טלטול תלמידי חכמים ממדינה למדינה - שנחשב להם כגלגול וכשבעת מדורי גיהנם
זוהר חדש · תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות · מאמר 122 · פיסקה 24
לשון הזוהר
וַהֲנָחָה דְּשַׁבָּת בִּרְשׁוּת יְחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִיהִי שְׁכִינְתָּא שַׁבַּת מַלְכְּתָא, לֹא צָרִיךְ לְמֶעֱבַד בֵּהּ עֲקִירָא מֵהַהוּא חֵפֶץ, דאִתְּמַר בֵּהּ ׳כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ׳ וְאוֹקְמוּהּ רַבָּנָן. אֶלָּא לְמֶהֱוֵי בֵּהּ קָבוּעַ. אֲבָל מִסִּטְרָא דְּעֵץ ׳הַדַּעַת טוֹב וָרָע׳, צָרִיךְ לְמֶעֱבַד בֵּהּ עֲקִירָא לְמֶהֱוֵי מְטֻלְטָל וְגַלֵּי מֵאֲתַר לַאֲתַר, כְּמָה דְּאוֹקְמוּהּ רַבָּנָן דְּמַתְנִיתִין. אַף חוֹבֵב עַמִּים וְגוֹ'. אִלֵּין אִנּוּן דִּמְכַתְּתִין רַגְלֵיהוֹן מִמְּדִינָה לִמְדִינָה. וְדַרְשִׁינָן לֵהּ דה"ק בְּזִמְנָא דְּאַתְּ חוֹבֵב עַמִּים בְּגָלוּתָא בְּחוֹבִין דְּדָרָא. כָּל קְדוֹשָׁיו יִהְיוּ בְּיָדֶךָ, וּלְבָתַר אָמַר וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶיךָ, אִלֵּין אִנּוּן דִּמְכַתְּתִין רַגְלֵיהוֹן מִמְּדִינָה לִמְדִינָה וּמֵאֲתַר לַאֲתַר, לִשָּׂא וְלִתֵּן בְּמַשָּׂא וּבְמַתָּן דְּאוֹרַיְתָא, דְּאָזְלִין מְטֻלְטָלִין מֵאֲתַר לַאֲתַר אִתְחֲשִׁיב לוֹן כְּגִלְגּוּל. דְשֶׁבַע מִינֵי עֲנִיּוֹת אִתְחֲשִׁיב לֵהּ לְבַר נָשׁ כְּשֶׁבַע מְדוֹרִין דְּגֵיהִינֹּם, דִּלְכֻלְּהוּ נָחִית אָדָם בִּתְיוּבְתָּא סָלִיק, דְּעָלַיְהוּ אִתְּמַר ׳וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף אֲנִי שֶׁבַע׳ כְּחַטֹאתֵיכֶם. בְּגִין דְּחָב אָדָם בְּז' מִינִין דְּאִנּוּן ׳חִטָה וּשְׂעוֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן׳ זֵית שֶׁמֶן וּדְבַשׁ. וּבְגִין דָּא הֲווֹ אָמְרֵי רַבָּנָן דמתני' אִילָן שֶׁאָכַל אָדָם הָרִאשׁוֹן חִטָה הָיָה. וְאָחֳרָנִין אָמְרִין גֶּפֶן הֲוָה. וְאָחֳרָנִין אָמְרִין תְאֵנָה הָיְתָה, וְלֹא הֲווֹ חוּלָקִין בְּמִלּוּלַיְהוּ, דְּכֹלָּא קְשׁוֹט. דְּשִׁבְעַת מִינִין נְטוּעִין בָּאָרֶץ, חִטָה וּשְׂעוֹרָה. וְהַיְנוּ דִּתְנָן, בָּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן נִדּוֹן כָּל עָלְמָא. כֻּלְּהוּ קָרָא לוֹן אִילָן חַד מִסִּטְרָא חַד. וּמִסִּטְרָא אָחֳרָא מִתְפָּרְשָׁן לְז' מִינִין. כְּגוֹן לוּלָב דְּאִיהוּ אֲגֻדָּה חֲדָא לְתַתָּא וּלְעֵלָּא מִתְפָּרְשָׁן מִינִין כָּל חַד לְחוּלָקֵהּ. כְּגַוְנָא דְּחֵיוָן דְּאִתְּמַר בְּהוּ (יחזקאל א׳:י״א) ׳וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרוּדוֹת מִלְּמַעְלָה׳ וּלְתַתָּא ׳שְׁתַּיִם חֹבְרֹת אִישׁ וּשְׁתַּיִם מְכַסּוֹת אֶת גויותיהנה׳. זַכָּאָה אִיהוּ עֵץ דְּאִיהוּ ׳שָׁתוּל עַל פַּלְגֵּי מַיִם׳ דְּאוֹרַיְתָא. וְיַתִּיר מָאן דְּאִיהוּ מִסִּטְרָא דְּאִילָנָא דְּחַיֵּי, דאִתְּמַר בֵּהּ ׳אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן׳ בְּעִתּ"וֹ, וְדָא שְׁכִינְתָּא וְלָא אַפִּיק מֵעֵת דִּילֵהּ. אֲנִי ה' בְּעִתָּ"הּ אֲחִישֶׁנָּה. בְּעִתָּהּ ע"ב פָּנִים לַתּוֹרָה, דְּאִיהוּ ת' מִן עֵת ׳וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל׳. כְּגוֹן ׳שִׂמְלָתְךָ לֹא בָּלְתָה מֵעָלֶיךָ׳. ׳וְכָל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ׳ - (תהילים א׳:ג׳). אִלֵּין פִּקּוּדִין דַּעֲשֵׂה. דְּאִתְּמַר עָלַיְהוּ ׳וְכָל אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ׳. וְאוֹקְמוּהּ מ"מ דְּאִיהִי אוֹרַיְתָא דאִתְּמַר בֵּהּ ׳שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ וְגוֹ'׳. וְאוֹקְמוּהּ בּוֹר מַיִם מְכֻנָּסִים. ׳בְּאֵר מַיִם חַיִּים׳. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים׳. מִסִּטְרָא דְּעֵץ ׳הַדַּעַת טוֹב וָרָע׳, אִיהִי מַיִם מְכֻנָּסִים לְמִקְוֶה. מַיִם מְכֻנָּסִים סְרוּחִים. אִלֵּין מִסִּטְרָא דְּטוֹב. וְאִלֵּין מִסִּטְרָא דְּרַע. וּמַיִם מְכֻנָּסִים אִלֵּין הֲלָכוֹת וּלְקוּטוֹת דְּאִנּוּן כְּגוֹן לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה לֶעָנִי. הָכֵי מַיִם מְכֻנָּסִים לְהַהוּא דְאִקְּרֵי עָנִי בְּאוֹרַיְתָא וּבְפִקּוּדִין דִּילֵהּ, דְּלֵית לֵהּ אֶלָּא מָא דְּיָהֲבִין לֵהּ, דְּאִשְׁתַּקְּיָא מִלְּבַר ע"י אָחֳרָא. וְכָל (נ"א אכל) אִלֵּין דְּסִטְרָא דְּאִילָנָא דְּחַיֵּי, אִנּוּן דַּמְיָן לִבְאֵר מַיִם חַיִּים, דְּלֵית לְהוּ פְּסִיקוּ, וְדַמְיָן לְעֵץ דְּאִיהוּ נָטוּעַ ׳עַל פַּלְגֵּי מַיִם׳, אוֹ שָׁתוּל דְּאַעֲקָרוּ הַהוּא אִילָנָא מֵאֲתַר דְּיַבָּשָׁה וּשְׁתָלוּ לֵהּ ׳עַל פַּלְגֵּי מַיִם׳, דְּאִנּוּן מְשֻׁלָּשִׁים בְּאוֹרַיְתָא. וְאִתְקְרִיאוּ פַּלְגֵּי מַיִם, עַל שֵׁם דְּאִית לְהוּ פְּלֻגְתָּא דְּמַתְנִיתִין דִּילְהוֹן וְהָכֵי (נ"א וההוא) פְּלֻגְתָּא דְּאִילָנָא דְּחַיֵּי, אִיהוּ מַיִם עֶלְיוֹנִים דְּכָרִים, מַיִם תַּחְתּוֹנִים נְקֵבוֹת, וְאִנּוּן בּוֹכִים בְּגִין דְּלָא יְהוּ רְחוֹקִין מִקֻּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֲבִיד בְּהוּ פְּלֻגְתָּא, דְּשַׁוֵּי פַּלְגּוּ לְעֵלָּא מִן רְקִיעָא, וּפַלְגּוּ לְתַתָּא מֵרְקִיעָא. בְּגִין לְמֶהֱוֵי אִשְׁתְּמוֹדַע חִלּוּק בֵּן דְּכוּרִין לְנוּקְבִין. בְּגִין כָּךְ שַׁוֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הֲוָא הַבְדָּלָה בֵּין אַנְפִּין דִּדְכוּרָא לְאַנְפִּין דְּנוּקְבָא.
תרגום
והנחת הַשַּׁבָּת בִּרְשׁוּת יְחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם, הִיא הַשְּׁכִינָה שַׁבַּת הַמַּלְכָּה, אֵין צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בָּהּ עֲקִירָה מֵאוֹתוֹ הַחֵפֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ׳ (תהלים א, ב) וּבֵאֲרוּ רַבּוֹתֵינוּ, אֶלָּא לִהְיוֹת בָּהּ קָבוּעַ. אֲבָל מִצַּד עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בּוֹ עֲקִירָה לִהְיוֹת מְטֻלְטָל וְגָלוּי מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּ רַבּוֹתֵינוּ בַּמִּשְׁנָה, אַף 'חוֹבֵב עַמִּים' וְגוֹ' - אֵלֶּה הַמְשַׁפְשְׁפִים רַגְלֵיהֶם מִמְּדִינָה לִמְדִינָה. וְדוֹרְשִׁים אוֹתוֹ שֶׁכָּךְ אָמַר: בִּזְמַן שֶׁאַתָּה חוֹבֵב עַמִּים בַּגָּלוּת בְּעֶוְלַת הַדּוֹר, 'כָּל קְדוֹשָׁיו יִהְיוּ בְּיָדֶךָ', וְאַחַר כָּךְ אָמַר 'וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶיךָ' - אֵלֶּה הַמְשַׁפְשְׁפִים רַגְלֵיהֶם מִמְּדִינָה לִמְדִינָה וּמִמָּקוֹם לְמָקוֹם, לָשֵׂאת וְלָתֵת בְּמַשָּׂא וּבְמַתָּן שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁהוֹלְכִים מְטֻלְטָלִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, נֶחְשָׁב לָהֶם כְּגִלְגּוּל. שֶׁשִּׁבְעָה מִינֵי עֲנִיּוּת נֶחְשָׁבִים לָאָדָם כְּשִׁבְעָה מְדוֹרִים שֶׁל גֵּיהִנֹּם, שֶׁלְּכֻלָּם יוֹרֵד הָאָדָם וּבִתְשׁוּבָה עוֹלֶה, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר ׳וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף אֲנִי שֶׁבַע (ויקרא כו, כח)' כְּחַטֹּאתֵיכֶם. מִשּׁוּם שֶׁחָטָא הָאָדָם בְּשִׁבְעָה מִינִים שֶׁהֵם 'חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן' זֵית שֶׁמֶן וּדְבַשׁ. וּבְגִין דָּא הֲווֹ אָמְרֵי רַבָּנָן דמתני (דברים ח, ח)'. הָאִילָן שֶׁאָכַל אָדָם הָרִאשׁוֹן - חִטָּה הָיָה, וַאֲחֵרִים אוֹמְרִים גֶּפֶן הָיָה, וַאֲחֵרִים אוֹמְרִים תְּאֵנָה הָיְתָה, וְלֹא נֶחְלְקוּ בְּדִבְרֵיהֶם, שֶׁהַכֹּל אֱמֶת, שֶׁשִּׁבְעַת הַמִּינִים נְטוּעִים בָּאָרֶץ - חִטָּה וּשְׂעוֹרָה, וְהַיְנוּ שֶׁשָּׁנִינוּ: בַּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן נִדּוֹן כָּל הָעוֹלָם. כֻּלָּם קְרָאָם אִילָן אֶחָד מִצַּד אֶחָד, וּמִצַּד אַחֵר נִפְרָדִים לְשִׁבְעָה מִינִים, כְּגוֹן לוּלָב שֶׁהוּא אֲגֻדָּה אַחַת - לְמַטָּה וּלְמַעְלָה נִפְרָדִים הַמִּינִים, כָּל אֶחָד לְחֶלְקוֹ, כְּעֵין הַחַיּוֹת שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן (יחזקאל א׳:י״א) ׳וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרֻדוֹת מִלְמַעְלָה׳, וּלְמַטָּה 'שְׁתַּיִם חֹבְרוֹת אִישׁ וּשְׁתַּיִם מְכַסּוֹת אֶת גְּוִיּוֹתֵיהֶן'. אַשְׁרֵי הָעֵץ שֶׁהוּא 'שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מַיִם' שֶׁל הַתּוֹרָה, וְיוֹתֵר מִי שֶׁהוּא מִצַּד אִילַן הַחַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ 'אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן' בְּעִתּוֹ, וְזוֹ הַשְּׁכִינָה שֶׁלֹּא הוֹצִיא מֵעֵת שֶׁלָּהּ 'אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה'. בְּעִתָּהּ - שִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה, שֶׁהִיא ת' מֵ'עֵת' 'וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל', כְּגוֹן 'שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ', 'וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ' - (תהילים א׳:ג׳). אֵלֶּה מִצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶן 'וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ (בראשית לט, ג)'. וּבֵאֲרוּ מ"מ שֶׁהִיא הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ 'שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ' וְגוֹ', וּבֵאֲרוּ: 'בּוֹר' - מַיִם מְכֻנָּסִים, ׳בְּאֵר מַיִם חַיִּים׳, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב '׳׳מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים׳׳'. מִצַּד עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע - מַיִם מְכֻנָּסִים לְמִקְוֶה, מַיִם מְכֻנָּסִים סְרוּחִים - אֵלֶּה מִצַּד הַטּוֹב וְאֵלֶּה מִצַּד הָרַע. וּמַיִם מְכֻנָּסִים - אֵלֶּה הֲלָכוֹת וְלִקּוּטִים כְּגוֹן לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה לֶעָנִי, כָּךְ מַיִם מְכֻנָּסִים לְאוֹתוֹ הַנִּקְרָא עָנִי בַּתּוֹרָה וּבְמִצְווֹתֶיהָ, שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁנּוֹתְנִים לוֹ, שֶׁמֻּשְׁקֶה מִבַּחוּץ עַל יְדֵי אַחֵר. וְכָל (נ"א אכל) אֵלֶּה שֶׁל צַד אִילַן הַחַיִּים, הֵם דּוֹמִים לִבְאֵר מַיִם חַיִּים שֶׁאֵין לָהֶם הֶפְסֵק, וְדוֹמִים לְעֵץ הַנָּטוּעַ 'עַל פַּלְגֵי מַיִם', אוֹ שָׁתוּל שֶׁעָקְרוּ אוֹתוֹ הָאִילָן מִמְּקוֹם יַבָּשָׁה וְשָׁתְלוּ אוֹתוֹ 'עַל פַּלְגֵי מַיִם', שֶׁהֵם מְשֻׁלָּשִׁים בַּתּוֹרָה. וְנִקְרְאוּ פַּלְגֵי מַיִם עַל שֵׁם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מַחְלֹקֶת בְּמִשְׁנָתָם, וְכֵן (נ"א וההוא) מַחְלֹקֶת שֶׁל אִילַן הַחַיִּים - הוּא מַיִם עֶלְיוֹנִים זְכָרִים, מַיִם תַּחְתּוֹנִים נְקֵבוֹת, וְהֵם בּוֹכִים מִשּׁוּם שֶׁלֹּא יִהְיוּ רְחוֹקִים מֵהקב"ה. וְהקב"ה עוֹשֶׂה בָּהֶם מַחְלֹקֶת, שֶׁשָּׂם חֶלְקָם לְמַעְלָה מִן הָרָקִיעַ וְחֶלְקָם לְמַטָּה מֵהָרָקִיעַ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִכָּר הֶבְדֵּל בֵּין זְכָרִים לִנְקֵבוֹת. וּמִשּׁוּם כָּךְ שָׂם הקב"ה הַבְדָּלָה בֵּין פְּנֵי הַזָּכָר לִפְנֵי הַנְּקֵבָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: והנחה דשבת ברשות יחידו של עולם, איהי שכינתא שבת מלכתא, לא צריך למעבד בה עקירא מההוא חפץ, דאתמר בה ׳כי אם בתורת ה' חפצו׳ ואוקמוה רבנן. אלא למהוי בה קבוע. אבל מסטרא דעץ ׳הדעת טוב ורע׳, צריך למעבד בה עקירא למהוי מטלטל וגלי מאתר לאתר, כמה דאוקמוה רבנן דמתניתין. אף חובב עמים וגו'. אלין אנון דמכתתין רגליהון ממדינה למדינה. ודרשינן לה דה"ק בזמנא דאת חובב עמים בגלותא בחובין דדרא. כל קדושיו יהיו בידך, ולבתר אמר והם תכו לרגליך, אלין אנון דמכתתין רגליהון ממדינה למדינה ומאתר לאתר, לשא ולתן במשא ובמתן דאוריתא, דאזלין מטלטלין מאתר לאתר אתחשיב לון כגלגול. דשבע מיני עניות אתחשיב לה לבר נש כשבע מדורין דגיהינם, דלכלהו נחית אדם בתיובתא סליק, דעליהו אתמר ׳ויסרתי אתכם אף אני שבע׳ כחטאתיכם. בגין דחב אדם בז' מינין דאנון ׳חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון׳ זית שמן ודבש. ובגין דא הוו אמרי רבנן דמתני' אילן שאכל אדם הראשון חטה היה. ואחרנין אמרין גפן הוה. ואחרנין אמרין תאנה היתה, ולא הוו חולקין במלוליהו, דכלא קשוט. דשבעת מינין נטועין בארץ, חטה ושעורה. והינו דתנן, בעצרת על פרות האילן נדון כל עלמא. כלהו קרא לון אילן חד מסטרא חד. ומסטרא אחרא מתפרשן לז' מינין. כגון לולב דאיהו אגדה חדא לתתא ולעלא מתפרשן מינין כל חד לחולקה. כגונא דחיון דאתמר בהו (יחזקאל א׳:י״א) ׳ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה׳ ולתתא ׳שתים חברת איש ושתים מכסות את גויותיהנה׳. זכאה איהו עץ דאיהו ׳שתול על פלגי מים׳ דאוריתא. ויתיר מאן דאיהו מסטרא דאילנא דחיי, דאתמר בה ׳אשר פריו יתן׳ בעת"ו, ודא שכינתא ולא אפיק מעת דילה. אני ה' בעת"ה אחישנה. בעתה ע"ב פנים לתורה, דאיהו ת' מן עת ׳ועלהו לא יבול׳. כגון ׳שמלתך לא בלתה מעליך׳. ׳וכל אשר יעשה יצליח׳ - (תהילים א׳:ג׳). אלין פקודין דעשה. דאתמר עליהו ׳וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו׳. ואוקמוה מ"מ דאיהי אוריתא דאתמר בה ׳שתה מים מבורך וגו'׳. ואוקמוה בור מים מכנסים. ׳באר מים חיים׳. הדא הוא דכתיב ׳מעין גנים באר מים חיים׳. מסטרא דעץ ׳הדעת טוב ורע׳, איהי מים מכנסים למקוה. מים מכנסים סרוחים. אלין מסטרא דטוב. ואלין מסטרא דרע. ומים מכנסים אלין הלכות ולקוטות דאנון כגון לקט שכחה ופאה לעני. הכי מים מכנסים לההוא דאקרי עני באוריתא ובפקודין דילה, דלית לה אלא מא דיהבין לה, דאשתקיא מלבר ע"י אחרא. וכל (נ"א אכל) אלין דסטרא דאילנא דחיי, אנון דמין לבאר מים חיים, דלית להו פסיקו, ודמין לעץ דאיהו נטוע ׳על פלגי מים׳, או שתול דאעקרו ההוא אילנא מאתר דיבשה ושתלו לה ׳על פלגי מים׳, דאנון משלשים באוריתא. ואתקריאו פלגי מים, על שם דאית להו פלגתא דמתניתין דילהון והכי (נ"א וההוא) פלגתא דאילנא דחיי, איהו מים עליונים דכרים, מים תחתונים נקבות, ואנון בוכים בגין דלא יהו רחוקין מקדשא בריך הוא. וקדשא בריך הוא עביד בהו פלגתא, דשוי פלגו לעלא מן רקיעא, ופלגו לתתא מרקיעא. בגין למהוי אשתמודע חלוק בן דכורין לנוקבין. בגין כך שוי קדשא בריך הוא הבדלה בין אנפין דדכורא לאנפין דנוקבא.
התרגום: והנחת השבת ברשות יחידו של עולם, היא השכינה שבת המלכה, אין צריך לעשות בה עקירה מאותו החפץ, שנאמר בה ׳כי אם בתורת ה' חפצו׳ (תהלים א, ב) ובארו רבותינו, אלא להיות בה קבוע. אבל מצד עץ הדעת טוב ורע, צריך לעשות בו עקירה להיות מטלטל וגלוי ממקום למקום, כמו שבארו רבותינו במשנה, אף 'חובב עמים' וגו' - אלה המשפשפים רגליהם ממדינה למדינה. ודורשים אותו שכך אמר: בזמן שאתה חובב עמים בגלות בעולת הדור, 'כל קדושיו יהיו בידך', ואחר כך אמר 'והם תכו לרגליך' - אלה המשפשפים רגליהם ממדינה למדינה וממקום למקום, לשאת ולתת במשא ובמתן של תורה, שהולכים מטלטלים ממקום למקום, נחשב להם כגלגול. ששבעה מיני עניות נחשבים לאדם כשבעה מדורים של גיהנם, שלכלם יורד האדם ובתשובה עולה, שעליהם נאמר ׳ויסרתי אתכם אף אני שבע (ויקרא כו, כח)' כחטאתיכם. משום שחטא האדם בשבעה מינים שהם 'חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון' זית שמן ודבש. ובגין דא הוו אמרי רבנן דמתני (דברים ח, ח)'. האילן שאכל אדם הראשון - חטה היה, ואחרים אומרים גפן היה, ואחרים אומרים תאנה היתה, ולא נחלקו בדבריהם, שהכל אמת, ששבעת המינים נטועים בארץ - חטה ושעורה, והינו ששנינו: בעצרת על פרות האילן נדון כל העולם. כלם קראם אילן אחד מצד אחד, ומצד אחר נפרדים לשבעה מינים, כגון לולב שהוא אגדה אחת - למטה ולמעלה נפרדים המינים, כל אחד לחלקו, כעין החיות שנאמר בהן (יחזקאל א׳:י״א) ׳ופניהם וכנפיהם פרדות מלמעלה׳, ולמטה 'שתים חברות איש ושתים מכסות את גויותיהן'. אשרי העץ שהוא 'שתול על פלגי מים' של התורה, ויותר מי שהוא מצד אילן החיים, שנאמר בו 'אשר פריו יתן' בעתו, וזו השכינה שלא הוציא מעת שלה 'אני ה' בעתה אחישנה'. בעתה - שבעים פנים לתורה, שהיא ת' מ'עת' 'ועלהו לא יבול', כגון 'שמלתך לא בלתה מעליך', 'וכל אשר יעשה יצליח' - (תהילים א׳:ג׳). אלה מצוות עשה שנאמר עליהן 'וכל אשר הוא עשה ה' מצליח בידו (בראשית לט, ג)'. ובארו מ"מ שהיא התורה שנאמר בה 'שתה מים מבורך' וגו', ובארו: 'בור' - מים מכנסים, ׳באר מים חיים׳, זהו שכתוב '׳מעין גנים באר מים חיים׳'. מצד עץ הדעת טוב ורע - מים מכנסים למקוה, מים מכנסים סרוחים - אלה מצד הטוב ואלה מצד הרע. ומים מכנסים - אלה הלכות ולקוטים כגון לקט שכחה ופאה לעני, כך מים מכנסים לאותו הנקרא עני בתורה ובמצוותיה, שאין לו אלא מה שנותנים לו, שמשקה מבחוץ על ידי אחר. וכל (נ"א אכל) אלה של צד אילן החיים, הם דומים לבאר מים חיים שאין להם הפסק, ודומים לעץ הנטוע 'על פלגי מים', או שתול שעקרו אותו האילן ממקום יבשה ושתלו אותו 'על פלגי מים', שהם משלשים בתורה. ונקראו פלגי מים על שם שיש להם מחלקת במשנתם, וכן (נ"א וההוא) מחלקת של אילן החיים - הוא מים עליונים זכרים, מים תחתונים נקבות, והם בוכים משום שלא יהיו רחוקים מהקב"ה. והקב"ה עושה בהם מחלקת, ששם חלקם למעלה מן הרקיע וחלקם למטה מהרקיע, כדי שיהיה נכר הבדל בין זכרים לנקבות. ומשום כך שם הקב"ה הבדלה בין פני הזכר לפני הנקבה.
מן המפרשים
הסולם: מן המקבילה בבהר מאמר ז, יח (קי.) - התאמה חלקית וכלא אתהדר ביה וכו׳: והכל חוזר אליו, להויה, ומשום זה, זובח לאלהים יחרם בלתי להויה לבדו. כי אינו נותן ממשלה לסטרא אחרא, בקרבן. כי כל אלהים אחרים הם עולם הפרוד, ואין להם קרבה ויחוד,…
ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פד, ג (כה:) דאיהי כו'. יוד דחכמה כנ"ל שבו נעשית נ' שערי בינה י' פעמים ה' שלכן כל מכה ומכה היתה של חמש מכות כו' עד חמשים מכות נגד נ' תרעין דחירות שבהן יצאו ממצרים נ"פ יציאת מצרים כידוע:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: