הילד הנשמר מדבר עם מי שאין בו נשמה - והכרת הנשמה החדשה
זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - קדושת החבור לשם שמים ונפש חיה ונשמה · מאמר 12 · פיסקה 8
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, אֶחֱזֵי אַנְפֵּי שְׁכִינְתָּא, דִּלְבָתַר יוֹמִין עֲרָעִית תַּמָּן, וְחָזֵית הַהוּא בְּרָא דְּאִתְיְילֵיד לְהוֹ, וַהֲוָה בַּר שֶׁבַע שְׁנִין, חָמֵי לִי בְּבֵיתָא, וְלָא בָּעָא לְמַלָּלָא עִמִּי. אָמַר לֵיהּ אֲבוּהָ, זִיל לְקַמֵּיהּ, דְּגַבְרָא רַבָּא הוּא. אֲמַר, מִסְתָּפֵינָא לְאִשְׁתְּעוּיֵי בַּהֲדֵיהּ, וּלְאִתְקְרָבָא עִמֵּיהּ, דְּהָא לָא יָדַעְנָא אִי אִית לֵיהּ נִשְׁמָתָא קַדִּישָׁא, אִי לָאו. דְּהָכֵי אוֹלִיף לִי מוֹרִי יוֹמָא דֵין, דְּכָל מַאן דְּלֵית לֵיהּ נִשְׁמָתָא קַדִּישָׁא, אָסוּר לְאִשְׁתְּעוּיֵי בַּהֲדֵיהּ, וּלְאִתְקָרָבָא עִמֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ, חַס וְשָׁלוֹם, דְּגַבְרָא רַבָּא וַחֲכִימָא דְדָרָא הוּא. קָרֵיב גַּבָּאי, וְלָא סָפֵיק לְמַלָּלָא עִמִּי, אֲמַר לִי אֲנָא חָמֵי בָּךְ, דְּנִשְׁמָתָא חַדְתָּא אִית בָּךְ, מִיּוֹמִין זְעִירִין, וְלָא אִזְדְרִיקַת בָּךְ בְּשַׁעֲתָא דְּנָפְקַת לְעָלְמָא. תְּוָוהִית. אֲמָרִית, כָּךְ הוּא, דְּרַוָּוק הֲוֵינָא, כַּד לָעֵינָא בְּאוֹרַיְיתָא, וְאִתְיַיהֲבַת בִּי נִשְׁמָתָא.
תרגום
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אֶרְאֶה פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, שֶׁלְּאַחַר יָמִים פָּגַשְׁתִּי שָׁם, וְרָאִיתִי אֶת אוֹתוֹ הַבֵּן שֶׁנּוֹלַד לָהֶם, וְהָיָה בֶּן שֶׁבַע שָׁנִים, רָאָה אוֹתִי בַּבַּיִת, וְלֹא רָצָה לְדַבֵּר עִמִּי. אָמַר לוֹ אָבִיו, לֵךְ לְפָנָיו, ׳כִּי אִישׁ גָּדוֹל הוּא׳. אָמַר, מְפַחֵד אֲנִי לְדַבֵּר עִמּוֹ, וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו, שֶׁהֲרֵי אֵינִי יוֹדֵעַ אִם יֵשׁ לוֹ נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה, אִם לָאו. שֶׁכָּךְ לִמְּדַנִי מוֹרִי הַיּוֹם, שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵין לוֹ נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה, אָסוּר לְדַבֵּר עִמּוֹ, וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו. אָמַר לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁאִישׁ גָּדוֹל וְחָכָם הַדּוֹר הוּא. קָרַב אֵלַי, וְלֹא הִסְפִּיק לְדַבֵּר עִמִּי, אָמַר לִי, אֲנִי רוֹאֶה בְּךָ, שֶׁנְּשָׁמָה חֲדָשָׁה יֵשׁ בְּךָ, מִיָּמִים מְעַטִּים, וְלֹא נִזְרְקָה בְּךָ בְּשָׁעָה שֶׁיָּצָאתָ לָעוֹלָם. תָּמַהְתִּי. אָמַרְתִּי, כָּךְ הוּא, שֶׁרַוָּק הָיִיתִי, כְּשֶׁעָמַלְתִּי בַּתּוֹרָה, וְנִתְּנָה בִּי נְשָׁמָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי יוסי, אחזי אנפי שכינתא, דלבתר יומין ערעית תמן, וחזית ההוא ברא דאתייליד להו, והוה בר שבע שנין, חמי לי בביתא, ולא בעא למללא עמי. אמר ליה אבוה, זיל לקמיה, דגברא רבא הוא. אמר, מסתפינא לאשתעויי בהדיה, ולאתקרבא עמיה, דהא לא ידענא אי אית ליה נשמתא קדישא, אי לאו. דהכי אוליף לי מורי יומא דין, דכל מאן דלית ליה נשמתא קדישא, אסור לאשתעויי בהדיה, ולאתקרבא עמיה. אמר ליה, חס ושלום, דגברא רבא וחכימא דדרא הוא. קריב גבאי, ולא ספיק למללא עמי, אמר לי אנא חמי בך, דנשמתא חדתא אית בך, מיומין זעירין, ולא אזדריקת בך בשעתא דנפקת לעלמא. תווהית. אמרית, כך הוא, דרווק הוינא, כד לעינא באורייתא, ואתייהבת בי נשמתא.
התרגום: אמר רבי יוסי, אראה פני השכינה, שלאחר ימים פגשתי שם, וראיתי את אותו הבן שנולד להם, והיה בן שבע שנים, ראה אותי בבית, ולא רצה לדבר עמי. אמר לו אביו, לך לפניו, ׳כי איש גדול הוא׳. אמר, מפחד אני לדבר עמו, ולהתקרב אליו, שהרי איני יודע אם יש לו נשמה קדושה, אם לאו. שכך למדני מורי היום, שכל מי שאין לו נשמה קדושה, אסור לדבר עמו, ולהתקרב אליו. אמר לו, חס ושלום, שאיש גדול וחכם הדור הוא. קרב אלי, ולא הספיק לדבר עמי, אמר לי, אני רואה בך, שנשמה חדשה יש בך, מימים מעטים, ולא נזרקה בך בשעה שיצאת לעולם. תמהתי. אמרתי, כך הוא, שרוק הייתי, כשעמלתי בתורה, ונתנה בי נשמה.
לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: