ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 122: תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות › פיסקה 26

הריגת ארי של עבודה זרה - וכלי העופרת שחנק את קולו

זוהר חדש · תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות · מאמר 122 · פיסקה 26

לשון הזוהר

בְּאִלֵּין תְּלָת נְפָלוּ תְּלָת עִלָּאֵי עָלְמָא וְנִכְשְׁלוּ. רְבִיעָאָה דְּאִיהוּ ס' סוֹד. רע"ק עָאל בִּשְׁלָם וְנָפַק בִּשְׁלָם. וּבְגִין דָּא אִתְקְרִיאַת אוֹרַיְתָא גַ"ן. הָדָא הוּא דִּכְתִיב גַּן נָעוּל. גַ"ן סְדָרִים דְּאוֹרַיְתָא סְתִימִין וַחֲתִימִין. וְהַיְנוּ מַעְיָן חָתוּם, כְּגוֹן יַיִן חָתוּם וְסָתוּם דְּלָא מְנַסֵּךְ לֵהּ גּוֹי, אוֹף הָכֵי צָרִיךְ לְמֶהֱוֵי רָזִין דְּאוֹרַיְתָא, הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳לֹא עָשָׂה כֵּן לְכָל גּוֹי׳. כֵּ"ן בְּגִימַטְרִיָּא סוֹ"ד. וּבְגִין דָּא אוֹקְמוּהּ מָארֵי מַתְנִיתִין אָסוּר לְגַלָּאָה סִתְרֵי תּוֹרָה לְגוֹי, דְּלָא יְנַסֵּךְ לוֹן לַעֲבוֹדָה זָרָה. וְאִי תֵּימָא הָא אוֹקְמוּהּ רַבָּנָן דְּאַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה קְטָלוּ לְאַרְיֵה דַּעֲבוֹדָה זָרָה דְּאִיהוּ יֵצֶר הָרָע, דִּמְיוֹנוֹ כְּאַרְיֵה, דְּעָלֵהּ אָמַר דָּוִד יֶאֱרֹב בְּמִסְתָּר כְּאַרְיֵה בְּסֻכּוֹ יֶאֱרֹב לַחֲטֹף עָנִי (תהלים). וְלֵית עָנִי אֶלָּא עָנִי מֵאוֹרַיְתָא וּמִפִּקּוּדִין דִּילֵהּ. בְּגִין דַּעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְמֶהֱוֵי בְּגָלוּתָא בְּדוֹחֲקָא, וּבְגִין דְּלָא לֶהֱווֹ טוֹעִין בֵּהּ בְּכֹבֶד הַמַּס וּבְכֹבֶד הַמְּלָאכָה בְּאִבּוּד דְּדַעַת קְטִילוּ לֵהּ וּבְגִין דְּלָא יִתְפְּשָׁטוּ בָּעֲרָיוֹת סִמּוּ עֵינֵי דְּיֵצֶר הָרָע דִּבְנֵי נָשָׁא וְאוֹקְמוּהּ דְּאַרְיֵה דַּעֲבוֹדָה זָרָה כַּד תְּפָסוּ לֵהּ בְּנֵימָא חֲדָא דְּנֶשֶׁר מִנֵּהּ. צוֹוֵחַ קָלָא עַד ד' מֵאוֹת פַּרְסָה. בְּגִין דָּא עָאלוּ לֵהּ בְּמָאנָא דְּעֹפֶרֶת וְלָא אִשְׁתְּמַע קָלֵהּ בָּהּ, וְאוֹקִידוּ לֵהּ בְּנוּרָא, לְקַיִּם בֵּהּ תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ. וּכְגַוְנָא דְּתַקִּינוּ אֲבָהָן תְּלָת צְלוֹתִין בְּעִתִּין יְדִיעָן הָכֵי תַּקִּינוּ רַבָּנָן לְשָׁלֹשׁ שְׁנוֹתֵינוּ בַּמִּקְרָא בַּמִּשְׁנָה בַּתַּלְמוּד. ובגינַיְהוּ אוֹקְמוּהּ דְּעָתִיד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֵימַר קָבַעְתָּ עִתִּים לַתּוֹרָה. וְאוֹקְמוּהּ דְּמָאן דְּמִתְעַסֵּק בַּמִּשְׁנָה (נלע"ד בתלמוד) עָאלוּ הִתְעַסֵּק בְּכֹלָּא. בְּגִין דְּאִיהִי כְּלִילָא בַּמִּקְרָא בַּמִּשְׁנָה בַּתַּלְמוּד. וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בְּאַהֲרֹן ׳בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָאת וְאַיִל לְעוֹלָה׳. בְּפַר לְכַפְּרָא עַל עֶגְלָא. וְאַיִל לְאִדְכְּרָא עֲקֵדַת יִצְחָק. וְעוֹד בַּמִּקְרָא תַּקִּינוּ דִּמְלַמֵּד לֹא יְהֵא רַשַּׁאי לְאוֹלָפָא יַתִּיר מֵעֶשְׂרִין וַחֲמִשָּׁה תִּינוֹקוֹת. וְרָזָא דְּמִלָּה מִימִינָא כֹּ'ה תְבָרְכוּ, מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא הֲלוֹא כֹ'ה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה'. וְהַיְנוּ וַיִּפֶן כֹּ'ה וָכֹ'ה ׳וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ׳. לְקָבְלַיְהוּ כֹּ"ה אַתְוָן דִּקְרִיאַת שְׁמַע עַרְבִית וְשַׁחֲרִית בִּקְרָא קַדְמָאָה דִּקְרִיאַת שְׁמַע. וְלֵית לְאַרְכָּא יַתִּיר וְאַל מָאן דִּקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע עֶרֶב וָבֹקֶר, כְּאִלּוּ מְקַיֵּם ׳וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה׳.

תרגום

באלה הַשְּׁלֹשָׁה נָפְלוּ שְׁלֹשָׁה עֶלְיוֹנֵי הָעוֹלָם וְנִכְשְׁלוּ. הָרְבִיעִי שֶׁהוּא ס' - סוֹד, רַבִּי עֲקִיבָא נִכְנַס בְּשָׁלוֹם וְיָצָא בְּשָׁלוֹם. וּמִשּׁוּם כָּךְ נִקְרֵאת הַתּוֹרָה ג"ן, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב 'גַּן נָעוּל'. ג"ן - סְדָרִים שֶׁל הַתּוֹרָה סְתוּמִים וַחֲתוּמִים, וְהַיְנוּ 'מַעְיָן חָתוּם', כְּגוֹן יַיִן חָתוּם וְסָתוּם שֶׁלֹּא מְנַסֵּךְ אוֹתוֹ גּוֹי, אַף כָּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב '׳׳לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי׳׳'. כ"ן בְּגִימַטְרִיָּא סו"ד. וּמִשּׁוּם כָּךְ בֵּאֲרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה: אָסוּר לְגַלּוֹת סִתְרֵי תוֹרָה לְגוֹי, שֶׁלֹּא יְנַסֵּךְ אוֹתָם לַעֲבוֹדָה זָרָה. וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי בֵּאֲרוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁאַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה הָרְגוּ אֶת הָאַרְיֵה שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהוּא הַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁדִּמְיוֹנוֹ כְּאַרְיֵה, שֶׁעָלָיו אָמַר דָּוִד 'יֶאֱרֹב בְּמִסְתָּר כְּאַרְיֵה בְסֻכּוֹ יֶאֱרֹב לַחֲטֹף עָנִי' (תהלים) - וְאֵין 'עָנִי' אֶלָּא עָנִי מִתּוֹרָה וּמִמִּצְווֹתֶיהָ. מִשּׁוּם שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת בַּגָּלוּת בְּדֹחַק, וּמִשּׁוּם שֶׁלֹּא יִטְעוּ בּוֹ בְּכֹבֶד הַמַּס וּבְכֹבֶד הַמְּלָאכָה בְּאִבּוּד הַדַּעַת - הֲרָגוּהוּ. וּמִשּׁוּם שֶׁלֹּא יִתְפַּשְּׁטוּ בַּעֲרָיוֹת - סָמוּ עֵינֵי הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם. וּבֵאֲרוּ שֶׁהָאַרְיֵה שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, כְּשֶׁתָּפְסוּ אוֹתוֹ בְּחוּט אֶחָד שֶׁל נֶשֶׁר, מִמֶּנּוּ צוֹוֵחַ קוֹלוֹ עַד אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה. מִשּׁוּם כָּךְ הִכְנִיסוּהוּ בִּכְלִי שֶׁל עוֹפֶרֶת וְלֹא נִשְׁמַע קוֹלוֹ בָּהּ, וְשָׂרְפוּ אוֹתוֹ בָּאֵשׁ, לְקַיֵּם בּוֹ 'תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ'. וּכְעֵין שֶׁתִּקְּנוּ הָאָבוֹת שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת בְּעִתִּים יְדוּעוֹת, כָּךְ תִּקְּנוּ רַבּוֹתֵינוּ אֶת שָׁלֹשׁ שְׁנוֹתֵינוּ - בַּמִּקְרָא בַּמִּשְׁנָה בַּתַּלְמוּד. וּבִגְלָלָם בֵּאֲרוּ שֶׁעָתִיד הקב"ה לוֹמַר: קָבַעְתָּ עִתִּים לַתּוֹרָה. וּבֵאֲרוּ שֶׁמִּי שֶׁעוֹסֵק בַּמִּשְׁנָה (נלע"ד בתלמוד) עָלָיו נֶחְשָׁב שֶׁעָסַק בַּכֹּל, מִשּׁוּם שֶׁהִיא כְּלוּלָה בַּמִּקְרָא בַּמִּשְׁנָה בַּתַּלְמוּד. וּמִשּׁוּם כָּךְ נֶאֱמַר בְּאַהֲרֹן ׳בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָאת וְאַיִל לְעוֹלָה (ויקרא טז, ג)' - בְּפָר לְכַפֵּר עַל הָעֵגֶל, וְאַיִל לְהַזְכִּיר עֲקֵדַת יִצְחָק. וְעוֹד בַּמִּקְרָא תִּקְּנוּ שֶׁמְּלַמֵּד לֹא יִהְיֶה רַשַּׁאי לְלַמֵּד יוֹתֵר מֵעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה תִּינוֹקוֹת. וְסוֹד הַדָּבָר: מִיָּמִין 'כֹּה תְבָרְכוּ', מִצַּד שְׂמֹאל 'הֲלֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה''. וְהַיְנוּ 'וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ'. כְּנֶגְדָּם כ"ה אוֹתִיּוֹת שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע עַרְבִית וְשַׁחֲרִית בַּפָּסוּק הָרִאשׁוֹן שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע, וְאֵין לְהַאֲרִיךְ יוֹתֵר. וּמִי שֶׁקָּרָא קְרִיאַת שְׁמַע עֶרֶב וָבֹקֶר, כְּאִלּוּ מְקַיֵּם 'וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה'.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: באלין תלת נפלו תלת עלאי עלמא ונכשלו. רביעאה דאיהו ס' סוד. רע"ק עאל בשלם ונפק בשלם. ובגין דא אתקריאת אוריתא ג"ן. הדא הוא דכתיב גן נעול. ג"ן סדרים דאוריתא סתימין וחתימין. והינו מעין חתום, כגון יין חתום וסתום דלא מנסך לה גוי, אוף הכי צריך למהוי רזין דאוריתא, הדא הוא דכתיב ׳לא עשה כן לכל גוי׳. כ"ן בגימטריא סו"ד. ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין אסור לגלאה סתרי תורה לגוי, דלא ינסך לון לעבודה זרה. ואי תימא הא אוקמוה רבנן דאנשי כנסת הגדולה קטלו לאריה דעבודה זרה דאיהו יצר הרע, דמיונו כאריה, דעלה אמר דוד יארב במסתר כאריה בסכו יארב לחטף עני (תהלים). ולית עני אלא עני מאוריתא ומפקודין דילה. בגין דעתידין ישראל למהוי בגלותא בדוחקא, ובגין דלא להוו טועין בה בכבד המס ובכבד המלאכה באבוד דדעת קטילו לה ובגין דלא יתפשטו בעריות סמו עיני דיצר הרע דבני נשא ואוקמוה דאריה דעבודה זרה כד תפסו לה בנימא חדא דנשר מנה. צווח קלא עד ד' מאות פרסה. בגין דא עאלו לה במאנא דעפרת ולא אשתמע קלה בה, ואוקידו לה בנורא, לקים בה תשרפון באש. וכגונא דתקינו אבהן תלת צלותין בעתין ידיען הכי תקינו רבנן לשלש שנותינו במקרא במשנה בתלמוד. ובגיניהו אוקמוה דעתיד קדשא בריך הוא למימר קבעת עתים לתורה. ואוקמוה דמאן דמתעסק במשנה (נלע"ד בתלמוד) עאלו התעסק בכלא. בגין דאיהי כלילא במקרא במשנה בתלמוד. ובגין דא אתמר באהרן ׳בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה׳. בפר לכפרא על עגלא. ואיל לאדכרא עקדת יצחק. ועוד במקרא תקינו דמלמד לא יהא רשאי לאולפא יתיר מעשרין וחמשה תינוקות. ורזא דמלה מימינא כ'ה תברכו, מסטרא דשמאלא הלוא כ'ה דברי כאש נאם ה'. והינו ויפן כ'ה וכ'ה ׳וירא כי אין איש׳. לקבליהו כ"ה אתון דקריאת שמע ערבית ושחרית בקרא קדמאה דקריאת שמע. ולית לארכא יתיר ואל מאן דקרא קריאת שמע ערב ובקר, כאלו מקים ׳והגית בו יומם ולילה׳.

התרגום: באלה השלשה נפלו שלשה עליוני העולם ונכשלו. הרביעי שהוא ס' - סוד, רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום. ומשום כך נקראת התורה ג"ן, זהו שכתוב 'גן נעול'. ג"ן - סדרים של התורה סתומים וחתומים, והינו 'מעין חתום', כגון יין חתום וסתום שלא מנסך אותו גוי, אף כך צריך להיות סודות התורה, זהו שכתוב '׳לא עשה כן לכל גוי׳'. כ"ן בגימטריא סו"ד. ומשום כך בארו בעלי המשנה: אסור לגלות סתרי תורה לגוי, שלא ינסך אותם לעבודה זרה. ואם תאמר, הרי בארו רבותינו שאנשי כנסת הגדולה הרגו את האריה של עבודה זרה שהוא היצר הרע, שדמיונו כאריה, שעליו אמר דוד 'יארב במסתר כאריה בסכו יארב לחטף עני' (תהלים) - ואין 'עני' אלא עני מתורה וממצוותיה. משום שעתידים ישראל להיות בגלות בדחק, ומשום שלא יטעו בו בכבד המס ובכבד המלאכה באבוד הדעת - הרגוהו. ומשום שלא יתפשטו בעריות - סמו עיני היצר הרע של בני האדם. ובארו שהאריה של עבודה זרה, כשתפסו אותו בחוט אחד של נשר, ממנו צווח קולו עד ארבע מאות פרסה. משום כך הכניסוהו בכלי של עופרת ולא נשמע קולו בה, ושרפו אותו באש, לקים בו 'תשרפון באש'. וכעין שתקנו האבות שלש תפלות בעתים ידועות, כך תקנו רבותינו את שלש שנותינו - במקרא במשנה בתלמוד. ובגללם בארו שעתיד הקב"ה לומר: קבעת עתים לתורה. ובארו שמי שעוסק במשנה (נלע"ד בתלמוד) עליו נחשב שעסק בכל, משום שהיא כלולה במקרא במשנה בתלמוד. ומשום כך נאמר באהרן ׳בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה (ויקרא טז, ג)' - בפר לכפר על העגל, ואיל להזכיר עקדת יצחק. ועוד במקרא תקנו שמלמד לא יהיה רשאי ללמד יותר מעשרים וחמשה תינוקות. וסוד הדבר: מימין 'כה תברכו', מצד שמאל 'הלא כה דברי כאש נאם ה'. והינו 'ויפן כה וכה וירא כי אין איש'. כנגדם כ"ה אותיות של קריאת שמע ערבית ושחרית בפסוק הראשון של קריאת שמע, ואין להאריך יותר. ומי שקרא קריאת שמע ערב ובקר, כאלו מקים 'והגית בו יומם ולילה'.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פד, ו (כו:) דאיהי שכינתא כו'. כמ"ש בתיקון י"ח דכלילא מי"ד אתוון ע"ש:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: