׳נשקו בר׳ בשפתים עליונות - חוט הזרקא המקיף וסלוק האבן לעליונים
זוהר חדש · ספרא תנינא בהמשכו - אבן הזרקא הקטנה במלחמת הנחש ושמות השכינה בטעמים ובנקדות · מאמר 121 · פיסקה 16
לשון הזוהר
ח"ט מֹץ וְתֶבֶן. דִּבְגִינֵהּ אָמַר דָּוִד (תהילים נ״א:ז׳) הֵן בְּעָוֹן חוֹלַלְתִּי וְגוֹ'. וּבְזִמְנָא דְּאָת ה' דְּאִיהִי חֲמִשָּׁה מִינֵי נַהֲמָא, אִיהִי בְּכִסּוּיָא דָּרַת בֵּין רַשִּׁיעַיָּא בְּגָלוּתָא, דְּאִתְּמַר עָלַיְהוּ (תהילים א׳:ד׳) ׳לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ׳ (א'). י' דְּאִיהִי מַעֲשֶׂה דִּילֵהּ לֹא אִתְחַבְּרַת עִמֵּהּ. וּבְגִין דָּא מֹץ וְתֶבֶן פְּטוּרִים מִן הַמַּעֲשֵׂר. וּבְגִין דָּא נָשְׁקוּ בַּר. נָשְׁקוּ בַּר. דְּשִׂפְוָן עִלָּאִין דְּרָעֲיָא מְהֵימָנָא דְּאִנּוּן שַׁקְיוּ דִּילְהוֹן בִּתְרֵי סַמְכֵי קְשׁוֹט, דְּאִנּוּן לִמּוּדֵי ה'. וְצַדִּיק אִיהוּ לְשׁוֹן לִמּוּדִים, אִיהוּ לָשׁוֹן לְעֵלָּא, וְאוֹת בְּרִית לְתַתָּא. וְעוֹד נָשְׁקוּ בַּר בְּשִׂפְוָן עִלָּאָה שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, דְּהָכֵי סְלִיקַת שְׁכִינָה כְּחֻשְׁבַּן שָׂפָ"ה. חוּט דְּאַסְחַר עָלֵהּ, אִיהוּ הַהוּא כְּרִיכוּ, חוּט דְּזַרְקָא דְּאַסְחַר שָׂפָה אִיהוּ חוּט שֶׁל חֶסֶד. וְאִיהוּ חוּט דְּדַהֲבָא. וְאִיהוּ קַו יָרֹק מִסִּטְרָא דִּתְיוּבְתָּא דְּאַסְחַר כָּל עָלְמָא. תְּלָת חוּטִין אִנּוּן לְעֵלָּא דְּסָחֲרִין לְבַת עֵינָא, דְּעָלַיְהוּ אִתְּמַר (שיר השירים ז׳:ה׳) ׳עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן עַל שַׁעַר בַּת רַבִּים׳. מַאי בַּת רַבִּים, בַּת עַיִן אִלֵּין תְּלָת אֲבָהָן תְּלָת גְּוָנִין אִנּוּן דְּעֵינָא. עֵינָא דְּמַיָּא דְּלֵית לָהּ הֶפְסֵק עֵין הַמַּיִם. וּמִתַּמָּן נָשְׁקוּ בַּר לְאַנְהָרָא עָלְמִין בְּרָזִין סְתִימִין דְּאוֹרַיְתָא. בְּהַהוּא זִמְנָא קָם הַהוּא סָבָא וְנָטַל קִירְטָא בִּידוֹי. פָּתַח וְאָמַר, בּוּצִינָא קַדִּישָׁא עַד כְּעַן הֲוָה קִירְטָא בִּידָךְ. מִכָּאן וְאֵילָךְ הָא אִסְתַּלְּקַת בְּעִלָּאִין. נָטוּר גַּרְמָךְ מֵאַבְנִין דִּילָהּ. דְּהָא בְּפוּמָא דְּצַדִּיקִים אִיהִי מִסְתַּלְּקָא בִּצְלוֹתִין דִּילְהוֹן לְגַבֵּי בַּעְלָהּ וּבְעוֹבָדִין דִּילְהוֹן דְּהַאי אַבְנָא כַּד נַחְתַּת לְתַתָּאה אִיהִי אֶבֶן בֹּחַן, דְּעָלֵהּ אִתְּמַר (תהילים י״א:ה׳) ה' צַדִּיק יִבְחַן וּבָהּ נִתְנַסּוּ אֲבָהָן. וּבְגִין דָּא אִתְּמַר (תהילים קי״ח:כ״ב) ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים׳ דְּאִנּוּן אֲבָהָן.
תרגום
ח"ט - מֹץ וְתֶבֶן, שֶׁבִּגְלָלוֹ אָמַר דָּוִד (תהילים נ״א:ז׳) "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי" וְגוֹ'. וּבִזְמַן שֶׁאוֹת ה' שֶׁהִיא חֲמִשָּׁה מִינֵי לֶחֶם נִמְצֵאת בְּכִסּוּי, שׁוֹרָה בֵּין הָרְשָׁעִים בַּגָּלוּת, שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם (תהילים א׳:ד׳) ׳לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ׳ (א'). י', שֶׁהִיא מַעֲשֶׂיהָ, לֹא הִתְחַבְּרָה עִמּוֹ, וּמִשּׁוּם כָּךְ מֹץ וְתֶבֶן פְּטוּרִים מִן הַמַּעֲשֵׂר. וּמִשּׁוּם כָּךְ "נַשְּׁקוּ בַר, נַשְּׁקוּ בַר" - שֶׁל שְׂפָתַיִם עֶלְיוֹנוֹת שֶׁל רָעֲיָא מְהֵימָנָא, שֶׁהַשְׁקָיָתָם בִּשְׁנֵי סַמְכֵי אֱמֶת שֶׁהֵם "לִמּוּדֵי ה'". וְהַצַּדִּיק הוּא "לְשׁוֹן לִמּוּדִים", הוּא לָשׁוֹן לְמַעְלָה וְאוֹת בְּרִית לְמַטָּה. וְעוֹד, "נַשְּׁקוּ בַר" בִּשְׂפָתַיִם עֶלְיוֹנוֹת - הַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁכָּךְ עוֹלָה "שְׁכִינָה" כְּחֶשְׁבּוֹן שָׂפָ"ה. הַחוּט הַמַּקִּיף עָלֶיהָ - הוּא אוֹתָהּ הַכְּרִיכָה, חוּט הַזַּרְקָא הַמַּקִּיף שָׂפָה, הוּא חוּט שֶׁל חֶסֶד, וְהוּא חוּט שֶׁל זָהָב, וְהוּא קַו יָרֹק מִצַּד הַתְּשׁוּבָה הַמַּקִּיף אֶת כָּל הָעוֹלָם. שְׁלֹשָׁה חוּטִים הֵם לְמַעְלָה הַמַּקִּיפִים אֶת בַּת הָעַיִן, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שיר השירים ז׳:ה׳) ׳עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן עַל שַׁעַר בַּת רַבִּים׳ (שיר השירים ז, ה). מַהוּ "בַּת רַבִּים"? בַּת עַיִן - אֵלֶּה שְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת, שְׁלֹשָׁה גְוָנִים שֶׁל הָעַיִן: עַיִן הַמַּיִם שֶׁאֵין לָהּ הֶפְסֵק, "עֵין הַמָּיִם". וּמִשָּׁם "נַשְּׁקוּ בַר" לְהָאִיר לָעוֹלָמוֹת בְּסוֹדוֹת סְתוּמִים שֶׁל הַתּוֹרָה. בְּאוֹתוֹ זְמַן קָם אוֹתוֹ הַזָּקֵן וְנָטַל אֶת הָאֶבֶן הַקְּטַנָּה בְּיָדָיו, פָּתַח וְאָמַר: בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, עַד עַכְשָׁו הָיְתָה הָאֶבֶן הַקְּטַנָּה בְּיָדְךָ, מִכָּאן וָאֵילָךְ הֲרֵי הִיא מִסְתַּלֶּקֶת בָּעֶלְיוֹנִים. שְׁמֹר עַצְמְךָ מֵאֲבָנֶיהָ, שֶׁהֲרֵי בְּפִי הַצַּדִּיקִים הִיא מִסְתַּלֶּקֶת בִּתְפִלּוֹתֵיהֶם אֶל בַּעְלָהּ וּבְמַעֲשֵׂיהֶם. שֶׁאֶבֶן זוֹ כְּשֶׁיּוֹרֶדֶת לְמַטָּה הִיא "אֶבֶן בֹּחַן", שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר (תהילים י״א:ה׳) "ה' צַדִּיק יִבְחָן", וּבָהּ נִתְנַסּוּ הָאָבוֹת. וּמִשּׁוּם כָּךְ נֶאֱמַר (תהילים קי״ח:כ״ב) " ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים׳ " - שֶׁהֵם הָאָבוֹת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ח"ט מץ ותבן. דבגינה אמר דוד (תהילים נ״א:ז׳) הן בעון חוללתי וגו'. ובזמנא דאת ה' דאיהי חמשה מיני נהמא, איהי בכסויא דרת בין רשיעיא בגלותא, דאתמר עליהו (תהילים א׳:ד׳) ׳לא כן הרשעים כי אם כמץ אשר תדפנו רוח׳ (א'). י' דאיהי מעשה דילה לא אתחברת עמה. ובגין דא מץ ותבן פטורים מן המעשר. ובגין דא נשקו בר. נשקו בר. דשפון עלאין דרעיא מהימנא דאנון שקיו דילהון בתרי סמכי קשוט, דאנון למודי ה'. וצדיק איהו לשון למודים, איהו לשון לעלא, ואות ברית לתתא. ועוד נשקו בר בשפון עלאה שכינתא עלאה, דהכי סליקת שכינה כחשבן שפ"ה. חוט דאסחר עלה, איהו ההוא כריכו, חוט דזרקא דאסחר שפה איהו חוט של חסד. ואיהו חוט דדהבא. ואיהו קו ירק מסטרא דתיובתא דאסחר כל עלמא. תלת חוטין אנון לעלא דסחרין לבת עינא, דעליהו אתמר (שיר השירים ז׳:ה׳) ׳עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים׳. מאי בת רבים, בת עין אלין תלת אבהן תלת גונין אנון דעינא. עינא דמיא דלית לה הפסק עין המים. ומתמן נשקו בר לאנהרא עלמין ברזין סתימין דאוריתא. בההוא זמנא קם ההוא סבא ונטל קירטא בידוי. פתח ואמר, בוצינא קדישא עד כען הוה קירטא בידך. מכאן ואילך הא אסתלקת בעלאין. נטור גרמך מאבנין דילה. דהא בפומא דצדיקים איהי מסתלקא בצלותין דילהון לגבי בעלה ובעובדין דילהון דהאי אבנא כד נחתת לתתאה איהי אבן בחן, דעלה אתמר (תהילים י״א:ה׳) ה' צדיק יבחן ובה נתנסו אבהן. ובגין דא אתמר (תהילים קי״ח:כ״ב) ׳אבן מאסו הבונים׳ דאנון אבהן.
התרגום: ח"ט - מץ ותבן, שבגללו אמר דוד (תהילים נ״א:ז׳) "הן בעוון חוללתי" וגו'. ובזמן שאות ה' שהיא חמשה מיני לחם נמצאת בכסוי, שורה בין הרשעים בגלות, שנאמר עליהם (תהילים א׳:ד׳) ׳לא כן הרשעים כי אם כמץ אשר תדפנו רוח׳ (א'). י', שהיא מעשיה, לא התחברה עמו, ומשום כך מץ ותבן פטורים מן המעשר. ומשום כך "נשקו בר, נשקו בר" - של שפתים עליונות של רעיא מהימנא, שהשקיתם בשני סמכי אמת שהם "למודי ה'". והצדיק הוא "לשון למודים", הוא לשון למעלה ואות ברית למטה. ועוד, "נשקו בר" בשפתים עליונות - השכינה העליונה, שכך עולה "שכינה" כחשבון שפ"ה. החוט המקיף עליה - הוא אותה הכריכה, חוט הזרקא המקיף שפה, הוא חוט של חסד, והוא חוט של זהב, והוא קו ירק מצד התשובה המקיף את כל העולם. שלשה חוטים הם למעלה המקיפים את בת העין, שעליהם נאמר (שיר השירים ז׳:ה׳) ׳עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים׳ (שיר השירים ז, ה). מהו "בת רבים"? בת עין - אלה שלשת האבות, שלשה גונים של העין: עין המים שאין לה הפסק, "עין המים". ומשם "נשקו בר" להאיר לעולמות בסודות סתומים של התורה. באותו זמן קם אותו הזקן ונטל את האבן הקטנה בידיו, פתח ואמר: בוצינא קדישא, עד עכשו היתה האבן הקטנה בידך, מכאן ואילך הרי היא מסתלקת בעליונים. שמר עצמך מאבניה, שהרי בפי הצדיקים היא מסתלקת בתפלותיהם אל בעלה ובמעשיהם. שאבן זו כשיורדת למטה היא "אבן בחן", שעליה נאמר (תהילים י״א:ה׳) "ה' צדיק יבחן", ובה נתנסו האבות. ומשום כך נאמר (תהילים קי״ח:כ״ב) " ׳אבן מאסו הבונים׳ " - שהם האבות.
מן המפרשים
יהל אור: מן המקבילה בעקב מאמר ד, יא ◆ ואיהו יו"ד כו'. גימטריא אד"ם, ובו ג"פ י"ד בפשוטו ומלואו ומלוי מלואו כמש"ו כ"ח דמלוי המלוי בב' הידים וי"ד דשמא מפרש עם פשוטו בגוף כידוע: ובודאי לית כו'. שהוא נהיר בכולם ומתעלם בהם כידוע: מה שהיה הוא…
הסולם: מן המקבילה במשפטים מאמר י, י (קטז.) תמן אות ברית וכו': שם, בבינה, אות ברית שהוא י', דהיינו יסוד דבינה, הוא עטרה של ספר תורה, שהוא צדיק, דהיינו יסוד דז"א. כמו שהעמדנוה, העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה, ולא תשמיש המטה, אלא…
ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פ, כ (יא:) דהכי סליק כו'. מביא ראיה שהיא חכמה ששם ס"ג הוא בה כמש"ו: