ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 121: ספרא תנינא בהמשכו - אבן הזרקא הקטנה במלחמת הנחש ושמות השכינה בטעמים ובנקדות › פיסקה 26

פנימיות ואחורים בשמות - הקדמת אהי"ה ליהו"ה בסוד בת ובן

זוהר חדש · ספרא תנינא בהמשכו - אבן הזרקא הקטנה במלחמת הנחש ושמות השכינה בטעמים ובנקדות · מאמר 121 · פיסקה 26

לשון הזוהר

פָּתַח וְאָמַר בּוּצִינָא קַדִּישָׁא הָא כַּמָּה מַשִּׁרְיָן דְּמַלְאֲכֵי חַבָּלָה קָא מַחְתִּין עַל עָאנָא. אִימָּא לְרָעֲיָא דְּזָרִיק אַבְנָא מִקִּירְטָא קַדִּישָׁא לְגַבַּיְהוּ. (חסר כאן) אִתְרְמִיז בְּכֶתֶר עִלָּאָה כְּגַוְנָא דָּא יוּ'ד הֵ'י וָא'ו הֵ'י דְּסָלִיק אֶהְיֶה תְּלָת זִמְנִין. וְאִיהוּ אֲשֶׁ"ר רֹא"שׁ דְּאֶהְיֶ"ה אֶהְיֶ"ה כְּלָלָא דְּמ"ב. וְאִיהוּ כָּלִיל עֶשֶׂר אֲמִירָן. כְּגַוְנָא דָּא אָלֶ"ף הֵ"א יוּ"ד הֵ"א. וְכַמָּה אִנּוּן סְפִירָן פְּנִימָאִין וְכַמָּה סְפִירָן אֲחוֹרִיִּים, וְאִנּוּן דָּא עַל גַּב דָּא. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳כִּי גָּבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שׁוֹמֵר וּגְבוֹהִים עֲלֵיהֶם׳. וּבְגִינַיְהוּ אִתְּמַר וְכַמָּה פָּנִים לַפָּנִים הַנּוֹרָאִים, וְכַמָּה אֲחוֹרִיִּים לַאֲחוֹרִים דְּלָאו הַנִּרְאִים, וְאִנּוּן פְּנִימִיִּים אִלֵּין יוּ'ד הֵ'י וָא'ו הֵ'י. יוּ'ד הֵ'י וָי'ו הֵ'י. יוּ'ד הֵ'א וָא'ו הֵ'א, אֲחוֹרִים, אִנּוּן י' י'ה יה'ו יהו'ה א' א"ה אה"י אהי'ה. א' א'ד אד'נ אדנ'י. כַּד אִנּוּן פְּנִימִיִּים מִלְּעֵלָּא כְּגוֹן טַעֲמֵי עַל אַתְוָן, אִנּוּן דְּכוֹרִין. וְכַד פְּנִימִיִּים אִנּוּן לְתַתָּא בְּגִין נִקּוּדִין תְּחוֹת אַתְוָן, אִנּוּן נוּקְבִין. וְכֻלְּהוּ אִשְׁתְּמוֹדָעוּ בְּרָזָא דָּא. כַּד אֶהְיֶ'ה עַל יהו'ה אִנּוּן נוּקְבָא. כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ ה' אֱלֹהֵינוּ. וּבְכָל אֲתַר כֶּתֶר אִימָּא, וְתַרְוַיְהוּ אַרְמִיזוּ בְּשֵׁם אֲדֹנָ"י א' אֶהְיֶ'ה י' יהו'ה. וְהָכֵי כַּד אדנ'י עַל יהו'ה אִיהוּ נוּקְבָא בַּת. כְּגַוְנָא דְּטִפָּה דִּדְכוֹרָא כַּד אַקְדִּים לְטִפָּה דְּנוּקְבָא, אִיהוּ בַּת. וְכַד נוּקְבָא אַקְדִימַת לִדְכוֹרָא אִיהוּ בֵּן. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (בראשית ב׳:ד׳) בְּיוֹם עֲשׂוֹת יהו'ה אֱלֹהִי"ם אֶרֶץ וְשָׁמַיִם. וּבְגִין דָּא עֶשֶׂר סְפִירוֹת מִסִּטְרָא דְּאֶהְיֶה מַתְחִילִים בְּאָת א', וְאִיהוּ ב' כֶּתֶר כְּחֻשְׁבַּן חַיָּ'ה וּמִתְפַּשְּׁטִין מִנֵּהּ עֶשֶׂר הַוְיָן, וְאִנּוּן הֶיֶה הָיָה אֶהְיֶה כְּגַוְנָא דְּאַתְוָן דְּאִנּוּן יְהוָֹ"ה מֶלֶךְ יְהוָֹ"ה מֶלֶךְ יְהוָֹ"ה יִמְלֹךְ. דִּנְקֻדָּה דִּלְהוֹן הֶוֶה הָיָה וְיִהְיֶה דַּהֲוָיָה דָּא מַסְהִיד עַל עִלַּת כָּל עִלָּאִין, דְּאִיהוּ הָיָה קֹדֶם כֹּל הֲוָיָה, וְיִהְיֶה בָּתַר כָּל הֲוָה עַד אֵין סוֹף. וּמִסִּטְרָא דַּאֲדֹנָ"י אִתְקְרֵי אֵין דְּאִתְרְמִיז בַּאֲרֹנָ"י דְּאַסְהִיד עָלֵהּ דְּאִיהוּ אַחֲרִית עַד אֵין סוֹף וְתַכְלִית. וָאֱהִי סָהִיר עַל קַדְמוּתוֹ דְּלֵית קַדְמוֹן עָלֵהּ. וְסִימָנִיךְ דַּאֲחוֹרֵי' א"י א"י אֶהְיֶ"ה יְהוָֹ"ה. אֲדֹנָ"י יְהוָֹה. אִנּוּן עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה אַרְבַּע אַרְבַּע. אַרְבַּע רָשֻׁיּוֹת דְּשַׁבָּת דְּלֵית זָר בֵּינַיְהוּ, וְאִנּוּן תְּרֵין דְּכַר וְנוּקְבָא חַד לִימִינָא. וּדְכַר וְנוּקְבָא חַד לִשְׂמָאלָא. וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ. י'א י'א יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ יְהוָֹה אֶחָד, וְכָל שְׁמָא רָחְבּוֹ אַרְבַּע וְגָבְהוֹ עֲשָׂרָה וְסַלְקִין אַרְבַּע אַרְבַּע לע"ב, וְתַלְיָן מֵעֶשֶׂר. כְּגַוְנָא דָּא יוּ"ד הֵ"י וָי"ו הֵ"י. וְאִנּוּן יוּ"ד עֶשְׂרִין. ה'י ה'י תְּלָתִין. וָי"ו עֶשְׂרִין וּתְרֵין. סַלְקִין עָ"ב.

תרגום

פָּתַח וְאָמַר בּוּצִינָא קַדִּישָׁא: הֲרֵי כַּמָּה מַחֲנוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי חַבָּלָה מַכִּים בַּצֹּאן. אֱמֹר לָרוֹעֶה שֶׁיִּזְרֹק אֶבֶן מֵאַבְנוֹ הַקְּדוֹשָׁה אֲלֵיהֶם. (חסר כאן) רָמוּז בַּכֶּתֶר הָעֶלְיוֹן, כְּעֵין זֶה: יוּ"ד הֵ"י וָא"ו הֵ"י, הָעוֹלֶה "אֶהְיֶה" שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, וְהוּא "אֲשֶׁ"ר רֹא"שׁ" שֶׁל "אֶהְיֶ"ה אֶהְיֶ"ה", כְּלַל שֶׁל מ"ב, וְהוּא כּוֹלֵל עֶשֶׂר אֲמִירוֹת, כְּעֵין זֶה: אָלֶ"ף הֵ"א יוּ"ד הֵ"א. וְכַמָּה הֵן סְפִירוֹת פְּנִימִיּוֹת וְכַמָּה סְפִירוֹת אֲחוֹרִיּוֹת, וְהֵן זוֹ עַל גַּב זוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כִּי גָּבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שׁוֹמֵר וּגְבוֹהִים עֲלֵיהֶם׳ (קהלת ה, ז). וּבִגְלָלָן נֶאֱמַר: וְכַמָּה פָּנִים לַפָּנִים הַנּוֹרָאִים, וְכַמָּה אֲחוֹרַיִם לַאֲחוֹרַיִם שֶׁאֵינָם נִרְאִים. וְאֵלֶּה הַפְּנִימִיּוֹת: יוּ"ד הֵ"י וָא"ו הֵ"י, יוּ"ד הֵ"י וָי"ו הֵ"י, יוּ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א. הָאֲחוֹרַיִם הֵן: י', י"ה, יה"ו, יהו"ה, א', א"ה, אה"י, אהי"ה, א', א"ד, אד"נ, אדנ"י. כְּשֶׁהַפְּנִימִיּוֹת מִלְמַעְלָה, כְּגוֹן טְעָמִים עַל הָאוֹתִיּוֹת, הֵן זְכָרִים, וּכְשֶׁהַפְּנִימִיּוֹת הֵן לְמַטָּה, מִשּׁוּם נְקֻדּוֹת תַּחַת הָאוֹתִיּוֹת, הֵן נְקֵבוֹת. וְכֻלָּן נוֹדָעוֹת בְּסוֹד זֶה: כְּשֶׁאֶהְיֶה עַל יהו"ה, הֵן נְקֵבָה. "כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ ה' אֱלֹהֵינוּ" - וּבְכָל מָקוֹם כֶּתֶר, אִמָּא, וּשְׁנֵיהֶם רְמוּזִים בְּשֵׁם אֲדֹנָ"י: א' אֶהְיֶה, י' יהו"ה. וְכָךְ כְּשֶׁאדנ"י עַל יהו"ה, הִיא נְקֵבָה, בַּת, כְּעֵין טִפַּת הַזָּכָר כְּשֶׁמַּקְדִּימָה לְטִפַּת הַנְּקֵבָה - בַּת, וּכְשֶׁהַנְּקֵבָה מַקְדִּימָה לַזָּכָר - בֵּן. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית ב׳:ד׳) "בְּיוֹם עֲשׂוֹת יהו"ה אֱלֹהִי"ם אֶרֶץ וְשָׁמָיִם". וּמִשּׁוּם כָּךְ עֶשֶׂר הַסְּפִירוֹת מִצַּד "אֶהְיֶה" מַתְחִילוֹת בְּאוֹת א', וְהִיא ב' כֶּתֶר כְּחֶשְׁבּוֹן "חַיָּה", וּמִתְפַּשְּׁטוֹת מִמֶּנָּה עֶשֶׂר הֲוָיוֹת, שֶׁהֵן "הֶיֶה" "הָיָה" "אֶהְיֶה", כְּעֵין הָאוֹתִיּוֹת "יְהוָֹ"ה מֶלֶךְ", "יְהוָֹ"ה מָלָךְ", "יְהוָֹ"ה יִמְלֹךְ", שֶׁנְּקֻדָּתָן הֹוֶה הָיָה וְיִהְיֶה - הֲוָיָה זוֹ מְעִידָה עַל עִלַּת כָּל הָעֶלְיוֹנִים, שֶׁהוּא הָיָה לִפְנֵי כָּל הֲוָיָה, וְיִהְיֶה אַחַר כָּל הֹוֶה עַד אֵין סוֹף. וּמִצַּד אֲדֹנָ"י נִקְרָא "אַיִן", הָרָמוּז בַּ"אֲדֹנָ"י", הַמֵּעִיד עָלָיו שֶׁהוּא אַחֲרִית עַד אֵין סוֹף וְתַכְלִית, "וָאֶהְיֶה" מֵעִיד עַל קַדְמוּתוֹ שֶׁאֵין קַדְמוֹן עָלָיו. וְסִימָנְךָ, אֲחוֹרֵיהֶם: א"י א"י, אֶהְיֶ"ה יְהוָֹ"ה, אֲדֹנָ"י יְהוָֹה. הֵם עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה, אַרְבַּע אַרְבַּע - אַרְבַּע רְשֻׁיּוֹת שֶׁל שַׁבָּת שֶׁאֵין זָר בֵּינֵיהֶן, וְהֵן שְׁתַּיִם: זָכָר וּנְקֵבָה אֶחָד לַיָּמִין, וְזָכָר וּנְקֵבָה אֶחָד לַשְּׂמֹאל, "וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ". י"א י"א: "יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ יְהוָֹה אֶחָד", וְכָל שֵׁם רָחְבּוֹ אַרְבַּע וְגָבְהוֹ עֲשָׂרָה, וְעוֹלִים אַרְבַּע אַרְבַּע לְעָ"ב, וּתְלוּיִים מֵעֶשֶׂר, כְּעֵין זֶה: יוּ"ד הֵ"י וָי"ו הֵ"י, וְהֵן: יוּ"ד - עֶשְׂרִים, הֵ"י הֵ"י - שְׁלֹשִׁים, וָי"ו - עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם. עוֹלִים עָ"ב.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: פתח ואמר בוצינא קדישא הא כמה משרין דמלאכי חבלה קא מחתין על עאנא. אימא לרעיא דזריק אבנא מקירטא קדישא לגביהו. (חסר כאן) אתרמיז בכתר עלאה כגונא דא יו'ד ה'י וא'ו ה'י דסליק אהיה תלת זמנין. ואיהו אש"ר רא"ש דאהי"ה אהי"ה כללא דמ"ב. ואיהו כליל עשר אמירן. כגונא דא אל"ף ה"א יו"ד ה"א. וכמה אנון ספירן פנימאין וכמה ספירן אחוריים, ואנון דא על גב דא. הדא הוא דכתיב ׳כי גבה מעל גבה שומר וגבוהים עליהם׳. ובגיניהו אתמר וכמה פנים לפנים הנוראים, וכמה אחוריים לאחורים דלאו הנראים, ואנון פנימיים אלין יו'ד ה'י וא'ו ה'י. יו'ד ה'י וי'ו ה'י. יו'ד ה'א וא'ו ה'א, אחורים, אנון י' י'ה יה'ו יהו'ה א' א"ה אה"י אהי'ה. א' א'ד אד'נ אדנ'י. כד אנון פנימיים מלעלא כגון טעמי על אתון, אנון דכורין. וכד פנימיים אנון לתתא בגין נקודין תחות אתון, אנון נוקבין. וכלהו אשתמודעו ברזא דא. כד אהי'ה על יהו'ה אנון נוקבא. כתר יתנו לך ה' אלהינו. ובכל אתר כתר אימא, ותרויהו ארמיזו בשם אדנ"י א' אהי'ה י' יהו'ה. והכי כד אדנ'י על יהו'ה איהו נוקבא בת. כגונא דטפה דדכורא כד אקדים לטפה דנוקבא, איהו בת. וכד נוקבא אקדימת לדכורא איהו בן. הדא הוא דכתיב (בראשית ב׳:ד׳) ביום עשות יהו'ה אלהי"ם ארץ ושמים. ובגין דא עשר ספירות מסטרא דאהיה מתחילים באת א', ואיהו ב' כתר כחשבן חי'ה ומתפשטין מנה עשר הוין, ואנון היה היה אהיה כגונא דאתון דאנון יהו"ה מלך יהו"ה מלך יהו"ה ימלך. דנקדה דלהון הוה היה ויהיה דהויה דא מסהיד על עלת כל עלאין, דאיהו היה קדם כל הויה, ויהיה בתר כל הוה עד אין סוף. ומסטרא דאדנ"י אתקרי אין דאתרמיז בארנ"י דאסהיד עלה דאיהו אחרית עד אין סוף ותכלית. ואהי סהיר על קדמותו דלית קדמון עלה. וסימניך דאחורי' א"י א"י אהי"ה יהו"ה. אדנ"י יהוה. אנון עשרה עשרה ארבע ארבע. ארבע רשיות דשבת דלית זר ביניהו, ואנון תרין דכר ונוקבא חד לימינא. ודכר ונוקבא חד לשמאלא. ופני לא יראו. י'א י'א יהוה אלהינו יהוה אחד, וכל שמא רחבו ארבע וגבהו עשרה וסלקין ארבע ארבע לע"ב, ותלין מעשר. כגונא דא יו"ד ה"י וי"ו ה"י. ואנון יו"ד עשרין. ה'י ה'י תלתין. וי"ו עשרין ותרין. סלקין ע"ב.

התרגום: פתח ואמר בוצינא קדישא: הרי כמה מחנות של מלאכי חבלה מכים בצאן. אמר לרועה שיזרק אבן מאבנו הקדושה אליהם. (חסר כאן) רמוז בכתר העליון, כעין זה: יו"ד ה"י וא"ו ה"י, העולה "אהיה" שלש פעמים, והוא "אש"ר רא"ש" של "אהי"ה אהי"ה", כלל של מ"ב, והוא כולל עשר אמירות, כעין זה: אל"ף ה"א יו"ד ה"א. וכמה הן ספירות פנימיות וכמה ספירות אחוריות, והן זו על גב זו, זהו שכתוב ׳כי גבה מעל גבה שומר וגבוהים עליהם׳ (קהלת ה, ז). ובגללן נאמר: וכמה פנים לפנים הנוראים, וכמה אחורים לאחורים שאינם נראים. ואלה הפנימיות: יו"ד ה"י וא"ו ה"י, יו"ד ה"י וי"ו ה"י, יו"ד ה"א וא"ו ה"א. האחורים הן: י', י"ה, יה"ו, יהו"ה, א', א"ה, אה"י, אהי"ה, א', א"ד, אד"נ, אדנ"י. כשהפנימיות מלמעלה, כגון טעמים על האותיות, הן זכרים, וכשהפנימיות הן למטה, משום נקדות תחת האותיות, הן נקבות. וכלן נודעות בסוד זה: כשאהיה על יהו"ה, הן נקבה. "כתר יתנו לך ה' אלהינו" - ובכל מקום כתר, אמא, ושניהם רמוזים בשם אדנ"י: א' אהיה, י' יהו"ה. וכך כשאדנ"י על יהו"ה, היא נקבה, בת, כעין טפת הזכר כשמקדימה לטפת הנקבה - בת, וכשהנקבה מקדימה לזכר - בן. זהו שכתוב (בראשית ב׳:ד׳) "ביום עשות יהו"ה אלהי"ם ארץ ושמים". ומשום כך עשר הספירות מצד "אהיה" מתחילות באות א', והיא ב' כתר כחשבון "חיה", ומתפשטות ממנה עשר הויות, שהן "היה" "היה" "אהיה", כעין האותיות "יהו"ה מלך", "יהו"ה מלך", "יהו"ה ימלך", שנקדתן הוה היה ויהיה - הויה זו מעידה על עלת כל העליונים, שהוא היה לפני כל הויה, ויהיה אחר כל הוה עד אין סוף. ומצד אדנ"י נקרא "אין", הרמוז ב"אדנ"י", המעיד עליו שהוא אחרית עד אין סוף ותכלית, "ואהיה" מעיד על קדמותו שאין קדמון עליו. וסימנך, אחוריהם: א"י א"י, אהי"ה יהו"ה, אדנ"י יהוה. הם עשרה עשרה, ארבע ארבע - ארבע רשיות של שבת שאין זר ביניהן, והן שתים: זכר ונקבה אחד לימין, וזכר ונקבה אחד לשמאל, "ופני לא יראו". י"א י"א: "יהוה אלהינו יהוה אחד", וכל שם רחבו ארבע וגבהו עשרה, ועולים ארבע ארבע לע"ב, ותלויים מעשר, כעין זה: יו"ד ה"י וי"ו ה"י, והן: יו"ד - עשרים, ה"י ה"י - שלשים, וי"ו - עשרים ושתים. עולים ע"ב.

מן המפרשים

כתם פז: מן המקבילה בבראשית מאמר כא, א (כה:) והא אוקמוה דלית דור פחות מששים רבוא. הוא סוד הו"ו המיוחסת לכל מיני הששיות, כאשר קדם סוד השש והששים והשש מאות והששים רבוא ( לעיל כ. ובהקדמה א:) , ומשה היה שקול כנגד כלם:

יהל אור: מן המקבילה בקרח מאמר יב, ג (קעט.) שלשה עשרונים לפר. כמש"ו שור גבורה וצ"ל דהמתנות הן בהיפוך לאכללא ימינא בשמאלא. ששני התרומות תרומה גדולה ותרומת מעשר שהן שלשה למאה הן מילוי ס"ג ג' יודי"ן. ועשרון לכבש הוא מעשר עשר אתוון דשם מ"ה…

שער מאמרי רשב"י: מן המקבילה בהקדמה מאמר ט, ד (ד.) על רזא דנא אמר בראשית ברא אלהי"ם. ונמצא לפי זה שבינה עליונה היא מתלבשת ונגלית בדעת תחתון שבחכמה קדומה, שהוא דעת עליון שבאבא, ומשם ירדה לבינה דבז"א, בסוד דעת שבבינה שבז"א:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: