ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 122: תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות › פיסקה 21

׳ויהי לי שור וחמור׳ בתפלין - ואין משתמשין באילן החיים בשבת

זוהר חדש · תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות · מאמר 122 · פיסקה 21

לשון הזוהר

׳וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר׳ - מִסִּטְרָא דִּתְפִלִּין דְּרֵישָׁא. ׳צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה׳ - מִסִּטְרָא דִּתְפִלִּין דְּיָד ׳וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵּי מַיִם׳, וְהָא אוֹקְמוּהּ ׳כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה׳. דִּצְרִיכִין לְשָׁלֹשׁ גִּלְגּוּלִין לְגַבֵּהּ, כְּמָא דְּאוֹקְמוּהּ יְשַׁלֵּשׁ אָדָם שְׁנוֹתָיו וְגוֹ'. וְאוֹקְמוּהּ מָארֵי מַתְנִיתִין בְּשַׁבָּת אֵין עוֹלִין בָּאִילָן, וְאֵין רוֹכְבִין (נ"א סומכין) בָּאִילָן, וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בָּאִילָן. הַאי בְּאֹרַח רָזָא אֲנָא שָׁאִיל לָךְ בּוּצִינָא קַדִּישָׁא וְלָאו בִּפְשִׁיטוּ דְּמָארֵי מַתְנִיתִין גּוּפָנִיִּים. אֶלָּא דְּמָארֵי מַתְנִיתִין שִׂכְלִיִּים דְּאִתְּמַר עָלַיְהוּ וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִרוּ. א"ל סָבָא סָבָא אִמָּא אַנְתְּ דְּאַנְתְ מִסִּטְרָא דְּאִילָנָא דְאִקְּרֵי אִילָנָא דְּחַיֵּי, דְּנָטִיעַ בְּשַׁבָּת מַלְכְּתָא, דְּלָא צָרִיךְ שׁוּם בַּר נָשׁ לְאִשְׁתַּמְּשָׁא בָּהּ. כְּמָה דְּאוֹקְמוּהּ כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּתָגָא חֲלָף. וְדָא שְׁמָא מְפָרַשׁ דְּסָלִיק לְחֻשְׁבַּן אָדָם. וְאוֹקְמוּהּ רַבָּנָן כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בַּשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ נֶעֱקָר מִן הָעוֹלָם. א"ל בְּרִיךְ אַנְתְּ בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, דִּבְוַדַּאי הָכֵי הוּא, דִּבְיוֹמֵי דְּחֹל שָׁלְטָא עֵץ ׳הַדַּעַת טוֹב וָרָע׳, דְּאִיהוּ אָדָם דְּוַיִּיצֶר בַּיֵּצֶר הַטוֹב וּבַיֵּצֶר הָרָע, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (בראשית ב׳:ז׳) ׳וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם׳. וְאִיהוּ עֵץ ׳הַדַּעַת טוֹב וָרָע׳ דְּחָב בֵּהּ אָדָם. וְדָא הוּא מְטַטְרוֹ"ן דְּאִיהוּ עָבֵד דְּשַׁלִּיט בְּשִׁית סִדְרֵי מִשְׁנָה וְאִיהוּ גּוּפָנִי, וְשַׁלִּיט בְּשִׁית יוֹמִין דְּחֹל דְּאִנּוּן חֻלְיָן דְּטֻמְאָה וְחֻלְיָן דְּטָהֳרָה. וּמִנֵּהּ אִתְיְהִיבוּ שִׁית סִדְרֵי מִשְׁנָה בְּאִסּוּר וְהֶתֵּר, טֻמְאָה וְטָהֳרָה, כָּשֵׁר וּפָסוּל. וּבֵהּ שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְלֵית עֲבוֹדָה אֶלָּא צְלוֹתָא, דְּבֵהּ צָרִיךְ בַּר נָשׁ לְמֶהֱוֵי כְּעֶבֶד הַמְסַדֵּר שְׁבָחָיו לִפְנֵי רַבּוֹ, וּכְעֶבֶד הַשּׁוֹאֵל פְּרָס מֵרַבּוֹ, וּכְעֶבֶד הַמְקַבֵּל פְּרָס מֵרַבּוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ. אֲבָל בְּשַׁבַּת מַלְכְּתָא דְּשָׁלְטָא בֵּהּ אִילָנָא דְּחַיֵּי וְלֹא עֵץ ׳הַדַּעַת טוֹב וָרָע׳ אוֹקְמוּהּ דְּאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בָּאִילָן שׁוּם שִׁמּוּשׁ, וְכָל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּתָגָא חֲלָף. וְלֹא עוֹלִין בֵּהּ וְלֹא סוֹמְכִין בֵּהּ לְאִשְׁתַּמְּשָׁא, דְּלָא מְקַצְּצִין בַּנְּטִיעוֹת, דְּלֵית תַּמָּן קִצּוּץ וּפֵרוּד בְּאִילָנָא דְּחַיֵּי.

תרגום

׳וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר (בראשית לב, ו)' - מִצַּד תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ.׳צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה' - מִצַּד תְּפִלִּין שֶׁל יָד, וְהָיָה ׳כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵּי מַיִם (תהלים א, ג)', וַהֲרֵי בֵּאֲרוּ ׳כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה (דברים כ, יט)'. שֶׁצְּרִיכִים לִשְׁלֹשָׁה גִּלְגּוּלִים לְגַבֵּיהּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּ 'יְשַׁלֵּשׁ אָדָם שְׁנוֹתָיו' וְגוֹ'. וּבֵאֲרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה: בְּשַׁבָּת אֵין עוֹלִים בָּאִילָן וְאֵין רוֹכְבִים (נ"א סומכין) בָּאִילָן, וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּאִילָן. זֶה בְּדֶרֶךְ סוֹד אֲנִי שׁוֹאֵל אוֹתְךָ, בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא, וְלֹא בְּפָשְׁטוּת בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה הַגּוּפָנִיִּים, אֶלָּא בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה הַשִּׂכְלִיִּים שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם 'וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ'. אָמַר לוֹ הַזָּקֵן: זָקֵן זָקֵן, אֵם אַתָּה, שֶׁאַתָּה מִצַּד הָאִילָן הַנִּקְרָא אִילַן הַחַיִּים, הַנָּטוּעַ בְּשַׁבָּת הַמַּלְכָּה, שֶׁלֹּא צָרִיךְ שׁוּם אָדָם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּ: כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּתָגָא חָלַף. וְזֶה הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ הָעוֹלֶה בְּחֶשְׁבּוֹן אָדָם, וּבֵאֲרוּ רַבּוֹתֵינוּ: כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בַּשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ נֶעֱקָר מִן הָעוֹלָם. אָמַר לוֹ: בָּרוּךְ אַתָּה בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא, שֶׁבְּוַדַּאי כָּךְ הוּא, שֶׁבִּימֵי חֹל שׁוֹלֵט עֵץ ׳הַדַּעַת טוֹב וָרָע׳, שֶׁהוּא אָדָם שֶׁ'וַיִּיצֶר' בַּיֵּצֶר הַטּוֹב וּבַיֵּצֶר הָרָע, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית ב׳:ז׳) ׳וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם (בראשית ב, ז)׳, וְהוּא עֵץ ׳הַדַּעַת טוֹב וָרָע׳ שֶׁחָטָא בּוֹ אָדָם. וְזֶה מטטרו"ן שֶׁהוּא עֶבֶד הַשּׁוֹלֵט בְּשִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, וְהוּא גּוּפָנִי, וְשׁוֹלֵט בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל שֶׁהֵם חֻלְיוֹת שֶׁל טֻמְאָה וְחֻלְיוֹת שֶׁל טָהֳרָה. וּמִמֶּנּוּ נִתְּנוּ שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה בְּאִסּוּר וְהֶתֵּר, טֻמְאָה וְטָהֳרָה, כָּשֵׁר וּפָסוּל. וּבוֹ 'שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ', וְאֵין עֲבוֹדָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁבָּהּ צָרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת כְּעֶבֶד הַמְסַדֵּר שְׁבָחָיו לִפְנֵי רַבּוֹ, וּכְעֶבֶד הַשּׁוֹאֵל פְּרָס מֵרַבּוֹ, וּכְעֶבֶד הַמְקַבֵּל פְּרָס מֵרַבּוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ. אֲבָל בְּשַׁבַּת הַמַּלְכָּה שֶׁשּׁוֹלֵט בָּהּ אִילַן הַחַיִּים וְלֹא עֵץ ׳הַדַּעַת טוֹב וָרָע׳, בֵּאֲרוּ שֶׁאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּאִילָן שׁוּם שִׁמּוּשׁ, וְכָל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּתָגָא חָלַף. וְלֹא עוֹלִים בּוֹ וְלֹא סוֹמְכִים בּוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ, שֶׁאֵין קוֹצְצִים בַּנְּטִיעוֹת, שֶׁאֵין שָׁם קִצּוּץ וּפֵרוּד בְּאִילַן הַחַיִּים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳ויהי לי שור וחמור׳ - מסטרא דתפלין דרישא. ׳צאן ועבד ושפחה׳ - מסטרא דתפלין דיד ׳והיה כעץ שתול על פלגי מים׳, והא אוקמוה ׳כי האדם עץ השדה׳. דצריכין לשלש גלגולין לגבה, כמא דאוקמוה ישלש אדם שנותיו וגו'. ואוקמוה מארי מתניתין בשבת אין עולין באילן, ואין רוכבין (נ"א סומכין) באילן, ואין משתמשין באילן. האי בארח רזא אנא שאיל לך בוצינא קדישא ולאו בפשיטו דמארי מתניתין גופניים. אלא דמארי מתניתין שכליים דאתמר עליהו והמשכילים יזהרו. א"ל סבא סבא אמא אנת דאנת מסטרא דאילנא דאקרי אילנא דחיי, דנטיע בשבת מלכתא, דלא צריך שום בר נש לאשתמשא בה. כמה דאוקמוה כל המשתמש בתגא חלף. ודא שמא מפרש דסליק לחשבן אדם. ואוקמוה רבנן כל המשתמש בשם המפרש נעקר מן העולם. א"ל בריך אנת בוצינא קדישא, דבודאי הכי הוא, דביומי דחל שלטא עץ ׳הדעת טוב ורע׳, דאיהו אדם דוייצר ביצר הטוב וביצר הרע, הדא הוא דכתיב (בראשית ב׳:ז׳) ׳וייצר ה' אלהים את האדם׳. ואיהו עץ ׳הדעת טוב ורע׳ דחב בה אדם. ודא הוא מטטרו"ן דאיהו עבד דשליט בשית סדרי משנה ואיהו גופני, ושליט בשית יומין דחל דאנון חלין דטמאה וחלין דטהרה. ומנה אתיהיבו שית סדרי משנה באסור והתר, טמאה וטהרה, כשר ופסול. ובה ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך. ולית עבודה אלא צלותא, דבה צריך בר נש למהוי כעבד המסדר שבחיו לפני רבו, וכעבד השואל פרס מרבו, וכעבד המקבל פרס מרבו והולך לו. אבל בשבת מלכתא דשלטא בה אילנא דחיי ולא עץ ׳הדעת טוב ורע׳ אוקמוה דאין משתמשין באילן שום שמוש, וכל המשתמש בתגא חלף. ולא עולין בה ולא סומכין בה לאשתמשא, דלא מקצצין בנטיעות, דלית תמן קצוץ ופרוד באילנא דחיי.

התרגום: ׳ויהי לי שור וחמור (בראשית לב, ו)' - מצד תפלין של ראש.׳צאן ועבד ושפחה' - מצד תפלין של יד, והיה ׳כעץ שתול על פלגי מים (תהלים א, ג)', והרי בארו ׳כי האדם עץ השדה (דברים כ, יט)'. שצריכים לשלשה גלגולים לגביה, כמו שבארו 'ישלש אדם שנותיו' וגו'. ובארו בעלי המשנה: בשבת אין עולים באילן ואין רוכבים (נ"א סומכין) באילן, ואין משתמשים באילן. זה בדרך סוד אני שואל אותך, בוצינא קדישא, ולא בפשטות בעלי המשנה הגופניים, אלא בעלי המשנה השכליים שנאמר עליהם 'והמשכילים יזהירו'. אמר לו הזקן: זקן זקן, אם אתה, שאתה מצד האילן הנקרא אילן החיים, הנטוע בשבת המלכה, שלא צריך שום אדם להשתמש בה, כמו שבארו: כל המשתמש בתגא חלף. וזה השם המפרש העולה בחשבון אדם, ובארו רבותינו: כל המשתמש בשם המפרש נעקר מן העולם. אמר לו: ברוך אתה בוצינא קדישא, שבודאי כך הוא, שבימי חל שולט עץ ׳הדעת טוב ורע׳, שהוא אדם ש'וייצר' ביצר הטוב וביצר הרע, זהו שכתוב (בראשית ב׳:ז׳) ׳וייצר ה' אלהים את האדם (בראשית ב, ז)׳, והוא עץ ׳הדעת טוב ורע׳ שחטא בו אדם. וזה מטטרו"ן שהוא עבד השולט בששה סדרי משנה, והוא גופני, ושולט בששת ימי החל שהם חליות של טמאה וחליות של טהרה. וממנו נתנו ששה סדרי משנה באסור והתר, טמאה וטהרה, כשר ופסול. ובו 'ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך', ואין עבודה אלא תפלה, שבה צריך האדם להיות כעבד המסדר שבחיו לפני רבו, וכעבד השואל פרס מרבו, וכעבד המקבל פרס מרבו והולך לו. אבל בשבת המלכה ששולט בה אילן החיים ולא עץ ׳הדעת טוב ורע׳, בארו שאין משתמשים באילן שום שמוש, וכל המשתמש בתגא חלף. ולא עולים בו ולא סומכים בו להשתמש, שאין קוצצים בנטיעות, שאין שם קצוץ ופרוד באילן החיים.

מן המפרשים

מקדש מלך: מן המקבילה בתולדות מאמר ה, א (קלד.) לעתיד לבוא הקב"ה מחיה את המתים וכו' ז"ל הרמ"ז הנה אברהם נדרש לנשמה בעה"ז ובעולם הנשמות שה"ס עוה"ב הנמשך ובא כמ"ש בס' א"י. אך יצחק נדרש לסוד הנשמה בתחיה הנק' לעתיד לבא שה"ס בינה עליונה וכמ"ש…

אור החמה: מן המקבילה בויקרא מאמר יג, ב (ז.) - התאמה חלקית ת"ח כד אשתלים וגו' היינו ס' רבוא נגוונא דלעילא היינו ת"ת ו' קצוות כלול עשר מעשר עד ס' רבוא וההוא אילנא וגו' ע"י התורה שקבלו ישראל דהיינו עץ החיים ת"ת. אנעיץ בארעא כאו' וחיי עולם…

הסולם: מן המקבילה בויקרא מאמר יג, ב (ז.) - התאמה חלקית תא חזי כד וכו׳: בוא וראה כשנשלם עולם הזה, בישראל, כמו למעלה, דהיינו כמו זו״ן העליונים. ואדם ההוא נתקע בארץ ורומו מגיע עד גובה השמים, רצה הקב״ה להשלים הנשמה הקדושה ממעלה למטה, כדי…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: