שריית ארבע אותיות השם באדם - ביראה באהבה בתורה ובמצוה
זוהר חדש · ספרא תנינא בהמשכו - אבן הזרקא הקטנה במלחמת הנחש ושמות השכינה בטעמים ובנקדות · מאמר 121 · פיסקה 21
לשון הזוהר
מִסִּטְרָא דְּשָׁמַיִם אִתְקְרִיאַת שָׁמַיְמָה. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (בראשית ט״ו:ה׳) הַבֵּט נָא הַשָּׁמַיְמָה. וּכְמָא דְּאִיהִי אִתְקְרִיאַת בִּשְׁמָא דְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין, הָכֵי אִתְקְרֵי עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא בְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין, דְּאִיהִי בְּכֹלָּא חַד כְּמִדָּתֵהּ וְאִיהִי שִׁעוּר קוֹמָתֵהּ. וְאִתְקְרִיאַת שָׂרָף. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים׳ (ישעיה ז). כְּגַוְנֵי דְּמַלְאָךְ דְּאִתְקְרֵי שָׂרָף וְאִתְקְרִיאַת מַלְאָךְ. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (בראשית מ״ח:ט״ז) ׳הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אוֹתִי מִכָּל רָע׳. וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים. וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם. וְאִתְקְרִיאַת מַלְאָךְ עַל שֵׁם מְטַטְרוֹן כַּד אִיהִי עֲבִידְתָּא בֵּהּ שְׁלִיחוּתָא דְּבַעְלָהּ. וְאִתְקְרִיאַת אוֹפַן עַל שֵׁם סנדלפו"ן כַּד שֻׁלְטָנוּתָהּ בֵּהּ עַל תַּתָּאִין. וְאִתְקְרִיאַת מֶרְכָּבָה עַל שֵׁם ד' חֵיוָן דְּמֶרְכַּבְתָּא דִּלְתַתָּא. כַּד שֻׁלְטָנוּתָהּ עָלַיְהוּ כְּמָא דְּאוֹקִימְנָא (תהילים ק״ג:י״ט) ׳וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה׳. אִתְקְרִיאַת דְּמוּת אָדָם, דְּמוּת אַרְיֵה, דְּמוּת שׁוֹר, דְּמוּת נֶשֶׁר בְּהוֹן וּבְאִלֵּין דִּמְיוֹנוֹת אתחזיא' לְתַתָּאִין דְּאִנּוּן עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (הושע י״ב:י״א) וּבְיַד נְבִיאִים אֲדַמֶּה. וְאִית נְבִיאִים דְּאִנּוּן מִמֶּרְכָּבָה עִלָּאָה דְּאִתְקְרִיאוּ בָּנִים. כְּגַוְנָא דָּא מָאן דְּדָחִיל לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שַׁרְיָא י' בְּלִבֵּהּ. וּמָאן דְּרָחִים לֵהּ שַׁרְיָא ה' בְּמֹחֵהּ. וְעַל אִלֵּין תְּרֵין אַתְוָן אִתְּמַר (דברים כ״ט:כ״ח) הַנִּסְתָּרוֹת לַה' אֱלֹהֵינוּ. דְּמָאן דְּדָחִיל לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹ רָחִים לֵהּ סָתִים אִיהוּ מִבְּנֵי נָשָׁא. וְהַנִּגְלוֹת אִנּוּן ו'ה. מָאן דְּאִתְעַסָּק בַּתּוֹרָה שַׁרְיָא ו' בְּפוּמֵהּ. וּמָאן דְּעָסִיק בְּמִצְוָה שַׁרְיָא ה' בִּרְמַ"ח אֵבָרִים דִּילֵהּ. וּמִצְוָה כְּלִילָא מִדּ' אַתְוָן כְּגַוְנָא דְּצִיצִית דְּאִתְּמַר בֵּהּ (במדבר טז) וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִית, וְאוֹקְמוּהּ מ"מ כָּל הַפּוֹחֵת לֹא יִפְחוֹת מִזּ', וְכָל הַמּוֹסִיף לֹא יוֹסִיף עַל י"ג. וְאִנּוּן חַ"י בֵּין קְשָׁרִים וְחֻלְיָן לַכֹּל, סִטְרָא סַלְקִין עָ"ב. עָלַיְהוּ אִתְּמַר (ישעיהו ט״ז:ה׳) וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא. חֶסֶ'ד בְּגִימַטְרִיָּא עָ"ב. וּבוּצִינָא קַדִּישָׁא אָמַר כָּל מָאן דְּמַנַּח תְּפִלִּין וְצִיצִית, כְּאִלּוּ מְקַיִּם תַּרְיַ"ג מִצְוֹת דְּאוֹרַיְתָא. וְלֹא עוֹד אֶלָּא בְּצִיצִית כָּאֵלוּ מְתַקֵּן כֻּרְסֵא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. בִּתְפִלִּין דְּאִנּוּן שֵׁם יהו'ה כְּאִלּוּ נָחִית יהו'ה עַל כֻּרְסֵא.
תרגום
מִצַּד "שָׁמַיִם" נִקְרֵאת "שָׁמַיְמָה". זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית ט״ו:ה׳) "הַבֵּט נָא הַשָּׁמַיְמָה". וּכְמוֹ שֶׁהִיא נִקְרֵאת בְּשֵׁם עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, כָּךְ נִקְרָא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא בְּעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, שֶׁהוּא בַּכֹּל אֶחָד כְּמִדָּתוֹ, וְהוּא שִׁעוּר קוֹמָתוֹ. וְנִקְרָא "שָׂרָף", זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים׳ (ישעיה ו, ו), כְּעֵין מַלְאָךְ הַנִּקְרָא "שָׂרָף" וְנִקְרָא "מַלְאָךְ", זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית מ״ח:ט״ז) ׳הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אוֹתִי מִכָּל רָע׳ (בראשית מח, טז), "וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים", "וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם". וְנִקְרָא "מַלְאָךְ" עַל שֵׁם מְטַטְרוֹן כְּשֶׁעֲשִׂיָּתוֹ בּוֹ שְׁלִיחוּת בַּעְלָהּ, וְנִקְרָא "אוֹפָן" עַל שֵׁם סנדלפו"ן כְּשֶׁשִּׁלְטוֹנָהּ בּוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנִים, וְנִקְרָא "מֶרְכָּבָה" עַל שֵׁם אַרְבַּע הַחַיּוֹת שֶׁל הַמֶּרְכָּבָה הַתַּחְתּוֹנָה, כְּשֶׁשִּׁלְטוֹנָהּ עֲלֵיהֶן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ (תהילים ק״ג:י״ט) " ׳וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה׳ ". נִקְרָא "דְּמוּת אָדָם", "דְּמוּת אַרְיֵה", "דְּמוּת שׁוֹר", "דְּמוּת נֶשֶׁר" - בָּהֶם וּבְדִמְיוֹנוֹת אֵלֶּה נִרְאֶה לַתַּחְתּוֹנִים שֶׁהֵם עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (הושע י״ב:י״א) "וּבְיַד נְבִיאִים אֲדַמֶּה". וְיֵשׁ נְבִיאִים שֶׁהֵם מִמֶּרְכָּבָה עֶלְיוֹנָה הַנִּקְרָאִים "בָּנִים". כְּעֵין זֶה, מִי שֶׁיָּרֵא מֵהקב"ה שׁוֹרָה י' בְּלִבּוֹ, וּמִי שֶׁאוֹהֵב אוֹתוֹ שׁוֹרָה ה' בְּמֹחוֹ. וְעַל שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת אֵלֶּה נֶאֱמַר (דברים כ״ט:כ״ח) "הַנִּסְתָּרוֹת לַה' אֱלֹהֵינוּ" - שֶׁמִּי שֶׁיָּרֵא מֵהקב"ה אוֹ אוֹהֵב אוֹתוֹ, נִסְתָּר הוּא מִבְּנֵי אָדָם. וְ"הַנִּגְלוֹת" הֵן ו'ה: מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שׁוֹרָה ו' בְּפִיו, וּמִי שֶׁעוֹסֵק בְּמִצְוָה שׁוֹרָה ה' בְּרַמַ"ח אֵבָרָיו. וּמִצְוָה כְּלוּלָה מֵאַרְבַּע אוֹתִיּוֹת, כְּעֵין הַצִּיצִית שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (במדבר טז) "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת", וְהֶעֱמִידוּהוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה: כָּל הַפּוֹחֵת לֹא יִפְחֹת מִשֶּׁבַע, וְכָל הַמּוֹסִיף לֹא יוֹסִיף עַל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, וְהֵן חַ"י בֵּין קְשָׁרִים וְחֻלְיוֹת, וְהַכֹּל, מִצַּד עוֹלֶה עָ"ב, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (ישעיהו ט״ז:ה׳) "וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא", "חֶסֶ'ד" בְּגִימַטְרִיָּא עָ"ב. וּבוּצִינָא קַדִּישָׁא אָמַר: כָּל מִי שֶׁמֵּנִיחַ תְּפִלִּין וְצִיצִית, כְּאִלּוּ קִיֵּם תַּרְיַ"ג מִצְווֹת שֶׁל הַתּוֹרָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא בְּצִיצִית כְּאִלּוּ מְתַקֵּן כִּסֵּא לְהקב"ה. בִּתְפִלִּין שֶׁהֵן שֵׁם יהו'ה, כְּאִלּוּ יוֹרֵד יהו'ה עַל הַכִּסֵּא.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: מסטרא דשמים אתקריאת שמימה. הדא הוא דכתיב (בראשית ט״ו:ה׳) הבט נא השמימה. וכמא דאיהי אתקריאת בשמא דעלאין ותתאין, הכי אתקרי עמודא דאמצעיתא בעלאין ותתאין, דאיהי בכלא חד כמדתה ואיהי שעור קומתה. ואתקריאת שרף. הדא הוא דכתיב ׳ויעף אלי אחד מן השרפים׳ (ישעיה ז). כגוני דמלאך דאתקרי שרף ואתקריאת מלאך. הדא הוא דכתיב (בראשית מ״ח:ט״ז) ׳המלאך הגאל אותי מכל רע׳. ויסע מלאך האלהים. ומלאך פניו הושיעם. ואתקריאת מלאך על שם מטטרון כד איהי עבידתא בה שליחותא דבעלה. ואתקריאת אופן על שם סנדלפו"ן כד שלטנותה בה על תתאין. ואתקריאת מרכבה על שם ד' חיון דמרכבתא דלתתא. כד שלטנותה עליהו כמא דאוקימנא (תהילים ק״ג:י״ט) ׳ומלכותו בכל משלה׳. אתקריאת דמות אדם, דמות אריה, דמות שור, דמות נשר בהון ובאלין דמיונות אתחזיא' לתתאין דאנון עבדיו הנביאים. הדא הוא דכתיב (הושע י״ב:י״א) וביד נביאים אדמה. ואית נביאים דאנון ממרכבה עלאה דאתקריאו בנים. כגונא דא מאן דדחיל לקודשא בריך הוא שריא י' בלבה. ומאן דרחים לה שריא ה' במחה. ועל אלין תרין אתון אתמר (דברים כ״ט:כ״ח) הנסתרות לה' אלהינו. דמאן דדחיל לקודשא בריך הוא או רחים לה סתים איהו מבני נשא. והנגלות אנון ו'ה. מאן דאתעסק בתורה שריא ו' בפומה. ומאן דעסיק במצוה שריא ה' ברמ"ח אברים דילה. ומצוה כלילא מד' אתון כגונא דציצית דאתמר בה (במדבר טז) ועשו להם ציצית, ואוקמוה מ"מ כל הפוחת לא יפחות מז', וכל המוסיף לא יוסיף על י"ג. ואנון ח"י בין קשרים וחלין לכל, סטרא סלקין ע"ב. עליהו אתמר (ישעיהו ט״ז:ה׳) והוכן בחסד כסא. חס'ד בגימטריא ע"ב. ובוצינא קדישא אמר כל מאן דמנח תפלין וציצית, כאלו מקים תרי"ג מצות דאוריתא. ולא עוד אלא בציצית כאלו מתקן כרסא לקודשא בריך הוא. בתפלין דאנון שם יהו'ה כאלו נחית יהו'ה על כרסא.
התרגום: מצד "שמים" נקראת "שמימה". זהו שכתוב (בראשית ט״ו:ה׳) "הבט נא השמימה". וכמו שהיא נקראת בשם עליונים ותחתונים, כך נקרא עמודא דאמצעיתא בעליונים ותחתונים, שהוא בכל אחד כמדתו, והוא שעור קומתו. ונקרא "שרף", זהו שכתוב ׳ויעף אלי אחד מן השרפים׳ (ישעיה ו, ו), כעין מלאך הנקרא "שרף" ונקרא "מלאך", זהו שכתוב (בראשית מ״ח:ט״ז) ׳המלאך הגאל אותי מכל רע׳ (בראשית מח, טז), "ויסע מלאך האלהים", "ומלאך פניו הושיעם". ונקרא "מלאך" על שם מטטרון כשעשיתו בו שליחות בעלה, ונקרא "אופן" על שם סנדלפו"ן כששלטונה בו על התחתונים, ונקרא "מרכבה" על שם ארבע החיות של המרכבה התחתונה, כששלטונה עליהן, כמו שבארנו (תהילים ק״ג:י״ט) " ׳ומלכותו בכל משלה׳ ". נקרא "דמות אדם", "דמות אריה", "דמות שור", "דמות נשר" - בהם ובדמיונות אלה נראה לתחתונים שהם עבדיו הנביאים, זהו שכתוב (הושע י״ב:י״א) "וביד נביאים אדמה". ויש נביאים שהם ממרכבה עליונה הנקראים "בנים". כעין זה, מי שירא מהקב"ה שורה י' בלבו, ומי שאוהב אותו שורה ה' במחו. ועל שתי אותיות אלה נאמר (דברים כ״ט:כ״ח) "הנסתרות לה' אלהינו" - שמי שירא מהקב"ה או אוהב אותו, נסתר הוא מבני אדם. ו"הנגלות" הן ו'ה: מי שעוסק בתורה שורה ו' בפיו, ומי שעוסק במצוה שורה ה' ברמ"ח אבריו. ומצוה כלולה מארבע אותיות, כעין הציצית שנאמר בו (במדבר טז) "ועשו להם ציצת", והעמידוהו בעלי המשנה: כל הפוחת לא יפחת משבע, וכל המוסיף לא יוסיף על שלש עשרה, והן ח"י בין קשרים וחליות, והכל, מצד עולה ע"ב, שעליהם נאמר (ישעיהו ט״ז:ה׳) "והוכן בחסד כסא", "חס'ד" בגימטריא ע"ב. ובוצינא קדישא אמר: כל מי שמניח תפלין וציצית, כאלו קים תרי"ג מצוות של התורה, ולא עוד אלא בציצית כאלו מתקן כסא להקב"ה. בתפלין שהן שם יהו'ה, כאלו יורד יהו'ה על הכסא.
מן המפרשים
מקדש מלך: מן המקבילה בבראשית מאמר יח, ג (כד.) וכאן סליקת בעמודא דאמצעיתא דאיהו ו עטרה על רישא כד סליקת עטרה על רישיה אתמר בה אשת חיל עטרת בעלה. וכד נחיתת תחותיה אתקריאת בת זוגיה יחודיה. איהי תגא לעילא תגא דס"ת. פי' א י' שלמעלה היא חכמה…
שעת רצון: מן המקבילה בבראשית מאמר יח, ג (כד.) אפילו נחש כרוך על עקבו. הוא נחש הקדמוני הכרוך על עקבו דבר נש כדי לבלבל מחשבתו וכונתו:
הסולם: מן המקבילה בנשא מאמר יח, ז (קמו:) פקודא בתר דא וכו׳ : מצוה שלאחר זה היא ברכת כהנים. יברכך ה', יאר ה', ישא ה', המקור מג׳ שמות אלו הוא יוד הי ואו הי. קדושה אהיה אהיה אהיה, שממקור שלו, יוד הא ואו הא. הקשר של שניהם היחוד של שניהם,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: