שם ס"ג הנוקם בג"ס - ׳אם תשכבון בין שפתים׳ בשתי האמהות
זוהר חדש · ספרא תנינא בהמשכו - אבן הזרקא הקטנה במלחמת הנחש ושמות השכינה בטעמים ובנקדות · מאמר 121 · פיסקה 18
לשון הזוהר
אָמַר הַהוּא סָבָא בּוּצִינָא קַדִּישָׁא יוּ"ד הֵ"י וָא"ו הֵ"י אִיהוּ עֶשֶׂר אַתְוָן. וְחֻשְׁבָּנֵהּ ס"ג. בֵּהּ נָטִיל נוּקְמָא מִן ג"ס רוּחָא דְּאִתְּמַר בֵּהּ כִּי גָאֹה גָאָה. בְּגִין דְּמִנֵּהּ קָא אַתְיָן עִרְבּוּבְיָא בִּישָׁא. דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (תהילים נ״ג:ד׳) ׳הַכֹּל סָג יַחְדָּיו נֶאֱלָחוּ אֵין עוֹשֶׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד׳. וְעֶשֶׂר אַתְוָן עִם ס"ג הֵם ג"ע וְהַאי אִיהוּ שְׁלַח נָא יָדְךָ. וג"ע בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ. וּבוּצִינָא קַדִּישָׁא בָּתַר דְּקַבָּלְתוּן הַאי אֶבֶן טוֹלוּ לָהּ לְגַבַּיְכוּ, דְּלָא תָּזוּז מִנְּכוֹן. עֲלָהּ אִתְּמַר (תהילים ס״ח:י״ד) ׳אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׂפָתַיִם׳. זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּשָׁכִיב אִימָּא עִלָּאָה בֵּין שִׂפְוָן דִּילֵהּ וּבְגִינָהּ אִתְּמַר ׳אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׂפָתַיִם׳ (שם סח, יד) אַל תִּקְרִי אִם אֶלָּא אֵם. וּתְרֵין אִנּוּן אֵם עִלָּאָה אֵם תַּתָּאָה שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה. דְּעָלֵהּ אִתְּמַר (דברים כ״ב:ז׳) שְׁלַח תִּשְׁלָח תְּרֵין שְׁלוּחִין. לְקָבְלַיְהוּ אִתְּמַר (רות א׳:י״ט) וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶן. זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּשָׁכִיב לוֹן בְּשִׂפְוָן דִּילֵהּ, בִּצְלוֹתָא בְּאוֹרַיְתָא בִּקְרִיאַת שְׁמַע, בִּצְלוֹתָא בְּהַשְׁכִּיבֵנוּ, דְּתַמָּן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּאִתְּמַר בֵּהּ הַשְׁכִּיבֵנוּ אָבִינוּ לְשָׁלוֹם וְגוֹ', וְעַל שְׁכִינְתָּא אִתְּמַר וּפְרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ, תְּרֵין שְׁלוֹמֵי חַד לָקֳבֵל שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, וְחַד לָקֳבֵל שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה. חַד אִיהוּ בַּעַל הַבַּיִת, וּבְגִינֵהּ אִתְּמַר הַשְׁכִּיבֵנוּ אָבִינוּ לְשָׁלוֹם וְדָא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. וְתִנְיָנָא אִיהוּ אֹרַח. עַל תַּרְוַיְהוּ אִתְּמַר בַּעַל הַבַּיִת בּוֹצֵעַ וְאוֹרֵחַ מְבָרֵךְ.
תרגום
אָמַר אוֹתוֹ הַזָּקֵן, בּוּצִינָא קַדִּישָׁא: יוּ"ד הֵ"י וָא"ו הֵ"י הוּא עֶשֶׂר אוֹתִיּוֹת, וְחֶשְׁבּוֹנוֹ ס"ג. בּוֹ נוֹקֵם מִן ג"ס - הָרוּחַ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "כִּי גָאֹה גָּאָה", מִשּׁוּם שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּאָה עִרְבּוּבְיָא רָעָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (תהילים נ״ג:ד׳) ׳הַכֹּל סָג יַחְדָּיו נֶאֱלָחוּ אֵין עוֹשֶׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד׳ (תהלים נג, ד). וְעֶשֶׂר אוֹתִיּוֹת עִם ס"ג הֵם ג"ע, וְזֶהוּ "שְׁלַח נָא יָדְךָ", וְג"ע "בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ". וּבוּצִינָא קַדִּישָׁא, אַחַר שֶׁקִּבַּלְתֶּם אֶבֶן זוֹ, קְחוּ אוֹתָהּ אֲלֵיכֶם, שֶׁלֹּא תָּזוּז מִכֶּם. עָלֶיהָ נֶאֱמַר (תהילים ס״ח:י״ד) ׳אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׂפָתַיִם׳ (תהלים סח, יד). אַשְׁרֵי מִי שֶׁמַּשְׁכִּיב אֶת אִמָּא עֶלְיוֹנָה בֵּין שְׂפָתָיו, וּבִגְלָלָהּ נֶאֱמַר ׳אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׂפָתַיִם׳ (שם סח, יד) - אַל תִּקְרֵי "אִם" אֶלָּא "אֵם". וּשְׁתַּיִם הֵן: אֵם עֶלְיוֹנָה, אֵם תַּחְתּוֹנָה - שְׁכִינָה עֶלְיוֹנָה, שְׁכִינָה תַּחְתּוֹנָה, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר (דברים כ״ב:ז׳) "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" - שְׁנֵי שְׁלוּחִים. כְּנֶגְדָּם נֶאֱמַר (רות א׳:י״ט) "וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶן". אַשְׁרֵי מִי שֶׁמַּשְׁכִּיב אוֹתָן בִּשְׂפָתָיו, בַּתְּפִלָּה, בַּתּוֹרָה, בִּקְרִיאַת שְׁמַע, בַּתְּפִלָּה שֶׁל "הַשְׁכִּיבֵנוּ", שֶׁשָּׁם הקב"ה שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "הַשְׁכִּיבֵנוּ אָבִינוּ לְשָׁלוֹם" וְגוֹ', וְעַל הַשְּׁכִינָה נֶאֱמַר "וּפְרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ" - שְׁנֵי שְׁלוֹמוֹת, אֶחָד כְּנֶגֶד הַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה, וְאֶחָד כְּנֶגֶד הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה. אֶחָד הוּא בַּעַל הַבַּיִת, וּבִגְלָלוֹ נֶאֱמַר "הַשְׁכִּיבֵנוּ אָבִינוּ לְשָׁלוֹם" - זֶה עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. וְהַשֵּׁנִי הוּא הָאוֹרֵחַ. עַל שְׁנֵיהֶם נֶאֱמַר: בַּעַל הַבַּיִת בּוֹצֵעַ וְאוֹרֵחַ מְבָרֵךְ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר ההוא סבא בוצינא קדישא יו"ד ה"י וא"ו ה"י איהו עשר אתון. וחשבנה ס"ג. בה נטיל נוקמא מן ג"ס רוחא דאתמר בה כי גאה גאה. בגין דמנה קא אתין ערבוביא בישא. דאתמר בהון (תהילים נ״ג:ד׳) ׳הכל סג יחדיו נאלחו אין עושה טוב אין גם אחד׳. ועשר אתון עם ס"ג הם ג"ע והאי איהו שלח נא ידך. וג"ע בכל אשר לו. ובוצינא קדישא בתר דקבלתון האי אבן טולו לה לגביכו, דלא תזוז מנכון. עלה אתמר (תהילים ס״ח:י״ד) ׳אם תשכבון בין שפתים׳. זכאה איהו מאן דשכיב אימא עלאה בין שפון דילה ובגינה אתמר ׳אם תשכבון בין שפתים׳ (שם סח, יד) אל תקרי אם אלא אם. ותרין אנון אם עלאה אם תתאה שכינתא עלאה שכינתא תתאה. דעלה אתמר (דברים כ״ב:ז׳) שלח תשלח תרין שלוחין. לקבליהו אתמר (רות א׳:י״ט) ותלכנה שתיהן. זכאה איהו מאן דשכיב לון בשפון דילה, בצלותא באוריתא בקריאת שמע, בצלותא בהשכיבנו, דתמן קודשא בריך הוא דאתמר בה השכיבנו אבינו לשלום וגו', ועל שכינתא אתמר ופרש עלינו סכת שלומך, תרין שלומי חד לקבל שכינתא עלאה, וחד לקבל שכינתא תתאה. חד איהו בעל הבית, ובגינה אתמר השכיבנו אבינו לשלום ודא עמודא דאמצעיתא. ותנינא איהו ארח. על תרויהו אתמר בעל הבית בוצע ואורח מברך.
התרגום: אמר אותו הזקן, בוצינא קדישא: יו"ד ה"י וא"ו ה"י הוא עשר אותיות, וחשבונו ס"ג. בו נוקם מן ג"ס - הרוח שנאמר בו "כי גאה גאה", משום שממנו באה ערבוביא רעה, שנאמר בהם (תהילים נ״ג:ד׳) ׳הכל סג יחדיו נאלחו אין עושה טוב אין גם אחד׳ (תהלים נג, ד). ועשר אותיות עם ס"ג הם ג"ע, וזהו "שלח נא ידך", וג"ע "בכל אשר לו". ובוצינא קדישא, אחר שקבלתם אבן זו, קחו אותה אליכם, שלא תזוז מכם. עליה נאמר (תהילים ס״ח:י״ד) ׳אם תשכבון בין שפתים׳ (תהלים סח, יד). אשרי מי שמשכיב את אמא עליונה בין שפתיו, ובגללה נאמר ׳אם תשכבון בין שפתים׳ (שם סח, יד) - אל תקרי "אם" אלא "אם". ושתים הן: אם עליונה, אם תחתונה - שכינה עליונה, שכינה תחתונה, שעליה נאמר (דברים כ״ב:ז׳) "שלח תשלח" - שני שלוחים. כנגדם נאמר (רות א׳:י״ט) "ותלכנה שתיהן". אשרי מי שמשכיב אותן בשפתיו, בתפלה, בתורה, בקריאת שמע, בתפלה של "השכיבנו", ששם הקב"ה שנאמר בו "השכיבנו אבינו לשלום" וגו', ועל השכינה נאמר "ופרש עלינו סכת שלומך" - שני שלומות, אחד כנגד השכינה העליונה, ואחד כנגד השכינה התחתונה. אחד הוא בעל הבית, ובגללו נאמר "השכיבנו אבינו לשלום" - זה עמודא דאמצעיתא. והשני הוא האורח. על שניהם נאמר: בעל הבית בוצע ואורח מברך.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פ, כה (יב:) סבא. הוא אדה"ר כנ"ל:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: