מ"ט פנים טהור ומ"ט טמא - ה' עם מ"ט נעשית מטה האלהים
זוהר חדש · תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות · מאמר 122 · פיסקה 22
לשון הזוהר
וְאִילָנָא דְּעֵץ ׳הַדַּעַת טוֹב וָרָע׳ צָרִיךְ לְמֶעֱבַד בֵּהּ פֵּרוּד בֵּין טוֹב לָרָע. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ׳ (בראשית א, ד) וְצָרִיךְ לְמֶעֱבַד קִצּוּץ בֵּהּ לְמֶהֱוֵי בַּר נָשׁ בְּלֹא יֵצֶר הָרָע, כְּגַוְנָא דְּקָצִיץ לֵהּ מִנֵּהּ וַהֲרָגֵהּ בְּגַרְסָתֵהּ, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים קו) לִבִּי חָלָל בְּקִרְבִּי. וְלָקֳבֵל מ"ט מִן מְטַטְרוֹ"ן אִנּוּן מ"ט פָּנִים טָהוֹר. וּמִסִּטְרָא דְּסַמָּאֵ"ל מ"ט פָּנִים טָמֵא. וּמָאן דְּזָכֵי לְחַבְּרָא ה' למ"ט פָּנִים דְּטָהוֹר דְּאִיהוּ חֲמִשָּׁא חֻמְשֵׁי תּוֹרָה, אִתְעָבִיד מטה לְמַחֲאָה בֵּהּ לְיִצְרֵהּ בְּאָת י' דְּאִיהִי עֶשֶׂר מְחָאָן וְהַיְנוּ, הֵ"י מִן אֱלֹהִים. וּבְגִין דָּא אִתְקְרֵי מַטֵה הָאֱלֹהִים. וּבַעַל הַאי מַטֶה אִיהוּ ו' דְּאִתְּמַר בֵּהּ (שמות ל״ד:י׳) ׳הִנֵּה אָנֹכִי כּוֹרֵת בְּרִית נֶגֶד כָּל עַמְּךָ׳, דְּכָרַת עִמֵּהּ י"ג מְכִילָן דְּרַחֲמֵי דְּלֹא יַחֲזֹר רֵיקָם בִּצְלוֹתֵהּ. דְּאֵלִם בְּלֹא ה"י אִתִּי רֵיקָם. וְדָא הוּא דְּאָמַר יַעֲקֹב ׳לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי כִּי עַתָּה רֵיקָם שְׁלַחְתַּנִי׳ (שם לא). וְאַמַּאי בְּגִין דאִתְּמַר בְּלָבָן ׳וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מוֹנִים׳ (שם ל"א מ"א), וּבְאָת י' אִתְעָבִיד לִיהַ נֵס. דֶּאֱלֹהִים אַפִּיק מִנֵּהּ הֵ"י, נִשְׁאָר אל"ם רֵיק בְּלֹא אוֹרַיְתָא דִּבְעַל פֶּה. אֲבָל מָאן דְּצַלֵּי צְלוֹתָא לְאִילָנָא דְּחַיֵּי, לֹא יַחֲזֹר רֵיקָם בִּצְלוֹתֵהּ לְעוֹלָם. וּבְגִין דָּא אִית אֱלֹהִים מִסִּטְרָא דְּעֵץ ׳הַדַּעַת טוֹב וָרָע׳, וְאִית ׳אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם׳ מִסִּטְרָא דְּאִילָנָא דְּחַיֵּי וְלֹא זָכִין לֵהּ אֶלָּא מָארֵי קַבָּלָה דְּיָדְעִין רָזִין דְּאוֹרַיְתָא. אֵ"ל בּוּצִינָא קַדִּישָׁא לְהַהוּא סָבָא מַאי אִשְׁתְּמוֹדַע מָאן דְּאִיהוּ בְּאִילָנָא דְּחַיֵּי דְּאִיהוּ עֶשֶׂר סְפִירוֹת בְּלִימָ"ה בְּיוּ"ד אַתְוָן דִּשְׁמָא מְפֹרָשׁ דְּאִיהוּ אָדָם דַּאֲצִילוּת דְּהָכֵי סָלִיק יוּ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א לְחֻשְׁבַּן אָדָם. לְמָאן דְּאִיהוּ מִסִּטְרָא דְּאָדָם דְּעֵץ ׳הַדַּעַת טוֹב וָרָע׳ דְּאִית בֵּהּ אָדָם טוֹב וְאָדָם בְּלִיַּעַל.
תרגום
ואילן עֵץ ׳הַדַּעַת טוֹב וָרָע׳ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בּוֹ פֵּרוּד בֵּין טוֹב לְרַע, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית א, ד) ׳וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ (בראשית א, ד)' וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בּוֹ קִצּוּץ לִהְיוֹת הָאָדָם בְּלֹא יֵצֶר הָרָע, כְּעֵין שֶׁקּוֹצְצִים אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ וְהוֹרְגִים אוֹתוֹ בְּגֶרֶס, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים קו) 'לִבִּי חָלָל בְּקִרְבִּי'. וּכְנֶגֶד מ"ט ממטטרו"ן - אֵלֶּה מ"ט פָּנִים טָהוֹר, וּמִצַּד סמא"ל - מ"ט פָּנִים טָמֵא. וּמִי שֶׁזָּכָה לְחַבֵּר ה' למ"ט פָּנִים שֶׁל טָהוֹר, שֶׁהֵם חֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תוֹרָה, נַעֲשָׂה מַטֶּה לְהַכּוֹת בּוֹ אֶת יִצְרוֹ בְּאוֹת י' שֶׁהִיא עֶשֶׂר מַכּוֹת, וְהַיְנוּ ה"י מֵאֱלֹהִים. וּמִשּׁוּם כָּךְ נִקְרָא מַטֵּה הָאֱלֹהִים. וּבַעַל מַטֶּה זֶה הוּא ו' שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שמות ל״ד:י׳)׳׳הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית נֶגֶד כָּל עַמְּךָ׳׳, שֶׁכָּרַת עִמּוֹ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים שֶׁלֹּא יָשׁוּב רֵיקָם בִּתְפִלָּתוֹ, שֶׁ'אֵלִים' בְּלֹא ה"י - 'אִתִּי רֵיקָם'. וְזֶה מַה שֶּׁאָמַר יַעֲקֹב: 'לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי כִּי עַתָּה רֵיקָם שְׁלַחְתַּנִי' (שם לא). וְלָמָּה? מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר בְּלָבָן 'וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מוֹנִים' (שם ל"א מ"א), וּבְאוֹת י' נַעֲשָׂה לוֹ נֵס, שֶׁאֱלֹהִים הוֹצִיא מִמֶּנּוּ ה"י, נִשְׁאָר אל"ם רֵיק בְּלֹא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. אֲבָל מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ לְאִילַן הַחַיִּים, לֹא יָשׁוּב רֵיקָם בִּתְפִלָּתוֹ לְעוֹלָם. וּמִשּׁוּם כָּךְ יֵשׁ 'אֱלֹהִים' מִצַּד עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, וְיֵשׁ ׳אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם (ירמיה י, י)' מִצַּד אִילַן הַחַיִּים, וְלֹא זוֹכִים בּוֹ אֶלָּא בַּעֲלֵי הַקַּבָּלָה הַיּוֹדְעִים סוֹדוֹת הַתּוֹרָה. אָמַר בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא לְאוֹתוֹ הַזָּקֵן: מַה נִּכָּר מִי שֶׁהוּא בְּאִילַן הַחַיִּים, שֶׁהֵם עֶשֶׂר סְפִירוֹת בלימ"ה בְּעֶשֶׂר אוֹתִיּוֹת הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ, שֶׁהוּא אָדָם דַּאֲצִילוּת, שֶׁכָּךְ עוֹלֶה יו"ד ה"א וא"ו ה"א בְּחֶשְׁבּוֹן אָדָם - לְמִי שֶׁהוּא מִצַּד אָדָם שֶׁל עֵץ ׳הַדַּעַת טוֹב וָרָע׳ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אָדָם טוֹב וְאָדָם בְּלִיַּעַל?
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ואילנא דעץ ׳הדעת טוב ורע׳ צריך למעבד בה פרוד בין טוב לרע. הדא הוא דכתיב ׳ויבדל אלהים בין האור ובין החשך׳ (בראשית א, ד) וצריך למעבד קצוץ בה למהוי בר נש בלא יצר הרע, כגונא דקציץ לה מנה והרגה בגרסתה, הדא הוא דכתיב (תהלים קו) לבי חלל בקרבי. ולקבל מ"ט מן מטטרו"ן אנון מ"ט פנים טהור. ומסטרא דסמא"ל מ"ט פנים טמא. ומאן דזכי לחברא ה' למ"ט פנים דטהור דאיהו חמשא חמשי תורה, אתעביד מטה למחאה בה ליצרה באת י' דאיהי עשר מחאן והינו, ה"י מן אלהים. ובגין דא אתקרי מטה האלהים. ובעל האי מטה איהו ו' דאתמר בה (שמות ל״ד:י׳) ׳הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך׳, דכרת עמה י"ג מכילן דרחמי דלא יחזר ריקם בצלותה. דאלם בלא ה"י אתי ריקם. ודא הוא דאמר יעקב ׳לולי אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני׳ (שם לא). ואמאי בגין דאתמר בלבן ׳ותחלף את משכרתי עשרת מונים׳ (שם ל"א מ"א), ובאת י' אתעביד ליה נס. דאלהים אפיק מנה ה"י, נשאר אל"ם ריק בלא אוריתא דבעל פה. אבל מאן דצלי צלותא לאילנא דחיי, לא יחזר ריקם בצלותה לעולם. ובגין דא אית אלהים מסטרא דעץ ׳הדעת טוב ורע׳, ואית ׳אלהים חיים ומלך עולם׳ מסטרא דאילנא דחיי ולא זכין לה אלא מארי קבלה דידעין רזין דאוריתא. א"ל בוצינא קדישא לההוא סבא מאי אשתמודע מאן דאיהו באילנא דחיי דאיהו עשר ספירות בלימ"ה ביו"ד אתון דשמא מפרש דאיהו אדם דאצילות דהכי סליק יו"ד ה"א וא"ו ה"א לחשבן אדם. למאן דאיהו מסטרא דאדם דעץ ׳הדעת טוב ורע׳ דאית בה אדם טוב ואדם בליעל.
התרגום: ואילן עץ ׳הדעת טוב ורע׳ צריך לעשות בו פרוד בין טוב לרע, זהו שכתוב (בראשית א, ד) ׳ויבדל אלהים בין האור ובין החשך (בראשית א, ד)' וצריך לעשות בו קצוץ להיות האדם בלא יצר הרע, כעין שקוצצים אותו ממנו והורגים אותו בגרס, זהו שכתוב (תהלים קו) 'לבי חלל בקרבי'. וכנגד מ"ט ממטטרו"ן - אלה מ"ט פנים טהור, ומצד סמא"ל - מ"ט פנים טמא. ומי שזכה לחבר ה' למ"ט פנים של טהור, שהם חמשה חמשי תורה, נעשה מטה להכות בו את יצרו באות י' שהיא עשר מכות, והינו ה"י מאלהים. ומשום כך נקרא מטה האלהים. ובעל מטה זה הוא ו' שנאמר בו (שמות ל״ד:י׳)׳הנה אנכי כרת ברית נגד כל עמך׳, שכרת עמו שלש עשרה מדות של רחמים שלא ישוב ריקם בתפלתו, ש'אלים' בלא ה"י - 'אתי ריקם'. וזה מה שאמר יעקב: 'לולי אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני' (שם לא). ולמה? משום שנאמר בלבן 'ותחלף את משכרתי עשרת מונים' (שם ל"א מ"א), ובאות י' נעשה לו נס, שאלהים הוציא ממנו ה"י, נשאר אל"ם ריק בלא תורה שבעל פה. אבל מי שמתפלל תפלתו לאילן החיים, לא ישוב ריקם בתפלתו לעולם. ומשום כך יש 'אלהים' מצד עץ הדעת טוב ורע, ויש ׳אלהים חיים ומלך עולם (ירמיה י, י)' מצד אילן החיים, ולא זוכים בו אלא בעלי הקבלה היודעים סודות התורה. אמר בוצינא קדישא לאותו הזקן: מה נכר מי שהוא באילן החיים, שהם עשר ספירות בלימ"ה בעשר אותיות השם המפרש, שהוא אדם דאצילות, שכך עולה יו"ד ה"א וא"ו ה"א בחשבון אדם - למי שהוא מצד אדם של עץ ׳הדעת טוב ורע׳ שיש בו אדם טוב ואדם בליעל?
מן המפרשים
מקדש מלך: מן המקבילה בבא מאמר ג, כו (לה.) - התאמה חלקית ◆ ובין ההוא חשוכא פי' שהבדיל בין החושך שהם גבורות הקשים שמשם יניקתו ובין החסדים והגבורות הקדושות שנקרא אור שגם הגבורות נק' אור. בין ההוא נהירו דאור דא נ"ב ואז הקב"ה הבדיל בין מים…
הסולם: מן המקבילה בתזריע מאמר כג, ח (מח.) ת״ח חתם לא וכו׳: בוא וראה, שם על הים לא נמצא שלמות הכל, משום שעשה דין במצרים, ומשום זה כתוב, איש. אבל כאן, כשיושב על הכסא, הוא שלמות הכל וכלל הכל משום זה נקרא אדם. קרא עליו ר׳ יהודה טוב לי…
ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פד, א (כה.) הה"ד ויבדל כו'. דשם אור וחושך ממש אבל למעלה ויבדל כו' בין דכורין ונוקבין כמ"ש לקמן ע"ד ושם ויבדל לחבר כמ"ש שם:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: