ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 121: ספרא תנינא בהמשכו - אבן הזרקא הקטנה במלחמת הנחש ושמות השכינה בטעמים ובנקדות › פיסקה 17

אבן הבחן בנסיונות - מי שמתנסה באותיות הכתר אין סוף לנסיונו

זוהר חדש · ספרא תנינא בהמשכו - אבן הזרקא הקטנה במלחמת הנחש ושמות השכינה בטעמים ובנקדות · מאמר 121 · פיסקה 17

לשון הזוהר

וְכַד נַחְתַּת לְתַתָּא נַחְתַּת כְּגַוְנָא דָּא הוה'י וְכַד אִסְתַּלְּקַת, אִתְּמַר בָּהּ ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה׳, כְּגַוְנָא דָּא יהו'ה. בָּהּ נִתְנַסָּה אַבְרָהָם בָּעֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת. וּבְזִמְנָא נִתְנַסָּא בָּהּ בַּר נָשׁ, אִיהוּ מָאִיךְ. וּלְבָתַר דְּקָאִים בְּנִסְיוֹנָא דִילֵהּ, אִיהִי אִסְתַּלְּקַת בֵּהּ לְגַבֵּי בַּעְלָהּ, דְּאִיהִי יהו'ה. בְּהַהוּא זִמְנָא אִסְתְּלַק בָּהּ בַּר נָשׁ עַל כָּל אִנּוּן דַּרְגִּין וממן דְּאִתְנַסֵּי בְּהוֹן בַּר נָשׁ. וְכַד חָזָא סַמָּאֵ"ל דְּיַהֲבִין לֵהּ רְשׁוּ עַל צַדִּיק לְמֶהֱוֵי לֵהּ. נִסָּיוֹן, וְחָזָא דְּאִיהוּ קָאִים בְּקִיּוּמָא אִיהוּ אָמַר (אסתר ה׳:י״ג) וְכָל זֶ'ה אֵינֶנּ'וּ שׁוֹ'ה לִ'י. וְאִי תֵּימָא דְּעַל מָרְדְּכַי אָמַר לֵהּ הָמָן. וַדַּאי הָמָן דֻּגְמָא דְּסַמָּאֵ"ל הֲוָה לֵהּ, דְּבֵהּ אִתְלַבַּשׁ וַעֲשָׂרָה כִּתְרִין תַּתָּאִין אִתְלַבְּשׁוּ בְּעֶשֶׂר בְּנוֹי וּבְגִין דְּקָאִים מָרְדְּכַי בְּנִסְיוֹנָא, יָהַב לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּידֵהּ. עאכ"ו מָאן דְּאִתְנַסָּא בְּגִין שְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא. בְּגִין דְּנָחְתִין עָלַהּ עֶשֶׂר סְגֻלּוֹת דִּשְׁמָא דְּכִתְרָא, דְּאִנּוּן יוּ"ד הֵ"י וָא"ו הֵ"י, דְּאִנּוּן סְפִירָן מַלְיָן סְגֻלּוֹת, דְּסָחֲרִין לְכִתְרָא עִלָּאָה דְּמַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא. וְהַאי אִיהוּ כֶּתֶר עִלָּאָה דְּאִתְּמַר בֵּהּ בְּיוֹם שַׁבָּת בִּקְדֻשָּׁה כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ ה' אֱלֹהֵינוּ. מָאן ה' אֱלֹהֵינוּ, אַבָּא וְאִימָּא בֵּהּ מַכְתִּירִין לְעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא וּשְׁכִינְתָּא דְּאִיהִי קְדֻשָּׁה. וְאִתְּמַר בָּהּ קְדֻשָּׁה לְךָ יְשַׁלְּשׁוּ. וְאִנּוּן קק"ק תְּלָת אֲבָהָן ה' צְבָאוֹת. מָאן צְבָאוֹת נֶצַח וָהוֹד. מְלֹא כֹּל, דָּא צַדִּיק, בֵּהּ ׳מְלֹא כֹּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ׳ דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא. וּמָאן דְּאִיהוּ מִתְּלָת אֲבָהָן לֹא צָרִיךְ לְאִתְנַסְּאָה. דְּמָאן דְּאִיהוּ מִגִּזְעוֹי וּמִשָּׁרְשׁוֹי, לֵית בֵּהּ סְפֵקָא דְּקָאִים בְּנִסְיוֹנָא. וְאִי תֵּימָא דְּאַבְרָהָם לֹא אִתְנַסָּא בִּשְׁמָא דְּכִתְרָא אֶלָּא בְּמִדַּת חֶסֶד, וְיִצְחָק בְּמִדַּת גְּבוּרָה, וְיַעֲקֹב בְּמִדַּת תִּפְאֶרֶת, וּשְׁכִינְתָּא מֵאִלֵּין תְּלָת סִטְרִין אִתְקְרִיאַת לוֹן אֶבֶן בֹּחַן. שַׁפִּי'ר אִיהוּ וּמָאן דְּיִתְנַסֶּה מִלּוּלָא בַּעֲשָׂרָה אָתְוָן דְּסָחֲרִין לְכִתְרָא. וְכֵיוָן דְּהָכֵי, הוּא יָכִיל לְאִתְנַסְּאָה. וּמָאן דְּיִתְנַסָּא תַּמָּן, לֵית סוֹף לְנִסְיוֹנָא דִּילֵהּ. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (איכה ב׳:י״ג) ׳מָה אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה לָךְ׳. דְּלֵית יָכִיל לְאִתְדַּמְּאָה נִסְיוֹנָא דִּילָךְ לְמַ'ה דְּאִיהוּ יוּ"ד הֵ"א וָא"ו בִּתְלָת אֲבָהָן. הֵ'א בְּמַלְכוּתָא, בָּתַר דְּנִסְיוֹנָא דִּילָךְ בָּאֵין סוֹף (שם) כִּי גָּדוֹל כַּ'יָּם שִׁבְרֵךְ מִ'י יִרְפָּא לָךְ. הַהוּא דְּאִיהוּ מֻפְלָא וּמְכֻסֶּה וּבֵהּ תִּסְתַּלַּק לְאֵ'ם, כְּמָא דִּתְבִירוּ דִּילָךְ לֵית לִי' סוֹף. וּכְעָן בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, טֹל אַבְנָא לְגַבָּךְ דְּאַנְתְּ יָכִיל לְמִסְבַּל לֵהּ, וְאִית לָךְ חֵילָא. וְאִי תֵּימָא דְּאַנְתְּ בִּלְחוֹדָךְ אִיהוּ דְּאַזְרִיקַת לָךְ. לֹא. אֶלָּא אֲפִלּוּ לַאֲבָהָן וּלְכָל מַשִּׁרְיָן דְּנִשְׁמָתִין דִּמְקַנְּנִין עִמָּךָ בְּדִיּוֹקְנָא דִּילָךְ, כְּרָעֲיָא מְהֵימָנָא דְּאִית לֵהּ תְּרֵי פַּרְצוּפִין, חַד לְעֵלָּא וְחַד לְתַתָּא, לָקֳבֵל מֶרְכַּבְתָּא עִלָּאָה וּמֶרְכַּבְתָּא תַּתָּאָה. וּבְגִינַיְהוּ אִתְּמַר (בראשית א׳:כ״ז) ׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים׳. בְּצַלְמוֹ בְּדִיּוֹקְנָא דִּלְעֵלָּא בְּצֶלֶם אֱלֹהִים דִּיּוֹקְנָא לְתַתָּא. וּבְגִין דָּא כָּפַל שְׁמֵהּ תְּרֵין זִמְנִין מֹשֶׁ"ה מֹשֶׁ"ה הָדָא הוּא דִּכְתִיב (שמות ב׳:ט״ו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה. וּכְמָה דְּכָלִיל פַּרְצוּפִין דִּבְרִיאָה הָכֵי כְּלִילָן בֵּהּ פַּרְצוּפִין דַּאֲצִילוּת. אָמַר לֵהּ בּוּצִינָא קַדִּישָׁא סָבָא סָבָא, יְדַעְנָא בָּךְ דְּאַנְתְּ הוּא מִסִּטְרָא דְּסָבָא עִלָּאָה דְּאִיהוּ יִשְׂרָאֵל דִּלְעֵלָּא. וְהַאי אַבְנָא דִּילָךְ אֲנָן מְקַבְּלִין לֵהּ בְּרַעֲוָא דְּלֵית סוֹף וְתַכְלִית לְנִסְיוֹנִין דִּילֵהּ. בְּגִין יְקָרָא דִּשְׁכִינְתָּא דְּאִתְּמַר בֵּהּ ׳מִשָּׁם רוֹעֵה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל׳ (בראשית מ). בְּגִין לְאַחֲזָרָא לָהּ סְגוֹלְתָּא לְשַׁרְיָא עֲלָךְ. וּבְגִין דְּיִשְׁרֵי עֲלֵהּ עִלַּת עַל כָּל עִלָּאִין.

תרגום

וּכְשֶׁיּוֹרֶדֶת לְמַטָּה, יוֹרֶדֶת כְּעֵין זֶה: הוה'י, וּכְשֶׁמִּסְתַּלֶּקֶת, נֶאֱמַר בָּהּ " ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה׳ ", כְּעֵין זֶה: יהו'ה. בָּהּ נִתְנַסָּה אַבְרָהָם בַּעֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת, וּבִזְמַן שֶׁאָדָם נִתְנַסֶּה בָּהּ, הוּא שָׁפָל, וּלְאַחַר שֶׁעוֹמֵד בְּנִסָּיוֹנוֹ, הִיא מִסְתַּלֶּקֶת בּוֹ אֶל בַּעְלָהּ שֶׁהוּא יהו'ה. בְּאוֹתוֹ זְמַן מִסְתַּלֵּק בָּהּ הָאָדָם עַל כָּל אוֹתָן הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁנִּתְנַסָּה בָּהֶן. וּכְשֶׁרָאָה הסמא"ל שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ רְשׁוּת עַל הַצַּדִּיק לִהְיוֹת לוֹ נִסָּיוֹן, וְרָאָה שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּקִיּוּמוֹ, הוּא אָמַר (אסתר ה׳:י״ג) " ׳וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי׳ ". וְאִם תֹּאמַר שֶׁעַל מָרְדֳּכַי אָמַר לוֹ הָמָן - וַדַּאי הָמָן דֻּגְמַת הסמא"ל הָיָה לוֹ, שֶׁבּוֹ הִתְלַבֵּשׁ, וַעֲשָׂרָה כְּתָרִים תַּחְתּוֹנִים הִתְלַבְּשׁוּ בַּעֲשֶׂרֶת בָּנָיו. וּמִשּׁוּם שֶׁעָמַד מָרְדֳּכַי בַּנִּסָּיוֹן, נְתָנָם הקב"ה בְּיָדוֹ. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה מִי שֶׁנִּתְנַסֶּה בִּגְלַל הַשְּׁכִינָה בַּגָּלוּת, מִשּׁוּם שֶׁיּוֹרְדִים עָלֶיהָ עֶשֶׂר סְגֻלּוֹת שֵׁם הַכֶּתֶר, שֶׁהֵן יוּ"ד הֵ"י וָא"ו הֵ"י, שֶׁהֵן סְפִירוֹת מְלֵאוֹת סְגֻלּוֹת הַמַּקִּיפוֹת אֶת הַכֶּתֶר הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְהַמַּטְרוֹנִיתָא. וְזֶהוּ כֶּתֶר עֶלְיוֹן שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ בְּיוֹם שַׁבָּת בִּקְדֻשָּׁה: "כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ ה' אֱלֹהֵינוּ". מִי "ה' אֱלֹהֵינוּ"? אַבָּא וְאִמָּא, בּוֹ מַכְתִּירִים אֶת עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא וְאֶת הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא קְדֻשָּׁה, וְנֶאֱמַר בָּהּ "קְדֻשָּׁה לְךָ יְשַׁלֵּשׁוּ", וְהֵן קק"ק, שְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת, "ה' צְבָאוֹת". מִי "צְבָאוֹת"? נֶצַח וָהוֹד. "מְלֹא כֹל" - זֶה הַצַּדִּיק, בּוֹ ׳מְלֹא כֹּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ׳ (ישעיה ו, ג) שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה. וּמִי שֶׁהוּא מִשְּׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת אֵינוֹ צָרִיךְ לְהִתְנַסּוֹת, שֶׁמִּי שֶׁהוּא מִגִּזְעוֹ וּמִשָּׁרְשׁוֹ, אֵין בּוֹ סָפֵק שֶׁיַּעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן. וְאִם תֹּאמַר שֶׁאַבְרָהָם לֹא נִתְנַסָּה בְּשֵׁם הַכֶּתֶר אֶלָּא בְּמִדַּת הַחֶסֶד, וְיִצְחָק בְּמִדַּת הַגְּבוּרָה, וְיַעֲקֹב בְּמִדַּת הַתִּפְאֶרֶת, וְהַשְּׁכִינָה מֵאֵלֶּה שְׁלֹשֶׁת הַצְּדָדִים נִקְרֵאת לָהֶם "אֶבֶן בֹּחַן" - יָפֶה הוּא. וּמִי שֶׁמִּתְנַסֶּה מַמָּשׁ בַּעֲשֶׂרֶת הָאוֹתִיּוֹת הַמַּקִּיפוֹת אֶת הַכֶּתֶר, וְכֵיוָן שֶׁכָּךְ, הוּא יָכוֹל לְהִתְנַסּוֹת, וּמִי שֶׁמִּתְנַסֶּה שָׁם, אֵין סוֹף לְנִסְיוֹנוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (איכה ב׳:י״ג) ׳מָה אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה לָּךְ׳, שֶׁלֹּא יָכוֹל לְהַשְׁווֹת אֶת נִסְיוֹנְךָ לְמַ'ה שֶׁהוּא יוּ"ד הֵ"א וָא"ו בִּשְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת. הֵ'א בַּמַּלְכוּת, אַחַר שֶׁנִּסְיוֹנְךָ הוּא אֵין סוֹף, (שם) "כִּי גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ, מִי יִרְפָּא לָךְ" - אוֹתוֹ שֶׁהוּא מֻפְלָא וּמְכֻסֶּה, וּבוֹ תִּסְתַּלְּקִי לְאֵם, כְּמוֹ שֶׁשְּׁבִירָתֵךְ אֵין לָהּ סוֹף. וְעַכְשָׁו, בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, קַח אֶת הָאֶבֶן אֵלֶיךָ, שֶׁאַתָּה יָכוֹל לְשֵׂאתָהּ וְיֵשׁ לְךָ כֹּחַ. וְאִם תֹּאמַר שֶׁאַתָּה לְבַדְּךָ הוּא שֶׁזּוֹרְקִים אֵלֶיךָ - לֹא, אֶלָּא אֲפִלּוּ לָאָבוֹת וּלְכָל מַחֲנוֹת הַנְּשָׁמוֹת הַמְקַנְּנוֹת עִמְּךָ בְּדִיּוֹקָנְךָ, כְּרָעֲיָא מְהֵימָנָא שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי פַּרְצוּפִים, אֶחָד לְמַעְלָה וְאֶחָד לְמַטָּה, כְּנֶגֶד הַמֶּרְכָּבָה הָעֶלְיוֹנָה וְהַמֶּרְכָּבָה הַתַּחְתּוֹנָה. וּבִגְלָלָם נֶאֱמַר (בראשית א׳:כ״ז) ׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים׳ - "בְּצַלְמוֹ" בְּדִיּוֹקָן שֶׁל מַעְלָה, "בְּצֶלֶם אֱלֹהִים" דִּיּוֹקָן שֶׁל מַטָּה. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּפַל שְׁמוֹ שְׁתֵּי פְעָמִים, "מֹשֶׁה מֹשֶׁה", זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שמות ב׳:ט״ו) "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה". וּכְמוֹ שֶׁכּוֹלֵל פַּרְצוּפֵי בְּרִיאָה, כָּךְ כְּלוּלִים בּוֹ פַּרְצוּפֵי אֲצִילוּת. אָמַר לוֹ בּוּצִינָא קַדִּישָׁא: זָקֵן זָקֵן, יָדַעְתִּי בְּךָ שֶׁאַתָּה מִצַּד זָקֵן עִלָּאָה שֶׁהוּא יִשְׂרָאֵל שֶׁלְּמַעְלָה. וְאֶבֶן זוֹ שֶׁלְּךָ אָנוּ מְקַבְּלִים אוֹתָהּ בְּרָצוֹן שֶׁאֵין סוֹף וְתַכְלִית לְנִסְיוֹנוֹתֶיהָ, בִּגְלַל יְקַר הַשְּׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל׳ (בראשית מ), כְּדֵי לְהַחְזִיר לָהּ אֶת הַסְּגוֹלְתָּא לִשְׁרוֹת עָלֶיךָ, וּכְדֵי שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו עִלַּת עַל כָּל הָעֶלְיוֹנִים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכד נחתת לתתא נחתת כגונא דא הוה'י וכד אסתלקת, אתמר בה ׳אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׳, כגונא דא יהו'ה. בה נתנסה אברהם בעשרה נסיונות. ובזמנא נתנסא בה בר נש, איהו מאיך. ולבתר דקאים בנסיונא דילה, איהי אסתלקת בה לגבי בעלה, דאיהי יהו'ה. בההוא זמנא אסתלק בה בר נש על כל אנון דרגין וממן דאתנסי בהון בר נש. וכד חזא סמא"ל דיהבין לה רשו על צדיק למהוי לה. נסיון, וחזא דאיהו קאים בקיומא איהו אמר (אסתר ה׳:י״ג) וכל ז'ה איננ'ו שו'ה ל'י. ואי תימא דעל מרדכי אמר לה המן. ודאי המן דגמא דסמא"ל הוה לה, דבה אתלבש ועשרה כתרין תתאין אתלבשו בעשר בנוי ובגין דקאים מרדכי בנסיונא, יהב לון קודשא בריך הוא בידה. עאכ"ו מאן דאתנסא בגין שכינתא בגלותא. בגין דנחתין עלה עשר סגלות דשמא דכתרא, דאנון יו"ד ה"י וא"ו ה"י, דאנון ספירן מלין סגלות, דסחרין לכתרא עלאה דמלכא ומטרוניתא. והאי איהו כתר עלאה דאתמר בה ביום שבת בקדשה כתר יתנו לך ה' אלהינו. מאן ה' אלהינו, אבא ואימא בה מכתירין לעמודא דאמצעיתא ושכינתא דאיהי קדשה. ואתמר בה קדשה לך ישלשו. ואנון קק"ק תלת אבהן ה' צבאות. מאן צבאות נצח והוד. מלא כל, דא צדיק, בה ׳מלא כל הארץ כבודו׳ דאיהי שכינתא. ומאן דאיהו מתלת אבהן לא צריך לאתנסאה. דמאן דאיהו מגזעוי ומשרשוי, לית בה ספקא דקאים בנסיונא. ואי תימא דאברהם לא אתנסא בשמא דכתרא אלא במדת חסד, ויצחק במדת גבורה, ויעקב במדת תפארת, ושכינתא מאלין תלת סטרין אתקריאת לון אבן בחן. שפי'ר איהו ומאן דיתנסה מלולא בעשרה אתון דסחרין לכתרא. וכיון דהכי, הוא יכיל לאתנסאה. ומאן דיתנסא תמן, לית סוף לנסיונא דילה. הדא הוא דכתיב (איכה ב׳:י״ג) ׳מה אעידך מה אדמה לך׳. דלית יכיל לאתדמאה נסיונא דילך למ'ה דאיהו יו"ד ה"א וא"ו בתלת אבהן. ה'א במלכותא, בתר דנסיונא דילך באין סוף (שם) כי גדול כ'ים שברך מ'י ירפא לך. ההוא דאיהו מפלא ומכסה ובה תסתלק לא'ם, כמא דתבירו דילך לית לי' סוף. וכען בוצינא קדישא, טל אבנא לגבך דאנת יכיל למסבל לה, ואית לך חילא. ואי תימא דאנת בלחודך איהו דאזריקת לך. לא. אלא אפלו לאבהן ולכל משרין דנשמתין דמקננין עמך בדיוקנא דילך, כרעיא מהימנא דאית לה תרי פרצופין, חד לעלא וחד לתתא, לקבל מרכבתא עלאה ומרכבתא תתאה. ובגיניהו אתמר (בראשית א׳:כ״ז) ׳ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים׳. בצלמו בדיוקנא דלעלא בצלם אלהים דיוקנא לתתא. ובגין דא כפל שמה תרין זמנין מש"ה מש"ה הדא הוא דכתיב (שמות ב׳:ט״ו) ויאמר משה משה. וכמה דכליל פרצופין דבריאה הכי כלילן בה פרצופין דאצילות. אמר לה בוצינא קדישא סבא סבא, ידענא בך דאנת הוא מסטרא דסבא עלאה דאיהו ישראל דלעלא. והאי אבנא דילך אנן מקבלין לה ברעוא דלית סוף ותכלית לנסיונין דילה. בגין יקרא דשכינתא דאתמר בה ׳משם רועה אבן ישראל׳ (בראשית מ). בגין לאחזרא לה סגולתא לשריא עלך. ובגין דישרי עלה עלת על כל עלאין.

התרגום: וכשיורדת למטה, יורדת כעין זה: הוה'י, וכשמסתלקת, נאמר בה " ׳אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׳ ", כעין זה: יהו'ה. בה נתנסה אברהם בעשרה נסיונות, ובזמן שאדם נתנסה בה, הוא שפל, ולאחר שעומד בנסיונו, היא מסתלקת בו אל בעלה שהוא יהו'ה. באותו זמן מסתלק בה האדם על כל אותן המדרגות שנתנסה בהן. וכשראה הסמא"ל שנותנים לו רשות על הצדיק להיות לו נסיון, וראה שהוא עומד בקיומו, הוא אמר (אסתר ה׳:י״ג) " ׳וכל זה איננו שוה לי׳ ". ואם תאמר שעל מרדכי אמר לו המן - ודאי המן דגמת הסמא"ל היה לו, שבו התלבש, ועשרה כתרים תחתונים התלבשו בעשרת בניו. ומשום שעמד מרדכי בנסיון, נתנם הקב"ה בידו. על אחת כמה וכמה מי שנתנסה בגלל השכינה בגלות, משום שיורדים עליה עשר סגלות שם הכתר, שהן יו"ד ה"י וא"ו ה"י, שהן ספירות מלאות סגלות המקיפות את הכתר העליון של המלך והמטרוניתא. וזהו כתר עליון שנאמר בו ביום שבת בקדשה: "כתר יתנו לך ה' אלהינו". מי "ה' אלהינו"? אבא ואמא, בו מכתירים את עמודא דאמצעיתא ואת השכינה שהיא קדשה, ונאמר בה "קדשה לך ישלשו", והן קק"ק, שלשת האבות, "ה' צבאות". מי "צבאות"? נצח והוד. "מלא כל" - זה הצדיק, בו ׳מלא כל הארץ כבודו׳ (ישעיה ו, ג) שהיא השכינה. ומי שהוא משלשת האבות אינו צריך להתנסות, שמי שהוא מגזעו ומשרשו, אין בו ספק שיעמד בנסיון. ואם תאמר שאברהם לא נתנסה בשם הכתר אלא במדת החסד, ויצחק במדת הגבורה, ויעקב במדת התפארת, והשכינה מאלה שלשת הצדדים נקראת להם "אבן בחן" - יפה הוא. ומי שמתנסה ממש בעשרת האותיות המקיפות את הכתר, וכיון שכך, הוא יכול להתנסות, ומי שמתנסה שם, אין סוף לנסיונו. זהו שכתוב (איכה ב׳:י״ג) ׳מה אעידך מה אדמה לך׳, שלא יכול להשוות את נסיונך למ'ה שהוא יו"ד ה"א וא"ו בשלשת האבות. ה'א במלכות, אחר שנסיונך הוא אין סוף, (שם) "כי גדול כים שברך, מי ירפא לך" - אותו שהוא מפלא ומכסה, ובו תסתלקי לאם, כמו ששבירתך אין לה סוף. ועכשו, בוצינא קדישא, קח את האבן אליך, שאתה יכול לשאתה ויש לך כח. ואם תאמר שאתה לבדך הוא שזורקים אליך - לא, אלא אפלו לאבות ולכל מחנות הנשמות המקננות עמך בדיוקנך, כרעיא מהימנא שיש לו שתי פרצופים, אחד למעלה ואחד למטה, כנגד המרכבה העליונה והמרכבה התחתונה. ובגללם נאמר (בראשית א׳:כ״ז) ׳ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים׳ - "בצלמו" בדיוקן של מעלה, "בצלם אלהים" דיוקן של מטה. ומשום כך כפל שמו שתי פעמים, "משה משה", זהו שכתוב (שמות ב׳:ט״ו) "ויאמר משה משה". וכמו שכולל פרצופי בריאה, כך כלולים בו פרצופי אצילות. אמר לו בוצינא קדישא: זקן זקן, ידעתי בך שאתה מצד זקן עלאה שהוא ישראל שלמעלה. ואבן זו שלך אנו מקבלים אותה ברצון שאין סוף ותכלית לנסיונותיה, בגלל יקר השכינה שנאמר בה ׳משם רעה אבן ישראל׳ (בראשית מ), כדי להחזיר לה את הסגולתא לשרות עליך, וכדי שתשרה עליו עלת על כל העליונים.

מן המפרשים

יהל אור: מן המקבילה בכי תצא מאמר ט, א ועשרה דרגין כו'. ר"ל דבשם הוי"ה שמרומז בתיבה שכינת' עשרה דרגין דשמא מפרש הן עשר ספירות והוא חוזר למעלה שאמר " לית פקודא כו'" :

אור החמה: מן המקבילה בפנחס מאמר כב, א (רכ:) - התאמה חלקית ובטש בעינוי. להזכירו סוד העינים כדקאמר לקמיה. או שמא שר' פנחס אמרו והוא שכחו וכעס עליו. ע'נין דיליה פרפראות לגבי חכמה עילא' הענין כי סוד העינים הם סוד ענפים מתמצאים בה מתוך החכמה…

קרני אור: מן המקבילה בפנחס מאמר כב, א (רכ:) - התאמה חלקית חשבון דגמטריאות חשבון דגמטריאות כו' באן דרגא דילה אינון:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: