ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 122: תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות › פיסקה 27

אותיות נקדות וטעמים כנפש רוח ונשמה - ברבוע ובעגול

זוהר חדש · תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות · מאמר 122 · פיסקה 27

לשון הזוהר

וְהַמַּשְׂכִילִים יַזְהִרוּ. מַאי מַשְׂכִּילִים. אִלֵּין אַתְוָן דְּאוֹרַיְתָא. יַזְהִרוּ אִלֵּין נִקּוּדִין דְּנָהֲרִין בְּאַתְוָן כְּנִשְׁמְתָא בְּגוּפָא. כְּזֹהַר. אִלֵּין טַעֲמֵי תּוֹרָה דְּאִנּוּן כִּתְרִין עַל רֵישַׁיְהוּ דְּאַתְוָן, בִּרְקִיעָא דְּאִיהוּ עַל אַרְעָא כְּכִתְרָא. וְאַתְוָן וְנִקּוּדֵי וְטַעֲמֵי אִנּוּן כְּנִשְׁמְתָא וְרוּחָא וְנַפְשָׁא. אַתְוָן אִנּוּן מִסִּטְרָא דְּנַפְשָׁא דְּאִיהִי בְּרִבּוּעָא. וְנִקּוּדִין בְּעִגּוּלָא דְּאַתְיָן בְּעִגּוּלָא בְּגִין דְּאִנּוּן כְּאָדָם דִּיצִירָה. נִקּוּדִין אִנּוּן מִסִּטְרָא דְּרוּחָא בְּאִנּוּן גַּלְגַּלִּין דְּאַתְיָן בְּגִלְגּוּלָא. וּכְמָה דְּרוּחָא אַנְהִיג לְכָל עָרְקִין דְּדָמָא דְּדַפְקִין מִן לִבָּא, הָכֵי אַתְוָן מִתְנַהֲגִין לְגַבֵּי נִקּוּדִין. וְרָזָא דְּמִלָּה ׳אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלְכוּ׳. בְּגִין דְּרוּחָא דְּבַר נָשׁ מִתַּמָּן אִתְנְטִילַת מִדַּרְגָּא דְּאִתְּמַר בֵּהּ (יחזקאל א׳:י״ב) כִּי רוּחַ הַחַיָּה בָּאוֹפַנִּים. דְּאִנּוּן גּוּפָא לְרוּחַ לַנִּקּוּדִין. דְּאִנּוּן רוּחִין קַדִּישִׁין מֵרוּחַ הַחַיָּה אִנּוּן. נִשְׁמְתָא אָתֵי מִכֻּרְסֵא. וּבְגִין דְּתַמָּן יְהוָֹה דְּאִיהוּ מַנְהִיג כֹּלָּא. טַעֲמֵי דְּאִנּוּן כִּתְרִין דְּאוֹרַיְתָא אִנּוּן מִסִּטְרָהָא.

תרגום

'והמשכילים יַזְהִירוּ' - מִי הֵם 'מַשְׂכִּילִים'? אֵלֶּה אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה. 'יַזְהִירוּ' - אֵלֶּה הַנְּקֻדּוֹת הַמְּאִירוֹת בָּאוֹתִיּוֹת כִּנְשָׁמָה בַּגּוּף. 'כְּזֹהַר' - אֵלֶּה טַעֲמֵי הַתּוֹרָה שֶׁהֵם כְּתָרִים עַל רָאשֵׁי הָאוֹתִיּוֹת, בָּרָקִיעַ שֶׁהוּא עַל הָאָרֶץ כְּכֶתֶר. וְהָאוֹתִיּוֹת וְהַנְּקֻדּוֹת וְהַטְּעָמִים הֵם כִּנְשָׁמָה וְרוּחַ וְנֶפֶשׁ. הָאוֹתִיּוֹת הֵן מִצַּד הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִיא בְּרִבּוּעַ, וְהַנְּקֻדּוֹת בָּעִגּוּל שֶׁבָּאוֹת בְּעִגּוּל מִשּׁוּם שֶׁהֵן כְּאָדָם שֶׁל יְצִירָה. הַנְּקֻדּוֹת הֵן מִצַּד הָרוּחַ בְּאוֹתָם הַגַּלְגַּלִּים הַבָּאִים בְּגִלְגּוּל, וּכְמוֹ שֶׁהָרוּחַ מַנְהִיג אֶת כָּל הָעוֹרְקִים שֶׁל הַדָּם הַדּוֹפְקִים מִן הַלֵּב, כָּךְ הָאוֹתִיּוֹת מִתְנַהֲגוֹת אֶל הַנְּקֻדּוֹת. וְסוֹד הַדָּבָר ׳אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלְכוּ׳ (יחזקאל א, יב) '. מִשּׁוּם שֶׁרוּחַ הָאָדָם מִשָּׁם נִלְקַחַת, מִדַּרְגָּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (יחזקאל א׳:י״ב) 'כִּי רוּחַ הַחַיָּה בָּאוֹפַנִּים' - שֶׁהֵם גּוּף לָרוּחַ שֶׁל הַנְּקֻדּוֹת, שֶׁהֵן רוּחוֹת קְדוֹשׁוֹת - מֵרוּחַ הַחַיָּה הֵן. הַנְּשָׁמָה בָּאָה מִן הַכִּסֵּא, וּמִשּׁוּם שֶׁשָּׁם יְהוָֹה הַמַּנְהִיג אֶת הַכֹּל. הַטְּעָמִים שֶׁהֵם כְּתָרִים שֶׁל הַתּוֹרָה, הֵם מִצִּדָּהּ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: והמשכילים יזהרו. מאי משכילים. אלין אתון דאוריתא. יזהרו אלין נקודין דנהרין באתון כנשמתא בגופא. כזהר. אלין טעמי תורה דאנון כתרין על רישיהו דאתון, ברקיעא דאיהו על ארעא ככתרא. ואתון ונקודי וטעמי אנון כנשמתא ורוחא ונפשא. אתון אנון מסטרא דנפשא דאיהי ברבועא. ונקודין בעגולא דאתין בעגולא בגין דאנון כאדם דיצירה. נקודין אנון מסטרא דרוחא באנון גלגלין דאתין בגלגולא. וכמה דרוחא אנהיג לכל ערקין דדמא דדפקין מן לבא, הכי אתון מתנהגין לגבי נקודין. ורזא דמלה ׳אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו׳. בגין דרוחא דבר נש מתמן אתנטילת מדרגא דאתמר בה (יחזקאל א׳:י״ב) כי רוח החיה באופנים. דאנון גופא לרוח לנקודין. דאנון רוחין קדישין מרוח החיה אנון. נשמתא אתי מכרסא. ובגין דתמן יהוה דאיהו מנהיג כלא. טעמי דאנון כתרין דאוריתא אנון מסטרהא.

התרגום: 'והמשכילים יזהירו' - מי הם 'משכילים'? אלה אותיות התורה. 'יזהירו' - אלה הנקדות המאירות באותיות כנשמה בגוף. 'כזהר' - אלה טעמי התורה שהם כתרים על ראשי האותיות, ברקיע שהוא על הארץ ככתר. והאותיות והנקדות והטעמים הם כנשמה ורוח ונפש. האותיות הן מצד הנפש שהיא ברבוע, והנקדות בעגול שבאות בעגול משום שהן כאדם של יצירה. הנקדות הן מצד הרוח באותם הגלגלים הבאים בגלגול, וכמו שהרוח מנהיג את כל העורקים של הדם הדופקים מן הלב, כך האותיות מתנהגות אל הנקדות. וסוד הדבר ׳אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו׳ (יחזקאל א, יב) '. משום שרוח האדם משם נלקחת, מדרגה שנאמר בה (יחזקאל א׳:י״ב) 'כי רוח החיה באופנים' - שהם גוף לרוח של הנקדות, שהן רוחות קדושות - מרוח החיה הן. הנשמה באה מן הכסא, ומשום ששם יהוה המנהיג את הכל. הטעמים שהם כתרים של התורה, הם מצדה.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פד, ז (כו:) דאתמר ביה כו'. ונקראת רוח כנ"ל דג"כ עתיד לאעברא רוח שנא' (מלכים א יט יא) לא ברוח ה' ולפי שאמר למעלה ומסט' דעד"א אתקריאת כו' מפרק כו' שנא' שם אצל אליהו לא חזר כאן והן חג"ת ג' אותיות השם…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: