ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 122: תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות › פיסקה 23

אדם דבריאה ואדם דאצילות - כונת התפלין להכניס שפחה תחת גברתה

זוהר חדש · תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות · מאמר 122 · פיסקה 23

לשון הזוהר

אֵ"ל בּוּצִינָא קַדִּישָׁא בֵּין אָדָם טוֹב דְּעֵץ הַדַּעַת, לְאָדָם דְּאִילָנָא דְּחַיֵּי, אִית חִלּוּף בְּהוֹן. כְּגוֹן וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם וְגוֹ'. דְּדָא בַּבְּרִיאָה וְדָא בָּאֲצִילוּת. אִשְׁתְּמוֹדַע מָאן דְּאִיהוּ מֵאִילָנָא דְּחַיֵּי נִשְׁמָתֵהּ, וַדַּאי כַּד מָנַח תְּפִלִּין עַל רֵישֵׁהּ מִתְכַּוֵּן לְאַעֲלָא כָּל אֱלֹהִים אֲחֵרִים תְּחוֹת שֻׁלְטָנוּתָא דִּשְׁכִינְתָּא עִלָּאָה דְּאִיהִי תְּפִלִּין דְּרֵישָׁא דְּבַר נָשׁ, וּלְאַעֲלָא כָּל אֻמִּין תְּחוֹת יַד ה' דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה. בְּגִין דִּבְגָלוּתָא אִתְּמַר תַּחַת שָׁלֹשׁ רָגְזָה הָאָרֶץ, ׳תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לֶחֶם׳, ׳וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ׳ גְּבִרְתָּא. וּבְגִין דָּא תְּפִלִּין דְּרֵישָׁא וְיָד לְאַעֲלָא שִׁפְחָה תְּחוֹת גְּבִרְתָּהּ עֵלָּא וְתַתָּא. וּבַהַזְכָּרוֹת דִּלְגָאו דִּכְלִילָן בְּהוֹן דְּאִיהוּ שָׁקוּל לְאוֹרַיְתָא, צָרִיךְ לְאַעֲלָא עֶבֶד תַּחַת רַבּוֹ עֵלָּא וְתַתָּא. וְדָא אִקְּרֵי בָּרָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְּכֹרִי יִשְׂרָאֵל׳. וְאִלֵּין דְּעָבְדִין דָּא אִתְּמַר בְּהוֹן ׳בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם׳. וּבְגִין דָּא אָמַר (פרקי אבות) אַל תִּהְיוּ כַּעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁים אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס. וּמָאן דְּעָבִיד פִּקּוּדָא דָּא עַל מְנָת לְקַשֵּׁר אֱלֹהִים אֲחֵרִים דַּעֲבוֹדָה זָרָה לְמֶהֱוֵי לְשִׁעְבּוּדֵהּ, וְאֻמִּין דִּלְתַתָּא לִישַׁוֵּי תְּחוֹת יְדֵהּ, לָא יָהֲבִין לֵהּ נְשָׁמָה אֶלָּא מִסִּטְרָא דְּהַאי עֶבֶד. וּבְגִין דָּא אִם כְּבָנִים אִם כָּעֲבָדִים. וּבְגִין דָּא (תהילים א׳:ב׳) ׳כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ׳. וְאוֹקְמוּהּ רַבָּנָן דְּלֵית לְאִתְעַסְּקָא בַּר נָשׁ בְּאוֹרַיְתָא אֶלָּא בְּמַה שֶּׁלִּבּוֹ חָפֵץ. אִית שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ בְּסִתְרֵי אוֹרַיְתָא, בְּעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית וּבְמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. וְאִית דְּלָא בָּעֵי אֶלָּא בִּפְשָׁטֵי אוֹרַיְתָא, דְּפָשְׁטִין אִנּוּן מִסִּטְרָא דְּעֶבֶד וְרָזִין מִסִּטְרָא דְּמַלְכָּא. אָדוֹן וְעֶבֶד. וּבְגִין דָּא לְדָא אִתְקְרֵי שְׁתִילָא וּלְדָא נָטוּעַ. שָׁתִיל דְּלֵית לֵהּ קִשּׁוּרָא. וְנָטוּעַ דְּלֵית לֵהּ עֲקִירָא.

תרגום

אמר בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא: בֵּין אָדָם טוֹב שֶׁל עֵץ הַדַּעַת לְאָדָם שֶׁל אִילַן הַחַיִּים, יֵשׁ הֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶם, כְּגוֹן 'וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם' וְגוֹ', שֶׁזֶּה בַּבְּרִיאָה וְזֶה בָּאֲצִילוּת. נִכָּר מִי שֶׁהוּא מֵאִילַן הַחַיִּים נִשְׁמָתוֹ - וַדַּאי כְּשֶׁמֵּנִיחַ תְּפִלִּין עַל רֹאשׁוֹ, מִתְכַּוֵּן לְהַכְנִיס כָּל אֱלֹהִים אֲחֵרִים תַּחַת שִׁלְטוֹן הַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהִיא תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ הָאָדָם, וּלְהַכְנִיס כָּל הָאֻמּוֹת תַּחַת יַד ה' שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה. מִשּׁוּם שֶׁבַּגָּלוּת נֶאֱמַר 'תַּחַת שָׁלֹשׁ רָגְזָה הָאָרֶץ', ׳תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לֶחֶם ', 'וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ'. וּמִשּׁוּם כָּךְ תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ וְיָד לְהַכְנִיס שִׁפְחָה תַּחַת גְּבִרְתָּהּ, לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. וּבְהַזְכָּרוֹת שֶׁבִּפְנִים הַכְּלוּלוֹת בָּהֶן שֶׁהֵן שְׁקוּלוֹת כַּתּוֹרָה, צָרִיךְ לְהַכְנִיס עֶבֶד תַּחַת רַבּוֹ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. וְזֶה נִקְרָא בֵּן שֶׁל הקב"ה וּשְׁכִינָתוֹ, זֶהוּ׳ שֶׁכָּתוּב (משלי ל, כב) כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל. ׳וְאֵלֶּה הָעוֹשִׂים זֹאת נֶאֱמַר בָּהֶם 'בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם'. וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר (פרקי אבות): אַל תִּהְיוּ כַּעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁים אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס. וּמִי שֶׁעוֹשֶׂה מִצְוָה זוֹ עַל מְנָת לְקַשֵּׁר אֱלֹהִים אֲחֵרִים שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה לִהְיוֹת לְשִׁעְבּוּדוֹ, וְאֻמּוֹת שֶׁל מַטָּה לָשׂוּם תַּחַת יָדוֹ, לֹא נוֹתְנִים לוֹ נְשָׁמָה אֶלָּא מִצַּד עֶבֶד זֶה. וּמִשּׁוּם כָּךְ 'אִם כְּבָנִים אִם כַּעֲבָדִים'. וּמִשּׁוּם כָּךְ׳ (שמות ד, כב) (תהילים א׳:ב׳) כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ (תהלים א, ב), וּבֵאֲרוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁאֵין לוֹ לָאָדָם לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה אֶלָּא בְּמַה שֶּׁלִּבּוֹ חָפֵץ. יֵשׁ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ בְּסִתְרֵי תוֹרָה, בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וּבְמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, וְיֵשׁ שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה אֶלָּא בְּפַשְׁטֵי הַתּוֹרָה, שֶׁהַפְּשָׁטִים הֵם מִצַּד הָעֶבֶד וְהַסּוֹדוֹת מִצַּד הַמֶּלֶךְ - אָדוֹן וְעֶבֶד. וּמִשּׁוּם כָּךְ לָזֶה נִקְרָא שָׁתִיל וְלָזֶה נָטוּעַ. שָׁתִיל שֶׁאֵין לוֹ קֶשֶׁר, וְנָטוּעַ שֶׁאֵין לוֹ עֲקִירָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: א"ל בוצינא קדישא בין אדם טוב דעץ הדעת, לאדם דאילנא דחיי, אית חלוף בהון. כגון והבדילה הפרכת לכם וגו'. דדא בבריאה ודא באצילות. אשתמודע מאן דאיהו מאילנא דחיי נשמתה, ודאי כד מנח תפלין על רישה מתכון לאעלא כל אלהים אחרים תחות שלטנותא דשכינתא עלאה דאיהי תפלין דרישא דבר נש, ולאעלא כל אמין תחות יד ה' דאיהי שכינתא תתאה. בגין דבגלותא אתמר תחת שלש רגזה הארץ, ׳תחת עבד כי ימלוך ונבל כי ישבע לחם׳, ׳ושפחה כי תירש׳ גברתא. ובגין דא תפלין דרישא ויד לאעלא שפחה תחות גברתה עלא ותתא. ובהזכרות דלגאו דכלילן בהון דאיהו שקול לאוריתא, צריך לאעלא עבד תחת רבו עלא ותתא. ודא אקרי ברא דקדשא בריך הוא ושכינתה. הדא הוא דכתיב ׳כה אמר ה' בני בכרי ישראל׳. ואלין דעבדין דא אתמר בהון ׳בנים אתם לה' אלהיכם׳. ובגין דא אמר (פרקי אבות) אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס. ומאן דעביד פקודא דא על מנת לקשר אלהים אחרים דעבודה זרה למהוי לשעבודה, ואמין דלתתא לישוי תחות ידה, לא יהבין לה נשמה אלא מסטרא דהאי עבד. ובגין דא אם כבנים אם כעבדים. ובגין דא (תהילים א׳:ב׳) ׳כי אם בתורת ה' חפצו׳. ואוקמוה רבנן דלית לאתעסקא בר נש באוריתא אלא במה שלבו חפץ. אית שלבו חפץ בסתרי אוריתא, בעובדא דבראשית ובמעשה מרכבה. ואית דלא בעי אלא בפשטי אוריתא, דפשטין אנון מסטרא דעבד ורזין מסטרא דמלכא. אדון ועבד. ובגין דא לדא אתקרי שתילא ולדא נטוע. שתיל דלית לה קשורא. ונטוע דלית לה עקירא.

התרגום: אמר בוצינא קדישא: בין אדם טוב של עץ הדעת לאדם של אילן החיים, יש הבדל ביניהם, כגון 'והבדילה הפרכת לכם' וגו', שזה בבריאה וזה באצילות. נכר מי שהוא מאילן החיים נשמתו - ודאי כשמניח תפלין על ראשו, מתכון להכניס כל אלהים אחרים תחת שלטון השכינה העליונה שהיא תפלין של ראש האדם, ולהכניס כל האמות תחת יד ה' שהיא השכינה התחתונה. משום שבגלות נאמר 'תחת שלש רגזה הארץ', ׳תחת עבד כי ימלוך ונבל כי ישבע לחם ', 'ושפחה כי תירש גברתה'. ומשום כך תפלין של ראש ויד להכניס שפחה תחת גברתה, למעלה ולמטה. ובהזכרות שבפנים הכלולות בהן שהן שקולות כתורה, צריך להכניס עבד תחת רבו למעלה ולמטה. וזה נקרא בן של הקב"ה ושכינתו, זהו׳ שכתוב (משלי ל, כב) כה אמר ה' בני בכרי ישראל. ׳ואלה העושים זאת נאמר בהם 'בנים אתם לה' אלהיכם'. ומשום כך אמר (פרקי אבות): אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס. ומי שעושה מצוה זו על מנת לקשר אלהים אחרים של עבודה זרה להיות לשעבודו, ואמות של מטה לשום תחת ידו, לא נותנים לו נשמה אלא מצד עבד זה. ומשום כך 'אם כבנים אם כעבדים'. ומשום כך׳ (שמות ד, כב) (תהילים א׳:ב׳) כי אם בתורת ה' חפצו (תהלים א, ב), ובארו רבותינו שאין לו לאדם לעסק בתורה אלא במה שלבו חפץ. יש שלבו חפץ בסתרי תורה, במעשה בראשית ובמעשה מרכבה, ויש שאינו רוצה אלא בפשטי התורה, שהפשטים הם מצד העבד והסודות מצד המלך - אדון ועבד. ומשום כך לזה נקרא שתיל ולזה נטוע. שתיל שאין לו קשר, ונטוע שאין לו עקירה.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פד, ב (כה:) דאית ביה אדם טוב. כנ"ל. ואדם רע. אחוריים דאקיק גי' דם וא' דאקיק והן ה' דמים טמאים וה' דמים טהורים כנ"ל ה"ג וה"ח:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: