׳אין חבוש מתיר עצמו׳ - שגאלתו בעלת העלות והוא אסור עם הצדיקים באהבה
זוהר חדש · ספרא תנינא בהמשכו - אבן הזרקא הקטנה במלחמת הנחש ושמות השכינה בטעמים ובנקדות · מאמר 121 · פיסקה 22
לשון הזוהר
אִי הָכֵי אַמַּאי אִתְּמַר אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר עַצְמוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים. אֶלָּא וַדַּאי תְּרֵין רָזִין עִלָּאִין הָכָא. חַד דְּפֻרְקָנָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא וּשְׁכִינְתָּא וְאַבָּא וְאִימָּא דְּאִנּוּן יהו'ה, לֹא תַּלְיָא אֶלָּא בְּעִלַּת כָּל עִלָּאִין, דְּאִיהוּ מֻפְלָא וּמְכֻסֶּה בְּכִתְרָא עִלָּאָה. וְחַד דְמִסִּטְרָא דְּצַדִּיקִים גְּמוּרִים לָאו אִיהוּ חָבוּשׁ וְאָסוּר בְּגָלוּתָא, אֶלָּא אִיהוּ אָסוּר וְחָבוּשׁ עִמָּהֶם בִּרְחִימוּ, קָשִׁיר עִמְּהוֹן בַּחֲבִיבוּתָא. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (בראשית מ״ד:ל׳) וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּנַפְשׁוֹ. חָבוּשׁ עִמְּהוֹן בְּכֻרְסֵא דִּמְתַקְּנִין לֵהּ וּבְמֶרְכָּבָה דִּילֵהּ, בְּכַמָּה שִׁירִין וְתֻשְׁבְּחָן דְּקָא נַחְתִּין עָלַיְהוּ כַּמָּה מַשִּׁרְיָן דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (יחזקאל א׳:כ״ד) ׳וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם׳. וּבְיִשְׁתַּבַּח אַתְיָן שְׂרָפִים, נַחְתִּין לֵהּ בְּכַמָּה מַשִּׁרְיָן, דְּאִנּוּן שְׂרָפִים וְחַיּוֹת וְאוֹפַנִּים. וּבִצְלוֹתָא קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה. כְּמַה דְּאוֹקְמוּהּ (מלכים א, יח) ׳וְהִנֵּה ה' עוֹבֵר׳ רוּחַ ׳גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וְגוֹ'׳. דִּצְלוֹתָא בַּחֲשַׁאי אִיהִי קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה. וּבְגִין דְּתַמָּן אָתָא מַלְכָּא, צָרִיךְ לְמֵיקָם בְּגִינֵהּ. וּבְגִין דָּא אִתְקְרִיאַת צְלוֹתָא עֲמִידָה. וּבְגִין דָּא חַי עָלְמִין כָּלִיל חַ"י בִּרְכָּאן, בֵּהּ מִתְיַחֵד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ. יאהדונהי דְּסָלִיק בְּחֻשְׁבַּן אָמֵן. וּבֵהּ צָרִיךְ לְמִכְרַע עַד שֶׁיִּתְפַּקְּקוּ חַ"י חֻלְיוֹת שֶׁבַּשִּׁדְרָה. וְהָכֵי אוֹקְמוּהּ מָארִי מַתְנִיתִין. וּבִתְלָת קַדְמָאִין צָרִיךְ לְתַקְּנָא שִׁבְחוֹי, לְאַעֲלָא לְתַרְעָא דְּמַלְכָּא בְּהֵיכָלֵהּ, דְּאִיהִי אדנ'י. דְּהָכֵי סָלִיק הֵיכָ"ל כְּחֻשְׁבַּן אֲדֹנָ"י. בָּתַר דְּעָאל תַּמָּן וְיִשְׁאַל שְׁאֵלָתוֹי בי"ב בִּרְכָּאן דְּאִנּוּן ו'ו. לְבָתַר יַהֲבִין לֵהּ שְׁאֵלָתוֹי בִּתְלָת בַּתְרָאִין, דְּתַמָּן צַדִּיק בֵּין תְּרֵין שִׂפְוָן לְשׁוֹן לִמּוּדִים, וּבֵהּ שְׁכִינְתָּא אִיהִי קַבָּלָה. מִסִּטְרָא דְּאִלֵּין צַדִּיקַיָּא, אִיהוּ אָסוּר וְחָבוּשׁ דִּמְתַקְּנִין לֵהּ כֻּרְסֵא, עִם מֶרְכַּבְתָּא דִּילֵהּ וּמַשִּׁרְיָתָה מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַחַיִּים. אֲבָל מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, דְּקָשִׁיר לוֹן בַּיֵּצֶר הַטוֹב, לְמֶהֱוֵי עֵזְר בַּהֲדַיְהוּ, וְקָשִׁיר לֵהּ לַיֵּצֶר הָרָע לְמֶהֱוֵי כַּחֲמוֹר לְמַשּׂאוֹי תְּחוֹתַיְהוּ, חֲמוֹר נוֹשֵׂא סְפָרִים. מִסִּטְרָא דְּבֵינוֹנִים אִיהוּ אָסוּר וְחָבוּשׁ בְּגָלוּתָא. דְּעָלַיְהוּ אִתְּמַר בְּיוֹמִין דְּחֹל הָיָה כְּשׁוֹר לַחֲרֹשׁ וְכַחֲמוֹר לְמַשּׂאוֹי. בְּרַשִּׁיעַיָּא אִתְּמַר (איכה א׳:י״ד) נְתָנַנִי ה' בְּיָדִי לֹא אוּכַל קוּם. דִּרְצוּעִין דִּתְפִלִּין אִנּוּן כַּחֲבָלִים לְקַרְנוֹי דְּסַמָּאֵ"ל שׁוֹר מוּעָד דְּלָא יְשֵׁיצֵי לוֹן, וּתְפִלָּה דְּיָד קָשִׁיר לְרַגְלוֹי וּמָאן דְּלָא מָנַח תְּפִלִּין, עָלֵהּ אִתְּמַר מִשּׁוֹר מוּעָד הַרְחֵק מִמֶּנּוּ כִּמְלֹא עֵינָיו, דְּמִנֵּהּ תַּלְיָן אֲבוֹת נְזִיקִין צִיצִית מַשּׂאוֹי עַל חֲמוֹר נוֹאֵף. נָחָשׁ בְּגִינֵהּ אִתְּמַר אֲפִלּוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ לֹא יַפְסִיק. וְד' בָּתֵּי תְּפִלִּין אִנּוּן כְּהֵיכָלָא לְד' אַתְוָן מָאן הֵיכָלָא דָּא אֲדֹנָ"י דְּהָכֵי סָלִיק כְּחֻשְׁבַּ"ן הֵיכָ"ל. וְאִנּוּן ד' פַּרְשַׁיָּן ד' אַתְוָן דיהו"ה כַּגְּוָנָא דְּאַנְפִּין דְּחֵיוָן. וּבָתִּים ד' לָקֳבֻלִ גַּדְפִּין דְּחֵיוָן, וְאִנּוּן כְּגַוְנָא דְּנִקּוּדִין וְאַתְוָן דְּאִנּוּן דְּכַר וְנוּקְבָא. תְּרֵין רְצוּעִין לָקֳבֵל כַּנְפֵי יוֹנָה רְצוּעָה דְּיָד לְאַקַּשְׁרָא לָהּ וְדָא שְׁכִינְתָּא דְּאִתְּמַר בָּהּ יוֹנָתִי. וּתְרֵין אִנּוּן יוֹנִים דְּכַר וְנוּקְבָא. מָאן דְּבָעֵי לְצַיְּדָא לֵהּ צֵדָה דְּתַרְוַיְהוּ, נָטִיל נוּקְבָא וְקָשִׁיר לָהּ עִמֵּהּ וּמִיָּד יְקָרֵי לְדִבּוּרָא וְיֵתֵי.
תרגום
אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר "אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר עַצְמוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים"? אֶלָּא וַדַּאי שְׁנֵי סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים כָּאן: אֶחָד, שֶׁגְּאֻלַּת עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא וְהַשְּׁכִינָה וְאַבָּא וְאִמָּא שֶׁהֵם יהו'ה, אֵינָהּ תְּלוּיָה אֶלָּא בְּעִלַּת כָּל הָעֶלְיוֹנִים שֶׁהוּא מֻפְלָא וּמְכֻסֶּה בַּכֶּתֶר הָעֶלְיוֹן. וְאֶחָד, שֶׁמִּצַּד הַצַּדִּיקִים הַגְּמוּרִים אֵינוֹ חָבוּשׁ וְאָסוּר בַּגָּלוּת, אֶלָּא הוּא אָסוּר וְחָבוּשׁ עִמָּם בְּאַהֲבָה, קָשׁוּר עִמָּם בַּחֲבִיבוּת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית מ״ד:ל׳) "וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ". חָבוּשׁ עִמָּם בְּכִסֵּא הַמְתֻקָּן לוֹ וּבְמֶרְכָּבָתוֹ, בְּכַמָּה שִׁירִים וְתִשְׁבָּחוֹת הַיּוֹרְדִים עֲלֵיהֶם, כַּמָּה מַחֲנוֹת שֶׁל הקב"ה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (יחזקאל א׳:כ״ד) ׳וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם׳. וּבְ"יִשְׁתַּבַּח" בָּאִים שְׂרָפִים, יוֹרְדִים לוֹ בְּכַמָּה מַחֲנוֹת שֶׁהֵם שְׂרָפִים וְחַיּוֹת וְאוֹפַנִּים. וּבַתְּפִלָּה - קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה, כְּמוֹ שֶׁהֶעֱמִידוּהוּ (מלכים א, יח) ׳וְהִנֵּה ה' עוֹבֵר׳ רוּחַ ׳גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וְגוֹ'׳ (מלכים א יט, יא). שֶׁהַתְּפִלָּה בְּלַאט הִיא קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה, וּמִשּׁוּם שֶׁשָּׁם בָּא הַמֶּלֶךְ, צָרִיךְ לַעֲמֹד בִּגְלָלוֹ, וּמִשּׁוּם כָּךְ נִקְרֵאת הַתְּפִלָּה "עֲמִידָה". וּמִשּׁוּם כָּךְ "חַי עוֹלָמִים" כּוֹלֵל חַ"י בְּרָכוֹת, בּוֹ מִתְיַחֲדִים הקב"ה וּשְׁכִינָתוֹ. יאהדונהי הָעוֹלֶה בְּחֶשְׁבּוֹן "אָמֵן", וּבוֹ צָרִיךְ לִכְרֹעַ עַד שֶׁיִּתְפַּקְּקוּ חַ"י חֻלְיוֹת שֶׁבַּשִּׁדְרָה, וְכָךְ הֶעֱמִידוּהוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה. וּבְשָׁלֹשׁ הָרִאשׁוֹנוֹת צָרִיךְ לְתַקֵּן שְׁבָחָיו, לְהִכָּנֵס בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ בְּהֵיכָלוֹ שֶׁהוּא אדנ'י, שֶׁכָּךְ עוֹלֶה "הֵיכָ"ל" כְּחֶשְׁבּוֹן "אֲדֹנָ"י". אַחַר שֶׁנִּכְנַס שָׁם וְיִשְׁאַל שְׁאֵלוֹתָיו בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת שֶׁהֵן ו'ו', לְאַחַר מִכֵּן נוֹתְנִים לוֹ אֶת שְׁאֵלוֹתָיו בְּשָׁלֹשׁ הָאַחֲרוֹנוֹת, שֶׁשָּׁם הַצַּדִּיק בֵּין שְׁתֵּי שְׂפָתַיִם, "לְשׁוֹן לִמּוּדִים", וּבוֹ הַשְּׁכִינָה הִיא "קַבָּלָה". מִצַּד אוֹתָם הַצַּדִּיקִים, הוּא אָסוּר וְחָבוּשׁ שֶׁמְּתַקְּנִים לוֹ כִּסֵּא עִם מֶרְכַּבְתּוֹ וּמַחֲנוֹתָיו מִצַּד עֵץ הַחַיִּים. אֲבָל מִצַּד עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, הַקּוֹשֵׁר אוֹתָם בְּיֵצֶר הַטּוֹב לִהְיוֹת עֵזֶר עִמָּהֶם, וְקוֹשֵׁר אוֹתוֹ בְּיֵצֶר הָרָע לִהְיוֹת כַּחֲמוֹר לְמַשָּׂא תַּחְתֵּיהֶם, "חֲמוֹר נוֹשֵׂא סְפָרִים" - מִצַּד הַבֵּינוֹנִים הוּא אָסוּר וְחָבוּשׁ בַּגָּלוּת, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: בִּימֵי חֹל הָיָה כְּשׁוֹר לַחֲרֹשׁ וְכַחֲמוֹר לְמַשָּׂא. בָּרְשָׁעִים נֶאֱמַר (איכה א׳:י״ד) "נְתָנַנִי ה' בִּידֵי לֹא אוּכַל קוּם", שֶׁרְצוּעוֹת הַתְּפִלִּין הֵן כַּחֲבָלִים לְקַרְנֵי הסמא"ל, "שׁוֹר מוּעָד" שֶׁלֹּא יְכַלֶּה אוֹתָם, וּתְפִלַּת יָד קְשׁוּרָה לְרַגְלָיו. וּמִי שֶׁלֹּא מֵנִיחַ תְּפִלִּין, עָלָיו נֶאֱמַר: "מִשּׁוֹר מוּעָד הַרְחֵק מִמֶּנּוּ כִּמְלֹא עֵינָיו", שֶׁמִּמֶּנּוּ תְּלוּיִים אֲבוֹת נְזִיקִין. צִיצִית - מַשָּׂא עַל חֲמוֹר נוֹאֵף, נָחָשׁ - בִּגְלָלוֹ נֶאֱמַר: אֲפִלּוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ לֹא יַפְסִיק. וְאַרְבַּעַת בָּתֵּי הַתְּפִלִּין הֵם כְּהֵיכָל לְאַרְבַּע אוֹתִיּוֹת. מַהוּ הַהֵיכָל? זֶה אֲדֹנָ"י, שֶׁכָּךְ עוֹלֶה כְּחֶשְׁבּוֹן "הֵיכָ"ל". וְהֵן אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת, אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת שֶׁל יהו"ה, כְּעֵין פְּנֵי הַחַיּוֹת. וְאַרְבַּעַת הַבָּתִּים כְּנֶגֶד כַּנְפֵי הַחַיּוֹת, וְהֵם כְּעֵין הַנְּקֻדּוֹת וְהָאוֹתִיּוֹת שֶׁהֵם זָכָר וּנְקֵבָה. שְׁתֵּי הָרְצוּעוֹת כְּנֶגֶד כַּנְפֵי הַיּוֹנָה, רְצוּעַת הַיָּד לְקַשְּׁרָהּ - וְזוֹ הַשְּׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ "יוֹנָתִי". וּשְׁתֵּי הַיּוֹנִים זָכָר וּנְקֵבָה, מִי שֶׁרוֹצֶה לָצוּד אֶת שְׁנֵיהֶם צָד, נוֹטֵל אֶת הַנְּקֵבָה וְקוֹשֵׁר אוֹתָהּ עִמּוֹ, וּמִיָּד יָקָר לוֹ הַזָּכָר וְיָבוֹא.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אי הכי אמאי אתמר אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. אלא ודאי תרין רזין עלאין הכא. חד דפרקנא דעמודא דאמצעיתא ושכינתא ואבא ואימא דאנון יהו'ה, לא תליא אלא בעלת כל עלאין, דאיהו מפלא ומכסה בכתרא עלאה. וחד דמסטרא דצדיקים גמורים לאו איהו חבוש ואסור בגלותא, אלא איהו אסור וחבוש עמהם ברחימו, קשיר עמהון בחביבותא. הדא הוא דכתיב (בראשית מ״ד:ל׳) ונפשו קשורה בנפשו. חבוש עמהון בכרסא דמתקנין לה ובמרכבה דילה, בכמה שירין ותשבחן דקא נחתין עליהו כמה משרין דקודשא בריך הוא. דאתמר בהון (יחזקאל א׳:כ״ד) ׳ואשמע את קול כנפיהם׳. ובישתבח אתין שרפים, נחתין לה בכמה משרין, דאנון שרפים וחיות ואופנים. ובצלותא קול דממה דקה. כמה דאוקמוה (מלכים א, יח) ׳והנה ה' עובר׳ רוח ׳גדולה וחזק מפרק הרים וגו'׳. דצלותא בחשאי איהי קול דממה דקה. ובגין דתמן אתא מלכא, צריך למיקם בגינה. ובגין דא אתקריאת צלותא עמידה. ובגין דא חי עלמין כליל ח"י ברכאן, בה מתיחד קודשא בריך הוא ושכינתה. יאהדונהי דסליק בחשבן אמן. ובה צריך למכרע עד שיתפקקו ח"י חליות שבשדרה. והכי אוקמוה מארי מתניתין. ובתלת קדמאין צריך לתקנא שבחוי, לאעלא לתרעא דמלכא בהיכלה, דאיהי אדנ'י. דהכי סליק היכ"ל כחשבן אדנ"י. בתר דעאל תמן וישאל שאלתוי בי"ב ברכאן דאנון ו'ו. לבתר יהבין לה שאלתוי בתלת בתראין, דתמן צדיק בין תרין שפון לשון למודים, ובה שכינתא איהי קבלה. מסטרא דאלין צדיקיא, איהו אסור וחבוש דמתקנין לה כרסא, עם מרכבתא דילה ומשריתה מסטרא דעץ החיים. אבל מסטרא דעץ הדעת טוב ורע, דקשיר לון ביצר הטוב, למהוי עזר בהדיהו, וקשיר לה ליצר הרע למהוי כחמור למשאוי תחותיהו, חמור נושא ספרים. מסטרא דבינונים איהו אסור וחבוש בגלותא. דעליהו אתמר ביומין דחל היה כשור לחרש וכחמור למשאוי. ברשיעיא אתמר (איכה א׳:י״ד) נתנני ה' בידי לא אוכל קום. דרצועין דתפלין אנון כחבלים לקרנוי דסמא"ל שור מועד דלא ישיצי לון, ותפלה דיד קשיר לרגלוי ומאן דלא מנח תפלין, עלה אתמר משור מועד הרחק ממנו כמלא עיניו, דמנה תלין אבות נזיקין ציצית משאוי על חמור נואף. נחש בגינה אתמר אפלו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק. וד' בתי תפלין אנון כהיכלא לד' אתון מאן היכלא דא אדנ"י דהכי סליק כחשב"ן היכ"ל. ואנון ד' פרשין ד' אתון דיהו"ה כגונא דאנפין דחיון. ובתים ד' לקבל גדפין דחיון, ואנון כגונא דנקודין ואתון דאנון דכר ונוקבא. תרין רצועין לקבל כנפי יונה רצועה דיד לאקשרא לה ודא שכינתא דאתמר בה יונתי. ותרין אנון יונים דכר ונוקבא. מאן דבעי לצידא לה צדה דתרויהו, נטיל נוקבא וקשיר לה עמה ומיד יקרי לדבורא ויתי.
התרגום: אם כן, למה נאמר "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים"? אלא ודאי שני סודות עליונים כאן: אחד, שגאלת עמודא דאמצעיתא והשכינה ואבא ואמא שהם יהו'ה, אינה תלויה אלא בעלת כל העליונים שהוא מפלא ומכסה בכתר העליון. ואחד, שמצד הצדיקים הגמורים אינו חבוש ואסור בגלות, אלא הוא אסור וחבוש עמם באהבה, קשור עמם בחביבות. זהו שכתוב (בראשית מ״ד:ל׳) "ונפשו קשורה בנפשו". חבוש עמם בכסא המתקן לו ובמרכבתו, בכמה שירים ותשבחות היורדים עליהם, כמה מחנות של הקב"ה, שנאמר בהם (יחזקאל א׳:כ״ד) ׳ואשמע את קול כנפיהם׳. וב"ישתבח" באים שרפים, יורדים לו בכמה מחנות שהם שרפים וחיות ואופנים. ובתפלה - קול דממה דקה, כמו שהעמידוהו (מלכים א, יח) ׳והנה ה' עובר׳ רוח ׳גדולה וחזק מפרק הרים וגו'׳ (מלכים א יט, יא). שהתפלה בלאט היא קול דממה דקה, ומשום ששם בא המלך, צריך לעמד בגללו, ומשום כך נקראת התפלה "עמידה". ומשום כך "חי עולמים" כולל ח"י ברכות, בו מתיחדים הקב"ה ושכינתו. יאהדונהי העולה בחשבון "אמן", ובו צריך לכרע עד שיתפקקו ח"י חליות שבשדרה, וכך העמידוהו בעלי המשנה. ובשלש הראשונות צריך לתקן שבחיו, להכנס בשער המלך בהיכלו שהוא אדנ'י, שכך עולה "היכ"ל" כחשבון "אדנ"י". אחר שנכנס שם וישאל שאלותיו בשתים עשרה ברכות שהן ו'ו', לאחר מכן נותנים לו את שאלותיו בשלש האחרונות, ששם הצדיק בין שתי שפתים, "לשון למודים", ובו השכינה היא "קבלה". מצד אותם הצדיקים, הוא אסור וחבוש שמתקנים לו כסא עם מרכבתו ומחנותיו מצד עץ החיים. אבל מצד עץ הדעת טוב ורע, הקושר אותם ביצר הטוב להיות עזר עמהם, וקושר אותו ביצר הרע להיות כחמור למשא תחתיהם, "חמור נושא ספרים" - מצד הבינונים הוא אסור וחבוש בגלות, שעליהם נאמר: בימי חל היה כשור לחרש וכחמור למשא. ברשעים נאמר (איכה א׳:י״ד) "נתנני ה' בידי לא אוכל קום", שרצועות התפלין הן כחבלים לקרני הסמא"ל, "שור מועד" שלא יכלה אותם, ותפלת יד קשורה לרגליו. ומי שלא מניח תפלין, עליו נאמר: "משור מועד הרחק ממנו כמלא עיניו", שממנו תלויים אבות נזיקין. ציצית - משא על חמור נואף, נחש - בגללו נאמר: אפלו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק. וארבעת בתי התפלין הם כהיכל לארבע אותיות. מהו ההיכל? זה אדנ"י, שכך עולה כחשבון "היכ"ל". והן ארבע פרשיות, ארבע אותיות של יהו"ה, כעין פני החיות. וארבעת הבתים כנגד כנפי החיות, והם כעין הנקדות והאותיות שהם זכר ונקבה. שתי הרצועות כנגד כנפי היונה, רצועת היד לקשרה - וזו השכינה שנאמר בה "יונתי". ושתי היונים זכר ונקבה, מי שרוצה לצוד את שניהם צד, נוטל את הנקבה וקושר אותה עמו, ומיד יקר לו הזכר ויבוא.
מן המפרשים
מקדש מלך: מן המקבילה בבראשית מאמר יח, ג (כד.) אע"ג דאתמר בה ואתה תשופנו עקב וכו' איתא בתיקונים ריש דף ע"א וז"ל ורזא דמלה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב ובגין דלא ימית ליה חויא דאיהו כרוך על עקבו צריך לחלוץ לגבי נעל דאתתא ואתפטר ההוא חויא…
שעת רצון: מן המקבילה בבראשית מאמר טו, ז (כג.) ועוד תלת זימנין אתמר בהאי קרא אני אני אני דאית בהון א' א' א' י' י' י' דאתרמיזו בשם ס"ג ושם מ"ה ואית בהון תלת ווי"ן כו'. סוד הענין, דיודי"ן דשם ס"ג הם הם דאלפין דמ"ה, כמ"ש רבינו ז"ל (ע"ח)…
הסולם: מן המקבילה בבראשית מאמר טו, ז (כג.) ועוד ג' זמנין אתמר בהאי קרא אני אני אני, דאית בהון א' א' א' י' י' י' ועוד, כי ג' פעמים אני נאמר בפסוק הזה, שיש בהם בר"ת ג' אלפין, וג' יודין בס"ת, כי ראש התבה של כל אני הוא אלף, וסוף התבה הוא…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: