טעמים נקדות ואותיות באות אל"ף - הרקיע שהוא עקר האמונה
זוהר חדש · ספרא תנינא בהמשכו - אבן הזרקא הקטנה במלחמת הנחש ושמות השכינה בטעמים ובנקדות · מאמר 121 · פיסקה 20
לשון הזוהר
וּמִסִּטְרָא דְּטַעֲמֵי אִתְקְרִיאַת שְׁכִינְתָּא מַחֲשָׁבָה כְּגַוְנָא דָּא א. וְכֹלָּא אִתְרְמִיז בְּאָת אָלֶף. בָּהּ אִתְרְמִיזוּ טַעֲמֵי לְעֵלָּא נִקּוּדִין לְתַתָּא, אַתְוָן בְּאֶמְצָעִיתָא, וְכֹלָּא אִיהוּ עֶשֶׂר אֲמִירָן, עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וְשִׁית יוֹמֵי בְּרֵאשִׁית, וְאִנּוּן כ"ו כְּחֻשְׁבַּן יהו'ה, דְּכָלִיל טַעֲמֵי וְנִקּוּדֵי וְאַתְוָן כְּגַוְנָא דָּא יְהוָֹ"ה וְאִנּוּן טַעֲמֵי וְנִקּוּדֵי מַיִן עִלָּאֵי, כְּגַוְנָא דָּא א. מַיִן נוּקְבִין כְּגַוְנָא דָּא א. רָקִיעַ דְּאֶמְצָעִיתָא כָּלִיל כָּל אַתְוָן. בְּגִינֵהּ אִתְּמַר (בראשית א׳:ו׳) ׳יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמַּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לְמַיִם׳. רָקִיעַ בְּהִפּוּךְ אַתְוָן עִקָּר. וְהַאי אִיהוּ עִקַּר הָאֱמוּנָה. וְעָלֵהּ אִתְּמַר (יחזקאל א׳:כ״ב) ׳וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ׳, דְּאִיהוּ רְקִיעָא דִּבְכִתְרָא עִלָּאָה, דְּאִיהוּ מֶרְכָּבָה לְהַהוּא דְּאִתְקְרֵי עִקַּר הָאֱמוּנָה, עִלַּת עַל כָּל עִלָּאִין טָמִיר וְגָנִיז. וְעוֹד שְׁכִינְתָּא מִסִּטְרָא דִּנְקֻדֵּי אִיהִי בְּרַתָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲדֹם רַגְלָיו, וּמִסִּטְרָא דְּטַעֲמֵי אִתְקְרִיאַת ׳אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ׳. וּבְצֵרוּפִין וְהַוְיָן אִשְׁתְּמוֹדְעַת בְּרַתָּא דְּמַלְכָּא. כְּגַוְנָא דָּא הוה'י, מִסִּטְרָא דָּא אִיהִי הֲדֹם רַגְלָיו, וּמִסִּטְרָא דיהו'ה אִתְקְרִיאַת פַּרְצוּף וְאִתְקְרִיאַת אַנְפּוֹי. וּמִסִּטְרָא דִּתְרֵין נִקּוּדִין אִלֵּין דְּאִנּוּן פַּרְצוּף וְזָנָב אִתְקְרִיאַת א. בְּרֵישָׁא דִּנְקֻדָּא עִלָּאָה אִיהִי רֵישָׁא וּבִנְקֻדָּא תַּתָּאָה סֵיפָא. וְרָזָא דְּמִלָּה חָכְמָה בָּרֹאשׁ וְחָכְמָה בַּסּוֹף. בְּב' נִקּוּדִין אִלֵּין. אַחֲזֵי עַל עִלַּת הָעִלּוֹת דְּאִיהוּ רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (ישעיהו מ״ד:ו׳) ׳אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן׳. וָא"ו בְּאֶמְצָעִיתָא דִּתְרֵין יוֹדִין אַחֲזֵי עַל עִלַּת כָּל עִלָּאִין דְּלֵית אֱלָהָא בַּר מִנֵּהּ. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (שם) ׳וּמִבִּלְעֲדַי אֵין אֱלֹהִים׳. וּבְגִין דִּשְׁכִינְתָּא אִיהִי כְּלִילָא מֵעִלָּאִין וְתַתָּאִין, אִתְקְרִיאַת בִּשְּׁמָא דְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (שם מ) לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא. לְכֻלְּהוּ עִלָּאִין וְתַתָּאִין בִּשְׁכִינְתָּא אִתְקְרִיאוּ, דְּאִתְקְרִיאַת שָׁם דִּבְגִינֵהּ אָמַר לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (שמות ל״ג:י״ז) וְאֶדָּעֲךָ בְּשֵׁם. אִישׁ לֹא נֶעְדָּר מִכֻּלְּהוּ עִלָּאִין וְתַתָּאִין דְּלָא אִתְקְרִיאַת בְּהוֹן. בְּעִלָּאִין הָא אוֹקִימְנָא דְּאִתְקְרִיאַת בִּשְׁמָא דְּכָל סְפִירָה וּסְפִירָה, בַּהֲוַיָּתָה בִּנְקֻדָּתָהּ וּבִשְׁמָהָן דְּכֻלְּהוּ כִּנּוּיִים. וְאִתְקְרִיאַת בִּשְׁמָא דְּתַתָּאִין כִּסֵּא שָׂרָף מַלְאָךְ אוֹפַן. כִּסֵּא (תהילים ק״ג:י״ט) ׳ה' בַּשָּׁמַיִם הֵכִין כִּסְאוֹ׳. מַאי שָׁמַיִם, דָּא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. וּבְגִין דָּא סָמִיךְ לֵהּ (שם) ׳וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה׳.
תרגום
וּמִצַּד הַטְּעָמִים נִקְרֵאת הַשְּׁכִינָה "מַחֲשָׁבָה", כְּעֵין זֶה: א', וְהַכֹּל רָמוּז בְּאוֹת אָלֶף, שֶׁבָּהּ רְמוּזִים הַטְּעָמִים לְמַעְלָה, הַנְּקֻדּוֹת לְמַטָּה, הָאוֹתִיּוֹת בָּאֶמְצַע. וְהַכֹּל הוּא עֶשֶׂר אֲמִירוֹת - עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת וְשֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית - וְהֵם כ"ו כְּחֶשְׁבּוֹן יהו'ה, הַכּוֹלֵל טְעָמִים וּנְקֻדּוֹת וְאוֹתִיּוֹת, כְּעֵין זֶה: יְהוָֹ"ה. וְהַטְּעָמִים וְהַנְּקֻדּוֹת - מַיִם עֶלְיוֹנִים, כְּעֵין זֶה: א'. מַיִם תַּחְתּוֹנִים, כְּעֵין זֶה: א'. הָרָקִיעַ הָאֶמְצָעִי כּוֹלֵל כָּל הָאוֹתִיּוֹת, וּבִגְלָלוֹ נֶאֱמַר (בראשית א׳:ו׳) ׳יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמַּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם׳. "רָקִיעַ" בַּהֲפִיכַת אוֹתִיּוֹת - "עִקָּר", וְזֶה עִקַּר הָאֱמוּנָה. וְעָלָיו נֶאֱמַר (יחזקאל א׳:כ״ב) ׳וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ׳, שֶׁהוּא רָקִיעַ שֶׁבַּכֶּתֶר הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא מֶרְכָּבָה לְאוֹתוֹ הַנִּקְרָא "עִקַּר הָאֱמוּנָה", עִלַּת עַל כָּל הָעֶלְיוֹנִים, טָמִיר וְגָנוּז. וְעוֹד, הַשְּׁכִינָה מִצַּד הַנְּקֻדּוֹת הִיא בַּת הקב"ה, "הֲדֹם רַגְלָיו", וּמִצַּד הַטְּעָמִים נִקְרֵאת ׳אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ׳. וּבְצֵרוּפִים וְהֲוָיוֹת נוֹדַעַת בַּת הַמֶּלֶךְ, כְּעֵין זֶה: הוה'י. מִצַּד זֶה הִיא "הֲדֹם רַגְלָיו", וּמִצַּד יהו'ה נִקְרֵאת "פַּרְצוּף" וְנִקְרֵאת "פָּנֶיהָ". וּמִצַּד שְׁתֵּי הַנְּקֻדּוֹת הָאֵלֶּה שֶׁהֵן פַּרְצוּף וְזָנָב, נִקְרֵאת א' - בְּרֹאשׁ הַנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה הִיא רֹאשׁ, וּבַנְּקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה סוֹף. וְסוֹד הַדָּבָר: חָכְמָה בָּרֹאשׁ וְחָכְמָה בַּסּוֹף. בִּשְׁתֵּי נְקֻדּוֹת אֵלֶּה מַרְאָה עַל עִלַּת הָעִלּוֹת שֶׁהוּא רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו מ״ד:ו׳) ׳אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן׳ (ישעיה מד, ו). וָא"ו בָּאֶמְצַע שֶׁל שְׁתֵּי הַיּוֹדִין מַרְאָה עַל עִלַּת כָּל הָעֶלְיוֹנִים שֶׁאֵין אֱלוֹהַּ מִלְּבַדּוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם) ׳וּמִבִּלְעֲדַי אֵין אֱלֹהִים׳. וּמִשּׁוּם שֶׁהַשְּׁכִינָה כְּלוּלָה מֵעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, נִקְרֵאת בְּשֵׁם עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם מ) "לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא" - לְכָל הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים נִקְרְאוּ בַּשְּׁכִינָה, שֶׁנִּקְרֵאת "שֵׁם", שֶׁבִּגְלָלוֹ אָמַר לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (שמות ל״ג:י״ז) "וְאֵדָעֲךָ בְשֵׁם" - אִישׁ לֹא נֶעְדָּר מִכָּל הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים שֶׁלֹּא נִקְרְאוּ בָּהֶם. בָּעֶלְיוֹנִים כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁנִּקְרֵאת בְּשֵׁם כָּל סְפִירָה וּסְפִירָה, בַּהֲוָיָתָהּ, בִּנְקֻדָּתָהּ, וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן שֶׁכֻּלָּם כִּנּוּיִים. וְנִקְרֵאת בְּשֵׁם הַתַּחְתּוֹנִים: כִּסֵּא, שָׂרָף, מַלְאָךְ, אוֹפָן. "כִּסֵּא" - (תהילים ק״ג:י״ט) ׳ה בַּשָּׁמַיִם הֵכִין כִּסְאוֹ׳ (תהלים קג, יט). מַהוּ "שָׁמַיִם"? זֶה עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, וּמִשּׁוּם כָּךְ סָמוּךְ לוֹ (שם) ׳וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ומסטרא דטעמי אתקריאת שכינתא מחשבה כגונא דא א. וכלא אתרמיז באת אלף. בה אתרמיזו טעמי לעלא נקודין לתתא, אתון באמצעיתא, וכלא איהו עשר אמירן, עשרת הדברות, ושית יומי בראשית, ואנון כ"ו כחשבן יהו'ה, דכליל טעמי ונקודי ואתון כגונא דא יהו"ה ואנון טעמי ונקודי מין עלאי, כגונא דא א. מין נוקבין כגונא דא א. רקיע דאמצעיתא כליל כל אתון. בגינה אתמר (בראשית א׳:ו׳) ׳יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים׳. רקיע בהפוך אתון עקר. והאי איהו עקר האמונה. ועלה אתמר (יחזקאל א׳:כ״ב) ׳ודמות על ראשי החיה רקיע׳, דאיהו רקיעא דבכתרא עלאה, דאיהו מרכבה לההוא דאתקרי עקר האמונה, עלת על כל עלאין טמיר וגניז. ועוד שכינתא מסטרא דנקדי איהי ברתא דקודשא בריך הוא הדם רגליו, ומסטרא דטעמי אתקריאת ׳אשת חיל עטרת בעלה׳. ובצרופין והוין אשתמודעת ברתא דמלכא. כגונא דא הוה'י, מסטרא דא איהי הדם רגליו, ומסטרא דיהו'ה אתקריאת פרצוף ואתקריאת אנפוי. ומסטרא דתרין נקודין אלין דאנון פרצוף וזנב אתקריאת א. ברישא דנקדא עלאה איהי רישא ובנקדא תתאה סיפא. ורזא דמלה חכמה בראש וחכמה בסוף. בב' נקודין אלין. אחזי על עלת העלות דאיהו ראשון ואחרון. הדא הוא דכתיב (ישעיהו מ״ד:ו׳) ׳אני ראשון ואני אחרון׳. וא"ו באמצעיתא דתרין יודין אחזי על עלת כל עלאין דלית אלהא בר מנה. הדא הוא דכתיב (שם) ׳ומבלעדי אין אלהים׳. ובגין דשכינתא איהי כלילא מעלאין ותתאין, אתקריאת בשמא דעלאין ותתאין. הדא הוא דכתיב (שם מ) לכלם בשם יקרא. לכלהו עלאין ותתאין בשכינתא אתקריאו, דאתקריאת שם דבגינה אמר למשה רבנו עליו השלום (שמות ל״ג:י״ז) ואדעך בשם. איש לא נעדר מכלהו עלאין ותתאין דלא אתקריאת בהון. בעלאין הא אוקימנא דאתקריאת בשמא דכל ספירה וספירה, בהויתה בנקדתה ובשמהן דכלהו כנויים. ואתקריאת בשמא דתתאין כסא שרף מלאך אופן. כסא (תהילים ק״ג:י״ט) ׳ה' בשמים הכין כסאו׳. מאי שמים, דא עמודא דאמצעיתא. ובגין דא סמיך לה (שם) ׳ומלכותו בכל משלה׳.
התרגום: ומצד הטעמים נקראת השכינה "מחשבה", כעין זה: א', והכל רמוז באות אלף, שבה רמוזים הטעמים למעלה, הנקדות למטה, האותיות באמצע. והכל הוא עשר אמירות - עשרת הדברות וששת ימי בראשית - והם כ"ו כחשבון יהו'ה, הכולל טעמים ונקדות ואותיות, כעין זה: יהו"ה. והטעמים והנקדות - מים עליונים, כעין זה: א'. מים תחתונים, כעין זה: א'. הרקיע האמצעי כולל כל האותיות, ובגללו נאמר (בראשית א׳:ו׳) ׳יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים׳. "רקיע" בהפיכת אותיות - "עקר", וזה עקר האמונה. ועליו נאמר (יחזקאל א׳:כ״ב) ׳ודמות על ראשי החיה רקיע׳, שהוא רקיע שבכתר העליון, שהוא מרכבה לאותו הנקרא "עקר האמונה", עלת על כל העליונים, טמיר וגנוז. ועוד, השכינה מצד הנקדות היא בת הקב"ה, "הדם רגליו", ומצד הטעמים נקראת ׳אשת חיל עטרת בעלה׳. ובצרופים והויות נודעת בת המלך, כעין זה: הוה'י. מצד זה היא "הדם רגליו", ומצד יהו'ה נקראת "פרצוף" ונקראת "פניה". ומצד שתי הנקדות האלה שהן פרצוף וזנב, נקראת א' - בראש הנקדה העליונה היא ראש, ובנקדה התחתונה סוף. וסוד הדבר: חכמה בראש וחכמה בסוף. בשתי נקדות אלה מראה על עלת העלות שהוא ראשון ואחרון, זהו שכתוב (ישעיהו מ״ד:ו׳) ׳אני ראשון ואני אחרון׳ (ישעיה מד, ו). וא"ו באמצע של שתי היודין מראה על עלת כל העליונים שאין אלוה מלבדו, זהו שכתוב (שם) ׳ומבלעדי אין אלהים׳. ומשום שהשכינה כלולה מעליונים ותחתונים, נקראת בשם עליונים ותחתונים, זהו שכתוב (שם מ) "לכלם בשם יקרא" - לכל העליונים והתחתונים נקראו בשכינה, שנקראת "שם", שבגללו אמר למשה רבנו עליו השלום (שמות ל״ג:י״ז) "ואדעך בשם" - איש לא נעדר מכל העליונים והתחתונים שלא נקראו בהם. בעליונים כבר בארנו שנקראת בשם כל ספירה וספירה, בהויתה, בנקדתה, ובשמותיהן שכלם כנויים. ונקראת בשם התחתונים: כסא, שרף, מלאך, אופן. "כסא" - (תהילים ק״ג:י״ט) ׳ה בשמים הכין כסאו׳ (תהלים קג, יט). מהו "שמים"? זה עמודא דאמצעיתא, ומשום כך סמוך לו (שם) ׳ומלכותו בכל משלה׳.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פא, א (יג.) כהן. רישא עילאה מופלא ומכוסה. וכל הענין כאן. ברישא עילאה טעמי וברישא תניינא אותיות וברישא תליתאה נקודות ואע"ג דבכח"ב של ע"ס נקודות בחכמה ואותיות בבינה לפי שרישא תניינא כאן בסוד הבינה…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: