָּלוּת. וּמִי גָּרַם זֹאת? אֶלָּא הקב"ה קֹדֶם שֶׁבָּרָא אֶת הָעוֹלָם הָיָה סָתוּם - יְהוָֹה. אַחַר כָּךְ נִתְפַּשְּׁטָה ה' לְמַטָּה, וְנֶאֱמַר בָּהּ ' ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ׳ '. וְסוֹד הַדָּבָר: ' ׳אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ׳ בְּהִבָּרְאָם' - בְּה' בְּרָאָם, הֲרֵי לְךָ שֶׁהָיָה לְבוּשׁוֹ תֹּהוּ. וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹהִים וְגוֹ'׳ (שם), לֹא יָרַד נֶבַע עָלָיו, מִשּׁוּם שֶׁאָדָם אַיִן, שֶׁהָיָה בַּעְלָהּ לְמַעְלָה סָתוּם בְּאַיִן, עַד שֶׁנִּתְפַּשְּׁטָה ו' מִ'יְהוּ' שֶׁהִיא בִּינָה, ם' שֶׁהִיא מְקוֹר הַנֶּבַע שֶׁהִיא נְקֻדָּה סְתוּמָה. וּמִיָּד 'וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה'. וְקֹדֶם שֶׁיָּרְדָה, הָיָה הקב"ה בּוֹנֶה עוֹלָמוֹת וּמַחֲרִיבָן, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הָיָה נֶבַע יוֹרֵד. בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁיָּרַד נֶבַע אֶל ה', הָיְתָה הַתְחָלָה מֵחֶסֶד, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אָמַרְתִּי עוֹלַם חֶסֶד יִבָּנֶה '. וּמִשּׁוּם כָּךְ׳ (תהלים פט, ג) ׳לֹא תֹהוּ בְּרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ׳ ', וְנֶאֱמַר בָּהּ (נ"א בה) ׳לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ'. וּבִזְמַן שֶׁהָיָה תֹהוּ, אָמַר׳ ׳אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי׳ (בראשית ו, יג) '. וְזֶה קֵץ שֶׁל יִצְחָק שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳כִּי אוֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה' (שם), שֶׁאִם אַתָּה מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם, 'וְלֹא יָמוּת מָשִׁיחַ' שֶׁהוּא מִצַּד שְׂמֹאל. אָמַר לוֹ: וַהֲרֵי בּוֹנֶה עוֹלָמוֹת וּמַחֲרִיבָן קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם? אֶלָּא 'מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית' שֶׁהקב"ה רָאָה בְּמַחְשַׁבְתּוֹ כָּל הַדּוֹרוֹת שֶׁהָיָה בּוֹנֶה וְנֶחֶרְבוּ קֹדֶם שֶׁנִּבְרְאוּ. רָאָה שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים מַעֲשִׂים שֶׁגָּרְמוּ חֻרְבָּן, וְכֵיוָן שֶׁבָּרָא וּמָנַע בְּרָכוֹת מֵהֶם, נֶחְשָׁב לָהֶם כְּאִלּוּ הוּא הֶחֱרִיב אוֹתָם. וְזֶה מְדַבֵּר עַל סוֹף יָמִים, שֶׁאוֹתָן הַתּוֹלָדוֹת הָרָעוֹת גָּרְמוּ שֶׁ'נָּהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ'. נֶבַע שֶׁלּוֹ בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת שְׁכִינָה עֶלְיוֹנָה וּשְׁכִינָה תַּחְתּוֹנָה, וְזֶהוּ 'יֶחֱרַב' בְּבַיִת רִאשׁוֹן, 'וְיָבֵשׁ' בְּבַיִת שֵׁנִי. וּלְנֹחַ נִגְלָה מַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת, וְלֹא בִּקֵּשׁ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם, עַד שֶׁבָּא מֹשֶׁה וּבִקֵּשׁ רַחֲמִים. וַעֲתִידִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יֵצְאוּ אֶלָּא אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה, מִצַּד הַגְּבוּרָה שֶׁהוּא דִּין, וְהָיָה הָעוֹלָם חוֹזֵר לְתֹהוּ וָבֹהוּ. וּמִשּׁוּם שֶׁבִּקֵּשׁ מֹשֶׁה רַחֲמִים עֲלֵיהֶם שְׂמֹאל דּוֹחָה וְלֹא יָצְאוּ בּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְיָמִין מְקָרֶבֶת שֶׁהוּא יָמִין נוֹטֶה כְּלַפֵּי חֶסֶד. וּמֹשֶׁה, מִשּׁוּם שֶׁנָּתַן עַצְמוֹ עֲלֵיהֶם, נָתַן תֹּקֶף לְדַרְגָּתוֹ שֶׁהוּא עַמּוּד הָאֶמְצַע, שֶׁהִיא הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בְּיָמִין, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב 'מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ'. וּמִשּׁוּם כָּךְ הַפֻּרְקָן בּוֹ תָּלוּי, זֶהוּ׳ (דברים לב) שֶׁכָּתוּב ׳לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה׳ (בראשית מט, י) ' וְגוֹ', עַד 'כִּי יָבֹא שִׁילֹה' שֶׁהוּא מֹשֶׁה בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ - יְסוֹד צַדִּיק, בּוֹ ס"ו תְּהֵא דּוֹחָה. אַף עַל גַּב שֶׁבֵּאַרְנוּ בּוֹ 'כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ', מִשּׁוּם שֶׁנִּקְשָׁר בַּשְּׂמֹאל וְיָמִין מְקָרֶבֶת, מִשּׁוּם שֶׁתָּלוּי מִמֶּנּוּ עַמּוּד הָאֶמְצַע שֶׁל ס"ו - הֵם שִׁשִּׁים מַסֶּכְתּוֹת וְשֵׁשׁ סִדְרֵי מִשְׁנָה שֶׁנִּתְּנוּ מִגְּבוּרָה שֶׁהוּא שְׂמֹאל. שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים נִקְרְאוּ הַנּוֹטְלִים מִגְּבוּרָה, שֶׁשָּׁם תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה, כְּלַל שֵׁשִׁים מַסֶּכְתּוֹת וְשֵׁשׁ סִדְרֵי מִשְׁנָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי כל אתון אנון מסטרא דאתון דאוריתא דכלילן בשכינתא. צדיק איהו נטיל לשמאלא דאיהו יצחק, ק"ץ ח"י, חי עלמין קשיר בשמאלא. ושכינתא תתאה מסטרא דשמאלא אתמר בה, ׳והארץ היתה תהו׳ (ובהו). ומסטרא דימינא ובהו, בו הוא. ומסטרא דעמודא דאמצעיתא ׳וחשך על פני תהום׳ (שם). ואלין אנון לבושין דשכינתא תתאה בגלותא. ומאן גרים האי. אלא קדשא בריך הוא קדם דברא עלמא הוה סתים יהוה. לבתר אתפשט ה' לתתא ואתמר בה ׳והארץ היתה תהו ובהו׳. ורזא דמלה ׳אלה תולדות השמים והארץ׳ בהבראם. בה' בראם. הרי לך דהוה לבושה תהו. ובגין דא ׳כי לא המטיר ה' אלהים וגו'׳ (שם). לא נחית נביעו עלה. בגין דאדם אין, דהוה בעלה לעלא סתים באין. עד דאתפשט ו' מן יהו דאיהו בינה ם דאיהי מקורא דנביעו דאיהי נקדה סתימאה. ומיד ׳והשקה את כל פני האדמה׳. וקדם דנחתת הוה קדשא בריך הוא בונה עולמות ומחריבן בגין דלא הוה נביעו נחית בההוא זמנא דנחת נביעו לגבי ה', הוה שירותא מחסד הדא הוא דכתיב ׳אמרתי עולם חסד יבנה׳. ובגין דא ׳לא תהו בראה לשבת יצרה׳, ואתמר בה (נ"א בה) ׳לא טוב היות האדם לבדו׳. ובזמנא דהוה תהו אמר ׳אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני׳. ודא קץ דיצחק דאתמר בה ׳כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה׳ (שם). דאי אנת בעי רחמי עליהו. ולא ימו'ת משי'ח דאיהו מסטרא דשמאלא. אמר לה והא בונה עולמות ומחריבן קדם דאתברי עלמא אלא ׳מגיד מראשית אחרית׳ דקודשא בריך הוא חזא במחשבתה כל דרין דהוה בונה ואתחריבו קדם דאתבריאו. חזא דהוה עבדין עובדין דאתחריבו וכיון דברא ומנע ברכאן מניהו, לון חשיב כאלו הוא חריב לון. ודא ממלל על סוף יומין דאלין תולדין בישין הוו גרמין דנהר יחרב ויבש. נביעו דילה בתרין עלמין שכינה עלאה ושכינה תתאה. ודא איהו יחרב בבית ראשון, ויבש בבית שני. ולנח אתגליא מה דהוה עתיד למהוי, ולא בעא רחמי עלהו. עד דאתא משה ובעא רחמי. ועתידין הוו ישראל דלא יפקון אלא חד ׳מעיר ושנים ממשפחה׳, מסטרא דגבורה דהוא דין. ואתחזר עלמא לתהו ובהו. ובגין דבעא משה רחמין עליהו שמאל דוחה ולא יפקון בה ישראל וימין מקרבת דאיהו ימינא מטה כלפי חסד. ומשה בגין דיהיב גרמה עליהו, יהב תקפא לדרגה דאיהו עמודא דאמצעיתא, דאיהי אוריתא דאתיהיבת בימינא. הדא הוא דכתיב מימינו ׳אש דת למו׳ (דברים לב). ובגין דא פרקנא בה תליא הדא הוא דכתיב ׳לא יסור שבט מיהודה וגו'׳. עד כי יב'א שיל'ה, דאיהו משה בחשבנה יסוד צדיק בה ס"ו תהא דוחה. אף על גב דאוקימנא בה ׳כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה׳ ששים ושש. בגין דאתקשרא בשמאלא וימין מקרבת. בגין דתליא מנה עמודא דאמצעיתא דס"ו אנון שתין מסכתות ושית סדרי משנה דאתיהיבו מגבורה. דאיהו שמאלא. ששים גבורים אתקריאו דנטלין מגבורה דתמן אוריתא דבעל פה דאיהי שכינתא תתאה כללא דס' מסכתות ושית סדרי משנה.
התרגום: בא ראה, כל האותיות הן מצד אותיות התורה הכלולות בשכינה. צדיק נוטל לשמאל שהוא יצחק - ק"ץ ח"י, חי העולמים קשור בשמאל. והשכינה התחתונה מצד שמאל נאמר בה ׳והארץ היתה תהו' (ובהו). ומצד ימין 'ובהו', 'בו הוא'. ומצד עמוד האמצע׳ - וחשך על פני תהום' (שם). ואלה הם לבושי השכינה התחתונה בגלות. ומי גרם זאת? אלא הקב"ה קדם שברא את העולם היה סתום - יהוה. אחר כך נתפשטה ה' למטה, ונאמר בה ' ׳והארץ היתה תהו ובהו׳ '. וסוד הדבר: ' ׳אלה תולדות השמים והארץ׳ בהבראם' - בה' בראם, הרי לך שהיה לבושו תהו. ומשום כך ׳כי לא המטיר ה' אלהים וגו'׳ (שם), לא ירד נבע עליו, משום שאדם אין, שהיה בעלה למעלה סתום באין, עד שנתפשטה ו' מ'יהו' שהיא בינה, ם' שהיא מקור הנבע שהיא נקדה סתומה. ומיד 'והשקה את כל פני האדמה'. וקדם שירדה, היה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן, משום שלא היה נבע יורד. באותו הזמן שירד נבע אל ה', היתה התחלה מחסד, זהו שכתוב ׳אמרתי עולם חסד יבנה '. ומשום כך׳ (תהלים פט, ג) ׳לא תהו בראה לשבת יצרה׳ ', ונאמר בה (נ"א בה) ׳לא טוב היות האדם לבדו'. ובזמן שהיה תהו, אמר׳ ׳אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני׳ (בראשית ו, יג) '. וזה קץ של יצחק שנאמר בו ׳כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה' (שם), שאם אתה מבקש רחמים עליהם, 'ולא ימות משיח' שהוא מצד שמאל. אמר לו: והרי בונה עולמות ומחריבן קדם שנברא העולם? אלא 'מגיד מראשית אחרית' שהקב"ה ראה במחשבתו כל הדורות שהיה בונה ונחרבו קדם שנבראו. ראה שהיו עושים מעשים שגרמו חרבן, וכיון שברא ומנע ברכות מהם, נחשב להם כאלו הוא החריב אותם. וזה מדבר על סוף ימים, שאותן התולדות הרעות גרמו ש'נהר יחרב ויבש'. נבע שלו בשני עולמות שכינה עליונה ושכינה תחתונה, וזהו 'יחרב' בבית ראשון, 'ויבש' בבית שני. ולנח נגלה מה שעתיד להיות, ולא בקש רחמים עליהם, עד שבא משה ובקש רחמים. ועתידים היו ישראל שלא יצאו אלא אחד מעיר ושנים ממשפחה, מצד הגבורה שהוא דין, והיה העולם חוזר לתהו ובהו. ומשום שבקש משה רחמים עליהם שמאל דוחה ולא יצאו בו ישראל, וימין מקרבת שהוא ימין נוטה כלפי חסד. ומשה, משום שנתן עצמו עליהם, נתן תקף לדרגתו שהוא עמוד האמצע, שהיא התורה שנתנה בימין, זהו שכתוב 'מימינו אש דת למו'. ומשום כך הפרקן בו תלוי, זהו׳ (דברים לב) שכתוב ׳לא יסור שבט מיהודה׳ (בראשית מט, י) ' וגו', עד 'כי יבא שילה' שהוא משה בחשבונו - יסוד צדיק, בו ס"ו תהא דוחה. אף על גב שבארנו בו 'כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה ששים ושש', משום שנקשר בשמאל וימין מקרבת, משום שתלוי ממנו עמוד האמצע של ס"ו - הם ששים מסכתות ושש סדרי משנה שנתנו מגבורה שהוא שמאל. ששים גבורים נקראו הנוטלים מגבורה, ששם תורה שבעל פה שהיא השכינה התחתונה, כלל ששים מסכתות ושש סדרי משנה.
מן המפרשים
עטרת צבי: מן המקבילה בבראשית מאמר טז, ז (כג:) בכסויא דציצית ותפילין. כצ"ל: בכסויא דציצית ותפילין. כצ"ל:
הסולם: מן המקבילה בבראשית מאמר טז, ז (כג:) וזה אמרו כאן, הא אוקמוה חברייא על מלאכי השרת דאנון אמרי האי קרא, שהחברים אמרו, שהמלאכים עצמם הסכימו ואמרו נעשה אדם שבכתוב הזה, דהיינו מטעם הנ"ל שאמר להם הקב"ה שעל ידו ישיגו כולם עליה…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה:
ועוד 3 פסוקים. אינדקס הפסוקים