משכילים ולא יודעים - המסתכלים בסודות פנימיים שאינם בגלוי
זוהר חדש · תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות · מאמר 122 · פיסקה 12
לשון הזוהר
מַתְנִיתִין בְּאַרְבַּע תַּקִּיפִין דְּרוּחֵי דְּעָלְמָא. וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִרוּ. מָאן מַשְׂכִּילִים, אִלֵּין דְּיַדְעֵי לְאִסְתַּכְּלָא בִּיקָרָא דְּמָארֵהוֹן, וְיַדְעֵי רָזָא דְּחָכְמְתָא לְמֵיעַל בְּלָא כִּסּוּפָא לְעָלְמָא דְּאָתֵי, אִלֵּין זְהִירִין כְּזוֹהֲרָא עִלָּאָה. וּמַה דְּאָמַר וְהַמַּשְׂכִּילִים וְלָא אָמַר וְהַיּוֹדְעִים, אִלֵּין וַדַּאי אִנּוּן דְּמִסְתַּכְּלָאן בְּרָזִין פְּנִימָאִין סְתִימִין דְּלָא קַיְּמִין בְּגִלּוּיָא, וְלָא אִתְמְסָרוּ לְכָל בְּנֵי נָשָׁא. מָאן דְּזָכֵי לְאִסְתַּכְּלָא בְּהוּ בְּסָכְלְתָנוּ. דָּא אַזְהִיר דְּנָצִיץ בְּעִטוּרָא דְּזִהֲרָא עִלָּאָה עַל כֹּלָּא. לֵית זִהֲרָא דְּאַזְהַר כְּדָא. לֵית זִיהֲרָא דְּנָצִיץ לְהַהוּא עָלְמָא כְּהַאי זִיהֲרָא. דָּא זֹהַר דְּאוֹרַיְתָא דָּא זֹהַר דְּמָארֵיהוֹן דְּחָכְמְתָא דְּיַרְתִין הַהוּא עָלְמָא עַל כֹּלָּא. אִנּוּן נָפְקִין וְעָאלִין בְּכָל גִּנְזֵי דְּמָארֵיהוֹן. וְלֵית מָאן דְּיִמְחֵי בִּידֵיהוֹן. כֹּלָּא כְּסִיפַן מִזּוֹהֲרָא דִּילְהוֹן. זֹהַר דָּא נָצִיץ לְכָל סְטָר. וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים, הָרַבִּים וְלָא כֹּלָּא. כְּגַוְנָא (דניאל י״ב:ב׳) ׳וְרַבִּים מִישֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ׳. מַאי וְרַבִּים בְּגִין דְּאִית דְּלָא יְקוּמוּן. וְדָא הִיא אַדְמַת עָפָר. מַאי אַדְמַת עָפָר. אֶלָּא אַדְמַת דְּהִיא מֵעָפָר, וְדָא הִיא אַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל דְּאִיהִי אַדְמַת מֵהַהוּא עָפָר. דִּכְתִיב בֵּהּ (קהלת ג׳:כ׳) ׳הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר׳. וַאֲפִלּוּ גַּלְגַּל חַמָּה. וְאִתְנַהֲרִין שְׁאָר חַיָּבִין מִנַּהּ וְלָא יְקוּמוּן. וּבְגִין כָּךְ וְרַבִּים אִלֵּין יִשְׂרָאֵל. אוֹף הָכָא ׳וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד׳. אִלֵּין יִשְׂרָאֵל דְּזָכוּן לְאוֹרַיְתָא דִּנְקֻדָּה דְּסָתִים. וְאוֹרַיְתָא כְּלָלָא דִּנְבִיאִים וּכְתוּבִים. כְּלָלָא דְּאוֹרַיְתָא דִּבְעַל פֶּה. וּבְגִין דְּאִיהִי כְּלָלָא דְּכֹלָּא מָאן דְּזָכָה בָּהּ זָכֵי בְּכֹלָּא. כַּכּוֹכָבִים. אִית כַּכּוֹכָבִים דְּאִתְחֲזוּן לִסְטָר מִזְרָח. כַּכּוֹכָבִים לִסְטָר צָפוֹן. כַּכּוֹכָבִים לִסְטָר דָּרוֹם. כַּכּוֹכָבִים לִסְטָר מַעֲרָב. אִי קִיסְטוֹן בְּקוּלְפוֹן תְּלָת לְכָל סְטָר דַּקִּיקַיָּא נַצְצִין, וּתְרֵין כְּקִיטְפָא כּוֹכָבָא דְּזִיהֲרָא זָהִיר וְסָתִים גּוֹ תּוּקְפוֹי דְּעֶגְלָא. כּוֹכָבָא נָהִיר וְזָהִיר בחווו מֵהַאי סִטְרָא. כּוֹכָבָא אָחֳרָא נָהִיר וְזָהִיר סֻמָּקָא. דָּא חַיִּין דָּא מוֹתָא סָמִיךְ לְהַאי דַּהֲבָא דַּקִּיק דְּלָא נָהִיר וְלָא נָפִיק קִיטְטָא דִּיקְטָטָא. (נ"א דקנטא) גּוֹ הֵיכָלָא דְּאַתְוָן דַּקִּיקִין שֶׁבַע טַעְמֵי דְּאוֹרַיְתָא תַּלְיָן בְּהוֹן. וְאִלֵּין טַעֲמִין דְּאִתְפְּרָשׁוּ מֵאִנּוּן טַעֲמִין אָחֳרָנִין תְּלֵיסַר דְּקַיְּמִין לְאַעֲנָאָה וּלְנַגְּנָא, וְאִלֵּין שֶׁבַע מִתְפָּרְשָׁן לְי"ג אָחֳרָנִין, לְאַעֲנָאָה וּלְנַגְּנָא לַכְּתוּבִים. וְאִלֵּין יְחִידָאֵי לַאֲתַר דָּא בְּז' הֵיכָלִין דִּכְתוּבִים וְאִלֵּין שֶׁבַע מִתְפָּרְשָׁן מֵאִנּוּן אָחֳרָנִין. וְכַד שָׁרָאן בַּכְּתוּבִים מִתְפָּרְשָׁן לְעֶשֶׂר, וְעָלַיְהוּ אִקְּרֵי סֵפֶר כְּתוּבִים סֵפֶר אֱמוּנִים. וְעֶשֶׂר אֱמוּנִים עָלַיְהוּ אִנּוּן. לְבָתַר מִתְפָּרְשָׁן לְי"ג, וְכֹלָּא כְּגַוְנָא דִּלְעֵלָּא בְּאוֹרַיְתָא, נְבִיאִים שָׁרָאָן בְּדוּכְתַיְהוּ וְכֹלָּא בְּרָזָא דְּאוֹרַיְתָא אַזְלָא. בּוּצִינָא דְּקָאדִינוּתָא עָבִיד מִשְׁחָתָא בִּמְדִידוּ דְּקָא אֲמָרָן. וְכֹלָּא בְּרָזָא דְּאֵין סוֹף בְּנִגּוּנָא דְּטַעֲמֵי, שָׁארֵי וּבָטַשׁ אֲוִירָא דִּילְהוֹן. דְּהַהוּא אֲוִירָא נָפְקָא מֵאֵין סוֹף וּבָטַשׁ גּוֹ מֹחָא, וּמֹחָא אַפִּיק אֲוִירָא וּבָטַשׁ בִּגְרוֹנָא, דְּמִתַּמָּן נָפַק אֲוִירָא אָחֳרָא לְבַר. אִשְׁתְּכָחוּ תְּלָת אֲוִירִין וְאִתְכְּלִילוּ בְּחַד אִלֵּין שְׁרָאָן בִּתְלָת קִשְׁרִין דְּקָא אֲמָרָן וְשָׁארֵי מִבּוּצִינָא פְּשִׁיטוּ לְאִתְפַּשְּׁטָא, וּמָדִיד לְאָרְכָּא וּפוּתְיָא לְעָמְקָא וְרוּמָא. לְאִנּוּן כ"ב מַפְתְּחָן עִלָּאִין וּמָדִיד כ"ב אַתְוָן. וְכָל רָזָא וְעוּמְקָא וּסְתִימוּ דִּילְהוֹן, לָקֳבֵל ג' אֲוִירִין ג' קִשְׁרִין, יהו'ה אֱלֹהֵינוּ יהו'ה. וְכֹלָּא בְּרָזָא לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. וְכֵיוָן דְּאַדְכָּרוּ (נ"א דאתחברו) בְּפוּמָא, נָפְקָא בּוּצִינָא וְאִצְטְרִיךְ לְמַדִּיד לוֹן לְהַנֵּי שְׁמָהָן גּוֹ מִשְׁחָתָא, וּמִשְׁחָתָא דִּילְהוֹן אָחִיד בִּמְדִידוּ דְּאָרְכָּא וּפוּתְיָא, עוּמְקָא וְרוּמָא, עִגּוּלָא וְרִבּוּעָא. וְהָכֵי אִצְטְרִיךְ, בְּגִין דְּרָזָא דִּשְׁמָהָן בָּעָאן לְאִסְתַּמְּכָא עַל אֵין סוֹף, וּלְאִתְקַיְּמָא בְּקִיּוּמָא שְׁלִים גּוֹ מִשְׁחָתָא דְּבוּצִינָא, בְּנִקּוּדֵי וְטַעֲמֵי בְּנִגּוּנָא. דְּדָא שְׁלִימוּ דְּרָזָא דְּיִחוּדָא כַּדְקָא חֲזֵי. וְלֵית מָאן דְּיָדַע עַל מַה קִיּוּמָא דְּכֹלָּא, בַּר מָארֵי מְהֵמְנוּתָא וּזְעִירִין אִנּוּן. אֶחָ"ד א' בַּחֲטֵיפָא רָזָא לְאִתְקַשְּׁרָא בּוּצִינָא בְּאִנּוּן קִשְׁרִין, וְעָבִיד מִשְׁחָתָא אוֹרַיְתָא דְּמֹשֶׁה נְקֻדָּה חֲדָא דְּנַפְקָא מֵאֵין. נְבִיאִים מֵהַהוּא נְקֻדָּה אִתְפְּשָׁטוּ וְאִתְכְּלִילוּ בָּהּ, וְנַחְתֵּי לְתַתָּא, וְאִלֵּין אִסְתְּמָכוּ עַל קְיָמָא דְּסָתִים מֵאֵין סוֹף ג' קִשְׁרִין כַּדְקָא אֲמָרָן.
תרגום
משנה בְּאַרְבַּע חֲזָקוֹת שֶׁל רוּחוֹת הָעוֹלָם. 'וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ' - מִי הֵם מַשְׂכִּילִים? אֵלֶּה הַיּוֹדְעִים לְהִסְתַּכֵּל בִּכְבוֹד רִבּוֹנָם, וְיוֹדְעִים סוֹד הַחָכְמָה לְהִכָּנֵס בְּלֹא בֹּשֶׁת לָעוֹלָם הַבָּא, אֵלֶּה זְהִירִים כְּזֹהַר עֶלְיוֹן. וּמַה שֶּׁאָמַר 'וְהַמַּשְׂכִּילִים' וְלֹא אָמַר 'וְהַיּוֹדְעִים' - אֵלֶּה וַדַּאי הֵם הַמִּסְתַּכְּלִים בְּסוֹדוֹת פְּנִימִיִּים נִסְתָּרִים שֶׁאֵינָם עוֹמְדִים בְּגִלּוּי, וְלֹא נִמְסְרוּ לְכָל בְּנֵי אָדָם. מִי שֶׁזָּכָה לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם בְּשֵׂכֶל - זֶה מַזְהִיר וְנוֹצֵץ בְּעִטּוּר הַזֹּהַר הָעֶלְיוֹן עַל הַכֹּל. אֵין זֹהַר הַמַּזְהִיר כָּזֶה, אֵין זֹהַר הַנּוֹצֵץ לְאוֹתוֹ הָעוֹלָם כְּזֹהַר זֶה. זֶה זֹהַר הַתּוֹרָה, זֶה זֹהַר בַּעֲלֵי הַחָכְמָה הַיּוֹרְשִׁים אוֹתוֹ הָעוֹלָם עַל הַכֹּל. הֵם יוֹצְאִים וְנִכְנָסִים בְּכָל גִּנְזֵי רִבּוֹנָם, וְאֵין מִי שֶׁיִּמְחֶה בְּיָדָם. הַכֹּל נִכְלָם מִזָּהֳרָם. זֹהַר זֶה נוֹצֵץ לְכָל צַד. 'וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים' - הָרַבִּים וְלֹא הַכֹּל, כְּעֵין (דניאל י״ב:ב׳) ׳וְרַבִּים מִישֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ׳ (דניאל יב, ב). מַהוּ 'רַבִּים'? מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ שֶׁלֹּא יָקוּמוּ, וְזוֹ 'אַדְמַת עָפָר'. מַהִי 'אַדְמַת עָפָר'? אֶלָּא אֲדָמָה שֶׁהִיא מֵעָפָר, וְזוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא אֲדָמָה מֵאוֹתוֹ הֶעָפָר, שֶׁכָּתוּב בָּהּ (קהלת ג׳:כ׳) ׳הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר׳ (קהלת ג, כ) וַאֲפִלּוּ גַּלְגַּל חַמָּה. וְנֵאוֹרִים שְׁאָר הָרְשָׁעִים מִמֶּנָּה וְלֹא יָקוּמוּ, וּמִשּׁוּם כָּךְ 'וְרַבִּים' - אֵלֶּה יִשְׂרָאֵל. אַף כָּאן ׳וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד׳ (דניאל יב, ג) - אֵלֶּה יִשְׂרָאֵל שֶׁזָּכוּ לַתּוֹרָה שֶׁל הַנְּקֻדָּה הַסְּתוּמָה. וְהַתּוֹרָה - כְּלַל הַנְּבִיאִים וְהַכְּתוּבִים, כְּלַל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וּמִשּׁוּם שֶׁהִיא כְּלַל הַכֹּל - מִי שֶׁזָּכָה בָּהּ זָכָה בַּכֹּל. 'כַּכּוֹכָבִים' - יֵשׁ כּוֹכָבִים הַנִּרְאִים לְצַד מִזְרָח, כּוֹכָבִים לְצַד צָפוֹן, כּוֹכָבִים לְצַד דָּרוֹם, כּוֹכָבִים לְצַד מַעֲרָב. גּוֹ הֵיכָל שֶׁל אוֹתִיּוֹת דַּקּוֹת, שֶׁבַע טַעֲמֵי הַתּוֹרָה תְּלוּיִים בָּהֶן, וְאֵלֶּה הַטְּעָמִים הַנִּפְרָדִים מֵאוֹתָם הַטְּעָמִים הָאֲחֵרִים, שְׁלֹשָׁה עָשָׂר הָעוֹמְדִים לָשֵׂאת וּלְנַגֵּן, וְאֵלֶּה הַשִּׁבְעָה נִפְרָדִים לִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר אֲחֵרִים, לָשֵׂאת וּלְנַגֵּן לַכְּתוּבִים. וְאֵלֶּה יְחִידִים לְמָקוֹם זֶה בְּשִׁבְעָה הֵיכָלוֹת שֶׁל כְּתוּבִים, וְאֵלֶּה הַשִּׁבְעָה נִפְרָדִים מֵאוֹתָם הָאֲחֵרִים. וּכְשֶׁשּׁוֹרִים בַּכְּתוּבִים נִפְרָדִים לַעֲשָׂרָה, וַעֲלֵיהֶם נִקְרָא סֵפֶר כְּתוּבִים סֵפֶר אֱמוּנִים, וַעֲשֶׂרֶת הָאֱמוּנִים עֲלֵיהֶם הֵם. אַחַר כָּךְ נִפְרָדִים לִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר, וְהַכֹּל כָּעִנְיָן לְמַעְלָה בַּתּוֹרָה - נְבִיאִים שׁוֹרִים בִּמְקוֹמָם, וְהַכֹּל בְּסוֹד הַתּוֹרָה הוֹלֵךְ. הַבּוּצִינָא דְּקַרְדִּינוּתָא עוֹשֶׂה מִדָּה בְּמִדִידָה שֶׁאָמַרְנוּ, וְהַכֹּל בְּסוֹד אֵין סוֹף בְּנִגּוּן הַטְּעָמִים, מַתְחִיל וּמַכֶּה אֲוִירָם, שֶׁאוֹתוֹ הָאֲוִיר יוֹצֵא מֵאֵין סוֹף וּמַכֶּה בְּתוֹךְ הַמֹּחַ, וְהַמֹּחַ מוֹצִיא אֲוִיר וּמַכֶּה בַּגָּרוֹן, שֶׁמִּשָּׁם יוֹצֵא אֲוִיר אַחֵר הַחוּצָה. נִמְצְאוּ שְׁלֹשָׁה אֲוִירִים וְנִכְלָלִים בְּאֶחָד, אֵלֶּה שׁוֹרִים בִּשְׁלֹשֶׁת הַקְּשָׁרִים שֶׁאָמַרְנוּ, וּמַתְחִיל מֵהַבּוּצִינָא פְּשִׁיטוּת לְהִתְפַּשֵּׁט, וּמוֹדֵד לְאֹרֶךְ וְרֹחַב, לְעֹמֶק וָרוֹם, לְאוֹתָם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם הַמַּפְתְּחוֹת הָעֶלְיוֹנִים, וּמוֹדֵד עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת, וְכָל סוֹד וְעֹמֶק וּסְתִימָה שֶׁלָּהֶם, כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה אֲוִירִים שְׁלֹשָׁה קְשָׁרִים - יהו'ה אֱלֹהֵינוּ יהו'ה, וְהַכֹּל בְּסוֹד לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. וְכֵיוָן שֶׁהִזְכִּירוּ (נ"א דאתחברו) בַּפֶּה, יוֹצֵא הַבּוּצִינָא וְצָרִיךְ לִמְדֹד אֶת הַשֵּׁמוֹת הָאֵלֶּה בְּתוֹךְ הַמִּדָּה, וּמִדָּתָם אוֹחֶזֶת בִּמְדִידַת אֹרֶךְ וְרֹחַב, עֹמֶק וָרוֹם, עִגּוּל וְרִבּוּעַ. וְכָךְ צָרִיךְ, מִשּׁוּם שֶׁסּוֹד הַשֵּׁמוֹת צָרִיךְ לְהִסָּמֵךְ עַל אֵין סוֹף, וּלְהִתְקַיֵּם קִיּוּם שָׁלֵם בְּתוֹךְ מִדַּת הַבּוּצִינָא, בִּנְקֻדּוֹת וּטְעָמִים בְּנִגּוּן, שֶׁזּוֹ שְׁלֵמוּת סוֹד הַיִּחוּד כָּרָאוּי. וְאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ עַל מָה קִיּוּם הַכֹּל, זוּלַת בַּעֲלֵי הָאֱמוּנָה וּמְעַטִּים הֵם. אח"ד - א' בַּחֲטִיפָה, סוֹד לְהִתְקַשֵּׁר הַבּוּצִינָא בְּאוֹתָם הַקְּשָׁרִים, וְעוֹשֶׂה מִדַּת תּוֹרַת מֹשֶׁה - נְקֻדָּה אַחַת הַיּוֹצֵאת מֵאֵין. נְבִיאִים מֵאוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה נִתְפַּשְּׁטוּ וְנִכְלְלוּ בָּהּ, וְיוֹרְדִים לְמַטָּה, וְאֵלֶּה נִסְמְכוּ עַל קִיּוּם הַסָּתוּם מֵאֵין סוֹף, שְׁלֹשָׁה קְשָׁרִים כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: מתניתין בארבע תקיפין דרוחי דעלמא. והמשכילים יזהרו. מאן משכילים, אלין דידעי לאסתכלא ביקרא דמארהון, וידעי רזא דחכמתא למיעל בלא כסופא לעלמא דאתי, אלין זהירין כזוהרא עלאה. ומה דאמר והמשכילים ולא אמר והיודעים, אלין ודאי אנון דמסתכלאן ברזין פנימאין סתימין דלא קימין בגלויא, ולא אתמסרו לכל בני נשא. מאן דזכי לאסתכלא בהו בסכלתנו. דא אזהיר דנציץ בעטורא דזהרא עלאה על כלא. לית זהרא דאזהר כדא. לית זיהרא דנציץ לההוא עלמא כהאי זיהרא. דא זהר דאוריתא דא זהר דמאריהון דחכמתא דירתין ההוא עלמא על כלא. אנון נפקין ועאלין בכל גנזי דמאריהון. ולית מאן דימחי בידיהון. כלא כסיפן מזוהרא דילהון. זהר דא נציץ לכל סטר. ומצדיקי הרבים, הרבים ולא כלא. כגונא (דניאל י״ב:ב׳) ׳ורבים מישני אדמת עפר יקיצו׳. מאי ורבים בגין דאית דלא יקומון. ודא היא אדמת עפר. מאי אדמת עפר. אלא אדמת דהיא מעפר, ודא היא ארעא דישראל דאיהי אדמת מההוא עפר. דכתיב בה (קהלת ג׳:כ׳) ׳הכל היה מן העפר׳. ואפלו גלגל חמה. ואתנהרין שאר חיבין מנה ולא יקומון. ובגין כך ורבים אלין ישראל. אוף הכא ׳ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד׳. אלין ישראל דזכון לאוריתא דנקדה דסתים. ואוריתא כללא דנביאים וכתובים. כללא דאוריתא דבעל פה. ובגין דאיהי כללא דכלא מאן דזכה בה זכי בכלא. ככוכבים. אית ככוכבים דאתחזון לסטר מזרח. ככוכבים לסטר צפון. ככוכבים לסטר דרום. ככוכבים לסטר מערב. אי קיסטון בקולפון תלת לכל סטר דקיקיא נצצין, ותרין כקיטפא כוכבא דזיהרא זהיר וסתים גו תוקפוי דעגלא. כוכבא נהיר וזהיר בחווו מהאי סטרא. כוכבא אחרא נהיר וזהיר סמקא. דא חיין דא מותא סמיך להאי דהבא דקיק דלא נהיר ולא נפיק קיטטא דיקטטא. (נ"א דקנטא) גו היכלא דאתון דקיקין שבע טעמי דאוריתא תלין בהון. ואלין טעמין דאתפרשו מאנון טעמין אחרנין תליסר דקימין לאענאה ולנגנא, ואלין שבע מתפרשן לי"ג אחרנין, לאענאה ולנגנא לכתובים. ואלין יחידאי לאתר דא בז' היכלין דכתובים ואלין שבע מתפרשן מאנון אחרנין. וכד שראן בכתובים מתפרשן לעשר, ועליהו אקרי ספר כתובים ספר אמונים. ועשר אמונים עליהו אנון. לבתר מתפרשן לי"ג, וכלא כגונא דלעלא באוריתא, נביאים שראן בדוכתיהו וכלא ברזא דאוריתא אזלא. בוצינא דקאדינותא עביד משחתא במדידו דקא אמרן. וכלא ברזא דאין סוף בנגונא דטעמי, שארי ובטש אוירא דילהון. דההוא אוירא נפקא מאין סוף ובטש גו מחא, ומחא אפיק אוירא ובטש בגרונא, דמתמן נפק אוירא אחרא לבר. אשתכחו תלת אוירין ואתכלילו בחד אלין שראן בתלת קשרין דקא אמרן ושארי מבוצינא פשיטו לאתפשטא, ומדיד לארכא ופותיא לעמקא ורומא. לאנון כ"ב מפתחן עלאין ומדיד כ"ב אתון. וכל רזא ועומקא וסתימו דילהון, לקבל ג' אוירין ג' קשרין, יהו'ה אלהינו יהו'ה. וכלא ברזא למשה מסיני. וכיון דאדכרו (נ"א דאתחברו) בפומא, נפקא בוצינא ואצטריך למדיד לון להני שמהן גו משחתא, ומשחתא דילהון אחיד במדידו דארכא ופותיא, עומקא ורומא, עגולא ורבועא. והכי אצטריך, בגין דרזא דשמהן בעאן לאסתמכא על אין סוף, ולאתקימא בקיומא שלים גו משחתא דבוצינא, בנקודי וטעמי בנגונא. דדא שלימו דרזא דיחודא כדקא חזי. ולית מאן דידע על מה קיומא דכלא, בר מארי מהמנותא וזעירין אנון. אח"ד א' בחטיפא רזא לאתקשרא בוצינא באנון קשרין, ועביד משחתא אוריתא דמשה נקדה חדא דנפקא מאין. נביאים מההוא נקדה אתפשטו ואתכלילו בה, ונחתי לתתא, ואלין אסתמכו על קימא דסתים מאין סוף ג' קשרין כדקא אמרן.
התרגום: משנה בארבע חזקות של רוחות העולם. 'והמשכילים יזהירו' - מי הם משכילים? אלה היודעים להסתכל בכבוד רבונם, ויודעים סוד החכמה להכנס בלא בשת לעולם הבא, אלה זהירים כזהר עליון. ומה שאמר 'והמשכילים' ולא אמר 'והיודעים' - אלה ודאי הם המסתכלים בסודות פנימיים נסתרים שאינם עומדים בגלוי, ולא נמסרו לכל בני אדם. מי שזכה להסתכל בהם בשכל - זה מזהיר ונוצץ בעטור הזהר העליון על הכל. אין זהר המזהיר כזה, אין זהר הנוצץ לאותו העולם כזהר זה. זה זהר התורה, זה זהר בעלי החכמה היורשים אותו העולם על הכל. הם יוצאים ונכנסים בכל גנזי רבונם, ואין מי שימחה בידם. הכל נכלם מזהרם. זהר זה נוצץ לכל צד. 'ומצדיקי הרבים' - הרבים ולא הכל, כעין (דניאל י״ב:ב׳) ׳ורבים מישני אדמת עפר יקיצו׳ (דניאל יב, ב). מהו 'רבים'? משום שיש שלא יקומו, וזו 'אדמת עפר'. מהי 'אדמת עפר'? אלא אדמה שהיא מעפר, וזו ארץ ישראל שהיא אדמה מאותו העפר, שכתוב בה (קהלת ג׳:כ׳) ׳הכל היה מן העפר׳ (קהלת ג, כ) ואפלו גלגל חמה. ונאורים שאר הרשעים ממנה ולא יקומו, ומשום כך 'ורבים' - אלה ישראל. אף כאן ׳ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד׳ (דניאל יב, ג) - אלה ישראל שזכו לתורה של הנקדה הסתומה. והתורה - כלל הנביאים והכתובים, כלל תורה שבעל פה, ומשום שהיא כלל הכל - מי שזכה בה זכה בכל. 'ככוכבים' - יש כוכבים הנראים לצד מזרח, כוכבים לצד צפון, כוכבים לצד דרום, כוכבים לצד מערב. גו היכל של אותיות דקות, שבע טעמי התורה תלויים בהן, ואלה הטעמים הנפרדים מאותם הטעמים האחרים, שלשה עשר העומדים לשאת ולנגן, ואלה השבעה נפרדים לשלשה עשר אחרים, לשאת ולנגן לכתובים. ואלה יחידים למקום זה בשבעה היכלות של כתובים, ואלה השבעה נפרדים מאותם האחרים. וכששורים בכתובים נפרדים לעשרה, ועליהם נקרא ספר כתובים ספר אמונים, ועשרת האמונים עליהם הם. אחר כך נפרדים לשלשה עשר, והכל כענין למעלה בתורה - נביאים שורים במקומם, והכל בסוד התורה הולך. הבוצינא דקרדינותא עושה מדה במדידה שאמרנו, והכל בסוד אין סוף בנגון הטעמים, מתחיל ומכה אוירם, שאותו האויר יוצא מאין סוף ומכה בתוך המח, והמח מוציא אויר ומכה בגרון, שמשם יוצא אויר אחר החוצה. נמצאו שלשה אוירים ונכללים באחד, אלה שורים בשלשת הקשרים שאמרנו, ומתחיל מהבוצינא פשיטות להתפשט, ומודד לארך ורחב, לעמק ורום, לאותם עשרים ושתים המפתחות העליונים, ומודד עשרים ושתים אותיות, וכל סוד ועמק וסתימה שלהם, כנגד שלשה אוירים שלשה קשרים - יהו'ה אלהינו יהו'ה, והכל בסוד למשה מסיני. וכיון שהזכירו (נ"א דאתחברו) בפה, יוצא הבוצינא וצריך למדד את השמות האלה בתוך המדה, ומדתם אוחזת במדידת ארך ורחב, עמק ורום, עגול ורבוע. וכך צריך, משום שסוד השמות צריך להסמך על אין סוף, ולהתקים קיום שלם בתוך מדת הבוצינא, בנקדות וטעמים בנגון, שזו שלמות סוד היחוד כראוי. ואין מי שיודע על מה קיום הכל, זולת בעלי האמונה ומעטים הם. אח"ד - א' בחטיפה, סוד להתקשר הבוצינא באותם הקשרים, ועושה מדת תורת משה - נקדה אחת היוצאת מאין. נביאים מאותה הנקדה נתפשטו ונכללו בה, ויורדים למטה, ואלה נסמכו על קיום הסתום מאין סוף, שלשה קשרים כמו שאמרנו.
מן המפרשים
אור החמה: מן המקבילה בוירא מאמר ד, כב (ק:) מתניתין עילאין טבין דימינא הוא ענין קריא'. אליכם הטובים העליונים האחוזים בימין עליון קרבו שמעו סוד זה. וי"ס דגרסי' רמאין טסין דימינא ויהיה פירושו מלשון טס של כסף ענין חתיכת כסף והכל ענין א'…
מהרח"ו: מן המקבילה בוירא מאמר ד, כב (ק:) מתניתין מתניתין. עילאין טבין דימינא וגו'. במאמר הזה נכללו כמה סודות אשר הם יסודות עיקרי דרכי האמת כאשר תראה. אמר 'עילאין טבין דימינא', ר"ל אתם החכמים העליונים, כי מדרגתם למעלה כמו הקדשי עלאין…
רמ"א: מן המקבילה בוירא מאמר ד, כ (ק:) תליסר אינון ברזא דשמא קדישא תליסר אינון ברזא דשמא קדישא. עיין לעיל דף י"ב ע"ג (זו"ח סתרי אותיות ד.) ]:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: