ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 122: תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות › פיסקה 11

תשע נקדות ושלשה עשר טעמים - כ"ב מפתחות שנמסרו למשה בסיני

זוהר חדש · תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות · מאמר 122 · פיסקה 11

לשון הזוהר

׳וְהַמַּשְׂכִילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ׳. הַאי זֹהַר אַפִּיק אַתְוָן דַּקִּיקִין כְּחִיזוּ דְּאִנּוּן עִלָּאִין, אַתְוָן עִלָּאִין אַתְוָן דַּקִּיקִין, וְכֻלְּהוּ בְּרָזָא עִלָּאָה כַּדְקָא חֲזֵי מִקִּשְׁרָא תִּנְיָנָא אֶמְצָעִיתָא נָפְקֵי מַזָּלוֹת דְּזָהֲרִין לְאִסְתַּכְּלָא בְּהַהוּא זֹהַר עִלָּאָה. מִקִּשְׁרָא תְּלִיתָאָה נָפְקֵי כּוֹכְבַיָּא לְאִשְׁתַּמְּשָׁא וְעַל דָּא (דניאל י״ב:ג׳) ׳וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד׳. וּמַצְדִּיקֵי דַּיְקָא, וְאִנּוּן כְּכוֹכְבַיָּא דְּצֶדֶק. וְכֻלְּהוּ תַּלְיָן בְּהַאי זֹהַר. תֵּשַׁע נַהֲרִין לָא מִתְפַּשְּׁטִין מִנַּיְהוּ אַתְוָן כַּהֲנֵי דְּנָפְקֵי מִגּוֹ נְקֻדָּה אָחֳרָא. אִלֵּין לָא מִתְפַּשְּׁטֵי אֶלָּא פְּשִׁיטוּ דַּקִּיק וְאִשְׁתְּאֲרוּ אִלֵּין בְּקִיּוּמַיְהוּ. וְהַהוּא פְּשִׁיטוּ דְּמִתְפַּשְּׁטֵי אִנּוּן טַעֲמֵי דְּאוֹרַיְתָא דְּנָפְקֵי לְנַגְּנָא בְּהוּ. תְּלָת קִשְׁרִין קַדְמָאִין דְּקָא אֲמָרָן, קִשְׁרָא קַדְמָאָה אִשְׁתְּאַר עַל אַתְוָן לְעֵלָּא לִנְקֻדָּה, וְאִשְׁתְּאַר לְמֶהֱוֵי טַעְמָא לְעֵלָּא. תְּרֵי אָחֳרָנִין קַיְּמִין לְטַעְמָא חֲדָא, וְאִנּוּן תְּרֵין נִקּוּדִין גּוֹ דִּיּוֹקְנָא דו'ו. ו' אִלֵּין לָא מִתְפַּשְּׁטֵי יַתִּיר, אֶלָּא קַיְּמֵי בְּקִיּוּמַיְהוּ ג' נִקּוּדִין ג' קְשָׁרִים, לְאַעֲנָאָה כֹּלָּא בְּכָל אִנּוּן רָזִין דְּקָא אֲמָרָן. וְכֻלְּהוּ אִיהוּ רָזָא דְּאוֹרַיְתָא דְּאִסְתַּמְּכָא, בְּגִין דְּאִית לְאוֹרַיְתָא עַל דְּיִסְתְּמַךְ. סְמִיכוּ סָתִים פְּנִימָאָה וּסְמִיכוּ דְּגַלֵּי יַתִּיר וְעָבִיד מַטְלָנוֹי דְּאוֹרַיְתָא לְמֵיהַךְ וְלָא תִּפּוֹק לְבַר. אוֹרַיְתָא בְּלָא סְמִיכוּ דָּא פְּנִימָאָה לָאו סְמִיכוּ וְלָא, אִשְׁתְּכָחַת לְמֶהֱוֵי אוֹרַיְתָא וְכֹלָּא מֵאֵין סוֹף וְעֶשְׂרִין וּתְרֵין אַתְוָן דְּאוֹרַיְתָא וְאִלֵּין מֵהַאי נְקֻדָּה דְּנָפְקָא מֵאֵין סוֹף. תֵּשַׁע נִקּוּדִין דְּשָׁלְטִין עַל אַתְוָן אִנּוּן אֵין סוֹף וְשַׁלִּיטִין עַל כֹּלָּא. תְּלֵיסַר טַעְמֵי דְּאוֹרַיְתָא אִתְפַּשְּׁטוּ מִנַּיְהוּ, וְכֻלְּהוּ כ"ב כְּחֻשְׁבָּן אַתְוָן דְּאוֹרַיְתָא. אִלֵּין כ"ב נִקּוּדִין וְטַעֲמֵי דְּאוֹרַיְתָא. אִנּוּן רָזָא דְּבוּצִינָא דְּקַרְדִּינוּתָא לְמִשְׁחָתָא דְּכֹלָּא בְּרָזָא דָּא, כָּל מִשְׁחָתָא לְאָרְכָּא וּלְפוּתְיָא לְעָמְקָא וּלְרוּמָא. לֵית לֵהּ מִשְׁחָתָא דְּנָפִיק מִשִּׁיעוּרָא דָּא, מֵרֵיחַ דְּתֵשַׁע נִקּוּדֵי וּתְלֵיסַר טַעֲמִין עַל רָזָא דָּא אוֹרַיְתָא קַיְּמָא בְּכָל סִטְרוֹי, וְכָל רָזִין. וְכָל עֲמִיקִין דְּאוֹרַיְתָא לָא נָפְקוּ מֵרָזָא דָּא לְבַר. בּוּצִינָא דְּקַרְדִּינוּתָא בְּרָזָא דָּא עָבִיד מִשְׁחָתָא לְכָל אִנּוּן מִשְׁחָתִין, וְרָזָא דָּא לָא אִתְיְהִיב לְגַלָּאָה בַּר לְדַחֲלֵי חַטָאָה, דִּי רָזָא דִּמְהֵמְנוּתָא בִּידַיְהוּ וְאִנּוּן כְּשָׁרָאָן לְגַלָּאָה לוֹן. אִלֵּין מַפְתְּחִין דְּאִנּוּן כ"ב דְּשָׁלְטִין עַל אוֹרַיְתָא, וּמֵאִלֵּין מִתְפָּרְשָׁן כָּל רָזִין וְכָל עָמְקִין דְּאוֹרַיְתָא, וְכָל מְדִידוּ דְּכָל מִשְׁחָתִין בְּכָל אִנּוּן סִטְרִין. אִלֵּין מַפְתְּחָן אִתְמְסָרוּ לֵהּ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי בְּשַׁעֲתָא דְּקָרַן עוֹר פָּנָיו, וּמָסַר לוֹן בְּרָזָא דִּלְחִישׁוּ לִיהוֹשֻׁעַ וְכָל אִנּוּן סָבִין, עַד דְּמָטוּ לְמָארֵי מְהֵימְנוּתָא לְמִנְדַּע. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.

תרגום

׳וְהַמַּשְׂכִילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ׳ (דניאל יב, ג). זֹהַר זֶה הוֹצִיא אוֹתִיּוֹת דַּקּוֹת כְּמַרְאֵה הָעֶלְיוֹנִים, אוֹתִיּוֹת עֶלְיוֹנוֹת אוֹתִיּוֹת דַּקּוֹת, וְכֻלָּן בְּסוֹד עֶלְיוֹן כָּרָאוּי. מִקֶּשֶׁר הַשֵּׁנִי הָאֶמְצָעִי יוֹצְאִים מַזָּלוֹת הַמְּאִירִים לְהִסְתַּכֵּל בְּאוֹתוֹ הַזֹּהַר הָעֶלְיוֹן. מִקֶּשֶׁר הַשְּׁלִישִׁי יוֹצְאִים כּוֹכָבִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ, וְעַל זֶה (דניאל י״ב:ג׳) ׳וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד׳. 'וּמַצְדִּיקֵי' - דַּיְקָא, וְהֵם כְּכוֹכְבֵי הַצֶּדֶק, וְכֻלָּם תְּלוּיִים בְּזֹהַר זֶה. תֵּשַׁע מְאִירוֹת אֵין מִתְפַּשְּׁטוֹת מֵהֶן אוֹתִיּוֹת כֹּהֲנִים הַיּוֹצְאוֹת מִתּוֹךְ נְקֻדָּה אַחֶרֶת, אֵלֶּה אֵינָן מִתְפַּשְּׁטוֹת אֶלָּא פְּשִׁיטוּת דַּקָּה, וְנִשְׁאֲרוֹת אֵלֶּה בְּקִיּוּמָן. וְאוֹתָהּ הַפְּשִׁיטוּת הַמִּתְפַּשֶּׁטֶת - הֵם טַעֲמֵי הַתּוֹרָה הַיּוֹצְאִים לְנַגֵּן בָּהֶם. שְׁלֹשֶׁת הַקְּשָׁרִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁאָמַרְנוּ - קֶשֶׁר רִאשׁוֹן נִשְׁאָר עַל הָאוֹתִיּוֹת לְמַעְלָה מֵהַנְּקֻדָּה, וְנִשְׁאָר לִהְיוֹת טַעַם לְמַעְלָה. שְׁנֵי הָאֲחֵרִים עוֹמְדִים לְטַעַם אֶחָד, וְהֵם שְׁתֵּי נְקֻדּוֹת בְּתוֹךְ דִּיּוּקְנוֹ שֶׁל וא"ו. ו' - אֵלֶּה אֵינָן מִתְפַּשְּׁטוֹת יוֹתֵר, אֶלָּא עוֹמְדוֹת בְּקִיּוּמָן - שָׁלֹשׁ נְקֻדּוֹת, שְׁלֹשָׁה קְשָׁרִים, לָשֵׂאת אֶת הַכֹּל בְּכָל אוֹתָם הַסּוֹדוֹת שֶׁאָמַרְנוּ. וְהַכֹּל הוּא סוֹד הַתּוֹרָה הַנִּסְמֶכֶת, מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ לַתּוֹרָה עַל מַה שֶּׁתִּסָּמֵךְ - סְמִיכָה סְתוּמָה פְּנִימִית וּסְמִיכָה גְּלוּיָה יוֹתֵר, וְעוֹשָׂה אֶת מַשָּׂאוֹת הַתּוֹרָה לָלֶכֶת וְלֹא לָצֵאת הַחוּצָה. תּוֹרָה בְּלֹא סְמִיכָה זוֹ הַפְּנִימִית אֵינָהּ סְמִיכָה כְּלָל, וְלֹא הָיְתָה נִמְצֵאת לִהְיוֹת תּוֹרָה. וְהַכֹּל מֵאֵין סוֹף, וְעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה - וְאֵלֶּה מֵאוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה הַיּוֹצֵאת מֵאֵין סוֹף. תֵּשַׁע הַנְּקֻדּוֹת הַשּׁוֹלְטוֹת עַל הָאוֹתִיּוֹת הֵן אֵין סוֹף וְשׁוֹלְטוֹת עַל הַכֹּל. שְׁלֹשָׁה עָשָׂר טַעֲמֵי הַתּוֹרָה נִתְפַּשְּׁטוּ מֵהֶן, וְכֻלָּם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם כְּמִנְיַן אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה. אֵלֶּה עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם נְקֻדּוֹת וְטַעֲמֵי הַתּוֹרָה, הֵם סוֹד הַבּוּצִינָא דְּקַרְדִּינוּתָא לְמִדַּת הַכֹּל בְּסוֹד זֶה - כָּל מִדָּה לְאֹרֶךְ וּלְרֹחַב, לְעֹמֶק וּלְרוֹם. אֵין לוֹ מִדָּה הַיּוֹצֵאת מִשִּׁעוּר זֶה, מֵרֵיחַ תֵּשַׁע הַנְּקֻדּוֹת וּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר הַטְּעָמִים. עַל סוֹד זֶה הַתּוֹרָה עוֹמֶדֶת בְּכָל צְדָדֶיהָ, וְכָל הַסּוֹדוֹת, וְכָל עֻמְקֵי הַתּוֹרָה לֹא יָצְאוּ מִסּוֹד זֶה הַחוּצָה. הַבּוּצִינָא דְּקַרְדִּינוּתָא בְּסוֹד זֶה עוֹשֶׂה מִדָּה לְכָל אוֹתָן הַמִּדּוֹת, וְסוֹד זֶה לֹא נִתַּן לְגַלּוֹת אֶלָּא לְיִרְאֵי חֵטְא, שֶׁסּוֹד הָאֱמוּנָה בְּיָדָם וְהֵם כְּשֵׁרִים לְגַלּוֹתוֹ. אֵלֶּה הַמַּפְתְּחוֹת שֶׁהֵם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם הַשּׁוֹלְטִים עַל הַתּוֹרָה, וּמֵאֵלֶּה מִתְפָּרְשִׁים כָּל הַסּוֹדוֹת וְכָל עֻמְקֵי הַתּוֹרָה, וְכָל מְדִידַת כָּל הַמִּדּוֹת בְּכָל אוֹתָם הַצְּדָדִים. מַפְתְּחוֹת אֵלֶּה נִמְסְרוּ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי בְּשָׁעָה שֶׁקָּרַן עוֹר פָּנָיו, וּמְסָרָם בְּסוֹד לַחַשׁ לִיהוֹשֻׁעַ וְכָל אוֹתָם הַזְּקֵנִים, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְבַעֲלֵי הָאֱמוּנָה לָדַעַת. אַשְׁרֵי חֶלְקָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע׳. האי זהר אפיק אתון דקיקין כחיזו דאנון עלאין, אתון עלאין אתון דקיקין, וכלהו ברזא עלאה כדקא חזי מקשרא תנינא אמצעיתא נפקי מזלות דזהרין לאסתכלא בההוא זהר עלאה. מקשרא תליתאה נפקי כוכביא לאשתמשא ועל דא (דניאל י״ב:ג׳) ׳ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד׳. ומצדיקי דיקא, ואנון ככוכביא דצדק. וכלהו תלין בהאי זהר. תשע נהרין לא מתפשטין מניהו אתון כהני דנפקי מגו נקדה אחרא. אלין לא מתפשטי אלא פשיטו דקיק ואשתארו אלין בקיומיהו. וההוא פשיטו דמתפשטי אנון טעמי דאוריתא דנפקי לנגנא בהו. תלת קשרין קדמאין דקא אמרן, קשרא קדמאה אשתאר על אתון לעלא לנקדה, ואשתאר למהוי טעמא לעלא. תרי אחרנין קימין לטעמא חדא, ואנון תרין נקודין גו דיוקנא דו'ו. ו' אלין לא מתפשטי יתיר, אלא קימי בקיומיהו ג' נקודין ג' קשרים, לאענאה כלא בכל אנון רזין דקא אמרן. וכלהו איהו רזא דאוריתא דאסתמכא, בגין דאית לאוריתא על דיסתמך. סמיכו סתים פנימאה וסמיכו דגלי יתיר ועביד מטלנוי דאוריתא למיהך ולא תפוק לבר. אוריתא בלא סמיכו דא פנימאה לאו סמיכו ולא, אשתכחת למהוי אוריתא וכלא מאין סוף ועשרין ותרין אתון דאוריתא ואלין מהאי נקדה דנפקא מאין סוף. תשע נקודין דשלטין על אתון אנון אין סוף ושליטין על כלא. תליסר טעמי דאוריתא אתפשטו מניהו, וכלהו כ"ב כחשבן אתון דאוריתא. אלין כ"ב נקודין וטעמי דאוריתא. אנון רזא דבוצינא דקרדינותא למשחתא דכלא ברזא דא, כל משחתא לארכא ולפותיא לעמקא ולרומא. לית לה משחתא דנפיק משיעורא דא, מריח דתשע נקודי ותליסר טעמין על רזא דא אוריתא קימא בכל סטרוי, וכל רזין. וכל עמיקין דאוריתא לא נפקו מרזא דא לבר. בוצינא דקרדינותא ברזא דא עביד משחתא לכל אנון משחתין, ורזא דא לא אתיהיב לגלאה בר לדחלי חטאה, די רזא דמהמנותא בידיהו ואנון כשראן לגלאה לון. אלין מפתחין דאנון כ"ב דשלטין על אוריתא, ומאלין מתפרשן כל רזין וכל עמקין דאוריתא, וכל מדידו דכל משחתין בכל אנון סטרין. אלין מפתחן אתמסרו לה למשה בסיני בשעתא דקרן עור פניו, ומסר לון ברזא דלחישו ליהושע וכל אנון סבין, עד דמטו למארי מהימנותא למנדע. זכאה חולקהון בעלמא דין ובעלמא דאתי.

התרגום: ׳והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע׳ (דניאל יב, ג). זהר זה הוציא אותיות דקות כמראה העליונים, אותיות עליונות אותיות דקות, וכלן בסוד עליון כראוי. מקשר השני האמצעי יוצאים מזלות המאירים להסתכל באותו הזהר העליון. מקשר השלישי יוצאים כוכבים להשתמש, ועל זה (דניאל י״ב:ג׳) ׳ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד׳. 'ומצדיקי' - דיקא, והם ככוכבי הצדק, וכלם תלויים בזהר זה. תשע מאירות אין מתפשטות מהן אותיות כהנים היוצאות מתוך נקדה אחרת, אלה אינן מתפשטות אלא פשיטות דקה, ונשארות אלה בקיומן. ואותה הפשיטות המתפשטת - הם טעמי התורה היוצאים לנגן בהם. שלשת הקשרים הראשונים שאמרנו - קשר ראשון נשאר על האותיות למעלה מהנקדה, ונשאר להיות טעם למעלה. שני האחרים עומדים לטעם אחד, והם שתי נקדות בתוך דיוקנו של וא"ו. ו' - אלה אינן מתפשטות יותר, אלא עומדות בקיומן - שלש נקדות, שלשה קשרים, לשאת את הכל בכל אותם הסודות שאמרנו. והכל הוא סוד התורה הנסמכת, משום שיש לתורה על מה שתסמך - סמיכה סתומה פנימית וסמיכה גלויה יותר, ועושה את משאות התורה ללכת ולא לצאת החוצה. תורה בלא סמיכה זו הפנימית אינה סמיכה כלל, ולא היתה נמצאת להיות תורה. והכל מאין סוף, ועשרים ושתים אותיות התורה - ואלה מאותה הנקדה היוצאת מאין סוף. תשע הנקדות השולטות על האותיות הן אין סוף ושולטות על הכל. שלשה עשר טעמי התורה נתפשטו מהן, וכלם עשרים ושתים כמנין אותיות התורה. אלה עשרים ושתים נקדות וטעמי התורה, הם סוד הבוצינא דקרדינותא למדת הכל בסוד זה - כל מדה לארך ולרחב, לעמק ולרום. אין לו מדה היוצאת משעור זה, מריח תשע הנקדות ושלשה עשר הטעמים. על סוד זה התורה עומדת בכל צדדיה, וכל הסודות, וכל עמקי התורה לא יצאו מסוד זה החוצה. הבוצינא דקרדינותא בסוד זה עושה מדה לכל אותן המדות, וסוד זה לא נתן לגלות אלא ליראי חטא, שסוד האמונה בידם והם כשרים לגלותו. אלה המפתחות שהם עשרים ושתים השולטים על התורה, ומאלה מתפרשים כל הסודות וכל עמקי התורה, וכל מדידת כל המדות בכל אותם הצדדים. מפתחות אלה נמסרו למשה בסיני בשעה שקרן עור פניו, ומסרם בסוד לחש ליהושע וכל אותם הזקנים, עד שהגיעו לבעלי האמונה לדעת. אשרי חלקם בעולם הזה ובעולם הבא.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פב, י (כ:) תליסר טעמי כו'. ר"ל מתפשטין מן הט' נקודות:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: