ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 122: תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות › פיסקה 10

התהוות הקול בחך בלשון ובשנים - ׳וכחול ארבה ימים׳ בשעור הבוצינא

זוהר חדש · תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות · מאמר 122 · פיסקה 10

לשון הזוהר

וְכַד אִתְפְּשַׁט מָטָאת לְחַד מֵאִלֵּין, וְאִשְׁתַּנֵּי וְאִתְעֲבִיד רוח' דְּלָא שָׁכִיךְ לְעָלְמִין וּנְבִיעוּ תָּדִיר. בְּגִין דְּהַהוּא קִשְׁרָא דְּאִיהוּ תְּחוּמָא דְּבוּצִינָא, בָּטַשׁ בֵּהּ, וּבְגִינֵהּ נָבִיעַ כַּחֲשַׁאי, וְדָא רָזָא ח' חֵיךְ, הָכֵי אִתְקְרֵי. דָּא עָבִיד בִּנְיָנָא בְּגָרוֹן דְּבַר נָשׁ. וְדָא הוּא תְּחוּמָא קַדְמָאָה, כַּד בָּעָא לְאִתְפַּשְּׁטָא הַהוּא נְקֻדָּה, סָלִיק הַאי קִשְׁרָא וְנָטִיל לֵהּ מֵהַאי אֲתַר, וְשָׁנֵי לֵהּ בִּתְלָת גְּוָנִין, בְּאֶשָּׁא בְּרוּחָא בְּמַיָּא. בְּגִין דְּהַאי קִשְׁרָא כַּד אִתְקַשַּׁר מֵאֵין סוֹף בְּבוּצִינָא, הָכֵי אִתְקַשַּׁר. וְכַד אַפִּיק קָלָא דְּאִשְׁתְּמַע מִגּוֹ דְּחִיקוּ דְּפָשִׁיט דְּמַחֲשָׁבָה, הַאי קִשְׁרָא דָּחִיק לֵהּ, וְשָׁדַר לֵהּ לְקִשְׁרָא תִּנְיָנָא בְּרָזָא דוא'ו דְּאִיהוּ לִישָׁן, וּבָטַשׁ הַהוּא קָלָא בֵּהּ, וְאִשְׁתְּמַע מֵהַאי סִטְרָא וְשַׁרְיָא עַל הַאי סִטְרָא דְּלִישָׁן. וּבְגִין כָּךְ אִקְּרֵי הַאי קָלָא ו' לִישָׁן. הַאי קִשְׁרָא דְּאִיהוּ לִישָׁן שָׁדַר לֵהּ לְגוֹ קִשְׁרָא תַּקִּיפָא, מַגְדְּלָא כְּלָלָא דְּעֶשְׂרִין וּתְרֵין שׁוּרִין, וּכְדֵין הַהוּא קָלָא אִשְׁתְּכַךְ לְגוֹ מִלָּה בְּשִׁיעוּרָא. גּוֹ תְּהוֹמָא כַּדְקָא יָאוּת. וְאִלֵּין ג' קִשְׁרִין אִנּוּן תְּחוּמָא לְאַעֲנָאָה לְקָלָא וּלְמִלָּה, וּלְכָל אִנּוּן סִטְרִין דְּנָפְקִין מִקָּלָא וּמִלָּה דְּאִקְּרוּן יְמֵי קֶדֶם. וְאִלֵּין אַסְגִּין יוֹמֵי בְּשִׁעוּרָא כַּדְקָא יָאוּת, לְקָלָא וּמִלָּה. וְרָזָא דָּא (איוב כ״ט:י״ח) וְכַחוֹל אַרְבֶּה יַמִּים. בְּגִין חוֹל אַסְגִּיאוּ יוֹמִין גּוֹ שִׁיעוּרָא דְּבוּצִינָא כַּדְקָא חֲזֵי, וְכֹלָּא מֵאֵין סוֹף. אֵין סוֹף כֻּלְּהוּ נִקּוּדִין דְּאוֹרַיְתָא, קִשְׁרִין אִלֵּין תְּלַת קִשְׁרִין דְּקָא אֲמָרָן, בְּשִׁיעוּרָא רָזָא דְּחוֹל וְאִנּוּן תְּלָת נִקּוּדִין דְּשַׁרְיָן עַל אַתְוָן, לְעֵלָּא וּלְאֶמְצָעִיתָא וּלְתַתָּא, וְאִנּוּן חוֹ"ל דְּקָאָמַרָן. קַדְמָאָה שַׁרְיָא לְעֵלָּא וְאִקְּרֵי בְּכֻלְּהוּ. שַׁרְיָא תִּנְיָנָא בְּאֶמְצָעִיתָא, וְשָׁנֵי שְׁמָא וְאִתְקַשַּׁר בֵּין עליא וְתַתָּא. תְּלִיתָאָה דְּאִיהוּ תַּקִּיפָא אִקְּרֵי בִּשְׁמָא אָחֳרָא. וְעַל דָּא הַנֵּי תְּלָתָא אִקְּרוּ גְּבוּל תְּחוּמָא דְּקוּלְפִין, סִטְרוֹי דְּבוּצִינָא לְשַׁוָּאָה תְּחוּמָא לְכֹלָּא לְעֵלָּא וְתַתָּא. מִקִּשְׁרָא תְּלִיתָאָה נָפִיק הַאי זֹהַר, וְאִיהוּ זֹהַר הָרָקִיעַ דְּבֵהּ שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא כְּכוֹכָבִים וּמַזָּלֵי לְאַנְהָרָא. כַּד הַאי זֹהַר נָהִיר וּבָטַשׁ בְּכָל אִנּוּן טוּרִין, וְרָשִׁים לוֹן וְאָפִישׁ לוֹן וְאַסְגֵּי לוֹן, וּכְדֵין אִשְׁתְּלִימוּ כֻּלְּהוּ.

תרגום

וכשנתפשט הִגִּיעַ לְאֶחָד מֵאֵלֶּה וְנִשְׁתַּנָּה וְנַעֲשָׂה רוּחַ שֶׁאֵינוֹ שׁוֹכֵךְ לְעוֹלָמִים וְנוֹבֵעַ תָּמִיד, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ הַקֶּשֶׁר שֶׁהוּא גְּבוּל הַבּוּצִינָא הִכָּה בּוֹ, וְעַל כֵּן נוֹבֵעַ בְּלַחַשׁ, וְזֶה סוֹד ח' - חֵךְ, כָּךְ נִקְרָא. זֶה עוֹשֶׂה בִּנְיָן בִּגְרוֹן הָאָדָם. וְזֶהוּ הַגְּבוּל הָרִאשׁוֹן. כְּשֶׁרָצְתָה לְהִתְפַּשֵּׁט אוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה, עָלָה קֶשֶׁר זֶה וְנָטַל אוֹתָהּ מִמָּקוֹם זֶה, וְשִׁנָּה אוֹתָהּ לִשְׁלֹשָׁה גְּוָנִים - בָּאֵשׁ בָּרוּחַ בַּמַּיִם, מִשּׁוּם שֶׁקֶּשֶׁר זֶה כְּשֶׁנִּקְשַׁר מֵאֵין סוֹף בַּבּוּצִינָא, כָּךְ נִקְשַׁר. וּכְשֶׁהוֹצִיא קוֹל הַנִּשְׁמָע מִתּוֹךְ דְּחִיקוּת פְּשִׁיטַת הַמַּחֲשָׁבָה, קֶשֶׁר זֶה דָּחַק אוֹתוֹ וְשָׁלַח אוֹתוֹ לַקֶּשֶׁר הַשֵּׁנִי בְּסוֹד וא"ו שֶׁהוּא הַלָּשׁוֹן, וְהִכָּה אוֹתוֹ קוֹל בּוֹ, וְנִשְׁמַע מִצַּד זֶה וְשׁוֹרֶה עַל צַד זֶה שֶׁל הַלָּשׁוֹן, וּמִשּׁוּם כָּךְ נִקְרָא קוֹל זֶה ו' - לָשׁוֹן. קֶשֶׁר זֶה שֶׁהוּא הַלָּשׁוֹן שָׁלַח אוֹתוֹ לְתוֹךְ קֶשֶׁר חָזָק, מִגְדָּל כְּלָל שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שׁוּרוֹת, וְאָז אוֹתוֹ הַקּוֹל שָׁכַךְ לְתוֹךְ הַמִּלָּה בְּשִׁעוּר, בְּתוֹךְ הַתְּהוֹם כָּרָאוּי. וְאֵלֶּה שְׁלֹשֶׁת הַקְּשָׁרִים הֵם הַגְּבוּל לָשֵׂאת אֶת הַקּוֹל וְאֶת הַמִּלָּה, וּלְכָל אוֹתָם הַצְּדָדִים הַיּוֹצְאִים מִקּוֹל וּמִלָּה הַנִּקְרָאִים 'יְמֵי קֶדֶם'. וְאֵלֶּה מַרְבִּים יָמִים בְּשִׁעוּר כָּרָאוּי, לְקוֹל וּלְמִלָּה. וְסוֹד זֶה (איוב כ״ט:י״ח) 'וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים' - מִשּׁוּם הַחוֹל הִרְבּוּ יָמִים בְּתוֹךְ שִׁעוּר הַבּוּצִינָא כָּרָאוּי, וְהַכֹּל מֵאֵין סוֹף. אֵין סוֹף - כָּל הַנְּקֻדּוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה, קְשָׁרִים אֵלֶּה - שְׁלֹשָׁה קְשָׁרִים שֶׁאָמַרְנוּ, בְּשִׁעוּר סוֹד הַחוֹל, וְהֵם שָׁלֹשׁ נְקֻדּוֹת הַשּׁוֹרוֹת עַל הָאוֹתִיּוֹת, לְמַעְלָה וּבָאֶמְצַע וּלְמַטָּה, וְהֵן חו"ל שֶׁאָמַרְנוּ. הָרִאשׁוֹנָה שׁוֹרָה לְמַעְלָה וְנִקְרֵאת בְּכֻלָּם. שׁוֹרָה הַשְּׁנִיָּה בָּאֶמְצַע, וּמְשַׁנָּה שֵׁם וְנִקְשֶׁרֶת בֵּין עֶלְיוֹן לְתַחְתּוֹן. הַשְּׁלִישִׁית שֶׁהִיא חֲזָקָה נִקְרֵאת בְּשֵׁם אַחֵר. וְעַל כֵּן שְׁלָשְׁתָּן נִקְרָאוֹת גְּבוּל וּתְחוּם שֶׁל הַקְּלִפּוֹת, צִדֵּי הַבּוּצִינָא, לָשׂוּם גְּבוּל לַכֹּל לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. מִקֶּשֶׁר הַשְּׁלִישִׁי יוֹצֵא זֹהַר זֶה, וְהוּא זֹהַר הָרָקִיעַ שֶׁבּוֹ הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ כְּכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת לְהָאִיר. כְּשֶׁזֹּהַר זֶה מֵאִיר וּמַכֶּה בְּכָל אוֹתָם הָהָרִים, וּמְסַמֵּן אוֹתָם וּמַרְבֶּה אוֹתָם וּמַגְדִּיל אוֹתָם, וְאָז נִשְׁלְמוּ כֻּלָּם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכד אתפשט מטאת לחד מאלין, ואשתני ואתעביד רוח' דלא שכיך לעלמין ונביעו תדיר. בגין דההוא קשרא דאיהו תחומא דבוצינא, בטש בה, ובגינה נביע כחשאי, ודא רזא ח' חיך, הכי אתקרי. דא עביד בנינא בגרון דבר נש. ודא הוא תחומא קדמאה, כד בעא לאתפשטא ההוא נקדה, סליק האי קשרא ונטיל לה מהאי אתר, ושני לה בתלת גונין, באשא ברוחא במיא. בגין דהאי קשרא כד אתקשר מאין סוף בבוצינא, הכי אתקשר. וכד אפיק קלא דאשתמע מגו דחיקו דפשיט דמחשבה, האי קשרא דחיק לה, ושדר לה לקשרא תנינא ברזא דוא'ו דאיהו לישן, ובטש ההוא קלא בה, ואשתמע מהאי סטרא ושריא על האי סטרא דלישן. ובגין כך אקרי האי קלא ו' לישן. האי קשרא דאיהו לישן שדר לה לגו קשרא תקיפא, מגדלא כללא דעשרין ותרין שורין, וכדין ההוא קלא אשתכך לגו מלה בשיעורא. גו תהומא כדקא יאות. ואלין ג' קשרין אנון תחומא לאענאה לקלא ולמלה, ולכל אנון סטרין דנפקין מקלא ומלה דאקרון ימי קדם. ואלין אסגין יומי בשעורא כדקא יאות, לקלא ומלה. ורזא דא (איוב כ״ט:י״ח) וכחול ארבה ימים. בגין חול אסגיאו יומין גו שיעורא דבוצינא כדקא חזי, וכלא מאין סוף. אין סוף כלהו נקודין דאוריתא, קשרין אלין תלת קשרין דקא אמרן, בשיעורא רזא דחול ואנון תלת נקודין דשרין על אתון, לעלא ולאמצעיתא ולתתא, ואנון חו"ל דקאמרן. קדמאה שריא לעלא ואקרי בכלהו. שריא תנינא באמצעיתא, ושני שמא ואתקשר בין עליא ותתא. תליתאה דאיהו תקיפא אקרי בשמא אחרא. ועל דא הני תלתא אקרו גבול תחומא דקולפין, סטרוי דבוצינא לשואה תחומא לכלא לעלא ותתא. מקשרא תליתאה נפיק האי זהר, ואיהו זהר הרקיע דבה שמשא וסיהרא ככוכבים ומזלי לאנהרא. כד האי זהר נהיר ובטש בכל אנון טורין, ורשים לון ואפיש לון ואסגי לון, וכדין אשתלימו כלהו.

התרגום: וכשנתפשט הגיע לאחד מאלה ונשתנה ונעשה רוח שאינו שוכך לעולמים ונובע תמיד, משום שאותו הקשר שהוא גבול הבוצינא הכה בו, ועל כן נובע בלחש, וזה סוד ח' - חך, כך נקרא. זה עושה בנין בגרון האדם. וזהו הגבול הראשון. כשרצתה להתפשט אותה הנקדה, עלה קשר זה ונטל אותה ממקום זה, ושנה אותה לשלשה גונים - באש ברוח במים, משום שקשר זה כשנקשר מאין סוף בבוצינא, כך נקשר. וכשהוציא קול הנשמע מתוך דחיקות פשיטת המחשבה, קשר זה דחק אותו ושלח אותו לקשר השני בסוד וא"ו שהוא הלשון, והכה אותו קול בו, ונשמע מצד זה ושורה על צד זה של הלשון, ומשום כך נקרא קול זה ו' - לשון. קשר זה שהוא הלשון שלח אותו לתוך קשר חזק, מגדל כלל של עשרים ושתים שורות, ואז אותו הקול שכך לתוך המלה בשעור, בתוך התהום כראוי. ואלה שלשת הקשרים הם הגבול לשאת את הקול ואת המלה, ולכל אותם הצדדים היוצאים מקול ומלה הנקראים 'ימי קדם'. ואלה מרבים ימים בשעור כראוי, לקול ולמלה. וסוד זה (איוב כ״ט:י״ח) 'וכחול ארבה ימים' - משום החול הרבו ימים בתוך שעור הבוצינא כראוי, והכל מאין סוף. אין סוף - כל הנקדות של התורה, קשרים אלה - שלשה קשרים שאמרנו, בשעור סוד החול, והם שלש נקדות השורות על האותיות, למעלה ובאמצע ולמטה, והן חו"ל שאמרנו. הראשונה שורה למעלה ונקראת בכלם. שורה השניה באמצע, ומשנה שם ונקשרת בין עליון לתחתון. השלישית שהיא חזקה נקראת בשם אחר. ועל כן שלשתן נקראות גבול ותחום של הקלפות, צדי הבוצינא, לשום גבול לכל למעלה ולמטה. מקשר השלישי יוצא זהר זה, והוא זהר הרקיע שבו השמש והירח ככוכבים ומזלות להאיר. כשזהר זה מאיר ומכה בכל אותם ההרים, ומסמן אותם ומרבה אותם ומגדיל אותם, ואז נשלמו כלם.

מן המפרשים

מהרח"ו: מן המקבילה בוירא מאמר ד, כב (ק:) ואלין ט' נקודין ואלין ט' נקודין

לכל המפרשים על פיסקה זו