מחלקת בין מים עליונים לתחתונים - והלכה כהלל ככפית הנקבה תחת הזכר
זוהר חדש · תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות · מאמר 122 · פיסקה 25
לשון הזוהר
וְהַאי אִיהוּ מַחֲלֹקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם דְּסוֹפוֹ לְהִתְקַיִּם. אֲבָל כֻּלְּהוּ אֶחָד, כְּגוֹן דְּאִתְּמַר בָּאָדָם וְאִתְּתֵהּ אֶחָד קְרָאתִיו. וְאָת א' תּוֹכִיחַ דְּאִיהִי י' לְעֵלָּא מַיִם זְכָרִים. י' לְתַתָּא מַיִם נוּקְבִין. כְּגוֹן יְ"יָ מִן יאהדונה"י אִשְׁתְּאֲרוּ שִׁית אַתְוָן בְּאֶמְצָעִיתָא, בֵּין יְ"יָ מִן יאהדונה"י כְּחֻשְׁבַּן ו' מִן א' דְּאִיהוּ רָקִיעַ בְּאֶמְצָעִיתָא. וְעָלֵהּ אִתְּמַר (יחזקאל א׳:כ״ו) ׳וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם׳. וְאִתְּמַר בֵּהּ ׳דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְּמַעְלָה׳, וְדָא א' מִן אָדָם. וְלָאו כָּל פְּלֻגְתָּא שָׁוִין. דְּאִית פְּלֻגְתָּא לְמִיפְלַג בֵּין טוֹב לְרַע. וְאִית פְּלֻגְתָּא לְמִיפְלַג בֵּין דְּכוּרִין לְנוּקְבִין, כְּגוֹן מָארֵי מַתְנִיתִין, דְּדָא הוּא חוּלָק עַל הַהֲלָכָה דִּילֵהּ, לְמֶהֱוֵי מַיִם עֶלְיוֹנִים לְאִתְגַּבְּרָא עַל נוּקְבָא דְּאִיהִי מַיִם תַּחְתּוֹנִים וּמָאן דְּאַלִּים גָּבַר. כְּגוֹן הֲלָכָה דְּהִלֵּל עַל הֲלָכָה דְּשַׁמַּאי דְּאִתְכַּפְיָא הֲלָכָא דְּשַׁמַּאי תְּחוֹת הֲלָכָה דְּהִלֵּל. אע"פ דְּאִלּוּ וָאֵלּוּ ׳דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים׳. אֶלָּא לְאַחֲזָאָה דְּמָאן דְּאִיהוּ מִסִּטְרָא דְּנוּקְבָא, צָרִיךְ לְאִתְכַּפְיָא תְּחוֹת דְּכוּרָא. כְּגוֹן טִפָּה דְּנוּקְבָא דְּאִתְכַּפְיָא תְּחוֹת דִּדְכוֹרָא אִקְּרֵי בֵּן. וְאִי טִפָּה דְּנוּקְבָא שָׁלְטָא עַל טִפָּה דִּדְכוֹרָא אִקְּרֵי בַּת. וְהָכָא אִיהוּ רָזָא וְהָיָה ׳כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵּי מַיִם׳, דְּאִנּוּן רָזִין דְּאוֹרַיְתָא דִּבְעַל פֶּה. וְאִתְקְרִיאוּ ׳דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים׳ מִסִּטְרָא דְּאִילָנָא דְּחַיֵּי. וְעָלַיְהוּ אִתְּמַר (משלי כ״א:א׳) ׳פַּלְגֵּי מַיִם לֵב מֶלֶךְ בְּיַד ה' עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפּוֹץ יַטֶנּוּ׳. וְאִית פְּלֻגְתָּא עַל לְבוּשֵׁי א' מִן אָדָם וְהַיְנוּ דְּכַר וְנוּקְבָא. כְּגוֹן אִלֵּין דְּחוֹלְקִין עַל פְּסָקוֹת דִּלְבוּשֵׁי מַטְרוֹנִיתָא, וְעַבְדִין לוֹן כַּמָּה פֵּרוּקִין, עָלַיְהוּ אִתְּמַר ׳וְעָלֵהוּ לֹא יִבֹּל׳. כְּגוֹן ׳שִׂמְלָתְךָ לֹא בָּלְתָה מֵעָלֶיךָ׳. וְלָאו אִנּוּן כְּאִנּוּן לְבוּשִׁין דְּאִסּוּר טֻמְאָה פָּסוּל, דְּהַנֵּי מָאנֵי דְּרַבָּנָן דְּבָלוּ דְּמִתְחַכְּכֵי שֵׁדִים בְּהוּ. ׳וְכָל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ׳ - אִלֵּין פִּקּוּדֵי דַּעֲשֵׂה. וְעוֹד אוֹרַיְתָא אִתְקְרִיאַת חוֹמָא, כְּגוֹן וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם. וְאִיהִי חַמָּה לְאֻמִּין דְּעָלְמָא דְּלָא קַבִּילוּ לָהּ, כְּגוֹן מִצְרַיִם דְּאִתְעֲבִיד לוֹן חַמָּה וְטָבְעוּ בּוֹ וּמֵתוּ. וְהַיְנוּ כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְגוֹ'. מִסִּטְרָא דִּימִינָא אִתְקְרִיאַת שְׁכִינְתָּא חוֹמָה מִסִּטְרָא דְּחֶסֶד דְּתַמָּן חָכְמָה. וּמִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה, ׳וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב׳. וּמִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא אִתְקְרִיאַת רוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק. גְּדוֹלָה מִסִּטְרָא דְּחֶסֶד. וְחָזָק מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה בְּיָד חֲזָקָה וְגוֹ'. גְּדוֹלָה, ׳וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה׳ (שם). מִתַּרְוַיְהוּ ׳מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים׳, דְּאִנּוּן אֻמִּין דְּעָלְמָא דְּלָא קַבִּילוּ אוֹרַיְתָא. מֵרוּחַ ה' דְּאִתְּמַר בֵּהּ וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה'. וְאִתְקְרִיאַת רַעַשׁ הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל וְגוֹ'׳ וְעָתִיד לְאַעַבְרָא רַעַשׁ דְּסִטְרָא אָחֳרָא דאִתְּמַר בֵּהּ לֹא בְּרַעַשׁ ה' (מלכים). וְאִתְקְרִיאַת אֵשׁ, הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳כֹּה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה׳ '. וְעָתִיד לִלְחֹךְ אֶשָּׁא דְּסִטְרָא אָחֳרָא, דאִתְּמַר בֵּהּ לֹא בָּאֵשׁ ה'. אֶשָּׁתָא' מַלְכָּא בְּקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה, דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא צְלוֹתָא בַּחֲשַׁאי, דְּבָהּ ׳אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ׳ דִּבְאַרְבָּעָה אִיהִי רְבִיעָאָה דַּקָּה, דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא. אֲבָל תְּלָת קְלִפִּין ׳שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל׳ ׳וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִית יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ׳, דָּא קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה. וּבְגִין דָּא ד' נִכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס, תְּלָת דְּעָאלוּ בִּתְלָת שְׁנַיִם עֲרֵלִים חַד הֵצִיץ וָמֵת. וְחַד הֵצִיץ וְנִפְגַּע. ג' יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה. רְבִיעָה דְּעָאל בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה' עָאל בִּשְׁלָם וְנָפַק בִּשְׁלָם. וְדָא רָזָא דְּפַרְדֵּס בְּתוֹךְ הַגַּן דְּאִיהוּ פ', פָּשַׁט, ר' רְאָיָה דְּפָסוּק, ד' דְּרָשָׁה, כְּמָה דְּאוּקְמוּהּ אֵין מְשִׁיבִין עַל הַהַגָּדָה.
תרגום
וזו הִיא מַחְלֹקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם שֶׁסּוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם, אֲבָל כֻּלָּם אֶחָד, כְּגוֹן שֶׁנֶּאֱמַר בְּאָדָם וְאִשְׁתּוֹ 'אֶחָד קְרָאתִיו', וְאוֹת א' תּוֹכִיחַ שֶׁהִיא י' לְמַעְלָה - מַיִם זְכָרִים, י' לְמַטָּה - מַיִם נְקֵבוֹת, כְּגוֹן י"י מִן יאהדונה"י, נִשְׁאֲרוּ שֵׁשׁ אוֹתִיּוֹת בָּאֶמְצַע, בֵּין י"י מִן יאהדונה"י כְּחֶשְׁבּוֹן ו' מֵ'א' שֶׁהוּא רָקִיעַ בָּאֶמְצַע. וְעָלָיו נֶאֱמַר (יחזקאל א׳:כ״ו) ׳וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם׳, וְנֶאֱמַר בּוֹ 'דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְּמַעְלָה', וְזֶה א' מֵ'אָדָם'. וְלֹא כָּל מַחְלֹקֶת שָׁוָה, שֶׁיֵּשׁ מַחְלֹקֶת לְהַפְרִיד בֵּין טוֹב לְרַע, וְיֵשׁ מַחְלֹקֶת לְהַפְרִיד בֵּין זְכָרִים לִנְקֵבוֹת, כְּגוֹן בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, שֶׁזֶּה חוֹלֵק עַל הֲלָכָתוֹ, לִהְיוֹת מַיִם עֶלְיוֹנִים מִתְגַּבְּרִים עַל הַנְּקֵבָה שֶׁהִיא מַיִם תַּחְתּוֹנִים, וּמִי שֶׁחָזָק גָּבַר, כְּגוֹן הֲלָכָה שֶׁל הִלֵּל עַל הֲלָכָה שֶׁל שַׁמַּאי, שֶׁנִּכְפֵּית הֲלָכַת שַׁמַּאי תַּחַת הֲלָכַת הִלֵּל. אַף עַל פִּי שֶׁ'אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים', אֶלָּא לְהַרְאוֹת שֶׁמִּי שֶׁהוּא מִצַּד הַנְּקֵבָה צָרִיךְ לְהִכָּפוֹת תַּחַת הַזָּכָר. כְּגוֹן טִפָּה שֶׁל נְקֵבָה הַנִּכְפֵּית תַּחַת שֶׁל זָכָר - נִקְרֵאת בֵּן, וְאִם טִפָּה שֶׁל נְקֵבָה שׁוֹלֶטֶת עַל טִפָּה שֶׁל זָכָר - נִקְרֵאת בַּת. וְכָאן הוּא סוֹד 'וְהָיָה ׳כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵּי מַיִם (תהלים א, ג)''', שֶׁהֵם סוֹדוֹת שֶׁל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וְנִקְרְאוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים מִצַּד אִילַן הַחַיִּים, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (משלי כ״א:א׳) ׳פַּלְגֵּי מַיִם לֵב מֶלֶךְ בְּיַד ה' עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ׳ (משלי כא, א). וְיֵשׁ מַחְלֹקֶת עַל לְבוּשֵׁי א' מֵ'אָדָם', וְהַיְנוּ זָכָר וּנְקֵבָה, כְּגוֹן אֵלֶּה הַחוֹלְקִים עַל פְּסָקֵי לְבוּשֵׁי הַמַּטְרוֹנִיתָא, וְעוֹשִׂים לָהֶם כַּמָּה פֵּרוּקִים, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר ׳וְעָלֵהוּ לֹא יִבֹּל'. כְּגוֹן ׳שִׂמְלָתְךָ לֹא בָּלְתָה מֵעָלֶיךָ (דברים ח, ד)'. וְאֵין הֵם כְּאוֹתָם הַלְּבוּשִׁים שֶׁל אִסּוּר טֻמְאָה פָּסוּל, שֶׁאֵלֶּה כְּלֵי הָרַבָּנִים הַבָּלִים שֶׁמִּתְחַכְּכִים בָּהֶם שֵׁדִים. ׳וְכָל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ' - אֵלֶּה מִצְווֹת עֲשֵׂה. וְעוֹד הַתּוֹרָה נִקְרֵאת חוֹמָה, כְּגוֹן 'וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם', וְהִיא חַמָּה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁלֹּא קִבְּלוּ אוֹתָהּ, כְּגוֹן מִצְרַיִם שֶׁנַּעֲשֵׂית לָהֶם חַמָּה וְטָבְעוּ בָּהּ וּמֵתוּ. וְהַיְנוּ 'כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה'' וְגוֹ'. מִצַּד יָמִין נִקְרֵאת הַשְּׁכִינָה חוֹמָה מִצַּד הַחֶסֶד שֶׁשָּׁם חָכְמָה, וּמִצַּד הַגְּבוּרָה ׳וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהּ נְאֻם ה (זכריה ב, ט)' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב'. וּמִצַּד עַמּוּד הָאֶמְצַע נִקְרֵאת רוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק - גְּדוֹלָה מִצַּד הַחֶסֶד, וְחָזָק מִצַּד הַגְּבוּרָה בְּיָד חֲזָקָה וְגוֹ'. גְּדוֹלָה ׳וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה' (שם), מִשְּׁנֵיהֶם ׳מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים', שֶׁהֵם אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁלֹּא קִבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה. מֵרוּחַ ה' שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ 'וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה'', וְנִקְרֵאת רַעַשׁ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל (יחזקאל ג, יב)' וְגוֹ', וְעָתִיד לְהַעֲבִיר רַעַשׁ שֶׁל סִטְרָא אָחֳרָא שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ 'לֹא בְּרַעַשׁ ה'' (מלכים). וְנִקְרֵאת אֵשׁ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כֹּה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה''. וְעָתִיד לִלְחֹךְ אֵשׁ שֶׁל סִטְרָא אָחֳרָא שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ 'לֹא בָאֵשׁ ה''. הָאֵשׁ - הַמֶּלֶךְ בְּקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה, שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, תְּפִלָּה בְּלַחַשׁ, שֶׁבָּהּ 'אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ', שֶׁבְּאַרְבָּעָה הִיא רְבִיעִית - דַּקָּה, שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה. אֲבָל שָׁלֹשׁ קְלִפּוֹת - 'שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל', 'וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִית יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ' - זֶה קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה. וּמִשּׁוּם כָּךְ אַרְבָּעָה נִכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס - שְׁלֹשָׁה שֶׁנִּכְנְסוּ בְּשָׁלֹשׁ הַשָּׁנִים עֲרֵלִים: אֶחָד הֵצִיץ וָמֵת, וְאֶחָד הֵצִיץ וְנִפְגַּע, שְׁלִישִׁי יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה. הָרְבִיעִי שֶׁנִּכְנַס בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית - 'קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה'' - נִכְנַס בְּשָׁלוֹם וְיָצָא בְּשָׁלוֹם. וְזֶה סוֹד 'פַּרְדֵּס' בְּתוֹךְ הַגָּן, שֶׁהוּא: פ' - פְּשָׁט, ר' - רְאָיָה שֶׁל פָּסוּק, ד' - דְּרָשָׁה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּ: אֵין מְשִׁיבִין עַל הַהַגָּדָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: והאי איהו מחלקת לשם שמים דסופו להתקים. אבל כלהו אחד, כגון דאתמר באדם ואתתה אחד קראתיו. ואת א' תוכיח דאיהי י' לעלא מים זכרים. י' לתתא מים נוקבין. כגון י"י מן יאהדונה"י אשתארו שית אתון באמצעיתא, בין י"י מן יאהדונה"י כחשבן ו' מן א' דאיהו רקיע באמצעיתא. ועלה אתמר (יחזקאל א׳:כ״ו) ׳וממעל לרקיע אשר על ראשם׳. ואתמר בה ׳דמות כמראה אדם עליו מלמעלה׳, ודא א' מן אדם. ולאו כל פלגתא שוין. דאית פלגתא למיפלג בין טוב לרע. ואית פלגתא למיפלג בין דכורין לנוקבין, כגון מארי מתניתין, דדא הוא חולק על ההלכה דילה, למהוי מים עליונים לאתגברא על נוקבא דאיהי מים תחתונים ומאן דאלים גבר. כגון הלכה דהלל על הלכה דשמאי דאתכפיא הלכא דשמאי תחות הלכה דהלל. אע"פ דאלו ואלו ׳דברי אלהים חיים׳. אלא לאחזאה דמאן דאיהו מסטרא דנוקבא, צריך לאתכפיא תחות דכורא. כגון טפה דנוקבא דאתכפיא תחות דדכורא אקרי בן. ואי טפה דנוקבא שלטא על טפה דדכורא אקרי בת. והכא איהו רזא והיה ׳כעץ שתול על פלגי מים׳, דאנון רזין דאוריתא דבעל פה. ואתקריאו ׳דברי אלהים חיים׳ מסטרא דאילנא דחיי. ועליהו אתמר (משלי כ״א:א׳) ׳פלגי מים לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפוץ יטנו׳. ואית פלגתא על לבושי א' מן אדם והינו דכר ונוקבא. כגון אלין דחולקין על פסקות דלבושי מטרוניתא, ועבדין לון כמה פרוקין, עליהו אתמר ׳ועלהו לא יבל׳. כגון ׳שמלתך לא בלתה מעליך׳. ולאו אנון כאנון לבושין דאסור טמאה פסול, דהני מאני דרבנן דבלו דמתחככי שדים בהו. ׳וכל אשר יעשה יצליח׳ - אלין פקודי דעשה. ועוד אוריתא אתקריאת חומא, כגון והמים להם חומה מימינם. ואיהי חמה לאמין דעלמא דלא קבילו לה, כגון מצרים דאתעביד לון חמה וטבעו בו ומתו. והינו כי ישרים דרכי ה' וגו'. מסטרא דימינא אתקריאת שכינתא חומה מסטרא דחסד דתמן חכמה. ומסטרא דגבורה, ׳ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב׳. ומסטרא דעמודא דאמצעיתא אתקריאת רוח גדולה וחזק. גדולה מסטרא דחסד. וחזק מסטרא דגבורה ביד חזקה וגו'. גדולה, ׳וירא ישראל את היד הגדלה׳ (שם). מתרויהו ׳מפרק הרים ומשבר סלעים׳, דאנון אמין דעלמא דלא קבילו אוריתא. מרוח ה' דאתמר בה ונחה עליו רוח ה'. ואתקריאת רעש הדא הוא דכתיב ׳ואשמע אחרי קול רעש גדול וגו'׳ ועתיד לאעברא רעש דסטרא אחרא דאתמר בה לא ברעש ה' (מלכים). ואתקריאת אש, הדא הוא דכתיב ׳כה דברי כאש נאם ה׳ '. ועתיד ללחך אשא דסטרא אחרא, דאתמר בה לא באש ה'. אשתא' מלכא בקול דממה דקה, דאיהי שכינתא צלותא בחשאי, דבה ׳אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך׳ דבארבעה איהי רביעאה דקה, דאיהי שכינתא. אבל תלת קלפין ׳שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל׳ ׳ובשנה הרביעית יהיה כל פריו׳, דא קול דממה דקה. ובגין דא ד' נכנסו לפרדס, תלת דעאלו בתלת שנים ערלים חד הציץ ומת. וחד הציץ ונפגע. ג' יצא לתרבות רעה. רביעה דעאל בשנה הרביעית קדש הלולים לה' עאל בשלם ונפק בשלם. ודא רזא דפרדס בתוך הגן דאיהו פ', פשט, ר' ראיה דפסוק, ד' דרשה, כמה דאוקמוה אין משיבין על ההגדה.
התרגום: וזו היא מחלקת לשם שמים שסופה להתקים, אבל כלם אחד, כגון שנאמר באדם ואשתו 'אחד קראתיו', ואות א' תוכיח שהיא י' למעלה - מים זכרים, י' למטה - מים נקבות, כגון י"י מן יאהדונה"י, נשארו שש אותיות באמצע, בין י"י מן יאהדונה"י כחשבון ו' מ'א' שהוא רקיע באמצע. ועליו נאמר (יחזקאל א׳:כ״ו) ׳וממעל לרקיע אשר על ראשם׳, ונאמר בו 'דמות כמראה אדם עליו מלמעלה', וזה א' מ'אדם'. ולא כל מחלקת שוה, שיש מחלקת להפריד בין טוב לרע, ויש מחלקת להפריד בין זכרים לנקבות, כגון בעלי המשנה, שזה חולק על הלכתו, להיות מים עליונים מתגברים על הנקבה שהיא מים תחתונים, ומי שחזק גבר, כגון הלכה של הלל על הלכה של שמאי, שנכפית הלכת שמאי תחת הלכת הלל. אף על פי ש'אלו ואלו דברי אלהים חיים', אלא להראות שמי שהוא מצד הנקבה צריך להכפות תחת הזכר. כגון טפה של נקבה הנכפית תחת של זכר - נקראת בן, ואם טפה של נקבה שולטת על טפה של זכר - נקראת בת. וכאן הוא סוד 'והיה ׳כעץ שתול על פלגי מים (תהלים א, ג)', שהם סודות של תורה שבעל פה, ונקראו דברי אלהים חיים מצד אילן החיים, ועליהם נאמר (משלי כ״א:א׳) ׳פלגי מים לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפץ יטנו׳ (משלי כא, א). ויש מחלקת על לבושי א' מ'אדם', והינו זכר ונקבה, כגון אלה החולקים על פסקי לבושי המטרוניתא, ועושים להם כמה פרוקים, עליהם נאמר ׳ועלהו לא יבל'. כגון ׳שמלתך לא בלתה מעליך (דברים ח, ד)'. ואין הם כאותם הלבושים של אסור טמאה פסול, שאלה כלי הרבנים הבלים שמתחככים בהם שדים. ׳וכל אשר יעשה יצליח' - אלה מצוות עשה. ועוד התורה נקראת חומה, כגון 'והמים להם חומה מימינם', והיא חמה לאמות העולם שלא קבלו אותה, כגון מצרים שנעשית להם חמה וטבעו בה ומתו. והינו 'כי ישרים דרכי ה' וגו'. מצד ימין נקראת השכינה חומה מצד החסד ששם חכמה, ומצד הגבורה ׳ואני אהיה לה נאם ה (זכריה ב, ט)' חומת אש סביב'. ומצד עמוד האמצע נקראת רוח גדולה וחזק - גדולה מצד החסד, וחזק מצד הגבורה ביד חזקה וגו'. גדולה ׳וירא ישראל את היד הגדלה' (שם), משניהם ׳מפרק הרים ומשבר סלעים', שהם אמות העולם שלא קבלו את התורה. מרוח ה' שנאמר בו 'ונחה עליו רוח ה', ונקראת רעש, זהו שכתוב ׳ואשמע אחרי קול רעש גדול (יחזקאל ג, יב)' וגו', ועתיד להעביר רעש של סטרא אחרא שנאמר בו 'לא ברעש ה' (מלכים). ונקראת אש, זהו שכתוב ׳כה דברי כאש נאם ה'. ועתיד ללחך אש של סטרא אחרא שנאמר בו 'לא באש ה'. האש - המלך בקול דממה דקה, שהיא השכינה, תפלה בלחש, שבה 'אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך', שבארבעה היא רביעית - דקה, שהיא השכינה. אבל שלש קלפות - 'שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל', 'ובשנה הרביעית יהיה כל פריו' - זה קול דממה דקה. ומשום כך ארבעה נכנסו לפרדס - שלשה שנכנסו בשלש השנים ערלים: אחד הציץ ומת, ואחד הציץ ונפגע, שלישי יצא לתרבות רעה. הרביעי שנכנס בשנה הרביעית - 'קדש הלולים לה' - נכנס בשלום ויצא בשלום. וזה סוד 'פרדס' בתוך הגן, שהוא: פ' - פשט, ר' - ראיה של פסוק, ד' - דרשה, כמו שבארו: אין משיבין על ההגדה.
מן המפרשים
מקדש מלך: מן המקבילה בתזריע מאמר כג, ח (מח.) והא כתיב ואדם אין וכו': פי' ומי דרכו לעבוד את האדמה הוא מי שאינו חשוב והו"לל ואיש אין לעבוד וכו'. ומתרץ דכל מה דבעלמא לא הוי אלא בגיניה דאדם וכו' ור"ל שהמטר לא ירד לגדל האילנות והעשבים לפי…
הסולם: מן המקבילה בתזריע מאמר כג, ח (מח.) א״ל והא כתיב וכו׳: אמר לו, והרי כתוב, ואדם אין לעבוד את האדמה. ואיזה חשיבות יש כאן שמזכיר השם אדם. א"ל בוא וראה, כל מה שיש בעולם לא היה אלא בשביל האדם, והכל מתקיים בשבילו. ע״כ לא נראו בעולם…
ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פד, ד (כו.) ודמיין לעץ כו'. קאי על שניהם דע"ח נטוע וע"ה שתול כנ"ל:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה:
ועוד 6 פסוקים. אינדקס הפסוקים