׳הלב לפה לא גלה׳ - שהפרקן סתום בתורה שבכתב ולא בפה
זוהר חדש · תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות · מאמר 122 · פיסקה 29
לשון הזוהר
דְּאוֹרַיְתָא דְּבִכְתָב אִיהִי לִבָּא כְּלָלָא מִל"ב אֱלֹהִים וְאוֹרַיְתָא. דִּבְעַל פֶּה פּוּמָא. וְדָא אִיהוּ לִבָּא לְפוּמָא לָא גַּלֵּי. בְּגִין דַּעֲתִידָא שְׂמָאלָא דְּאִיהוּ פּוּמָא לְאִתְדַּחְיָא וּכְגַוְנָא לִבָּא אִיהוּ סָתִים הָכֵי דְּאִיהוּ פֻּרְקָנָא סְתִימָא בְּלִבָּא וּפוּמָא דְּאִיהוּ גַּלְיָא, לָא אִתְגַּלֵּי פֻּרְקָנָא. וּבְגִין דְּכֹלָּא תַּלְיָא בִּימִינָא, אָמַר ׳חַי ה' שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר׳, וּבְגִין דְּפֻרְקָנָא תַּלְיָא בִּימִינָא אָמַר הַנָּבִיא ׳וּזְרוֹעַ ה' עַל מִי נִגְלָתָה׳ עַל מִי וַדַּאי דְּאִתְּמַר בֵּהּ ׳מִי יִרְפָּא לָךְ׳ הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳מָה אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה לָךְ׳ הַהוּא דאִתְּמַר בֵּהּ ׳וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר׳ במ"ה יֵיתֵי נֶחָמָה ובמ"י אַסְוִותָא הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳מ'ה אַשְׁוֶה לָךְ וַאֲנַחֲמֵךְ׳ ׳מִי יִרְפָּא לָךְ׳ דְּמֹשֶׁה אִיהוּ ׳מַה שְּׁמוֹ׳ וּבֵהּ יְהֵא נֶחָמָה וּבְגִין דָּא כָּפַל קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שְׁמֵהּ מֹשֶׁה מֹשֶׁה חַד עַל פֻּרְקָנָא קַדְמָאָה וְחַד עַל בַּתְרַיְתָא וּבְגִין דָּא ׳אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה׳ אָז יָשָׁר לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא אָז יָשִׁיר עֲשִׁירָאָה בִּתְפִלָּה וְדָא שְׁכִינְתָּא עָלֵהּ אִתְּמַר ׳תְּפִלָּה לְדָוִד שִׁמְעָה ה' צֶדֶק׳ וְדָוִד בְּרוּחַ קֻדְשָׁא אָמַר בְּאַחֲרִית יוֹמִין דְּגָלוּתָא אָמַר עַל יִשְׂרָאֵל ׳בָּחַנְתָּ לִבִּי פָּקַדְתָּ לַיְלָה׳ וְלֵית לַיְלָה אֶלָּא גָּלוּת וְאִיּוֹב מַה דְּאָמַר כֹּלָּא הֲוָה מָשָׁל עַל יִשְׂרָאֵל דְּאָמַר ׳כָּלָה עָנָן וַיֵלַך׳ וְשָׂטָן בָּעָא לְקַטְרְגָא לֵהּ וְאָמַר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ׳אִיּוֹב לֹא בְּדַעַת יְדַבֵּר׳ וְיַעֲקֹב בְּגִין דְּחָזָא בְּרוּחַ קֻדְשָׁא דּוֹחֲקָא דְּגָלוּתָא בַּתְרָאָה בְּסוֹף יוֹמַיָּא אָמַר ׳וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וְיִצֶר לוֹ׳ וּפָלִיג עַמָּא קַדִּישָׁא בַּגָּלוּת לִתְלָת סִטְרִין הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת׳ וְיַלְדֵיהֶן רִאשׁוֹנָה בְּרֵישָׁא דֶּאֱדוֹם. ׳וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרוֹנִים וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרוֹנִים׳ - (שם). וּבְגִין דְּחָזָא בָּתַר כֵּן עֲנִיּוּתָא וְצַעֲרָא דִּילְהוֹן אָמַר, ׳וְשַׁבְתִּי בְּשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי׳ (שם), דָּא מַקְדְּשָׁא וְאָמַר ׳וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ׳. וְדָוִד בְּגִין גָּלוּתָא אָמַר הִנְּךָ רָעֵב וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר. וּבְגִין דְּחָזָא שְׁכִינְתָּא חֲרֵבָה וִיבֵשָׁה, הֲוָה אִיהוּ נָטַל צַעֲרָא בְּגִינָהּ. דְּבָתַר דַּחֲזָא דְּחָזְרוּ יִשְׂרָאֵל בִּתְשׁוּבָה בְּחֶדְוָה, תִּקֵּן עֶשֶׂר מִינֵי תְּהִלִּים וּבַסּוֹף כֻּלְּהוּ אָמַר ׳תְּפִלָּה לְדָוִד הַטֵה ה' אָזְנְךָ עֲנֵנִי וְגוֹ'׳. חָזָא דְּכֻלְּהוּ צְלוֹתִין דְּנִגּוּנָא, הֲווֹ מִתְעַטְפִין קֳדָם מַלְכָּא, וְלָא הֲווֹ עָאלִין עַד דְּיֵעוּל צְלוֹתָא דְּעָנִי. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳תְּפִלָּה לְעָנִי כִּי יַעֲטוֹף׳ (שם). דְּעָטַף כָּל צְלוֹתִין קַדְמָאֵי עַד דְּעָאל צְלוֹתֵהּ דְּעָנִי. וּבְגִין דָּא צְלוֹתָא דְּעַרְבִית דְּאִיהִי רְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמָהּ בְּלֹא בַּעְלָהּ. וּבְגִין דְּאִיהִי בְּלֹא בַּעְלָהּ, אִיהִי עֲנִיָּה וִיבֵשָׁה וְצַדִּיק עָנִי וְיָבֵשׁ. וּצְלוֹתָא דְּשַׁבָּת אִיהִי צְדָקָה דְּעָנִי אַקְדִּים לְכֻלְּהוּ מָאן צְלוֹתָא דְּעָנִי דָּא צְלוֹתָא לָעֲנִיִּים. וּבְגִין דָּא צָרִיךְ בַּר נָשׁ לְמֶהֱוֵי אִיהוּ כְּעָנִי לְתַרְעָא דְּמַלְכָּא בִּצְלוֹתָא דַּעֲמִידָה, בְּכָל שִׁית יוֹמִין דְּחֹל בְּגִין שְׁכִינְתָּא. וּמִתְעַטֵף בְּעִטוּפָא דְּמִצְוָה כְּעָנִי, וִיהֵא בִּתְפִלִּין כְּאֶבְיוֹן לְתַרְעָא דְּהֵיכָלָא דְּאִיהִי אדנ'י. דְּהָכֵי סָלִיק לְחֻשְׁבַּן הֵיכָ'ל. וְדָא אִיהוּ ׳אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח׳. וְכַד אַפְתַּח פּוּמֵהּ בִּצְלוֹתָא דְּעַרְבִית, נִשְׁרָא קָא נָחִית בְּיוֹמִין דְּחֹל לְקַבְּלָא בְּגַדְפָּהָא צְלוֹתָא דְּלֵילָא, וְדָא נוריא"ל אִתְקְרֵי. אוּרִיאֵ"ל מִסִּטְרָא דְּחֶסֶד. וְנוריא"ל מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה דְּאִיהוּ ׳נוּר דָּלִיק׳, דְּאִתְּמַר בֵּהּ נְהַר דִינוּר ׳נָגֵיד וְנָפֵק מִן קָדָמוֹהִי׳. וּבִצְלוֹתָא דְּשַׁחֲרִית נָחִית אַרְיֵה לְקַבְּלָא צְלוֹתֵהּ דְּבַר נָשׁ, בִּדְרוֹעוֹי וְגַדְפוֹי דְּד' גַּדְפִּין לְכָל חַיָּה דָּא מִיכָאֵ"ל. וּבִצְלוֹתָא דְּמִנְחָא שׁוֹר נָחִית לְקַבְּלָא צְלוֹתָא בְּקַרְנוֹי וּבְגַדְפוֹי וְדָא גַּבְרִיאֵ"ל. וּבְשַׁבָּת נָחִית קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּתְלָת אֲבָהָן לְקַבְּלָא בַּת יְחִידָה בְּהוֹן וְדָא רָזָא דְּשַׁבָּת, ש' בַּת, בִּתְלָת אֲבָהָן מְקַבֵּל קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לִצְלוֹתָא דְּאִיהִי שַׁבָּת בַּת יְחִידָה דִּילֵהּ.
תרגום
שתורה שֶׁבִּכְתָב הִיא הַלֵּב, כְּלוּלָה מל"ב אֱלֹהִים, וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה - הַפֶּה. וְזֶהוּ 'הַלֵּב לַפֶּה לֹא גִּלָּה', מִשּׁוּם שֶׁעֲתִידָה הַשְּׂמֹאל שֶׁהוּא הַפֶּה לְהִדָּחוֹת. וּכְעֵין שֶׁהַלֵּב סָתוּם, כָּךְ הַפֻּרְקָן סָתוּם בַּלֵּב, וְהַפֶּה שֶׁהוּא גָּלוּי - לֹא נִגְלֶה בּוֹ הַפֻּרְקָן. וּמִשּׁוּם שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בְּיָמִין, אָמַר ׳חַי ה' שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר׳ (רות ג, יג), וּמִשּׁוּם שֶׁהַפֻּרְקָן תָּלוּי בְּיָמִין אָמַר הַנָּבִיא: 'וּזְרוֹעַ ה' עַל מִי נִגְלָתָה (ישעיה נג, א) ' - עַל מִי? וַדַּאי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳מִי יִרְפָּא לָךְ ', זֶהוּ׳ שֶׁכָּתוּב (איכה ב, יג) מָה אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה לָךְ' - זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר '. במ"ה תָּבוֹא הַנֶּחָמָה, ובמ"י הָרְפוּאָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב 'מָה אַשְׁוֶה לָךְ וַאֲנַחֲמֵךְ מִי יִרְפָּא לָךְ', שֶׁמֹּשֶׁה הוּא 'מַה' שְׁמוֹ, וּבוֹ תִּהְיֶה נֶחָמָה. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּפַל הקב"ה שְׁמוֹ 'מֹשֶׁה מֹשֶׁה' אֶחָד עַל הַפֻּרְקָן הָרִאשׁוֹן וְאֶחָד עַל הָאַחֲרוֹן. וּמִשּׁוּם כָּךְ 'אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה' 'אָז יָשַׁר' לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא 'אָז יָשִׁיר' עֲשִׂירִי בִּתְפִלָּה, וְזוֹ הַשְּׁכִינָה שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר׳ (שמות ג, יג) תְּפִלָּה לְדָוִד שִׁמְעָה ה' צֶדֶק (תהלים יז, א) '. וְדָוִד בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אָמַר בְּאַחֲרִית הַיָּמִים שֶׁל הַגָּלוּת אָמַר עַל יִשְׂרָאֵל ׳בָּחַנְתָּ לִבִּי פָּקַדְתָּ לַיְלָה ', וְאֵין 'לַיְלָה' אֶלָּא גָּלוּת. וְאִיּוֹב, מַה שֶּׁאָמַר, הַכֹּל הָיָה מָשָׁל עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁאָמַר 'כָּלָה עָנָן וַיֵּלֶךְ', וְהַשָּׂטָן בִּקֵּשׁ לְקַטְרֵג עָלָיו, וְאָמַר הקב"ה׳ (תהלים יז, ג) אִיּוֹב לֹא בְּדַעַת יְדַבֵּר (איוב לד, לה) '. וְיַעֲקֹב, מִשּׁוּם שֶׁרָאָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אֶת דֹּחַק הַגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה בְּסוֹף הַיָּמִים, אָמַר ׳וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וְיִצֶר לוֹ ', וְחִלֵּק אֶת הָעָם הַקָּדוֹשׁ בַּגָּלוּת לִשְׁלֹשָׁה צְדָדִים, זֶהוּ׳ שֶׁכָּתוּב (בראשית לב, ח) וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת (בראשית לג, ב) ' וְ'יַלְדֵיהֶן רִאשׁוֹנָה' - בְּרֹאשׁ אֱדוֹם. ׳וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרוֹנִים וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרוֹנִים' (שם). וּמִשּׁוּם שֶׁרָאָה אַחַר כָּךְ עֲנִיּוּתָם וְצַעֲרָם, אָמַר׳ וְשַׁבְתִּי בְּשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי' (שם) - זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ - וְאָמַר ׳וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ'. וְדָוִד בִּגְלַל הַגָּלוּת אָמַר 'הִנְּךָ רָעֵב וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר'. וּמִשּׁוּם שֶׁרָאָה אֶת הַשְּׁכִינָה חֲרֵבָה וִיבֵשָׁה, נָשָׂא הוּא צַעַר בִּגְלָלָהּ. שֶׁאַחַר שֶׁרָאָה שֶׁחָזְרוּ יִשְׂרָאֵל בִּתְשׁוּבָה בְּשִׂמְחָה, תִּקֵּן עֲשָׂרָה מִינֵי תְּהִלִּים, וּבַסּוֹף כֻּלָּם אָמַר׳ תְּפִלָּה לְדָוִד הַטֵה ה' אָזְנְךָ עֲנֵנִי ׳וְגוֹ'. רָאָה שֶׁכָּל תְּפִלּוֹת הַנִּגּוּן הָיוּ מִתְעַטְּפוֹת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְלֹא הָיוּ נִכְנָסוֹת עַד שֶׁתִּכָּנֵס תְּפִלַּת הֶעָנִי, זֶהוּ׳ שֶׁכָּתוּב (תהלים פו, א) תְּפִלָּה לְעָנִי כִּי יַעֲטוֹף' (שם) - שֶׁעָטַף אֶת כָּל הַתְּפִלּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת עַד שֶׁנִּכְנְסָה תְּפִלַּת הֶעָנִי. וּמִשּׁוּם כָּךְ תְּפִלַּת עַרְבִית שֶׁהִיא רְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמָהּ בְּלֹא בַּעְלָהּ, וּמִשּׁוּם שֶׁהִיא בְּלֹא בַּעְלָהּ, הִיא עֲנִיָּה וִיבֵשָׁה, וְ'צַדִּיק עָנִי' וְיָבֵשׁ. וּתְפִלַּת שַׁבָּת הִיא צְדָקַת עָנִי, מַקְדִּימָה לְכֻלָּן. מִי תְּפִלַּת עָנִי? זוֹ תְּפִלָּה לָעֲנִיִּים. וּמִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת כְּעָנִי לְשַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּתְפִלַּת הָעֲמִידָה, בְּכָל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל בִּגְלַל הַשְּׁכִינָה, וּמִתְעַטֵּף בְּעִטּוּף שֶׁל מִצְוָה כְּעָנִי, וִיהֵא בִּתְפִלִּין כְּאֶבְיוֹן לְשַׁעַר הַהֵיכָל שֶׁהִיא אדנ"י, שֶׁכָּךְ עוֹלֶה בְּחֶשְׁבּוֹן היכ"ל. וְזֶהוּ 'אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח'. וּכְשֶׁפּוֹתֵחַ פִּיו בִּתְפִלַּת עַרְבִית, נֶשֶׁר יוֹרֵד בִּימֵי הַחֹל לְקַבֵּל בִּכְנָפָיו אֶת תְּפִלַּת הַלַּיְלָה, וְזֶה נוריא"ל נִקְרָא - אוריא"ל מִצַּד הַחֶסֶד, ונוריא"ל מִצַּד הַגְּבוּרָה שֶׁהוּא אֵשׁ דּוֹלֵק, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ נְהַר דִּינוּר נָגֵיד וְנָפֵק מִן קָדָמוֹהִי (דניאל ז, י) '. וּבִתְפִלַּת שַׁחֲרִית יוֹרֵד אַרְיֵה לְקַבֵּל תְּפִלַּת הָאָדָם בִּזְרוֹעוֹתָיו וּכְנָפָיו שֶׁל אַרְבַּע כְּנָפַיִם לְכָל חַיָּה - זֶה מיכא"ל. וּבִתְפִלַּת מִנְחָה שׁוֹר יוֹרֵד לְקַבֵּל תְּפִלָּה בְּקַרְנָיו וּבִכְנָפָיו, וְזֶה גבריא"ל. וּבְשַׁבָּת יוֹרֵד הקב"ה בִּשְׁלֹשָׁה אָבוֹת לְקַבֵּל בַּת יְחִידָה בָּהֶם, וְזֶה סוֹד שַׁבָּת - ש' בַּת - בִּשְׁלֹשָׁה אָבוֹת מְקַבֵּל הקב"ה אֶת הַתְּפִלָּה שֶׁהִיא שַׁבָּת בַּת יְחִידָתוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: דאוריתא דבכתב איהי לבא כללא מל"ב אלהים ואוריתא. דבעל פה פומא. ודא איהו לבא לפומא לא גלי. בגין דעתידא שמאלא דאיהו פומא לאתדחיא וכגונא לבא איהו סתים הכי דאיהו פרקנא סתימא בלבא ופומא דאיהו גליא, לא אתגלי פרקנא. ובגין דכלא תליא בימינא, אמר ׳חי ה' שכבי עד הבקר׳, ובגין דפרקנא תליא בימינא אמר הנביא ׳וזרוע ה' על מי נגלתה׳ על מי ודאי דאתמר בה ׳מי ירפא לך׳ הדא הוא דכתיב ׳מה אעידך מה אדמה לך׳ ההוא דאתמר בה ׳ואמרו לי מה שמו מה אמר׳ במ"ה ייתי נחמה ובמ"י אסוותא הדא הוא דכתיב ׳מ'ה אשוה לך ואנחמך׳ ׳מי ירפא לך׳ דמשה איהו ׳מה שמו׳ ובה יהא נחמה ובגין דא כפל קדשא בריך הוא שמה משה משה חד על פרקנא קדמאה וחד על בתריתא ובגין דא ׳אז ישיר משה׳ אז ישר לא נאמר אלא אז ישיר עשיראה בתפלה ודא שכינתא עלה אתמר ׳תפלה לדוד שמעה ה' צדק׳ ודוד ברוח קדשא אמר באחרית יומין דגלותא אמר על ישראל ׳בחנת לבי פקדת לילה׳ ולית לילה אלא גלות ואיוב מה דאמר כלא הוה משל על ישראל דאמר ׳כלה ענן וילך׳ ושטן בעא לקטרגא לה ואמר קדשא בריך הוא ׳איוב לא בדעת ידבר׳ ויעקב בגין דחזא ברוח קדשא דוחקא דגלותא בתראה בסוף יומיא אמר ׳ויירא יעקב מאד ויצר לו׳ ופליג עמא קדישא בגלות לתלת סטרין הדא הוא דכתיב ׳וישם את השפחות׳ וילדיהן ראשונה ברישא דאדום. ׳ואת לאה וילדיה אחרונים ואת רחל ואת יוסף אחרונים׳ - (שם). ובגין דחזא בתר כן עניותא וצערא דילהון אמר, ׳ושבתי בשלום אל בית אבי׳ (שם), דא מקדשא ואמר ׳ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש׳. ודוד בגין גלותא אמר הנך רעב וצמא במדבר. ובגין דחזא שכינתא חרבה ויבשה, הוה איהו נטל צערא בגינה. דבתר דחזא דחזרו ישראל בתשובה בחדוה, תקן עשר מיני תהלים ובסוף כלהו אמר ׳תפלה לדוד הטה ה' אזנך ענני וגו'׳. חזא דכלהו צלותין דנגונא, הוו מתעטפין קדם מלכא, ולא הוו עאלין עד דיעול צלותא דעני. הדא הוא דכתיב ׳תפלה לעני כי יעטוף׳ (שם). דעטף כל צלותין קדמאי עד דעאל צלותה דעני. ובגין דא צלותא דערבית דאיהי רשות בפני עצמה בלא בעלה. ובגין דאיהי בלא בעלה, איהי עניה ויבשה וצדיק עני ויבש. וצלותא דשבת איהי צדקה דעני אקדים לכלהו מאן צלותא דעני דא צלותא לעניים. ובגין דא צריך בר נש למהוי איהו כעני לתרעא דמלכא בצלותא דעמידה, בכל שית יומין דחל בגין שכינתא. ומתעטף בעטופא דמצוה כעני, ויהא בתפלין כאביון לתרעא דהיכלא דאיהי אדנ'י. דהכי סליק לחשבן היכ'ל. ודא איהו ׳אדני שפתי תפתח׳. וכד אפתח פומה בצלותא דערבית, נשרא קא נחית ביומין דחל לקבלא בגדפהא צלותא דלילא, ודא נוריא"ל אתקרי. אוריא"ל מסטרא דחסד. ונוריא"ל מסטרא דגבורה דאיהו ׳נור דליק׳, דאתמר בה נהר דינור ׳נגיד ונפק מן קדמוהי׳. ובצלותא דשחרית נחית אריה לקבלא צלותה דבר נש, בדרועוי וגדפוי דד' גדפין לכל חיה דא מיכא"ל. ובצלותא דמנחא שור נחית לקבלא צלותא בקרנוי ובגדפוי ודא גבריא"ל. ובשבת נחית קדשא בריך הוא בתלת אבהן לקבלא בת יחידה בהון ודא רזא דשבת, ש' בת, בתלת אבהן מקבל קדשא בריך הוא לצלותא דאיהי שבת בת יחידה דילה.
התרגום: שתורה שבכתב היא הלב, כלולה מל"ב אלהים, ותורה שבעל פה - הפה. וזהו 'הלב לפה לא גלה', משום שעתידה השמאל שהוא הפה להדחות. וכעין שהלב סתום, כך הפרקן סתום בלב, והפה שהוא גלוי - לא נגלה בו הפרקן. ומשום שהכל תלוי בימין, אמר ׳חי ה' שכבי עד הבקר׳ (רות ג, יג), ומשום שהפרקן תלוי בימין אמר הנביא: 'וזרוע ה' על מי נגלתה (ישעיה נג, א) ' - על מי? ודאי שנאמר בו ׳מי ירפא לך ', זהו׳ שכתוב (איכה ב, יג) מה אעידך מה אדמה לך' - זה שנאמר בו ׳ואמרו לי מה שמו מה אמר '. במ"ה תבוא הנחמה, ובמ"י הרפואה, זהו שכתוב 'מה אשוה לך ואנחמך מי ירפא לך', שמשה הוא 'מה' שמו, ובו תהיה נחמה. ומשום כך כפל הקב"ה שמו 'משה משה' אחד על הפרקן הראשון ואחד על האחרון. ומשום כך 'אז ישיר משה' 'אז ישר' לא נאמר אלא 'אז ישיר' עשירי בתפלה, וזו השכינה שעליה נאמר׳ (שמות ג, יג) תפלה לדוד שמעה ה' צדק (תהלים יז, א) '. ודוד ברוח הקדש אמר באחרית הימים של הגלות אמר על ישראל ׳בחנת לבי פקדת לילה ', ואין 'לילה' אלא גלות. ואיוב, מה שאמר, הכל היה משל על ישראל, שאמר 'כלה ענן וילך', והשטן בקש לקטרג עליו, ואמר הקב"ה׳ (תהלים יז, ג) איוב לא בדעת ידבר (איוב לד, לה) '. ויעקב, משום שראה ברוח הקדש את דחק הגלות האחרונה בסוף הימים, אמר ׳ויירא יעקב מאד ויצר לו ', וחלק את העם הקדוש בגלות לשלשה צדדים, זהו׳ שכתוב (בראשית לב, ח) וישם את השפחות (בראשית לג, ב) ' ו'ילדיהן ראשונה' - בראש אדום. ׳ואת לאה וילדיה אחרונים ואת רחל ואת יוסף אחרונים' (שם). ומשום שראה אחר כך עניותם וצערם, אמר׳ ושבתי בשלום אל בית אבי' (שם) - זה בית המקדש - ואמר ׳ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש'. ודוד בגלל הגלות אמר 'הנך רעב וצמא במדבר'. ומשום שראה את השכינה חרבה ויבשה, נשא הוא צער בגללה. שאחר שראה שחזרו ישראל בתשובה בשמחה, תקן עשרה מיני תהלים, ובסוף כלם אמר׳ תפלה לדוד הטה ה' אזנך ענני ׳וגו'. ראה שכל תפלות הנגון היו מתעטפות לפני המלך, ולא היו נכנסות עד שתכנס תפלת העני, זהו׳ שכתוב (תהלים פו, א) תפלה לעני כי יעטוף' (שם) - שעטף את כל התפלות הראשונות עד שנכנסה תפלת העני. ומשום כך תפלת ערבית שהיא רשות בפני עצמה בלא בעלה, ומשום שהיא בלא בעלה, היא עניה ויבשה, ו'צדיק עני' ויבש. ותפלת שבת היא צדקת עני, מקדימה לכלן. מי תפלת עני? זו תפלה לעניים. ומשום כך צריך האדם להיות כעני לשער המלך בתפלת העמידה, בכל ששת ימי החל בגלל השכינה, ומתעטף בעטוף של מצוה כעני, ויהא בתפלין כאביון לשער ההיכל שהיא אדנ"י, שכך עולה בחשבון היכ"ל. וזהו 'אדני שפתי תפתח'. וכשפותח פיו בתפלת ערבית, נשר יורד בימי החל לקבל בכנפיו את תפלת הלילה, וזה נוריא"ל נקרא - אוריא"ל מצד החסד, ונוריא"ל מצד הגבורה שהוא אש דולק, שנאמר בו נהר דינור נגיד ונפק מן קדמוהי (דניאל ז, י) '. ובתפלת שחרית יורד אריה לקבל תפלת האדם בזרועותיו וכנפיו של ארבע כנפים לכל חיה - זה מיכא"ל. ובתפלת מנחה שור יורד לקבל תפלה בקרניו ובכנפיו, וזה גבריא"ל. ובשבת יורד הקב"ה בשלשה אבות לקבל בת יחידה בהם, וזה סוד שבת - ש' בת - בשלשה אבות מקבל הקב"ה את התפלה שהיא שבת בת יחידתו.
מן המפרשים
מקדש מלך: מן המקבילה בבראשית מאמר יז, יא (כד.) מפתחין ז' היכלין הם היכלות דאו"א דבריאה אבל דפ' פקודי הם היכלות דזעיר דבריאה והם נפתחין ביוצר דשחרית דחול. (ובס' ח"י דף קל"ג וז"ל היכלא קדמאה וכו' הנה רבינו האר"י בדרוש מיעוט הירח כתב וז"ל…
עטרת צבי: מן המקבילה בבראשית מאמר טז, ז (כג:) בכסויא דציצית ותפילין. כצ"ל: בכסויא דציצית ותפילין. כצ"ל:
הסולם: מן המקבילה בבראשית מאמר טז, ז (כג:) אר"ש לחברייא, אי לא דהוה הכי דברא קב"ה יצרא טבא ובישא, דאנון אור וחשך, לא הוה זכו וחובה לאדם דבריאה: והשיג ר"ש להחברים, אם לא היה כך, שברא הקב"ה יצר טוב ויצר הרע, שהם אור וחשך, לא היה מצות…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה:
ועוד 6 פסוקים. אינדקס הפסוקים