ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 121: ספרא תנינא בהמשכו - אבן הזרקא הקטנה במלחמת הנחש ושמות השכינה בטעמים ובנקדות › פיסקה 19

שמות השכינה מצד כל ספירה - ושלש עשרה מדות הרמוזות באות י'

זוהר חדש · ספרא תנינא בהמשכו - אבן הזרקא הקטנה במלחמת הנחש ושמות השכינה בטעמים ובנקדות · מאמר 121 · פיסקה 19

לשון הזוהר

וּמִסִּטְרָא דְּאוֹרֵחַ אִתְקְרִיאַת שְׁכִינְתָּא מְלוֹן אוֹרְחִים. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (ירמיהו ט׳:א׳) ׳מִי יִתְּנֵנִי בַּמִּדְבָּר מְלוֹן אוֹרְחִים׳. וּבְגִינֵהּ אִתְּמַר וַיָּלֶן שָׁם. וְאַמַּאי כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ, דְּאִתְכְּנַשׁ מִנֵּהּ הַהוּא דְּאִתְּמַר בֵּהּ ׳כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹהִים׳ (תהלים פד). וְאִשְׁתְּאָרַת שְׁכִינְתָּא בַּחֲשׁוֹכָא בְּגָלוּתָא. וּמִסִּטְרָא דְּנֶצַח וָהוֹד אִתְקְרִיאַת נְבוּאָה. וּמִסִּטְרָא דִּתְלָת אֲבָהָן דְּאִתְקְרִיאוּ אֶל אֱלֹהִים ה', דְּאִנּוּן הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אתקריא' גְּדֻלָּה גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת וּבְאִלֵּין תְּלָת שְׁמָהָן אִיהִי סַהִידַת עַל הַוָּיָתֵהּ, וֵאלֹהוּתֵהּ, וִיכוֹלְתֵהּ עַל כָּל עָלְמִין. וּמִסִּטְרָא דְּאִמָּא עִלָּאָה אִתְקְרִיאַת אֵם תְּשׁוּבָה יהו'ה, דְּאַחֲזֵי עַל כִּנּוּי וַהֲוָיָה דְּמָארֵי עָלְמִין מָארֵי דְּכָל כִּנּוּיִין וְכָל הַוְיָן. דְּכָל כִּנּוּיִין וְכָל הַוְיָן אִנּוּן כִּנּוּיִין לֵהּ, וְאִיהוּ לָאו אִיהוּ כִּנּוּי. וְאִתְקְרִיאַת מָ"ה מִסִּטְרָא דְּחָכְמָה דְּאִתְּמַר (דברים י׳:י״ב) ׳מַה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה׳. דְּאִם לֵית חָכְמָה לֵית דְּחִילוּ. וְאִם לֵית דְּחִילוּ לֵית חָכְמָה. וּבְהַאי. מָ"ה מֵעִיד עַל עִלַּת כָּל עִלָּאִין, ׳כִּי לֹא יָדְעוּ׳ מַ"ה הוּא. וּמִסִּטְרָא דְּחָכְמָה אִנּוּן נִקּוּדִין. כְּגַוְנָא דָּא י' קוֹצָא דִּלְתַתָּא וְקוֹצָא דִּלְעֵלָּא, וְנִקּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא אַחֲזֵי עַל כֶּתֶר עִלָּאָה, דְּבֵהּ תְּלָת קְטִירִין יְ"יָ וְאִנּוּן רְמִיזִין בְּיוּ"ד הֵ"י וָא"ו הֵ"י. וְכָל אָת אַחֲזֵי ד' אַתְוָן, דְּאִנּוּן יְבָרֶכְךָ יהו'ה, יָאֶר יהו'ה יִשָּׂא יהו'ה י"ב אַתְוָן דְּתַלְיָן מִן י'. יוּ"ד וּבֵהּ אִנּוּן תְּלָת עֶשֶׂר מְכִילָן חַד. כְּגַוְנָא דָּא י' קוֹצָא לְעֵלָּא, חַד, וְקוֹצָא לְתַתָּא, תְּרֵין. וּנְקֻדָּה בְּאֶמְצָעִיתָא, הָא תְּלָת. וְאוֹת י' בְּחֻשְׁבָּנֵהּ עֶשֶׂר, הא י"ג מְכִילָן דְּרַחֲמֵי, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְּמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת. וּמִסִּטְרָא דִּנְקֻדִּין אִתְקְרִיאַת שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה בַּת קוֹל, כְּמָא דְּאוֹקִימְנָא, כְּגַוְנָא דָּא א.

תרגום

וּמִצַּד "אוֹרֵחַ" נִקְרֵאת הַשְּׁכִינָה "מְלוֹן אֹרְחִים". זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ירמיהו ט׳:א׳) ׳מִי יִתְּנֵנִי בַּמִּדְבָּר מְלוֹן אוֹרְחִים׳ (ירמיה ט, א), וּבִגְלָלוֹ נֶאֱמַר "וַיָּלֶן שָׁם", וְלָמָּה? "כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ" - שֶׁנֶּאֱסַף מִמֶּנּוּ אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה'כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה אֱלֹהִים׳ (תהלים פד, יב), וְנִשְׁאֲרָה הַשְּׁכִינָה בַּחֹשֶׁךְ בַּגָּלוּת. וּמִצַּד נֶצַח וָהוֹד נִקְרֵאת "נְבוּאָה", וּמִצַּד שְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת הַנִּקְרָאִים "אֵל אֱלֹהִים ה'", שֶׁהֵם "הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא", נִקְרֵאת "גְּדֻלָּה גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת". וּבְאֵלֶּה שְׁלֹשֶׁת הַשֵּׁמוֹת הִיא מְעִידָה עַל הֲוָיָתוֹ וֵאלֹהוּתוֹ וִיכָלְתּוֹ עַל כָּל הָעוֹלָמוֹת. וּמִצַּד אִמָּא עֶלְיוֹנָה נִקְרֵאת "אֵם", תְּשׁוּבָה, יהו'ה, שֶׁמַּרְאֶה עַל כִּנּוּי וַהֲוָיָה שֶׁל רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, רִבּוֹן כָּל הַכִּנּוּיִים וְכָל הַהֲוָיוֹת. שֶׁכָּל הַכִּנּוּיִים וְכָל הַהֲוָיוֹת הֵם כִּנּוּיִים לוֹ, וְהוּא עַצְמוֹ אֵינוֹ כִּנּוּי. וְנִקְרֵאת מָ"ה מִצַּד הַחָכְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י׳:י״ב) ׳מַה ה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה׳ (דברים י, יב), שֶׁאִם אֵין חָכְמָה אֵין יִרְאָה, וְאִם אֵין יִרְאָה אֵין חָכְמָה. וּבָזֶה מָ"ה מֵעִיד עַל עִלַּת כָּל הָעֶלְיוֹנִים, ׳כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא׳. וּמִצַּד הַחָכְמָה הֵן הַנְּקֻדּוֹת, כְּעֵין זֶה: י', קוֹץ לְמַטָּה וְקוֹץ לְמַעְלָה, וְהַנְּקֻדָּה בָּאֶמְצַע מַרְאָה עַל הַכֶּתֶר הָעֶלְיוֹן, שֶׁבּוֹ שְׁלֹשָׁה קְטָרִים שֶׁל שֵׁם ה', וְהֵם רְמוּזִים בְּיוּ"ד הֵ"י וָא"ו הֵ"י. וְכָל אוֹת מַרְאָה אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת שֶׁהֵן "יְבָרֶכְךָ יהו'ה", "יָאֵר יהו'ה", "יִשָּׂא יהו'ה" - שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אוֹתִיּוֹת הַתְּלוּיוֹת מִן י'. יוּ"ד, וּבוֹ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת בְּאֶחָד. כְּעֵין זֶה: י', קוֹץ לְמַעְלָה - אֶחָד, וְקוֹץ לְמַטָּה - שְׁתַּיִם, וּנְקֻדָּה בָּאֶמְצַע - הֲרֵי שָׁלֹשׁ, וְאוֹת י' בְּחֶשְׁבּוֹנָהּ עֶשֶׂר - הֲרֵי שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן "בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם", וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר - וַהֲלֹא בְּמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל הָיָה לְהִבָּרְאוֹת. וּמִצַּד הַנְּקֻדּוֹת נִקְרֵאת הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה "בַּת קוֹל", כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, כְּעֵין זֶה: א.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ומסטרא דאורח אתקריאת שכינתא מלון אורחים. הדא הוא דכתיב (ירמיהו ט׳:א׳) ׳מי יתנני במדבר מלון אורחים׳. ובגינה אתמר וילן שם. ואמאי כי בא השמש, דאתכנש מנה ההוא דאתמר בה ׳כי שמש ומגן ה' אלהים׳ (תהלים פד). ואשתארת שכינתא בחשוכא בגלותא. ומסטרא דנצח והוד אתקריאת נבואה. ומסטרא דתלת אבהן דאתקריאו אל אלהים ה', דאנון האל הגדול הגבור והנורא, אתקריא' גדלה גבורה תפארת ובאלין תלת שמהן איהי סהידת על הויתה, ואלהותה, ויכולתה על כל עלמין. ומסטרא דאמא עלאה אתקריאת אם תשובה יהו'ה, דאחזי על כנוי והויה דמארי עלמין מארי דכל כנויין וכל הוין. דכל כנויין וכל הוין אנון כנויין לה, ואיהו לאו איהו כנוי. ואתקריאת מ"ה מסטרא דחכמה דאתמר (דברים י׳:י״ב) ׳מה ה' אלהיך שאל מעמך כי אם ליראה׳. דאם לית חכמה לית דחילו. ואם לית דחילו לית חכמה. ובהאי. מ"ה מעיד על עלת כל עלאין, ׳כי לא ידעו׳ מ"ה הוא. ומסטרא דחכמה אנון נקודין. כגונא דא י' קוצא דלתתא וקוצא דלעלא, ונקודא דאמצעיתא אחזי על כתר עלאה, דבה תלת קטירין י"י ואנון רמיזין ביו"ד ה"י וא"ו ה"י. וכל את אחזי ד' אתון, דאנון יברכך יהו'ה, יאר יהו'ה ישא יהו'ה י"ב אתון דתלין מן י'. יו"ד ובה אנון תלת עשר מכילן חד. כגונא דא י' קוצא לעלא, חד, וקוצא לתתא, תרין. ונקדה באמצעיתא, הא תלת. ואות י' בחשבנה עשר, הא י"ג מכילן דרחמי, דאתמר בהון בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר, והלא במאמר אחד יכול להבראות. ומסטרא דנקדין אתקריאת שכינתא תתאה בת קול, כמא דאוקימנא, כגונא דא א.

התרגום: ומצד "אורח" נקראת השכינה "מלון ארחים". זהו שכתוב (ירמיהו ט׳:א׳) ׳מי יתנני במדבר מלון אורחים׳ (ירמיה ט, א), ובגללו נאמר "וילן שם", ולמה? "כי בא השמש" - שנאסף ממנו אותו שנאמר בו ׳כי שמש ומגן ה'כי שמש ומגן ה אלהים׳ (תהלים פד, יב), ונשארה השכינה בחשך בגלות. ומצד נצח והוד נקראת "נבואה", ומצד שלשת האבות הנקראים "אל אלהים ה'", שהם "האל הגדול הגבור והנורא", נקראת "גדלה גבורה תפארת". ובאלה שלשת השמות היא מעידה על הויתו ואלהותו ויכלתו על כל העולמות. ומצד אמא עליונה נקראת "אם", תשובה, יהו'ה, שמראה על כנוי והויה של רבון העולמים, רבון כל הכנויים וכל ההויות. שכל הכנויים וכל ההויות הם כנויים לו, והוא עצמו אינו כנוי. ונקראת מ"ה מצד החכמה, שנאמר (דברים י׳:י״ב) ׳מה ה אלהיך שאל מעמך כי אם ליראה׳ (דברים י, יב), שאם אין חכמה אין יראה, ואם אין יראה אין חכמה. ובזה מ"ה מעיד על עלת כל העליונים, ׳כי לא ידעו מה הוא׳. ומצד החכמה הן הנקדות, כעין זה: י', קוץ למטה וקוץ למעלה, והנקדה באמצע מראה על הכתר העליון, שבו שלשה קטרים של שם ה', והם רמוזים ביו"ד ה"י וא"ו ה"י. וכל אות מראה ארבע אותיות שהן "יברכך יהו'ה", "יאר יהו'ה", "ישא יהו'ה" - שתים עשרה אותיות התלויות מן י'. יו"ד, ובו שלש עשרה מדות באחד. כעין זה: י', קוץ למעלה - אחד, וקוץ למטה - שתים, ונקדה באמצע - הרי שלש, ואות י' בחשבונה עשר - הרי שלש עשרה מדות של רחמים, שנאמר בהן "בעשרה מאמרות נברא העולם", ומה תלמוד לומר - והלא במאמר אחד יכול היה להבראות. ומצד הנקדות נקראת השכינה התחתונה "בת קול", כמו שבארנו, כעין זה: א.

מן המפרשים

קרני אור: מן המקבילה בעקב מאמר א, יט זה תריסר זה תריסר כו'. ר"ל ב' מלות 'מזה ומזהיר מפרש:

הסולם: מן המקבילה בעקב מאמר א, יט קם רעיא מהימנא וכו': קם רעיא מהימנא, פתח ואמר, אהרן הכהן קום משנתך, לשחוט פרים וצאן וטלאים ועופות וכל המינים הצריכים לסעודת המלך. ולחם הפנים, שהם י"ב כנגד ב' לוחות התורה שמ זה ומ זה הם כתובים, זה…

ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פ, כז (יב:) מעיד כו'. ר"ל על א"ס מסט' דחכמה, שמסט' דכתר נקרא אין שאין מוש"ג אפי' מציאותו ומסט' דחכמה נקרא יש, ידוע שיש מציאות אבל אין ידוע מהותו:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: