ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 122: תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות › פיסקה 13

גלגלי הנעימה - מסורת גדולה וקטנה שנמסרו ביד הרועה הנאמן

זוהר חדש · תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות · מאמר 122 · פיסקה 13

לשון הזוהר

מַתְנִיתִין קִטוּפֵי דְּקִטְרִין מָארֵי דַּחֲרִיכִין, פְּקִיחִין דְּעַיְנִין מָאֵרי דְּלִבָּא, בְּסָכְלְתָנוּ קְרִיבוּ שְׁמָעוּ, מָאן מִנְּכוֹן דְּשָׁמַע קָל גַּלְגַּלָּא דְּנָעִים וְאַסְחַר בְּגִלְגּוּלָא, סַלְקָא וְנַחְתָּא וְרָמֵי קָלִין בְּקָל נְעִימוּ, וּתְלָת נְצִיצִין נָפְקִין מֵאֵפוּתָא דְּכָל קָלָא. וְהַהוּא גַּלְגַּלָּא אַסְחַר לְעֵלָּא וּלְתַתָּא, וְנַפְקָא נְצִיצָא וְלָהִיט לָהּ לְגַלְגַּלָּא. וּכְדֵין אַפִּיק אֶשָּׁא מְלַהֲטָא בְּקוּלְפִין. הַהוּא גַּלְגַּלָּא כַּד אִתְפְּשַׁט בּוּצִינָא לְמִשְׁחָתָא, נָפְקָא אֲוִירָא דַּכְיָא דְּלָהִיט בְּאִנּוּן תְּלָת אֲוִירִין דְּקָאָמְרָן, וְלַהֲטִין כַּחֲדָא. וּמֵהַהוּא לְהִיטוּ נָפְקָא גַּלְגַּלָּא דָּא דְּאַסְחַר וּלְסַלְקָא וְנַחְתָּא. וְכַד מִשְׁחָתָא דְּבוּצִינָא נַפְקָא וּמָדִיד מֵעֵלָּא לְתַתָּא, הַאי גַּלְגַּלָּא כָּנִישׁ כָּל מַשִּׁרְיָן. וְכַד שָׁארָא מִשְׁחָתָא הַאי גַּלְגַּלָּא נָהִים בִּנְעִימוּ וְאַפִּיק אַתְוָן נְצִיצִין דַּקִּיקִין לְפָרְשָׁא בְּאַתְוָן דְּאוֹרַיְתָא וּכְדֵין אִקְּרֵי מָסֹרֶת. מֵהַאי גַּלְגַּלָּא לָהִיט אָחֳרָא תַּתָּאָה, וְאִתְפְּשַׁט וְלָהִיט אַתְוָן אָחֳרָנִין לְפָרְשָׁא וְלֹא כְּאִנּוּן קַדְמָאֵי וְאִקְּרֵי מָסֹרֶת זְעֵירָא. אִלֵּין תְּרֵין גַּלְגַּלִּין אִקְּרוּן מָסֹרֶת זְעִירָא וּמָסֹרֶת רַבְרְבָא. אִלֵּין תְּרֵין מָסֹרֶת אִתְמְסָרוּ לִידוֹי דְּרָעֲיָא מְהֵימָנָא, לְמִנְדַּע וּלְאִסְתַּכְּלָא, עַד דְּנַחְתּוּ אַתְוָן וְאִתְחֲקָקוּ עַל לוּחֵי אַבְנִין. כַּד גַּלְגַּלֵּי שָׁארֵי וְאַסְחַר כַּמָּה חַיָּלִין וְכַמָּה מַשִּׁרְיָן מָארֵיהוֹן דְּגַדְפִין טָאסִין בְּאִנּוּן רְקִיעִין, וְאִנּוּן אַתְוָן דְּנָפְקֵי אִתְמְסָרוּ לְהַהוּא מְמָנָא קַדִּישָׁא דְאִקְּרֵי יופיאֵ"ל מָארֵי דְּחָכְמְתָא. וּכְדֵין אָזִיל וְחָקִיק לוֹן סַחֲרָנֵי דְּאַתְוָן. וְהַאי מְמָנָא קַדִּישָׁא מָסַר לוֹן לִמְהֵימָנָא קַדִּישָׁא. כד"א (שמות כ״ד:י״ב) ׳עֲלֵה אֵלַי הֶהָרָה וֶהְיֵה שָם וְגוֹ'׳.

תרגום

משנה: קְטִיפוֹת קְשָׁרִים, בַּעֲלֵי חֲרִיכוּת, פְּקוּחֵי עֵינַיִם, בַּעֲלֵי לֵב, בְּשֵׂכֶל קִרְבוּ שִׁמְעוּ. מִי מִכֶּם שֶׁשָּׁמַע קוֹל הַגַּלְגַּל הַנָּעִים וְסוֹבֵב בְּגִלְגּוּל, עוֹלֶה וְיוֹרֵד וְנוֹתֵן קוֹלוֹת בְּקוֹל נְעִימָה, וּשְׁלֹשָׁה נִיצוֹצוֹת יוֹצְאִים מִמֵּצַח כָּל קוֹל. וְאוֹתוֹ הַגַּלְגַּל סוֹבֵב לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְיוֹצֵא הַנִּיצוֹץ וְלוֹהֵט אֶת הַגַּלְגַּל, וְאָז מוֹצִיא אֵשׁ לוֹהֶטֶת בַּקְּלִפּוֹת. אוֹתוֹ הַגַּלְגַּל, כְּשֶׁנִּתְפַּשֵּׁט הַבּוּצִינָא לְמִדָּה, יוֹצֵא אֲוִיר טָהוֹר הַלּוֹהֵט בְּאוֹתָם הַשְּׁלֹשָׁה אֲוִירִים שֶׁאָמַרְנוּ, וְלוֹהֲטִים כְּאֶחָד. וּמֵאוֹתוֹ הַלַּהַט יוֹצֵא הַגַּלְגַּל הַזֶּה הַסּוֹבֵב לַעֲלוֹת וְלָרֶדֶת. וּכְשֶׁמִּדַּת הַבּוּצִינָא יוֹצֵאת וּמוֹדֶדֶת מִלְמַעְלָה לְמַטָּה, גַּלְגַּל זֶה כּוֹנֵס אֶת כָּל הַמַּחֲנוֹת. וּכְשֶׁמַּתְחִילָה הַמִּדָּה, גַּלְגַּל זֶה הוֹמֶה בִּנְעִימָה וּמוֹצִיא אוֹתִיּוֹת נִיצוֹצוֹת דַּקּוֹת לְפָרֵשׁ בְּאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה, וְאָז נִקְרָא מָסוֹרֶת. מִגַּלְגַּל זֶה לוֹהֵט גַּלְגַּל אַחֵר תַּחְתּוֹן, וּמִתְפַּשֵּׁט וְלוֹהֵט אוֹתִיּוֹת אֲחֵרוֹת לְפָרֵשׁ וְלֹא כְּאֵלֶּה הָרִאשׁוֹנוֹת, וְנִקְרָא מָסוֹרֶת קְטַנָּה. שְׁנֵי גַּלְגַּלִּים אֵלֶּה נִקְרָאִים מָסוֹרֶת קְטַנָּה וּמָסוֹרֶת גְּדוֹלָה. שְׁתֵּי מְסוֹרוֹת אֵלֶּה נִמְסְרוּ לִידֵי הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, לָדַעַת וּלְהִסְתַּכֵּל, עַד שֶׁיָּרְדוּ הָאוֹתִיּוֹת וְנֶחְקְקוּ עַל לוּחוֹת אֲבָנִים. כְּשֶׁהַגַּלְגַּלִּים מַתְחִילִים וְסוֹבְבִים, כַּמָּה חֲיָלִים וְכַמָּה מַחֲנוֹת בַּעֲלֵי כְּנָפַיִם טָסִים בְּאוֹתָם הָרְקִיעִים, וְאוֹתָן הָאוֹתִיּוֹת הַיּוֹצְאוֹת נִמְסְרוֹת לְאוֹתוֹ הַמְמֻנֶּה הַקָּדוֹשׁ הַנִּקְרָא יופיא"ל, בַּעַל הַחָכְמָה, וְאָז הוֹלֵךְ וְחוֹקֵק אוֹתָן סְבִיב הָאוֹתִיּוֹת. וּמְמֻנֶּה קָדוֹשׁ זֶה מְסָרָן לַנֶּאֱמָן הַקָּדוֹשׁ, כְּעֵין (שמות כ״ד:י״ב) ׳עֲלֵה אֵלַי הֶהָרָה וֶהְיֵה שָם׳ (שמות כד, יב) ' וְגוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: מתניתין קטופי דקטרין מארי דחריכין, פקיחין דעינין מארי דלבא, בסכלתנו קריבו שמעו, מאן מנכון דשמע קל גלגלא דנעים ואסחר בגלגולא, סלקא ונחתא ורמי קלין בקל נעימו, ותלת נציצין נפקין מאפותא דכל קלא. וההוא גלגלא אסחר לעלא ולתתא, ונפקא נציצא ולהיט לה לגלגלא. וכדין אפיק אשא מלהטא בקולפין. ההוא גלגלא כד אתפשט בוצינא למשחתא, נפקא אוירא דכיא דלהיט באנון תלת אוירין דקאמרן, ולהטין כחדא. ומההוא להיטו נפקא גלגלא דא דאסחר ולסלקא ונחתא. וכד משחתא דבוצינא נפקא ומדיד מעלא לתתא, האי גלגלא כניש כל משרין. וכד שארא משחתא האי גלגלא נהים בנעימו ואפיק אתון נציצין דקיקין לפרשא באתון דאוריתא וכדין אקרי מסרת. מהאי גלגלא להיט אחרא תתאה, ואתפשט ולהיט אתון אחרנין לפרשא ולא כאנון קדמאי ואקרי מסרת זעירא. אלין תרין גלגלין אקרון מסרת זעירא ומסרת רברבא. אלין תרין מסרת אתמסרו לידוי דרעיא מהימנא, למנדע ולאסתכלא, עד דנחתו אתון ואתחקקו על לוחי אבנין. כד גלגלי שארי ואסחר כמה חילין וכמה משרין מאריהון דגדפין טאסין באנון רקיעין, ואנון אתון דנפקי אתמסרו לההוא ממנא קדישא דאקרי יופיא"ל מארי דחכמתא. וכדין אזיל וחקיק לון סחרני דאתון. והאי ממנא קדישא מסר לון למהימנא קדישא. כד"א (שמות כ״ד:י״ב) ׳עלה אלי ההרה והיה שם וגו'׳.

התרגום: משנה: קטיפות קשרים, בעלי חריכות, פקוחי עינים, בעלי לב, בשכל קרבו שמעו. מי מכם ששמע קול הגלגל הנעים וסובב בגלגול, עולה ויורד ונותן קולות בקול נעימה, ושלשה ניצוצות יוצאים ממצח כל קול. ואותו הגלגל סובב למעלה ולמטה, ויוצא הניצוץ ולוהט את הגלגל, ואז מוציא אש לוהטת בקלפות. אותו הגלגל, כשנתפשט הבוצינא למדה, יוצא אויר טהור הלוהט באותם השלשה אוירים שאמרנו, ולוהטים כאחד. ומאותו הלהט יוצא הגלגל הזה הסובב לעלות ולרדת. וכשמדת הבוצינא יוצאת ומודדת מלמעלה למטה, גלגל זה כונס את כל המחנות. וכשמתחילה המדה, גלגל זה הומה בנעימה ומוציא אותיות ניצוצות דקות לפרש באותיות התורה, ואז נקרא מסורת. מגלגל זה לוהט גלגל אחר תחתון, ומתפשט ולוהט אותיות אחרות לפרש ולא כאלה הראשונות, ונקרא מסורת קטנה. שני גלגלים אלה נקראים מסורת קטנה ומסורת גדולה. שתי מסורות אלה נמסרו לידי הרועה הנאמן, לדעת ולהסתכל, עד שירדו האותיות ונחקקו על לוחות אבנים. כשהגלגלים מתחילים וסובבים, כמה חילים וכמה מחנות בעלי כנפים טסים באותם הרקיעים, ואותן האותיות היוצאות נמסרות לאותו הממנה הקדוש הנקרא יופיא"ל, בעל החכמה, ואז הולך וחוקק אותן סביב האותיות. וממנה קדוש זה מסרן לנאמן הקדוש, כעין (שמות כ״ד:י״ב) ׳עלה אלי ההרה והיה שם׳ (שמות כד, יב) ' וגו.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פג, ד (כא:) וחקיק לון סחרני דאתוון. וזהו (אבות ג יג) מסורת סייג לתורה, כמו גדר מקיף לתורה, נקבה תסובב גבר (ירמיהו לא כא) :

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: