ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 122: תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות › פיסקה 15

הרקיע הקטן שבנקדתו - זריקת הנקדה למטה לנגון בנחת

זוהר חדש · תקונא קדמאה - ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ במדת הבוצינא בטעמים ובנקדות · מאמר 122 · פיסקה 15

לשון הזוהר

וְעוֹד יַזְהִרוּ, אִנּוּן מַשְׂכִּילִים בְּהַהוּא זֹהַר דְּסָלְקָא בֵּהּ הַהוּא רְקִיעָא. וּבְגִין דְּהַהוּא רְקִיעָא. וּבְגִין דְּהַהוּא רְקִיעָא זְעֵירָא מִכָּל רְקִיעִין, הַאי נְקֻדָּה דְּסָלְקָא בֵּהּ הַהוּא אִתְפַּשְּׁטוּתָא דְּנִגּוּנָא זְעֵיר בְּנַיְחָא, וְלָא סַגְיָא, וְשִׁעוּרָא דִּילֵהּ בְּנִגּוּנָא כַּד אוֹשִׁיטוּ דִּימִינָא וּשְׂמָאלָא לְגַבֵּי הַאי רָקִיעַ כְּדֵי דְּיַחֲדִין. וְעַל דָּא בֵּהּ תַּרְוַיְהוּ תְּרֵין רוּחִין אִתְפַּשְּׁטַת בְּנִגּוּנָא, כְּדֵי דְּחַיָּא וְאָתֵי רוּחָא זְעֵיר בְּנַיְחָא. לְבָתַר הַאי נִקּוּדָא אִטַמְרַת בְּגַוָּהּ, וְאִתְחַפְיָא וְאִתְפַּשְּׁטַת בְּאִתְפַּשְּׁטוּתָא כְּהַאי תּוֹלַעְתָּא דְּאִתְחַפְיָא, וּבָתַר דְּאִתְחַפְיָא בְּגַוֵהּ אִזְדְּרִיק לְתַתָּא לְנִגּוּנָא, וְדָא אִקְּרֵי זְרִיקָא דְּהַאי נְקֻדָּה, בְּגִין דְּאִתְיַשְּׁבַת בְּהַאי בִּימִינָא, וְכַד אִתְפַּשְּׁטַת הַאי נְקֻדָּה לְנַגְּנָא אֲחִידַת אַבּוּצִינָא דְּקַרְדּוּנִיתָא, לְאִתְיַשְּׁבָא וְנָהִיר וְנָצִיץ, וּכְדֵין ׳וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר׳, כְּהַהוּא זֹהַר מַמָּשׁ דְּאִתְפְּשַׁט וְאִזְדְּרִיק נְצִיצוּ לְאִתְיַשְּׁבָא, וְדָא ׳מַשְׂכִּיל עַל דָּבָר׳. וַדַּאי בְּגִין דְּאִיהִי קְיָמָא ׳עַל דָּבָר יִמְצָא טוֹב׳, אִתְפַּשְּׁטוּתָא דְּזֹהַר דָּא דְּאִיהוּ נְצִיצוּ וּזְהִירוּ לְאִסְתַּכְּלָא, וְרָזָא דָּא אִיהוּ עוּמְקָא וְרוּמָא לְאִתְיַשְּׁבָא בְּרָזָא דְּבוּצִינָא כְּהַהוּא דָּבָר.

תרגום

ועוד יַזְהִירוּ, אֵלֶּה הַמַּשְׂכִּילִים בְּאוֹתוֹ הַזֹּהַר שֶׁעוֹלֶה בּוֹ אוֹתוֹ הָרָקִיעַ. וּמִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ הָרָקִיעַ קָטָן מִכָּל הָרְקִיעִים, נְקֻדָּה זוֹ הָעוֹלָה בּוֹ - אוֹתָהּ הַהִתְפַּשְּׁטוּת שֶׁל נִגּוּן קְטַנָּה בְּנַחַת וְאֵינָהּ מַרְבָּה, וְשִׁעוּרָהּ בְּנִגּוּן כְּשֶׁפּוֹשְׁטִים יָמִין וּשְׂמֹאל אֶל רָקִיעַ זֶה כְּדֵי לְיַחֵד. וְעַל כֵּן בּוֹ שְׁתֵּי הָרוּחוֹת מִתְפַּשְּׁטוֹת בְּנִגּוּן, כְּדֵי שֶׁתִּחְיֶה וְתָבוֹא רוּחַ מְעַט בְּנַחַת. אַחַר כָּךְ נְקֻדָּה זוֹ נִטְמֶנֶת בְּתוֹכָהּ, וּמִתְכַּסָּה וּמִתְפַּשֶּׁטֶת בְּהִתְפַּשְּׁטוּת כְּתוֹלַעַת זוֹ הַמִּתְכַּסָּה, וְאַחַר שֶׁמִּתְכַּסָּה בְּתוֹכָהּ נִזְרֶקֶת לְמַטָּה לְנִגּוּן, וְזֶה נִקְרָא זְרִיקָה שֶׁל נְקֻדָּה זוֹ, מִשּׁוּם שֶׁנִּתְיַשְּׁבָה בָּזֶה בְּיָמִין. וּכְשֶׁמִּתְפַּשֶּׁטֶת נְקֻדָּה זוֹ לְנַגֵּן, אוֹחֶזֶת בַּבּוּצִינָא דְּקַרְדִּינוּתָא לְהִתְיַשֵּׁב, וּמְאִירָה וְנוֹצֶצֶת, וְאָז ' ׳וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר׳ ' - כְּאוֹתוֹ הַזֹּהַר מַמָּשׁ שֶׁנִּתְפַּשֵּׁט וְנִזְרַק נִיצוֹצוֹ לְהִתְיַשֵּׁב, וְזֶהוּ ׳מַשְׂכִּיל עַל דָּבָר '. וַדַּאי מִשּׁוּם שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת׳ (משלי טז, כ) עַל דָּבָר יִמְצָא טוֹב', הִתְפַּשְּׁטוּת זֹהַר זֶה שֶׁהוּא נִיצוֹץ וְזֹהַר לְהִסְתַּכֵּל, וְסוֹד זֶה הוּא עֹמֶק וָרוֹם לְהִתְיַשֵּׁב בְּסוֹד הַבּוּצִינָא כְּאוֹתוֹ הַדָּבָר.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ועוד יזהרו, אנון משכילים בההוא זהר דסלקא בה ההוא רקיעא. ובגין דההוא רקיעא. ובגין דההוא רקיעא זעירא מכל רקיעין, האי נקדה דסלקא בה ההוא אתפשטותא דנגונא זעיר בניחא, ולא סגיא, ושעורא דילה בנגונא כד אושיטו דימינא ושמאלא לגבי האי רקיע כדי דיחדין. ועל דא בה תרויהו תרין רוחין אתפשטת בנגונא, כדי דחיא ואתי רוחא זעיר בניחא. לבתר האי נקודא אטמרת בגוה, ואתחפיא ואתפשטת באתפשטותא כהאי תולעתא דאתחפיא, ובתר דאתחפיא בגוה אזדריק לתתא לנגונא, ודא אקרי זריקא דהאי נקדה, בגין דאתישבת בהאי בימינא, וכד אתפשטת האי נקדה לנגנא אחידת אבוצינא דקרדוניתא, לאתישבא ונהיר ונציץ, וכדין ׳והמשכילים יזהרו כזהר׳, כההוא זהר ממש דאתפשט ואזדריק נציצו לאתישבא, ודא ׳משכיל על דבר׳. ודאי בגין דאיהי קימא ׳על דבר ימצא טוב׳, אתפשטותא דזהר דא דאיהו נציצו וזהירו לאסתכלא, ורזא דא איהו עומקא ורומא לאתישבא ברזא דבוצינא כההוא דבר.

התרגום: ועוד יזהירו, אלה המשכילים באותו הזהר שעולה בו אותו הרקיע. ומשום שאותו הרקיע קטן מכל הרקיעים, נקדה זו העולה בו - אותה ההתפשטות של נגון קטנה בנחת ואינה מרבה, ושעורה בנגון כשפושטים ימין ושמאל אל רקיע זה כדי ליחד. ועל כן בו שתי הרוחות מתפשטות בנגון, כדי שתחיה ותבוא רוח מעט בנחת. אחר כך נקדה זו נטמנת בתוכה, ומתכסה ומתפשטת בהתפשטות כתולעת זו המתכסה, ואחר שמתכסה בתוכה נזרקת למטה לנגון, וזה נקרא זריקה של נקדה זו, משום שנתישבה בזה בימין. וכשמתפשטת נקדה זו לנגן, אוחזת בבוצינא דקרדינותא להתישב, ומאירה ונוצצת, ואז ' ׳והמשכילים יזהירו כזהר׳ ' - כאותו הזהר ממש שנתפשט ונזרק ניצוצו להתישב, וזהו ׳משכיל על דבר '. ודאי משום שהיא עומדת׳ (משלי טז, כ) על דבר ימצא טוב', התפשטות זהר זה שהוא ניצוץ וזהר להסתכל, וסוד זה הוא עמק ורום להתישב בסוד הבוצינא כאותו הדבר.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פג, ו (כב.) דא הוא רקיעא כו'. ר"ל ת"ת. חיוון לתתא הן נה"י, שחג"ת הן ג' חיוון עלאין. ונה"י ג' חיוון תתאין כמ"ש בה"ת דף ד' ע"א ובזוהר בכ"מ. ורקיעא ת"ת קיימא עלייהו וז"ש רקיע דאשתמודע ר"ל רקיע הידוע…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: