קשירת היונה הקדושה בתפלין - ׳והאם רובצת על האפרוחים׳ בשבתות ובמועדים
זוהר חדש · ספרא תנינא בהמשכו - אבן הזרקא הקטנה במלחמת הנחש ושמות השכינה בטעמים ובנקדות · מאמר 121 · פיסקה 23
לשון הזוהר
וְהָכֵי צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְנַטְלָא יוֹנָה קַדִּישָׁא מִצְוָה שְׁכִינְתָּא, לְקַשְּׁרָה לָהּ בְּקִשּׁוּרָא דִּתְפִלִּין, וּמִיָּד יְקָרֵי לְבַעְלָהּ דְּאִיהוּ יִשְׂרָאֵל דִּלְעֵלָּא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. וּבְגִין דָּא תַּקִּינוּ לְמִקְרֵי שְׁמַע יִשְׂרָאֵל בְּקָלָא עִם מִצְוַת תְּפִלִּין. וּמִיָּד דְּנָחִית לְגַבָּהּ, צָרִיךְ לְקַשְּׁרָא לֵהּ עִמֵּהּ לְמֶהֱוֵי חָבוּשׁ עִמֵּהּ בִּרְצוּעָה דִּתְפִלִּין דְּיָד, כְּמָא דְּאוֹקְמוּהּ מ"מ. (יחזקאל כ״ד:י״ז) פְּאֵרְךָ חָבוּשׁ עָלֶיךָ, אֵלּוּ תְּפִלִּין כְּמָא דְּאוֹקְמוּהּ לְעֵיל. וּמִיָּד דְּקָשִׁיר לוֹן צָרִיךְ לְיַחֲדָא לוֹן בְּיִחוּדָא דְּאֶחָד א"ח עִם ד', דְּאִיהִי כְּלִילָא מֵאַרְבַּע פַּרְשִׁיַּן דִּתְפִלִּין, וְאִיהִי רְבִיעִית לְד' אַתְוָן דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. ה' רְבִיעָאָה שְׁלִימוּ דְּשֵׁם יהו'ה, וְאִיהִי קוֹצָא דְּאָת דָּלֶ"ת עֲשִׂירִית לא"ח, דְּאִיהוּ תֵּשַׁע בְּחֻשְׁבָּן, וּבָהּ אִשְׁתְּלִים לַעֲשָׂרָה. כְּגַוְנָא דָּא יוּ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א, וְהָא אוֹקְמוּהּ. וּבְגִין דָּא תַּקִּינוּ לְמִקְרֵי קְרִיאַת שְׁמַע בִּתְפִלִּין. וְאוֹקְמוּהּ מ"מ, דְּמָאן דְּקָארֵי קְרִיאַת שְׁמַע בְּלֹא תְּפִלִּין, כְּאִלּוּ סָהִיר סַהֲרוּתָא דְּשִׁקְרָא. וְקִשּׁוּרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתָּא צַדִּיק אוֹת דִּתְפִלִּין. וּבְהַהוּא זִמְנָא דְּקָשִׁיר לוֹן בֵּהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, מָאן דְּשָׂח בֵּינְתַיִם עֲבֵרָה הִיא בְּיָדוֹ. וּתְפִלִּין דְּרֵישָׁא אִיהוּ תְּפִלִּין אִימָּא דְּקַשְּׁרַת לֵהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. עֲלָהּ אִתְּמַר וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ. כְּמָא דְּאוֹקְמוּהוּ מ"מ (ישעיהו ס״ב:ח׳) נִשְׁבַּע ה' בִּימִינוֹ זוֹ תּוֹרָה, וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ. גְּבוּרָה אִיהוּ זְרוֹע דִּילֵהּ וְאִיהִי עֻזּוֹ, וְהָא אוֹקְמוּהּ. וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגַבְהֵי מְרוֹמִים, הוּא אֱלֹהֵינוּ מִסִּטְרָא דִּילֵהּ תְּפִלָּה דְּיָד אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת שֶׁל רֹאשׁ וְכוּ'. דְּכָל חַד אִיהִי מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. מִסִּטְרָא דְּאִמָּא אִנּוּן הֲוָיוֹת בְּאֶמְצַע כְּמָא דְּאוֹקְמוּהּ. וְהָא אִתְּמַר. וּבְגִין דְּלָא בְּקִיאִין אִלֵּין דְּדָרָא בַּתְרָאָה, שַׁוְיָן תְּרֵין זוּגִין דִּתְפִלִּין, דְּלָא יַדְעִין בְּרָזָא דָּא. וְעוֹד מָאן דְּשַׁוֵּי תְּפִלִּין כַּדְקָא חֲזֵי, הַאי אִיהוּ מְקַיִּם מִצְוָה בְּמַאֲמָרָהּ. וּכְגַוְנָא דְּצַדִּיק אִיהוּ אוֹת דְּאָחִיד בֵּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, הָכֵי אִיהוּ אָחִיד בְּתַרְוַיְהוּ בְּחַ"י בִּרְכָּאן דִּצְלוֹתָא. וְאִתְּמַר בִּתְפִלִּין שָׂח בֵּינְתַיִם עֲבֵרָה הִיא בְּיָדוֹ. וְאִתְּמַר בִּצְלוֹתָא וַאֲפִלּוּ נָחָשׁ עַל עֲקֵבוֹ לֹא יַפְסִיק. זַכָּאָה פּוּמָא דְּבִצְלוֹתָא עָבִיד בֵּהּ מִשְׁכָּב לִשְׁכִינְתָּא וְהָא אִיהוּ. (תהילים ס״ח:י״ד) ׳אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם׳ דִּבְהוֹן אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח לְמִשְׁכְּבָא בְּהוֹן אִימָּא עִלָּאָה דְּאִתְּמַר בֵּהּ (דברים כ״ב:ו׳) ׳וְהָאֵם רוֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים׳. דִּבְזִמְנָא דְּאִיהִי פְּרִישַׁת גַּדְפָּהָא עַל גּוֹזָלַיָּא, דְּאִנּוּן יִשְׂרָאֵל, בְּשַׁבָּתוֹת וְיוֹמִין טָבִין כְּמָא דְּאוֹקְמוּהּ הַפּוֹרֵשׂ סֻכַּת שָׁלוֹם עָלֵינוּ, אִשְׁתְּכָחוּ בְּחֵירוּ מִכָּל אֻמִּין דְּעָלְמָא. וּבְגִין דָּא בְּשַׁבָּתוֹת וְיוֹמִין טָבִין דְּאִיהִי רוֹבֶצֶת עַל יִשְׂרָאֵל, לֵית לוֹן דְּחִילוּ מִכָּל מְקַטְרְגִין דְּעָלְמָא. וְכַד יֵיתֵי יוֹמִין דְּחֹל אִתְּמַר בּוֹ (שם) ׳שַׁלַּח תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם׳.
תרגום
וְכָךְ צְרִיכִים יִשְׂרָאֵל לָקַחַת אֶת הַיּוֹנָה הַקְּדוֹשָׁה, מִצְוַת הַשְּׁכִינָה, לְקַשְּׁרָהּ בְּקִשּׁוּר הַתְּפִלִּין, וּמִיָּד תִּיקַר לְבַעְלָהּ שֶׁהוּא יִשְׂרָאֵל שֶׁלְּמַעְלָה, עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. וּמִשּׁוּם כָּךְ תִּקְּנוּ לִקְרֹא "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" בְּקוֹל עִם מִצְוַת תְּפִלִּין. וּמִיָּד שֶׁיּוֹרֵד אֵלֶיהָ, צָרִיךְ לְקַשְּׁרוֹ עִמָּהּ לִהְיוֹת חָבוּשׁ עִמָּהּ בִּרְצוּעַת תְּפִלִּין שֶׁל יָד, כְּמוֹ שֶׁהֶעֱמִידוּהוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה (יחזקאל כ״ד:י״ז) "פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ" - אֵלּוּ תְּפִלִּין, כְּמוֹ שֶׁהֶעֱמִידוּהוּ לְעֵיל. וּמִיָּד שֶׁקּוֹשֵׁר אוֹתָם, צָרִיךְ לְיַחֲדָם בְּיִחוּד "אֶחָד" - א"ח עִם ד', שֶׁהִיא כְּלוּלָה מֵאַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל תְּפִלִּין, וְהִיא רְבִיעִית לְאַרְבַּע אוֹתִיּוֹת הקב"ה. ה' הָרְבִיעִית - שְׁלֵמוּת שֵׁם יהו'ה, וְהִיא קוֹץ שֶׁל אוֹת דָּלֶ"ת, עֲשִׂירִית לְא"ח שֶׁהוּא תֵּשַׁע בְּחֶשְׁבּוֹן, וּבָהּ מִשְׁתַּלֵּם לַעֲשָׂרָה, כְּעֵין זֶה: יוּ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א, וַהֲרֵי הֶעֱמִידוּהוּ. וּמִשּׁוּם כָּךְ תִּקְּנוּ לִקְרֹא קְרִיאַת שְׁמַע בִּתְפִלִּין, וְהֶעֱמִידוּהוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה שֶׁמִּי שֶׁקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע בְּלֹא תְּפִלִּין, כְּאִלּוּ הֵעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר. וְקִשּׁוּר הקב"ה וּשְׁכִינָתוֹ - הַצַּדִּיק, אוֹת שֶׁל תְּפִלִּין. וּבְאוֹתוֹ זְמַן שֶׁקּוֹשֵׁר אוֹתָם בּוֹ, לְהקב"ה וּשְׁכִינָתוֹ, מִי שֶׁמְּשׂוֹחֵחַ בֵּינְתַיִם, עֲבֵרָה בְּיָדוֹ. וּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ - תְּפִלִּין אִמָּא הַקּוֹשֶׁרֶת אוֹתוֹ לְהקב"ה, עָלֶיהָ נֶאֱמַר "וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ", כְּמוֹ שֶׁהֶעֱמִידוּהוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה (ישעיהו ס״ב:ח׳) "נִשְׁבַּע ה' בִּימִינוֹ" - זוֹ תוֹרָה, "וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ" - אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ. גְּבוּרָה הִיא זְרוֹעוֹ וְהִיא עֻזּוֹ, וַהֲרֵי הֶעֱמִידוּהוּ. וּ"שְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים, הוּא אֱלֹהֵינוּ" - מִצִּדָּהּ תְּפִלַּת יָד אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת אֶת שֶׁל רֹאשׁ וְכוּ', שֶׁכָּל אַחַת מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. מִצַּד אִמָּא - הֲוָיוֹת בָּאֶמְצַע, כְּמוֹ שֶׁהֶעֱמִידוּהוּ, וַהֲרֵי נֶאֱמַר. וּמִשּׁוּם שֶׁאֵינָם בְּקִיאִים, אֵלֶּה שֶׁל הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן, שָׂמוּ שְׁנֵי זוּגוֹת תְּפִלִּין, שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים סוֹד זֶה. וְעוֹד, מִי שֶׁמֵּנִיחַ תְּפִלִּין כָּרָאוּי, הֲרֵי הוּא מְקַיֵּם מִצְוָה בְּמַאֲמָרָהּ. וּכְעֵין הַצַּדִּיק שֶׁהוּא אוֹת הָאוֹחֵז בֵּין הקב"ה וּשְׁכִינָתוֹ, כָּךְ הוּא אוֹחֵז בִּשְׁנֵיהֶם בְּחַ"י בְּרָכוֹת שֶׁל הַתְּפִלָּה. וְנֶאֱמַר בִּתְפִלִּין: מְשׂוֹחֵחַ בֵּינְתַיִם עֲבֵרָה בְּיָדוֹ, וְנֶאֱמַר בַּתְּפִלָּה: וַאֲפִלּוּ נָחָשׁ עַל עֲקֵבוֹ לֹא יַפְסִיק. אַשְׁרֵי הַפֶּה שֶׁבִּתְפִלָּתוֹ עוֹשֶׂה בּוֹ מִשְׁכָּב לַשְּׁכִינָה, וַהֲרֵי הוּא (תהילים ס״ח:י״ד) ׳אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם׳ (תהלים סח, יד), שֶׁבָּהֶם "אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח" - לְהַשְׁכִּיב בָּהֶם אֶת אִמָּא עֶלְיוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (דברים כ״ב:ו׳) ׳וְהָאֵם רוֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים׳ (דברים כב, ו). שֶׁבִּזְמַן שֶׁהִיא פּוֹרֶשֶׂת כְּנָפֶיהָ עַל הָאֶפְרוֹחִים שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל, בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, כְּמוֹ שֶׁהֶעֱמִידוּהוּ "הַפּוֹרֵשׂ סֻכַּת שָׁלוֹם עָלֵינוּ", נִמְצָאִים בְּחֵרוּת מִכָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם. וּמִשּׁוּם כָּךְ, בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים שֶׁהִיא רוֹבֶצֶת עַל יִשְׂרָאֵל, אֵין לָהֶם פַּחַד מִכָּל הַמְקַטְרְגִים שֶׁל הָעוֹלָם. וּכְשֶׁבָּאִים יְמֵי חֹל נֶאֱמַר בּוֹ (שם) ׳שַׁלַּח תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: והכי צריכין ישראל לנטלא יונה קדישא מצוה שכינתא, לקשרה לה בקשורא דתפלין, ומיד יקרי לבעלה דאיהו ישראל דלעלא עמודא דאמצעיתא. ובגין דא תקינו למקרי שמע ישראל בקלא עם מצות תפלין. ומיד דנחית לגבה, צריך לקשרא לה עמה למהוי חבוש עמה ברצועה דתפלין דיד, כמא דאוקמוה מ"מ. (יחזקאל כ״ד:י״ז) פארך חבוש עליך, אלו תפלין כמא דאוקמוה לעיל. ומיד דקשיר לון צריך ליחדא לון ביחודא דאחד א"ח עם ד', דאיהי כלילא מארבע פרשין דתפלין, ואיהי רביעית לד' אתון דקודשא בריך הוא. ה' רביעאה שלימו דשם יהו'ה, ואיהי קוצא דאת דל"ת עשירית לא"ח, דאיהו תשע בחשבן, ובה אשתלים לעשרה. כגונא דא יו"ד ה"א וא"ו ה"א, והא אוקמוה. ובגין דא תקינו למקרי קריאת שמע בתפלין. ואוקמוה מ"מ, דמאן דקארי קריאת שמע בלא תפלין, כאלו סהיר סהרותא דשקרא. וקשורא דקודשא בריך הוא ושכינתא צדיק אות דתפלין. ובההוא זמנא דקשיר לון בה לקודשא בריך הוא ושכינתה, מאן דשח בינתים עברה היא בידו. ותפלין דרישא איהו תפלין אימא דקשרת לה לקודשא בריך הוא. עלה אתמר ובזרוע עזו. כמא דאוקמוהו מ"מ (ישעיהו ס״ב:ח׳) נשבע ה' בימינו זו תורה, ובזרוע עזו אלו תפלין שבראש. גבורה איהו זרוע דילה ואיהי עזו, והא אוקמוה. ושכינת עזו בגבהי מרומים, הוא אלהינו מסטרא דילה תפלה דיד אינה מעכבת של ראש וכו'. דכל חד איהי מצוה בפני עצמה. מסטרא דאמא אנון הויות באמצע כמא דאוקמוה. והא אתמר. ובגין דלא בקיאין אלין דדרא בתראה, שוין תרין זוגין דתפלין, דלא ידעין ברזא דא. ועוד מאן דשוי תפלין כדקא חזי, האי איהו מקים מצוה במאמרה. וכגונא דצדיק איהו אות דאחיד בין קודשא בריך הוא ושכינתה, הכי איהו אחיד בתרויהו בח"י ברכאן דצלותא. ואתמר בתפלין שח בינתים עברה היא בידו. ואתמר בצלותא ואפלו נחש על עקבו לא יפסיק. זכאה פומא דבצלותא עביד בה משכב לשכינתא והא איהו. (תהילים ס״ח:י״ד) ׳אם תשכבון בין שפתים׳ דבהון אדני שפתי תפתח למשכבא בהון אימא עלאה דאתמר בה (דברים כ״ב:ו׳) ׳והאם רובצת על האפרוחים׳. דבזמנא דאיהי פרישת גדפהא על גוזליא, דאנון ישראל, בשבתות ויומין טבין כמא דאוקמוה הפורש סכת שלום עלינו, אשתכחו בחירו מכל אמין דעלמא. ובגין דא בשבתות ויומין טבין דאיהי רובצת על ישראל, לית לון דחילו מכל מקטרגין דעלמא. וכד ייתי יומין דחל אתמר בו (שם) ׳שלח תשלח את האם׳.
התרגום: וכך צריכים ישראל לקחת את היונה הקדושה, מצות השכינה, לקשרה בקשור התפלין, ומיד תיקר לבעלה שהוא ישראל שלמעלה, עמודא דאמצעיתא. ומשום כך תקנו לקרא "שמע ישראל" בקול עם מצות תפלין. ומיד שיורד אליה, צריך לקשרו עמה להיות חבוש עמה ברצועת תפלין של יד, כמו שהעמידוהו בעלי המשנה (יחזקאל כ״ד:י״ז) "פארך חבוש עליך" - אלו תפלין, כמו שהעמידוהו לעיל. ומיד שקושר אותם, צריך ליחדם ביחוד "אחד" - א"ח עם ד', שהיא כלולה מארבע פרשיות של תפלין, והיא רביעית לארבע אותיות הקב"ה. ה' הרביעית - שלמות שם יהו'ה, והיא קוץ של אות דל"ת, עשירית לא"ח שהוא תשע בחשבון, ובה משתלם לעשרה, כעין זה: יו"ד ה"א וא"ו ה"א, והרי העמידוהו. ומשום כך תקנו לקרא קריאת שמע בתפלין, והעמידוהו בעלי המשנה שמי שקורא קריאת שמע בלא תפלין, כאלו העיד עדות שקר. וקשור הקב"ה ושכינתו - הצדיק, אות של תפלין. ובאותו זמן שקושר אותם בו, להקב"ה ושכינתו, מי שמשוחח בינתים, עברה בידו. ותפלין של ראש - תפלין אמא הקושרת אותו להקב"ה, עליה נאמר "ובזרוע עזו", כמו שהעמידוהו בעלי המשנה (ישעיהו ס״ב:ח׳) "נשבע ה' בימינו" - זו תורה, "ובזרוע עזו" - אלו תפלין שבראש. גבורה היא זרועו והיא עזו, והרי העמידוהו. ו"שכינת עזו בגבהי מרומים, הוא אלהינו" - מצדה תפלת יד אינה מעכבת את של ראש וכו', שכל אחת מצוה בפני עצמה. מצד אמא - הויות באמצע, כמו שהעמידוהו, והרי נאמר. ומשום שאינם בקיאים, אלה של הדור האחרון, שמו שני זוגות תפלין, שאינם יודעים סוד זה. ועוד, מי שמניח תפלין כראוי, הרי הוא מקים מצוה במאמרה. וכעין הצדיק שהוא אות האוחז בין הקב"ה ושכינתו, כך הוא אוחז בשניהם בח"י ברכות של התפלה. ונאמר בתפלין: משוחח בינתים עברה בידו, ונאמר בתפלה: ואפלו נחש על עקבו לא יפסיק. אשרי הפה שבתפלתו עושה בו משכב לשכינה, והרי הוא (תהילים ס״ח:י״ד) ׳אם תשכבון בין שפתים׳ (תהלים סח, יד), שבהם "אדני שפתי תפתח" - להשכיב בהם את אמא עליונה, שנאמר בה (דברים כ״ב:ו׳) ׳והאם רובצת על האפרוחים׳ (דברים כב, ו). שבזמן שהיא פורשת כנפיה על האפרוחים שהם ישראל, בשבתות וימים טובים, כמו שהעמידוהו "הפורש סכת שלום עלינו", נמצאים בחרות מכל אמות העולם. ומשום כך, בשבתות וימים טובים שהיא רובצת על ישראל, אין להם פחד מכל המקטרגים של העולם. וכשבאים ימי חל נאמר בו (שם) ׳שלח תשלח את האם׳.
מן המפרשים
קרני אור: מן המקבילה בפנחס מאמר מט, ה (רכח.) הוי"ה אהי"ה לעילא הוי"ה אהי"ה לעילא כו':
הסולם: מן המקבילה בצו מאמר כ, ח (לג.) במחשבתיה יכוון לאפקא וכו׳: ויכוון במחשבתו להוציא מפיו וידוי, וקבלת מיתה עליו בלב אחד, דהיינו שייחד המלכות הנקראת לב בסוד היחוד של הויה אחד, שהוא שם המפורש כעין זה, יוד הא ואו הא, דהיינו הויה…
ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פא, ג (יג:) וביה צריך למכריע כו'. כמ"ש ( ברכות יב ע"א ) הכורע כורע בברוך שהוא יסוד כמ"ש לעיל:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: