ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 121: ספרא תנינא בהמשכו - אבן הזרקא הקטנה במלחמת הנחש ושמות השכינה בטעמים ובנקדות › פיסקה 24

׳כנפי יונה נחפה בכסף׳ - כסוי השכינה התחתונה מבעלי הדין ואמא כנשר

זוהר חדש · ספרא תנינא בהמשכו - אבן הזרקא הקטנה במלחמת הנחש ושמות השכינה בטעמים ובנקדות · מאמר 121 · פיסקה 24

לשון הזוהר

וּמַאי אִית בֵּין שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה לְתַתָּאה דְּכֹלָּא חַד. אֶלָּא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה אִיהִי כְּיוֹנָה, וְאִתְּמַר בָּהּ (תהילים ס״ח:י״ד) ׳כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַּכֶּסֶף׳, צָרִיךְ לְכַסָּאָה לָהּ, דְּאִיהִי יִרְאָה וּדְחִילוּ אִשְׁתְּכַח מִסִּטְרָאָה. בְּגִין דְּאִנְטִילַת מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה, דְּתַמָּן סַמָּאֵ"ל לְמִתְבַּע דִּינִין. וּבְגִין דָּא צָרִיךְ לְכַסָּאָה לָהּ מִכַּמָּה מָארֵי דְּדִינִין, דְּלָא אִשְׁתְּמוֹדְעִין בֵּהּ. וּבְמַאי בְּכֶסֶף דְּאִיהוּ יְמִינָא. דִּבְגִינֵהּ אִתְּמַר כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה הַקּוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו שֶׁל חוּט חֶסֶד בַּיּוֹם. וּבְגִין דָּא נֶחְפָּה בַּכֶּסֶף לְרַשְּׁמָא לָהּ מִסִּטְרָא דְּרַחֲמֵי, דְּלָא יִשְׁתְּמוֹדָעִין בָּהּ מָארֵי דְּדִינָא. אֲבָל אִימָּא עִלָּאָה אַיֵּה כְּנִשְׁרָא דְּלָא דְּחִילַת מִכָּל עוֹפִין דִּלְעֵלָּא. וְגַדְפִּין דִּילֵהּ אִנּוּן מִסּוֹף עָלְמָא וְעַד סוֹף עָלְמָא. וּבְגִינַהּ אִתְּמַר (דברים ל״ב:י״א) כַּנֶּשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, וְדָא יְרוּשָׁלַםִ. וְעָלֵהּ אִתְּמַר (שם כב) כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר. דְּקֵן דִּילָהּ אִיהִי יְרוּשָׁלַםִ דִּלְעֵלָּא. וְקֵן דְּצִפּוֹר יְרוּשָׁלַםִ דִּלְתַתָּא. זַכָּאָה פּוּמָא דְּאִיהוּ קֵן דִּילֵהּ. זַכָּאָה אוֹרַיְתָא וּצְלוֹתָא דְּאִיהִי קֵן לָהּ. זַכָּאָה נִשְׁמָתָא דְּאִיהִי קֵן דִּילֵהּ. דְּכַד אִיהִי מְקַנְּנָא תַּמָּן לֹא דְּחִילַת מִכָּל מְקַטְרְגִין דְּעָלְמָא. וּבְגִין דָּא אִתְקְרִיאַת נִשְׁמַת כָּל חַי, אִיהִי מְקַנֶּנֶת בִּצְלוֹתָא דְּשַׁבָּת וְצַדִּיק. מִסִּטְרָא דִּילֵהּ אִתְקְרֵי יוֹם הַשְּׁבִיעִי כַּד חָשְׁבִין יוֹמִין מֵאִימָּא עִלָּאָה. וְאִיהִי יוֹמָא קַדְמָאָה דְּפֶסַח. וְיוֹמָא קַדְמָאָה דְּסֻכּוֹת. וּשְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה חַג שְׁמִינִי עֲצֶרֶת וְאִיהִי יוֹם מַתַּן תּוֹרָה וְאִיהִי יוֹם הַכִּפּוּרִים. כָּל צְלוֹתִין דְּכָל שַׁבָּתוֹת וְיוֹמִין טָבִין צְרִיכִין לְמֶעֱבַד לֵהּ. וְהַאי אִיהוּ דְּאָמַר קְרָא (ויקרא כ״ג:ד׳) ׳אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אוֹתָם בְּמוֹעֲדָם׳. מַאי מוֹעֲדָם. אִימָּא עִלָּאָה. וְצָרִיךְ לְאַכְלְלָא בָּהּ עֶשֶׂר סְפִירוֹת.

תרגום

וּמַה יֵּשׁ בֵּין הַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה לַתַּחְתּוֹנָה, שֶׁהַכֹּל אֶחָד? אֶלָּא הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה הִיא כְּיוֹנָה, וְנֶאֱמַר בָּהּ (תהילים ס״ח:י״ד) ׳כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַּכֶּסֶף׳ (תהלים סח, יד), צָרִיךְ לְכַסּוֹתָהּ, שֶׁהִיא יִרְאָה וּפַחַד נִמְצָא מִצִּדָּהּ, מִשּׁוּם שֶׁנִּטְּלָה מִצַּד הַגְּבוּרָה שֶׁשָּׁם הסמא"ל לִתְבֹּעַ דִּינִים, וּמִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ לְכַסּוֹתָהּ מִכַּמָּה בַּעֲלֵי דִּינִים שֶׁלֹּא יַכִּירוּ בָּהּ, וּבַמָּה? בְּכֶסֶף, שֶׁהוּא הַיָּמִין, שֶׁבִּגְלָלוֹ נֶאֱמַר: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, הקב"ה מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם. וּמִשּׁוּם כָּךְ "נֶחְפָּה בַכֶּסֶף" - לְסַמֵּן אוֹתָהּ מִצַּד הָרַחֲמִים, שֶׁלֹּא יַכִּירוּ בָּהּ בַּעֲלֵי הַדִּין. אֲבָל אִמָּא עֶלְיוֹנָה - "אַיֵּה" כְּנֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ יָרֵא מִכָּל הָעוֹפוֹת שֶׁלְּמַעְלָה, וּכְנָפֶיהָ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹף הָעוֹלָם. וּבִגְלָלָהּ נֶאֱמַר (דברים ל״ב:י״א) "כַּנֶּשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ" - וְזוֹ יְרוּשָׁלַיִם. וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר (שם כב) "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר", שֶׁקִּנָּהּ הוּא יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלְּמַעְלָה, וְקֵן הַצִּפּוֹר יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלְּמַטָּה. אַשְׁרֵי הַפֶּה שֶׁהוּא קִנָּהּ, אַשְׁרֵי הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה שֶׁהִיא קֵן לָהּ, אַשְׁרֵי הַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא קִנָּהּ, שֶׁכְּשֶׁהִיא מְקַנֶּנֶת שָׁם אֵינָהּ יְרֵאָה מִכָּל הַמְקַטְרְגִים שֶׁל הָעוֹלָם. וּמִשּׁוּם כָּךְ נִקְרֵאת "נִשְׁמַת כָּל חַי", הִיא מְקַנֶּנֶת בִּתְפִלַּת שַׁבָּת וְצַדִּיק. מִצִּדָּהּ נִקְרָא "יוֹם הַשְּׁבִיעִי" כְּשֶׁחוֹשְׁבִים יָמִים מֵאִמָּא עֶלְיוֹנָה, וְהִיא הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, וְהַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל סֻכּוֹת. וְהַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה - חַג שְׁמִינִי עֲצֶרֶת, וְהִיא יוֹם מַתַּן תּוֹרָה, וְהִיא יוֹם הַכִּפּוּרִים. כָּל תְּפִלּוֹת כָּל הַשַּׁבָּתוֹת וְהַיָּמִים הַטּוֹבִים צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת לָהּ, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ויקרא כ״ג:ד׳) ׳אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם׳ (ויקרא כג, ד). מַהוּ "מוֹעֲדָם"? אִמָּא עֶלְיוֹנָה, וְצָרִיךְ לִכְלֹל בָּהּ עֶשֶׂר סְפִירוֹת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ומאי אית בין שכינתא עלאה לתתאה דכלא חד. אלא שכינתא תתאה איהי כיונה, ואתמר בה (תהילים ס״ח:י״ד) ׳כנפי יונה נחפה בכסף׳, צריך לכסאה לה, דאיהי יראה ודחילו אשתכח מסטראה. בגין דאנטילת מסטרא דגבורה, דתמן סמא"ל למתבע דינין. ובגין דא צריך לכסאה לה מכמה מארי דדינין, דלא אשתמודעין בה. ובמאי בכסף דאיהו ימינא. דבגינה אתמר כל העוסק בתורה בלילה הקודשא בריך הוא מושך עליו של חוט חסד ביום. ובגין דא נחפה בכסף לרשמא לה מסטרא דרחמי, דלא ישתמודעין בה מארי דדינא. אבל אימא עלאה איה כנשרא דלא דחילת מכל עופין דלעלא. וגדפין דילה אנון מסוף עלמא ועד סוף עלמא. ובגינה אתמר (דברים ל״ב:י״א) כנשר יעיר קנו, ודא ירושלם. ועלה אתמר (שם כב) כי יקרא קן צפור. דקן דילה איהי ירושלם דלעלא. וקן דצפור ירושלם דלתתא. זכאה פומא דאיהו קן דילה. זכאה אוריתא וצלותא דאיהי קן לה. זכאה נשמתא דאיהי קן דילה. דכד איהי מקננא תמן לא דחילת מכל מקטרגין דעלמא. ובגין דא אתקריאת נשמת כל חי, איהי מקננת בצלותא דשבת וצדיק. מסטרא דילה אתקרי יום השביעי כד חשבין יומין מאימא עלאה. ואיהי יומא קדמאה דפסח. ויומא קדמאה דסכות. ושכינתא תתאה חג שמיני עצרת ואיהי יום מתן תורה ואיהי יום הכפורים. כל צלותין דכל שבתות ויומין טבין צריכין למעבד לה. והאי איהו דאמר קרא (ויקרא כ״ג:ד׳) ׳אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אותם במועדם׳. מאי מועדם. אימא עלאה. וצריך לאכללא בה עשר ספירות.

התרגום: ומה יש בין השכינה העליונה לתחתונה, שהכל אחד? אלא השכינה התחתונה היא כיונה, ונאמר בה (תהילים ס״ח:י״ד) ׳כנפי יונה נחפה בכסף׳ (תהלים סח, יד), צריך לכסותה, שהיא יראה ופחד נמצא מצדה, משום שנטלה מצד הגבורה ששם הסמא"ל לתבע דינים, ומשום כך צריך לכסותה מכמה בעלי דינים שלא יכירו בה, ובמה? בכסף, שהוא הימין, שבגללו נאמר: כל העוסק בתורה בלילה, הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום. ומשום כך "נחפה בכסף" - לסמן אותה מצד הרחמים, שלא יכירו בה בעלי הדין. אבל אמא עליונה - "איה" כנשר שאינו ירא מכל העופות שלמעלה, וכנפיה מסוף העולם ועד סוף העולם. ובגללה נאמר (דברים ל״ב:י״א) "כנשר יעיר קנו" - וזו ירושלים. ועליה נאמר (שם כב) "כי יקרא קן צפור", שקנה הוא ירושלים שלמעלה, וקן הצפור ירושלים שלמטה. אשרי הפה שהוא קנה, אשרי התורה והתפלה שהיא קן לה, אשרי הנשמה שהיא קנה, שכשהיא מקננת שם אינה יראה מכל המקטרגים של העולם. ומשום כך נקראת "נשמת כל חי", היא מקננת בתפלת שבת וצדיק. מצדה נקרא "יום השביעי" כשחושבים ימים מאמא עליונה, והיא היום הראשון של פסח, והיום הראשון של סכות. והשכינה התחתונה - חג שמיני עצרת, והיא יום מתן תורה, והיא יום הכפורים. כל תפלות כל השבתות והימים הטובים צריכים לעשות לה, וזהו שאמר הכתוב (ויקרא כ״ג:ד׳) ׳אלה מועדי ה מקראי קדש אשר תקראו אתם במועדם׳ (ויקרא כג, ד). מהו "מועדם"? אמא עליונה, וצריך לכלל בה עשר ספירות.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פא, ה (יד.) דעלייהו איתמר כו'. כמ"ש בגמ' ( ע"ז ה ע"ב ) תד"א לעולם יהא כשור לעול וכחמור כו':

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: