ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 122: תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות › פיסקה 14

׳משכיל על דבר ימצא טוב׳ - מאספקלריא שאינה מאירה אל המאירה

זוהר חדש · תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות · מאמר 122 · פיסקה 14

לשון הזוהר

׳וְהַמַּשְׂכִילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ׳. אִלֵּין אִנּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְתָא, וְאִסְתַּכְּלִין בְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְתָא בִּרְעִיתָא בְּהִרְהוּרָא דְּלִבָּא. וְהַמַּשְׂכִּילִים דְּמִסְתַּכְּלָן, וְלָא מִסְתַּכְּלָן בְּמִלָּה בִּלְחוּדָהָא. אֶלָּא דְּמִסְתַּכְּלָן בַּאֲתַר דְּתָלִי הַהוּא מִלָּה. בְּגִין דְּלֵית מִלָּה דְּלָא תַּלְיָא עַל רָזָא אָחֳרָא עִלָּאָה. וְיִשְׁכַּח בְּמִלָּה דָּא מִלָּה אָחֳרָא דְּרָזָא עִלָּאָה, מִגּוֹ אַסְפַּקְלַרְיָא דְּלָא נַהֲרָא, יִשְׁכַּח וְיֶחֱמֵי בַּר נָשׁ רָזָא דְּאַסְפַּקְלַרְיָא דְּנַהֲרָא. וְסִימָנִיךְ (משלי ט״ז:כ׳) ׳מַשְׂכִּיל עַל דָּבָר יִמְצָא טוֹב׳. דָּבָר, דָּא אַסְפַּקְלַרְיָא דְּלָא נַהֲרָא. יִמְצָא טוֹב, דָּא אַסְפַּקְלַרְיָא דְּנַהֲרָא. ׳מַשְׂכִּיל. עַל דָּבָר׳, וְלָא כְּתִיב מַשְׂכִּיל דָּבָר, אֶלָּא עַל דָּבָר, דְּבָעֵי לְאִסְתַּכְּלָא עָלֵהּ לְעֵלָּא. וְדָא הוּא כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, דָּא הוּא רָקִיעַ דְּאִשְׁתְּמוֹדְעָא עַל חֵיוָן לְתַתָּא. דְּמִגּוֹ הַאי רָקִיעַ יִסְתַּכַּל בְּהַהוּא זֹהַר, דְּנָצִיץ זָהֳרָא דְּזָהֲרִין עִלָּאִין, זָהֳרָא דְּנָפִיק מִגּוֹ נְקֻדָּה עִלָּאָה, יַזְהִיר וְיִתְנְצִיץ בִּנְצִיצוּ דִּשְׁאָר נְהוֹרִין לְכָל סְטָר. ׳וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד׳. מַה כּוֹכָבִים דְּקַיְּמָן תָּדִיר בְּקִיּוּמָא דְּאִנּוּן נִימוּסֵי שְׁמַיָּא לְאַנְהֲרָא תָּדִיר. כמד"א וְאֶת הַכּוֹכָבִים, אִלֵּין כּוֹכָבִים דְּנָהֲרִין. וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים דְּדַחֲקֵי לוֹן וֵאלֹקֵי לוֹן לְמֵיטַר אוֹרְחוֹי דְּאוֹרַיְתָא. כַּכּוֹכָבִים, אִלֵּין אִנּוּן דְּגָשִׁים דְּאַתְוָן דְּדַחֲקֵי לוֹן, וּמַפְקֵי לוֹן לִנְהוֹרָא. וְאִלֵּין אִנּוּן כּוֹכְבֵי דְּשַׁרְבִיטָא מְפָקֵי רוּחָא וּנְהוֹרָא כַּחֲדָא, וְאַנְהִירוּ לְרָזָא דְּאַתְוָן. כְּזֹהַר הָרָקִיעַ דָּא נְקֻדָּה דְּשַׁרְיָא עַל אַתְוָן לְנַגְּנָא וּלְאִתְפַּשְּׁטָא, וְדָא אִיהִי נְקֻדָּה דְּאִיהִי רְבִיעַ עַל אַתְוָן כְּאִמָּא עַל בְּנִין. וְאַף עַל גַּב דְּאִיהוּ נְקֻדָּה חֲדָא אִתְפַּשְּׁטַת לְנִגּוּנָא וְלָא אִתְפַּשְּׁטַת בחזות'. וְדָא אִיהוּ רָזָא דִּכְתִיב ׳מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת׳ (תהלים לב) דְּהָא יוֹם הַשַּׁבָּת בְּהַאי סָלְקָא. וְעַל דָּא נִגּוּנָא דְּהַאי נְקֻדָּה. סָלְקָא בְּנַיְחָא וְדָא אִיהוּ זֹהַר דְּהַאי רָקִיעַ דְאִקְּרֵי יוֹם הַשַּׁבָּת.

תרגום

׳וְהַמַּשְׂכִילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ (דניאל יב, ג)'. אֵלֶּה הֵם הַמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, וּמִסְתַּכְּלִים בְּדִבְרֵי תוֹרָה בִּרְצוֹן וּבְהִרְהוּר לֵב. וְ'הַמַּשְׂכִּילִים' הַמִּסְתַּכְּלִים - אֵינָם מִסְתַּכְּלִים בַּמִּלָּה בִּלְבַד, אֶלָּא מִסְתַּכְּלִים בַּמָּקוֹם שֶׁתְּלוּיָה בּוֹ אוֹתָהּ הַמִּלָּה, מִשּׁוּם שֶׁאֵין מִלָּה שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה עַל סוֹד אַחֵר עֶלְיוֹן, וְיִמְצָא בְּמִלָּה זוֹ מִלָּה אַחֶרֶת שֶׁל סוֹד עֶלְיוֹן, מִתּוֹךְ אַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה יִמְצָא וְיִרְאֶה הָאָדָם סוֹד אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה. וְסִימָנְךָ (משלי ט״ז:כ׳)׳מַשְׂכִּיל עַל דָּבָר יִמְצָא טוֹב (משלי טז, כ)'. 'דָּבָר' - זוֹ אַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה. 'יִמְצָא טוֹב' - זוֹ אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה. ׳מַשְׂכִּיל. עַל דָּבָר', וְלֹא כָּתוּב 'מַשְׂכִּיל דָּבָר', אֶלָּא 'עַל דָּבָר', שֶׁצָּרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל עָלָיו לְמַעְלָה. וְזֶהוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, זֶה הָרָקִיעַ הַנּוֹדָע עַל הַחַיּוֹת לְמַטָּה, שֶׁמִּתּוֹךְ רָקִיעַ זֶה יִסְתַּכֵּל בְּאוֹתוֹ הַזֹּהַר הַנּוֹצֵץ זָהֳרָא שֶׁל זָהֳרִים עֶלְיוֹנִים, זָהֳרָא הַיּוֹצֵא מִתּוֹךְ נְקֻדָּה עֶלְיוֹנָה - יַזְהִיר וְיִנָּצֵץ בְּנִיצוֹץ שְׁאָר הָאוֹרוֹת לְכָל צַד.׳וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד'. מַה כּוֹכָבִים שֶׁעוֹמְדִים תָּמִיד בְּקִיּוּם נִמּוּסֵי הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר תָּמִיד, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר 'וְאֶת הַכּוֹכָבִים' - אֵלֶּה כּוֹכָבִים הַמְּאִירִים. וּ'מַצְדִּיקֵי הָרַבִּים' - אֵלֶּה הַדּוֹחֲקִים וְלוֹחֲצִים אֶת עַצְמָם לִשְׁמֹר דַּרְכֵי הַתּוֹרָה. 'כַּכּוֹכָבִים' - אֵלֶּה הַדְּגָשִׁים שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת הַדּוֹחֲקִים אוֹתָן וּמוֹצִיאִים אוֹתָן לְאוֹר. וְאֵלֶּה הֵם כּוֹכְבֵי הַשַּׁרְבִיט הַמּוֹצִיאִים רוּחַ וְאוֹר כְּאֶחָד וּמְאִירִים אֶת סוֹד הָאוֹתִיּוֹת. כְּזֹהַר הָרָקִיעַ - זוֹ הַנְּקֻדָּה הַשּׁוֹרָה עַל הָאוֹתִיּוֹת לְנַגֵּן וּלְהִתְפַּשֵּׁט, וְזוֹ הִיא הַנְּקֻדָּה הָרוֹבֶצֶת עַל הָאוֹתִיּוֹת כְּאֵם עַל בָּנִים. וְאַף עַל גַּב שֶׁהִיא נְקֻדָּה אַחַת מִתְפַּשֶּׁטֶת לְנִגּוּן וְאֵינָהּ מִתְפַּשֶּׁטֶת בְּמַרְאֶה. וְזֶהוּ סוֹד מַה שֶּׁכָּתוּב (תהלים לב) ׳מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת׳, שֶׁהֲרֵי יוֹם הַשַּׁבָּת בָּזֶה עוֹלֶה, וְעַל כֵּן נִגּוּן שֶׁל נְקֻדָּה זוֹ עוֹלֶה בְּנַחַת, וְזֶהוּ זֹהַר שֶׁל רָקִיעַ זֶה הַנִּקְרָא יוֹם הַשַּׁבָּת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע׳. אלין אנון דמשתדלי באוריתא, ואסתכלין במלי דאוריתא ברעיתא בהרהורא דלבא. והמשכילים דמסתכלן, ולא מסתכלן במלה בלחודהא. אלא דמסתכלן באתר דתלי ההוא מלה. בגין דלית מלה דלא תליא על רזא אחרא עלאה. וישכח במלה דא מלה אחרא דרזא עלאה, מגו אספקלריא דלא נהרא, ישכח ויחמי בר נש רזא דאספקלריא דנהרא. וסימניך (משלי ט״ז:כ׳) ׳משכיל על דבר ימצא טוב׳. דבר, דא אספקלריא דלא נהרא. ימצא טוב, דא אספקלריא דנהרא. ׳משכיל. על דבר׳, ולא כתיב משכיל דבר, אלא על דבר, דבעי לאסתכלא עלה לעלא. ודא הוא כזהר הרקיע, דא הוא רקיע דאשתמודעא על חיון לתתא. דמגו האי רקיע יסתכל בההוא זהר, דנציץ זהרא דזהרין עלאין, זהרא דנפיק מגו נקדה עלאה, יזהיר ויתנציץ בנציצו דשאר נהורין לכל סטר. ׳ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד׳. מה כוכבים דקימן תדיר בקיומא דאנון נימוסי שמיא לאנהרא תדיר. כמד"א ואת הכוכבים, אלין כוכבים דנהרין. ומצדיקי הרבים דדחקי לון ואלקי לון למיטר אורחוי דאוריתא. ככוכבים, אלין אנון דגשים דאתון דדחקי לון, ומפקי לון לנהורא. ואלין אנון כוכבי דשרביטא מפקי רוחא ונהורא כחדא, ואנהירו לרזא דאתון. כזהר הרקיע דא נקדה דשריא על אתון לנגנא ולאתפשטא, ודא איהי נקדה דאיהי רביע על אתון כאמא על בנין. ואף על גב דאיהו נקדה חדא אתפשטת לנגונא ולא אתפשטת בחזות'. ודא איהו רזא דכתיב ׳מזמור שיר ליום השבת׳ (תהלים לב) דהא יום השבת בהאי סלקא. ועל דא נגונא דהאי נקדה. סלקא בניחא ודא איהו זהר דהאי רקיע דאקרי יום השבת.

התרגום: ׳והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע (דניאל יב, ג)'. אלה הם המשתדלים בתורה, ומסתכלים בדברי תורה ברצון ובהרהור לב. ו'המשכילים' המסתכלים - אינם מסתכלים במלה בלבד, אלא מסתכלים במקום שתלויה בו אותה המלה, משום שאין מלה שאינה תלויה על סוד אחר עליון, וימצא במלה זו מלה אחרת של סוד עליון, מתוך אספקלריא שאינה מאירה ימצא ויראה האדם סוד אספקלריא המאירה. וסימנך (משלי ט״ז:כ׳)׳משכיל על דבר ימצא טוב (משלי טז, כ)'. 'דבר' - זו אספקלריא שאינה מאירה. 'ימצא טוב' - זו אספקלריא המאירה. ׳משכיל. על דבר', ולא כתוב 'משכיל דבר', אלא 'על דבר', שצריך להסתכל עליו למעלה. וזהו כזהר הרקיע, זה הרקיע הנודע על החיות למטה, שמתוך רקיע זה יסתכל באותו הזהר הנוצץ זהרא של זהרים עליונים, זהרא היוצא מתוך נקדה עליונה - יזהיר וינצץ בניצוץ שאר האורות לכל צד.׳ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד'. מה כוכבים שעומדים תמיד בקיום נמוסי השמים להאיר תמיד, כמא דאת אמר 'ואת הכוכבים' - אלה כוכבים המאירים. ו'מצדיקי הרבים' - אלה הדוחקים ולוחצים את עצמם לשמר דרכי התורה. 'ככוכבים' - אלה הדגשים של האותיות הדוחקים אותן ומוציאים אותן לאור. ואלה הם כוכבי השרביט המוציאים רוח ואור כאחד ומאירים את סוד האותיות. כזהר הרקיע - זו הנקדה השורה על האותיות לנגן ולהתפשט, וזו היא הנקדה הרובצת על האותיות כאם על בנים. ואף על גב שהיא נקדה אחת מתפשטת לנגון ואינה מתפשטת במראה. וזהו סוד מה שכתוב (תהלים לב) ׳מזמור שיר ליום השבת׳, שהרי יום השבת בזה עולה, ועל כן נגון של נקדה זו עולה בנחת, וזהו זהר של רקיע זה הנקרא יום השבת.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פג, ה (כא:) בההוא זוהר דנציץ. בינה שבה הנציצו כנ"ל:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: