ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 121: ספרא תנינא בהמשכו - אבן הזרקא הקטנה במלחמת הנחש ושמות השכינה בטעמים ובנקדות › פיסקה 25

נדידת היונה הקדושה בימי החל - דבקותה בצדיק ושיבתה לקנה שד"י

זוהר חדש · ספרא תנינא בהמשכו - אבן הזרקא הקטנה במלחמת הנחש ושמות השכינה בטעמים ובנקדות · מאמר 121 · פיסקה 25

לשון הזוהר

וְכַד אִיהִי סְלִיקַת, אִיהִי סְלִיקַת עַל עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. וּבְגִין דָּא אָמַר שְׁלֹמֹה (משלי ל׳:י״ט) דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם. עֲבִידַת אוֹרְחָא תַּמָּן וְלֹא אִשְׁתְּמוֹדְעַת בֵּהּ אֶלָּא לְבַעְלָהּ. ׳וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ׳ - אֶלָּא דְּסָלִיק לֵהּ עִטְרָא עַל רֵישֵׁהּ תְּפִלִּין עַל הָרֹאשׁ. וְכַד סְלִיקַת כַּמָּה חַיָּלִין סְלִיקִין עִמֵּהּ. וְכַד נְחִיתַת כַּמָּה חַיָּלִין נַחְתִּין עִמָּהּ, וְאִתְקְרִיאוּ נְשָׁמוֹת יְתֵרוֹת דְּיַרְתִין עַמָּא קַדִּישָׁא. וּבְהוֹן אִית לוֹן נַיְיחָא לְיִשְׂרָאֵל בְּשַׁבָּתוֹת וְיוֹמִין טָבִין. וְיוֹנָה קַדִּישָׁא בְּכָל שִׁית יוֹמִין דְּחֹל. אַזְלָא מְנַדְּדָא מִדּוֹךְ לְדוֹךְ. וְאִם אַשְׁכְּחַת צַדִּיק בְּעָלְמָא אִתְדַּבְּקַת בֵהּ. אִם לָאו אִתְחַזְרַת לְקִנָּהָא וְאִתְטַמְּרָה תַּמָּן, בְּהַהוּא אֲתַר דְּאִתְקְרֵי קַן צִפּוֹר. וּמַאי נִיהוּ קֵן דִּילֵהּ מְטַטְרוֹ"ן דִּי שְׁמֵהּ שַׁדָּ"י, דְּאִיהוּ נָטִיר תַּרְעָא דְּאִתְּמַר בֵּהּ (תהילים קי״ח:כ׳) זֶה הַשַּׁעַר לַה'. וּבְגִין דָּא בִּמְזוּזָה שַׁדָּי מִלְּבַר יהו'ה מִלְּגָאו. דשס"ד מַלְאֲכֵי חַבָּלָה אִנּוּן כְּחֻשְׁבַּן יוֹמֵי שִׁתָּא שְסָ"ה חָסֵר חַד. דָּא אִיהוּ יוֹם הַכִּפּוּרִים דְּלֵית לַשָּׂטָן שׁוֹלְטָן עָלֵהּ הַשָּׂטָן הָכֵי סָלִיק שס"ד. בַּאֲתַר דִּמְזוּזָה תַּמָּן, לֹא אִית לֵהּ רְשׁוּ לְקָרְבָא. וּבְגִין דָּא (דברים י״א:כ׳) וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ מְזוּזֹת זָז מָוֶת. וּבְגִין דָּא כַּד לָא אִשְׁתְּכַחַת אֲתַר, אִתְחַזְרַת לְקִנָּהָא דְּאִיהוּ מְטַטְרוֹ"ן, דְּחֻשְׁבָּנֵהּ שַׁדָּ"י, דְּתַמָּן יהו'ה מָארֵי דְּיוֹנָה קַדִּישָׁא. וּבְשַׁבָּת דְּתַמָּן צַדִּיק, וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב. בְּגִין דְּאִיהוּ יִחוּדָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ. וְכַד אִית צַדִּיק לְתַתָּא, אִיהוּ בַּאֲתַר דְּיוֹם הַשַּׁבָּת, דְּאִיהוּ שַׁדָּי דִּלְעֵלָּא, וּבֵהּ אִתְיַחֲדַת קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְתַמָּן אַשְׁכַּחַת נַיְיחָא, וְלָא אַזְלַת מְטַלְטְלָא מִדּוֹךְ לְדוֹךְ וּמֵאֲתַר לַאֲתַר. וּמָאן אִיהוּ צַדִּיק דְּאִיהִי אִתְדַּבְּקַת בֵּהּ הַהוּא דְּאִיהוּ כְּלִיל מִכָּל מִדּוֹת דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דְּאִתְּמַר בֵּהּ וַיְכֻלּוּ כָּלִיל כֹּלָּא. דְּכָל סְפִירָן בֵּהּ אִתְכְּלִילוּ דְּאִיהוּ חָסִיד וְגָמִיל חֶסֶד עִם שְׁכִינְתָּא, וְיָהִיב לָהּ תֻּקְפָא בִּגְבוּרָה. וְהָכֵי בְּכָל סְפִירָה וּסְפִירָה יָהִיב לָהּ תֻּקְפָא. אִיהִי אִתְדַּבְּקַת וְלֹא תָּזוּז מִנֵּהּ בְּכָל שִׁית יוֹמֵי שַׁבְּתָא. וּבְגִינֵהּ אִתְּמַר עַל צַדִּיק א' הָעוֹלָם עוֹמֵד. אִיהוּ עַמּוּד סָבִיל כֹּלָּא. וּבֵהּ ׳כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַּכֶּסֶף׳. אַיֵּה מְכַסִּיאַת עָלֵהּ בְּגַדְפָּהָא, וְאַגִּינַת עָלֵהּ מִכָּל מְקַטְרְגִין דְּעָלְמָא. וּבְגִינֵהּ אִתְּמַר ׳לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק׳ (תהלים כה). ׳לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן׳. לֹא ׳רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֵּשׁ לָחֶם׳. וּבֵהּ אִתְחֲזֵי קֶשֶׁת דְּפֻרְקָנָא בְּגַוְנוֹי נְהִירִין. וּמִיָּד (בראשית ט׳:ט״ז) ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳. וְלֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים מִסִּטְרָא דְּקֶשֶׁת דְּאִיהוּ עֶבֶד. וְעוֹד זַרְקָא. הָא אֵלִיָּהוּ נָחִית וְכַמָּה מַשִּׁרְיָן עִמֵּהּ דְּמַלְאָכִין וְנִשְׁמָתִין.

תרגום

וּכְשֶׁהִיא עוֹלָה, עוֹלָה עַל עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר שְׁלֹמֹה (משלי ל׳:י״ט) "דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם" - עוֹשֶׂה דֶּרֶךְ שָׁם וְאֵינָהּ נוֹדַעַת בּוֹ אֶלָּא לְבַעְלָהּ. ׳וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ׳ (בראשית ד, כה) - אֶלָּא שֶׁמַּעֲלֶה לוֹ עֲטָרָה עַל רֹאשׁוֹ, תְּפִלִּין עַל הָרֹאשׁ. וּכְשֶׁעוֹלָה, כַּמָּה חַיָּלִים עוֹלִים עִמָּהּ, וּכְשֶׁיּוֹרֶדֶת כַּמָּה חַיָּלִים יוֹרְדִים עִמָּהּ, וְנִקְרָאִים "נְשָׁמוֹת יְתֵרוֹת" הַמּוֹרִישׁוֹת אֶת הָעָם הַקָּדוֹשׁ, וּבָהֶם יֵשׁ לָהֶם מְנוּחָה לְיִשְׂרָאֵל בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים. וְהַיּוֹנָה הַקְּדוֹשָׁה בְּכָל שֵׁשֶׁת יְמֵי חֹל הוֹלֶכֶת נוֹדֶדֶת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְאִם מוֹצֵאת צַדִּיק בָּעוֹלָם, נִדְבֶּקֶת בּוֹ, אִם לָאו, חוֹזֶרֶת לְקִנָּהּ וּמִתְטַמֶּנֶת שָׁם, בְּאוֹתוֹ מָקוֹם הַנִּקְרָא "קַן צִפּוֹר". וּמַהוּ קִנָּהּ? מְטַטְרוֹ"ן שֶׁשְּׁמוֹ שַׁדָּ"י, הַשּׁוֹמֵר עַל הַשַּׁעַר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (תהילים קי״ח:כ׳) "זֶה הַשַּׁעַר לַה'". וּמִשּׁוּם כָּךְ בַּמְּזוּזָה, שַׁדָּי מִבַּחוּץ, יהו'ה מִבִּפְנִים, שֶׁשס"ד מַלְאֲכֵי חַבָּלָה הֵם כְּחֶשְׁבּוֹן יְמֵי הַשָּׁנָה, שס"ה חָסֵר אֶחָד - זֶה יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁאֵין לַשָּׂטָן שִׁלְטוֹן עָלָיו. הַשָּׂטָן כָּךְ עוֹלֶה: שס"ד. בַּמָּקוֹם שֶׁיֵּשׁ שָׁם מְזוּזָה, אֵין לוֹ רְשׁוּת לְהִתְקָרֵב, וּמִשּׁוּם כָּךְ (דברים י״א:כ׳) "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ" - "מְזוּזוֹת" זָז מָוֶת. וּמִשּׁוּם כָּךְ, כְּשֶׁלֹּא נִמְצָא מָקוֹם, חוֹזֶרֶת לְקִנָּהּ שֶׁהוּא מְטַטְרוֹ"ן שֶׁחֶשְׁבּוֹנוֹ שַׁדָּ"י, שֶׁשָּׁם יהו'ה, בַּעַל הַיּוֹנָה הַקְּדוֹשָׁה. וּבְשַׁבָּת, שֶׁשָּׁם צַדִּיק, "וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב", מִשּׁוּם שֶׁזֶּה יִחוּד הקב"ה וּשְׁכִינָתוֹ. וּכְשֶׁיֵּשׁ צַדִּיק לְמַטָּה, הוּא בְּמָקוֹם יוֹם הַשַּׁבָּת שֶׁהוּא שַׁדַּי שֶׁלְּמַעְלָה, וּבוֹ מִתְיַחֵד הקב"ה, וְשָׁם מוֹצֵאת מְנוּחָה וְאֵינָהּ הוֹלֶכֶת מְטֻלְטֶלֶת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. וּמִיהוּ הַצַּדִּיק שֶׁהִיא נִדְבֶּקֶת בּוֹ? אוֹתוֹ הַכּוֹלֵל מִכָּל מִדּוֹתָיו שֶׁל הקב"ה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "וַיְכֻלּוּ" - כּוֹלֵל הַכֹּל, שֶׁכָּל הַסְּפִירוֹת בּוֹ נִכְלָלוֹת, שֶׁהוּא חָסִיד וְגוֹמֵל חֶסֶד עִם הַשְּׁכִינָה, וְנוֹתֵן לָהּ תֹּקֶף בִּגְבוּרָה, וְכָךְ בְּכָל סְפִירָה וּסְפִירָה נוֹתֵן לָהּ תֹּקֶף. הִיא נִדְבֶּקֶת וְלֹא זָזָה מִמֶּנּוּ בְּכָל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַשַּׁבָּת. וּבִגְלָלוֹ נֶאֱמַר עַל הַצַּדִּיק: "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" - הוּא עַמּוּד סוֹבֵל הַכֹּל. וּבוֹ ׳כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַּכֶּסֶף׳ (תהלים סח, יד), "אַיֵּה" מְכַסָּה עָלָיו בִּכְנָפֶיהָ וּמְגִנָּה עָלָיו מִכָּל הַמְקַטְרְגִים שֶׁל הָעוֹלָם. וּבִגְלָלוֹ נֶאֱמַר ׳לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק׳ (תהלים נה, כג), ׳לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן׳ (משלי יב, כא), לֹא ׳רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֵּשׁ לָחֶם׳ (תהלים לז, כה). וּבוֹ נִרְאֵית קֶשֶׁת הַגְּאֻלָּה בִּגְוָנֶיהָ הַמְּאִירִים, וּמִיָּד (בראשית ט׳:ט״ז) ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳ (בראשית ט, טז), וְלֹא תֵּצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים מִצַּד הַקֶּשֶׁת שֶׁהוּא עֶבֶד. וְעוֹד זַרְקָא - הֲרֵי אֵלִיָּהוּ יוֹרֵד וְכַמָּה מַחֲנוֹת עִמּוֹ שֶׁל מַלְאָכִים וּנְשָׁמוֹת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכד איהי סליקת, איהי סליקת על עמודא דאמצעיתא. ובגין דא אמר שלמה (משלי ל׳:י״ט) דרך הנשר בשמים. עבידת אורחא תמן ולא אשתמודעת בה אלא לבעלה. ׳וידע אדם עוד את אשתו׳ - אלא דסליק לה עטרא על רישה תפלין על הראש. וכד סליקת כמה חילין סליקין עמה. וכד נחיתת כמה חילין נחתין עמה, ואתקריאו נשמות יתרות דירתין עמא קדישא. ובהון אית לון נייחא לישראל בשבתות ויומין טבין. ויונה קדישא בכל שית יומין דחל. אזלא מנדדא מדוך לדוך. ואם אשכחת צדיק בעלמא אתדבקת בה. אם לאו אתחזרת לקנהא ואתטמרה תמן, בההוא אתר דאתקרי קן צפור. ומאי ניהו קן דילה מטטרו"ן די שמה שד"י, דאיהו נטיר תרעא דאתמר בה (תהילים קי״ח:כ׳) זה השער לה'. ובגין דא במזוזה שדי מלבר יהו'ה מלגאו. דשס"ד מלאכי חבלה אנון כחשבן יומי שתא שס"ה חסר חד. דא איהו יום הכפורים דלית לשטן שולטן עלה השטן הכי סליק שס"ד. באתר דמזוזה תמן, לא אית לה רשו לקרבא. ובגין דא (דברים י״א:כ׳) וכתבתם על מזוזות ביתך מזוזת זז מות. ובגין דא כד לא אשתכחת אתר, אתחזרת לקנהא דאיהו מטטרו"ן, דחשבנה שד"י, דתמן יהו'ה מארי דיונה קדישא. ובשבת דתמן צדיק, ותבא אליו היונה לעת ערב. בגין דאיהו יחודא דקודשא בריך הוא ושכינתה. וכד אית צדיק לתתא, איהו באתר דיום השבת, דאיהו שדי דלעלא, ובה אתיחדת קודשא בריך הוא. ותמן אשכחת נייחא, ולא אזלת מטלטלא מדוך לדוך ומאתר לאתר. ומאן איהו צדיק דאיהי אתדבקת בה ההוא דאיהו כליל מכל מדות דקודשא בריך הוא. דאתמר בה ויכלו כליל כלא. דכל ספירן בה אתכלילו דאיהו חסיד וגמיל חסד עם שכינתא, ויהיב לה תקפא בגבורה. והכי בכל ספירה וספירה יהיב לה תקפא. איהי אתדבקת ולא תזוז מנה בכל שית יומי שבתא. ובגינה אתמר על צדיק א' העולם עומד. איהו עמוד סביל כלא. ובה ׳כנפי יונה נחפה בכסף׳. איה מכסיאת עלה בגדפהא, ואגינת עלה מכל מקטרגין דעלמא. ובגינה אתמר ׳לא יתן לעולם מוט לצדיק׳ (תהלים כה). ׳לא יאנה לצדיק כל און׳. לא ׳ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם׳. ובה אתחזי קשת דפרקנא בגונוי נהירין. ומיד (בראשית ט׳:ט״ז) ׳וראיתיה לזכר ברית עולם׳. ולא תצא כצאת העבדים מסטרא דקשת דאיהו עבד. ועוד זרקא. הא אליהו נחית וכמה משרין עמה דמלאכין ונשמתין.

התרגום: וכשהיא עולה, עולה על עמודא דאמצעיתא, ומשום כך אמר שלמה (משלי ל׳:י״ט) "דרך הנשר בשמים" - עושה דרך שם ואינה נודעת בו אלא לבעלה. ׳וידע אדם עוד את אשתו׳ (בראשית ד, כה) - אלא שמעלה לו עטרה על ראשו, תפלין על הראש. וכשעולה, כמה חילים עולים עמה, וכשיורדת כמה חילים יורדים עמה, ונקראים "נשמות יתרות" המורישות את העם הקדוש, ובהם יש להם מנוחה לישראל בשבתות וימים טובים. והיונה הקדושה בכל ששת ימי חל הולכת נודדת ממקום למקום, ואם מוצאת צדיק בעולם, נדבקת בו, אם לאו, חוזרת לקנה ומתטמנת שם, באותו מקום הנקרא "קן צפור". ומהו קנה? מטטרו"ן ששמו שד"י, השומר על השער שנאמר בו (תהילים קי״ח:כ׳) "זה השער לה'". ומשום כך במזוזה, שדי מבחוץ, יהו'ה מבפנים, ששס"ד מלאכי חבלה הם כחשבון ימי השנה, שס"ה חסר אחד - זה יום הכפורים שאין לשטן שלטון עליו. השטן כך עולה: שס"ד. במקום שיש שם מזוזה, אין לו רשות להתקרב, ומשום כך (דברים י״א:כ׳) "וכתבתם על מזוזות ביתך" - "מזוזות" זז מות. ומשום כך, כשלא נמצא מקום, חוזרת לקנה שהוא מטטרו"ן שחשבונו שד"י, ששם יהו'ה, בעל היונה הקדושה. ובשבת, ששם צדיק, "ותבא אליו היונה לעת ערב", משום שזה יחוד הקב"ה ושכינתו. וכשיש צדיק למטה, הוא במקום יום השבת שהוא שדי שלמעלה, ובו מתיחד הקב"ה, ושם מוצאת מנוחה ואינה הולכת מטלטלת ממקום למקום. ומיהו הצדיק שהיא נדבקת בו? אותו הכולל מכל מדותיו של הקב"ה, שנאמר בו "ויכלו" - כולל הכל, שכל הספירות בו נכללות, שהוא חסיד וגומל חסד עם השכינה, ונותן לה תקף בגבורה, וכך בכל ספירה וספירה נותן לה תקף. היא נדבקת ולא זזה ממנו בכל ששת ימי השבת. ובגללו נאמר על הצדיק: "וצדיק יסוד עולם" - הוא עמוד סובל הכל. ובו ׳כנפי יונה נחפה בכסף׳ (תהלים סח, יד), "איה" מכסה עליו בכנפיה ומגנה עליו מכל המקטרגים של העולם. ובגללו נאמר ׳לא יתן לעולם מוט לצדיק׳ (תהלים נה, כג), ׳לא יאנה לצדיק כל און׳ (משלי יב, כא), לא ׳ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם׳ (תהלים לז, כה). ובו נראית קשת הגאלה בגוניה המאירים, ומיד (בראשית ט׳:ט״ז) ׳וראיתיה לזכר ברית עולם׳ (בראשית ט, טז), ולא תצא כצאת העבדים מצד הקשת שהוא עבד. ועוד זרקא - הרי אליהו יורד וכמה מחנות עמו של מלאכים ונשמות.

מן המפרשים

מקדש מלך: מן המקבילה בבראשית מאמר יח, ג (כד.) וכד נחית לה מליאה שפע וברכה אתמר ביה כל הכורע כורע בברוך שמתייחד ומזדווג בעלה עמה שם למטה במקומה כמש"ל כריכא ביה כעזקא באצבע' דצריך לנחתא לה עד אין תכלית כמש"ל כד נחתא נחתא כנשרא מטרוניתא…

יהל אור: מן המקבילה בקרח מאמר יב, ג (קעט.) מסטרא דאת י' מעשר מן כו'. ר"ל דכל המתנות מצד השכינה שהיא עשירית ומסטרא דאת י' הוא מעשר מן המעשר א' למאה. מסטרא דאת ה' אחד מנ'. וכן בספירות מכל העשר ספירות אחד למאה מסטרא דה' ספירות כמש"ו אחד…

שער מאמרי רשב"י: מן המקבילה בהקדמה מאמר ט, ד (ד.) עאלת את ד' ואת ג' אמרי אוף הכי, אמר אוף לון די לכון למהוי דא עם דא דהא מסכנין לא יתבטלון מן עלמא וצריכין לגמול עמהם טיבו דלי"ת איהי מסכנא גימ"ל גומל לה טיבו לא תתפרשון דא מן דא ודי לכון למיזן…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: