ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 122: תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות › פיסקה 20

כוכב האמן הנוצץ שלש פעמים - והממנה ויגזריא"ל המוריד שלום

זוהר חדש · תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות · מאמר 122 · פיסקה 20

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי ׳וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִרוּ׳ וְכוּ'. ׳וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִרוּ׳ אִלֵּין אִנּוּן דְּמִסְתַּכְּלֵי בְּרָזָא דְּחָכְמְתָא בְּסִתְרֵי רָזִין דְּאוֹרַיְתָא אִלֵּין צַדִּיקַיָּא דְּעָבְדִין רְעוּתָא דְּמָארֵיהוֹן. וּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְתָא יְמָמָא וְלֵילֵי. וְאִלֵּין אִנּוּן מַשְׂכִּילִים דְּאִנּוּן מַשְׂכִּילִים בִּרְעוּתָא דְּמָארֵיהוֹן תָּדִיר. וְהָא אוֹקִימְנָא דְּלֵית דַּרְגָּא כְּדַרְגָּא דִּידְהוּ. בְּגִין כָּךְ כָּל אִנּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְתָא, אִקְּרוּן מַשְׂכִּילִים מִסְתַּכְּלָן בְּחָכְמְתָא מִסְתַּכְּלָאָן בְּרָזָא דְּחָכְמְתָא עִלָּאָה. אֵין סוֹף אִתְפְּשַׁט נְהִירוּ סָתִים דְּלָא יְדִיעַ, וְהַאי נָפְקָא מֵאֵין סוֹף קַיְּמָא לְקַיְּמָא. ׳וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ׳ - אִלֵּין אִנּוּן דְּמִסְתַּכְּלֵי בְּרָזָא דְּחָכְמְתָא, בְּסִתְרֵי בְּרָזָא דְּאוֹרַיְתָא אִלֵּין אִנּוּן דְּיָדְעִי בְּרָזָא דְּרָזִין, וּמִסְתַּכְּלָן וְתֶחֱזוּ לְאִזְדַּהֲרָא בְּהַהוּא זְהִירוּ דְּנָגִיד וְנָפִיק וְקַיְּמֵי בְּרָזֵי דְּאוֹרַיְתָא, וְיָדְעֵי לְאִסְתַּכְּלָא בְּסִתְרָהָא. ׳כְּזֹהַר הָרָקִיעַ׳, דָּא אִיהוּ רְקִיעָא דְּקָאִים לְאַנְהֲרָא לְתַתָּא, וְאִתְעַטַר לְעֵלָּא וְנָהִיר לְתַתָּא. וְהַהוּא זֹהַר נָגִיד וְאִתְמְשַׁךְ לְתַתָּאֵי וּמֵהַהוּא זֹהַר אִתְּזָנוּ, וְקַיְּמֵי בְּקִיּוּמַיְהוּ וְאָזְלֵי וְשָׁאטָן וְנַצְּחֵי גִּבּוֹרֵי שְׁמַיָּא וְדַיְּנֵי גְּבוּרְתֵּי טְסִיסִין. ׳וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד׳. כַּד נָהֲרִין כּוֹכָבַיָּא בִּנְהִירוּ דְּנָצִיץ וְנָטְלֵי בְּמַטְלָנוֹי לְאִתְנַהֲרָא מִגּוֹ דַּרְגִּין יְדִיעָאָן, כּוֹכָבָא דְּנָהִיר מִסְּטָר דְּמִזְרָח כַּמָּה אִנּוּן מַשִּׁרְיָן מולגן קַיְּמָאן בְּקִסְטוֹרַיְהוּ. הַאי כּוֹכָבָא נָצִיץ תְּלָת זִמְנֵי וּבָטַשׁ נְצִיצוּ דִּילֵהּ בִּרְבִיעָתָא לְקַבְּלָא נְצִיצוּ דְּחַד קִטְרָא וְטַהֲרוּרָא דְּקַיְּמָא. לְעֵלָּא. וּבָתַר שָׁכִיךְ וְאִתְנַצְּצָן כָּל אִנּוּן אָחֳרָנִין וְאִיהוּ סָתִים בְּאַתְרַיְהוּ. וְהַאי אִקְּרֵי כְּכוֹכְבָא אוּמָנָא לְבָתַר נָפְקָא לִסְטָר דָרוֹם כּוֹכָבָא אָחֳרָא, וְדָא נָצִיץ בְּד' כּוֹכָבִים דְּרָהֲטֵי וְאָזְלֵי וְאוֹשִׁיטוּ נְהוֹרָא דִּילְהוֹן לְאַרְבַּע סִטְרִין דְּעָלְמָא, וְהַאי אִקְּרֵי כּוֹכָבָא דְּנָצִיץ מִתְּרֵי סִטְרֵי דָּרוֹם וּמִזְרָח. מִתְנַהֲרֵי אֶלֶף וְרִבּוֹא רִבְוָן כּוֹכְבַיָּא דְּנָטְלֵי זִיהֲרָא וּנְצִיצוּ מִגּוֹ דְּנָהִיר מִן מֵם שִׁמְשָׁא. שִׁמְשָׁא דְּמַשְׁקוֹפָא (נ"א משקופא דשמשא) כַּד נָהִיר בְּמַטְלָנוֹי נָהֲרִין מִנֵּהּ כָּל אִנּוּן כּוֹכָבַיָּא דְּנָהֲרִין וְנָצְצִין כָּל אִנּוּן כּוֹכָבָא אוּמָנָא. אַף עַל גַּב דְּסָתִים לְבָתַר נָפִיק וְזָהִיר עָלֵהּ חַד מְמָנָא ויגזריא"ל שְׁמֵהּ. וְכַד הַאי כּוֹכָבָא אוּמָנָא נָפִיק וְנָצִיץ וְלָא אַסְתִּים, כְּדֵין הַהוּא מְמָנָא נָחִית (נ"א נפיק) שְׁלָמָא לְהַהוּא סִטְרָא. וְכַד בּוּצִינָא דְּקַרְדִּינוּתָא כַּד עָבִיד מִשְׁחָתָא לְעֵלָּא וְתַתָּא, וְכֹלָּא אִסְתָּמִיךְ וְאַנְהִיר וּנְגִיד אִתְּעָרוּתָא דִּרְקִיעָא עִלָּאָה לָקָבְלֵהּ דְּמִזְרָח, וְאִיהוּ אִתְּעַר לְקָבְלֵהּ דְּמַעֲרָב, וְסִימָנִיךְ (ישעיהו מ״א:ב׳) ׳מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֻהוּ לְרַגְלוֹ׳. כְּדֵין כָּל אִנּוּן מְמָנָן דְּקַיְּמִין עַל כּוֹכָבַיָּא, כֻּלְּהוּ יוֹבִילוּן נְהִירוּ דְּאַנְפִּין מִגּוֹ שִׁמְשָׁא, כַּד נָטִיל שִׁמְשָׁא לַמַּשְׁקוֹפָא חֲדָא דְּקָאֵי מַשְׁקוֹפָא דבילג'. כְּדֵין הַהוּא כּוֹכָבָא דְּנָצִיץ נָהִיר מִגּוֹ חֵילָא דְּחַד מְמָנָא דְּנָטִיל כַּד נָטִיל שִׁמְשָׁא. (עכ"מ וכאן תחלת ענין ונראה שצריך להתחיל)

תרגום

בא רְאֵה, ׳'וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ'׳ וְכוּ'. ׳'וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ'׳ - אֵלֶּה הַמִּסְתַּכְּלִים בְּסוֹד הַחָכְמָה, בְּסִתְרֵי סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, אֵלֶּה הַצַּדִּיקִים הָעוֹשִׂים רְצוֹן רִבּוֹנָם, וּמִשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה. וְאֵלֶּה הֵם מַשְׂכִּילִים שֶׁתָּמִיד מַשְׂכִּילִים בִּרְצוֹן רִבּוֹנָם. וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ שֶׁאֵין דַּרְגָּה כְּדַרְגָּתָם. מִשּׁוּם כָּךְ, כָּל אֵלֶּה הַמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה נִקְרָאִים מַשְׂכִּילִים, מִסְתַּכְּלִים בַּחָכְמָה, מִסְתַּכְּלִים בְּסוֹד הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה. אֵין סוֹף נִתְפַּשֵּׁט אוֹר סָתוּם שֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ, וְזֶה יוֹצֵא מֵאֵין סוֹף עוֹמֵד לְקִיּוּם. ׳'וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ'׳ - אֵלֶּה הַמִּסְתַּכְּלִים בְּסוֹד הַחָכְמָה, בְּסִתְרֵי סוֹד הַתּוֹרָה, אֵלֶּה הַיּוֹדְעִים סוֹד הַסּוֹדוֹת, וּמִסְתַּכְּלִים וְרוֹאִים לְהִזָּהֵר בְּאוֹתוֹ הַזְּהִירוּת הַנִּמְשֶׁכֶת וְיוֹצֵאת וְעוֹמֶדֶת בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה, וְיוֹדְעִים לְהִסְתַּכֵּל בְּסוֹדוֹתֶיהָ. ׳כְּזֹהַר הָרָקִיעַ׳ - זֶה הָרָקִיעַ הָעוֹמֵד לְהָאִיר לְמַטָּה, וּמִתְעַטֵּר לְמַעְלָה וּמֵאִיר לְמַטָּה. וְאוֹתוֹ הַזֹּהַר נִמְשָׁךְ וְנִשְׁפָּע לַתַּחְתּוֹנִים, וּמֵאוֹתוֹ הַזֹּהַר נִזּוֹנִים וְעוֹמְדִים בְּקִיּוּמָם, וְהוֹלְכִים וְשָׁטִים וְנוֹצְחִים גִּבּוֹרֵי שָׁמַיִם וְדַנִּים גְּבוּרַת הַטָּסִים. ׳'וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד'׳. כְּשֶׁמְּאִירִים הַכּוֹכָבִים בְּאוֹר הַנּוֹצֵץ וְנוֹשְׂאִים בְּמַשָּׂאָם לְהָאִיר מִתּוֹךְ דַּרְגּוֹת יְדוּעוֹת, כּוֹכָב הַמֵּאִיר מִצַּד מִזְרָח - כַּמָּה מַחֲנוֹת עוֹמְדִים בְּמִשְׁמְרוֹתָם. כּוֹכָב זֶה נוֹצֵץ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וּמַכֶּה נִיצוֹצוֹ בָּרְבִיעִית לְקַבֵּל נִיצוֹץ שֶׁל קֶשֶׁר אֶחָד וְטָהֳרָה הָעוֹמֶדֶת לְמַעְלָה. וְאַחַר כָּךְ שׁוֹכֵךְ וְנוֹצְצִים כָּל הָאֲחֵרִים, וְהוּא סָתוּם בִּמְקוֹמוֹ, וְזֶה נִקְרָא כְּכוֹכָב אֻמָּן. אַחַר כָּךְ יוֹצֵא לְצַד דָּרוֹם כּוֹכָב אַחֵר, וְזֶה נוֹצֵץ בְּאַרְבָּעָה כּוֹכָבִים הָרָצִים וְהוֹלְכִים וּמוֹשִׁיטִים אוֹרָם לְאַרְבַּעַת צִדֵּי הָעוֹלָם, וְזֶה נִקְרָא כּוֹכָב הַנּוֹצֵץ מִשְּׁנֵי צְדָדִים - דָּרוֹם וּמִזְרָח. מְאִירִים אֶלֶף וְרִבּוֹא רִבְבוֹת כּוֹכָבִים הַנּוֹשְׂאִים זֹהַר וְנִיצוֹץ מִתּוֹךְ הַמֵּאִיר מִן הַשֶּׁמֶשׁ. הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁל הַמַּשְׁקוֹף (נ"א משקופא דשמשא) כְּשֶׁמֵּאִיר בְּמַסָּעָיו, מֵאִירִים מִמֶּנּוּ כָּל אוֹתָם הַכּוֹכָבִים הַמְּאִירִים וְנוֹצְצִים, כָּל אוֹתוֹ כּוֹכָב אֻמָּן. אַף עַל גַּב שֶׁסָּתוּם, אַחַר כָּךְ יוֹצֵא וְזוֹרֵחַ עָלָיו מְמֻנֶּה אֶחָד ויגזריא"ל שְׁמוֹ. וּכְשֶׁכּוֹכָב אֻמָּן זֶה יוֹצֵא וְנוֹצֵץ וְאֵינוֹ מִסְתַּתֵּר, אָז אוֹתוֹ הַמְּמֻנֶּה מוֹרִיד (נ"א נפיק) שָׁלוֹם לְאוֹתוֹ הַצַּד. וּכְשֶׁהַבּוּצִינָא דְּקַרְדִּינוּתָא עוֹשֶׂה מִדָּה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְהַכֹּל נִסְמָךְ וּמֵאִיר וְנִמְשֶׁכֶת הִתְעוֹרְרוּת הָרָקִיעַ הָעֶלְיוֹן כְּנֶגֶד הַמִּזְרָח, וְהוּא מִתְעוֹרֵר כְּנֶגֶד הַמַּעֲרָב, וְסִימָנְךָ (ישעיהו מ״א:ב׳) ׳מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֻהוּ לְרַגְלוֹ׳ (ישעיה מא, ב) '. אָז כָּל אוֹתָם הַמְמֻנִּים הָעוֹמְדִים עַל הַכּוֹכָבִים, כֻּלָּם יוֹבִילוּ אוֹר פָּנִים מִתּוֹךְ הַשֶּׁמֶשׁ, כְּשֶׁנּוֹטֵל הַשֶּׁמֶשׁ לְמַשְׁקוֹף אֶחָד הָעוֹמֵד מַשְׁקוֹף שֶׁל (עכ"מ וכאן תחלת ענין ונראה שצריך להתחיל).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי ׳והמשכילים יזהרו׳ וכו'. ׳והמשכילים יזהרו׳ אלין אנון דמסתכלי ברזא דחכמתא בסתרי רזין דאוריתא אלין צדיקיא דעבדין רעותא דמאריהון. ומשתדלי באוריתא יממא ולילי. ואלין אנון משכילים דאנון משכילים ברעותא דמאריהון תדיר. והא אוקימנא דלית דרגא כדרגא דידהו. בגין כך כל אנון דמשתדלי באוריתא, אקרון משכילים מסתכלן בחכמתא מסתכלאן ברזא דחכמתא עלאה. אין סוף אתפשט נהירו סתים דלא ידיע, והאי נפקא מאין סוף קימא לקימא. ׳והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע׳ - אלין אנון דמסתכלי ברזא דחכמתא, בסתרי ברזא דאוריתא אלין אנון דידעי ברזא דרזין, ומסתכלן ותחזו לאזדהרא בההוא זהירו דנגיד ונפיק וקימי ברזי דאוריתא, וידעי לאסתכלא בסתרהא. ׳כזהר הרקיע׳, דא איהו רקיעא דקאים לאנהרא לתתא, ואתעטר לעלא ונהיר לתתא. וההוא זהר נגיד ואתמשך לתתאי ומההוא זהר אתזנו, וקימי בקיומיהו ואזלי ושאטן ונצחי גבורי שמיא ודיני גבורתי טסיסין. ׳ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד׳. כד נהרין כוכביא בנהירו דנציץ ונטלי במטלנוי לאתנהרא מגו דרגין ידיעאן, כוכבא דנהיר מסטר דמזרח כמה אנון משרין מולגן קימאן בקסטוריהו. האי כוכבא נציץ תלת זמני ובטש נציצו דילה ברביעתא לקבלא נציצו דחד קטרא וטהרורא דקימא. לעלא. ובתר שכיך ואתנצצן כל אנון אחרנין ואיהו סתים באתריהו. והאי אקרי ככוכבא אומנא לבתר נפקא לסטר דרום כוכבא אחרא, ודא נציץ בד' כוכבים דרהטי ואזלי ואושיטו נהורא דילהון לארבע סטרין דעלמא, והאי אקרי כוכבא דנציץ מתרי סטרי דרום ומזרח. מתנהרי אלף ורבוא רבון כוכביא דנטלי זיהרא ונציצו מגו דנהיר מן מם שמשא. שמשא דמשקופא (נ"א משקופא דשמשא) כד נהיר במטלנוי נהרין מנה כל אנון כוכביא דנהרין ונצצין כל אנון כוכבא אומנא. אף על גב דסתים לבתר נפיק וזהיר עלה חד ממנא ויגזריא"ל שמה. וכד האי כוכבא אומנא נפיק ונציץ ולא אסתים, כדין ההוא ממנא נחית (נ"א נפיק) שלמא לההוא סטרא. וכד בוצינא דקרדינותא כד עביד משחתא לעלא ותתא, וכלא אסתמיך ואנהיר ונגיד אתערותא דרקיעא עלאה לקבלה דמזרח, ואיהו אתער לקבלה דמערב, וסימניך (ישעיהו מ״א:ב׳) ׳מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו׳. כדין כל אנון ממנן דקימין על כוכביא, כלהו יובילון נהירו דאנפין מגו שמשא, כד נטיל שמשא למשקופא חדא דקאי משקופא דבילג'. כדין ההוא כוכבא דנציץ נהיר מגו חילא דחד ממנא דנטיל כד נטיל שמשא. (עכ"מ וכאן תחלת ענין ונראה שצריך להתחיל)

התרגום: בא ראה, ׳'והמשכילים יזהירו'׳ וכו'. ׳'והמשכילים יזהירו'׳ - אלה המסתכלים בסוד החכמה, בסתרי סודות התורה, אלה הצדיקים העושים רצון רבונם, ומשתדלים בתורה יומם ולילה. ואלה הם משכילים שתמיד משכילים ברצון רבונם. והרי בארנו שאין דרגה כדרגתם. משום כך, כל אלה המשתדלים בתורה נקראים משכילים, מסתכלים בחכמה, מסתכלים בסוד החכמה העליונה. אין סוף נתפשט אור סתום שאינו ידוע, וזה יוצא מאין סוף עומד לקיום. ׳'והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע'׳ - אלה המסתכלים בסוד החכמה, בסתרי סוד התורה, אלה היודעים סוד הסודות, ומסתכלים ורואים להזהר באותו הזהירות הנמשכת ויוצאת ועומדת בסודות התורה, ויודעים להסתכל בסודותיה. ׳כזהר הרקיע׳ - זה הרקיע העומד להאיר למטה, ומתעטר למעלה ומאיר למטה. ואותו הזהר נמשך ונשפע לתחתונים, ומאותו הזהר נזונים ועומדים בקיומם, והולכים ושטים ונוצחים גבורי שמים ודנים גבורת הטסים. ׳'ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד'׳. כשמאירים הכוכבים באור הנוצץ ונושאים במשאם להאיר מתוך דרגות ידועות, כוכב המאיר מצד מזרח - כמה מחנות עומדים במשמרותם. כוכב זה נוצץ שלש פעמים ומכה ניצוצו ברביעית לקבל ניצוץ של קשר אחד וטהרה העומדת למעלה. ואחר כך שוכך ונוצצים כל האחרים, והוא סתום במקומו, וזה נקרא ככוכב אמן. אחר כך יוצא לצד דרום כוכב אחר, וזה נוצץ בארבעה כוכבים הרצים והולכים ומושיטים אורם לארבעת צדי העולם, וזה נקרא כוכב הנוצץ משני צדדים - דרום ומזרח. מאירים אלף ורבוא רבבות כוכבים הנושאים זהר וניצוץ מתוך המאיר מן השמש. השמש של המשקוף (נ"א משקופא דשמשא) כשמאיר במסעיו, מאירים ממנו כל אותם הכוכבים המאירים ונוצצים, כל אותו כוכב אמן. אף על גב שסתום, אחר כך יוצא וזורח עליו ממנה אחד ויגזריא"ל שמו. וכשכוכב אמן זה יוצא ונוצץ ואינו מסתתר, אז אותו הממנה מוריד (נ"א נפיק) שלום לאותו הצד. וכשהבוצינא דקרדינותא עושה מדה למעלה ולמטה, והכל נסמך ומאיר ונמשכת התעוררות הרקיע העליון כנגד המזרח, והוא מתעורר כנגד המערב, וסימנך (ישעיהו מ״א:ב׳) ׳מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו׳ (ישעיה מא, ב) '. אז כל אותם הממנים העומדים על הכוכבים, כלם יובילו אור פנים מתוך השמש, כשנוטל השמש למשקוף אחד העומד משקוף של (עכ"מ וכאן תחלת ענין ונראה שצריך להתחיל).

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: