ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 12: מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - קדושת החבור לשם שמים ונפש חיה ונשמה › פיסקה 5

אשרי מי שאבותיו הרהרו בטוב - בת שבע ודוד שנתכונו בשלמה

זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - קדושת החבור לשם שמים ונפש חיה ונשמה · מאמר 12 · פיסקה 5

לשון הזוהר

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, אַשְׁרֵי מִי שֶׁאֲבוֹתָיו הִרְהֲרוּ בְּדָבָר טוֹב. מְנָא לָן, מִן בַּת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה, דִּקְרָא מַסְהִיד עֲלֵיהּ, שֶׁהִיא אֵם שְׁלֹמֹה מַמָּשׁ. מִשּׁוּם דְּאִתְיַיסֵיד מִמֶּנָּהּ, מֵעִנְיָינָהּ, וּמֵהִרְהוּרָהּ, וּמֵהִשְׁתַּדְּלוּתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ל״א:ב׳) ׳מַה בְּרִי וּמַה בַּר בִּטְנִי וְגו'׳. אִימֵּיהּ תֵּינַח, אֲבוּהִי מְנָא לָן. דִּכְתִיב (תהילים קכ״ז:א׳) ׳שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ׳. וְכִי שְׁלֹמֹה אָמַר זֶה הַמִּזְמוֹר. אָמַר ר"י חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא דָּוִד אֲמָרוֹ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַל שְׁלמֹה, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַנָּבִיא לְדָוִד, (דברי הימים א כ״ב:ט׳) ׳הִנֵּה בֵּן נוֹלַד לְךָ׳ כו', ׳כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ׳, אָמַר דָּוִד בֵּן אֶחָד הָיָה לִי מִבַּת שֶׁבַע, וּמֵת, עַכְשָׁיו אַחֵר יוּלַד לִי, מִן שְׁמַיָא הוּא בָּא. וְאָמַר שִׁיר זֶה, וְנִתְכַּוֵּון בּוֹ לְשׁוּם שָׁמַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה׳, בִּשְׁבִיל שְׁלֹמֹה. אָמַר ׳אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַּיִת׳, אִם סִיעָתוֹ לֹא יְסַיֵּיעַ בַּכַּוָּונָה הַשְּׁלֵימָה שֶׁלִּי, ׳שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ׳, לַשָּׁוְא נַעֲמוֹל כְּמוֹ שֶׁהָיָה בָּרִאשׁוֹנָה, שֶׁעָמַלְנוּ לַשָּׁוְא, וּבְגִין הַהוּא חוֹבָה מֵת. וַאֲנָא אִית לִי לְאִתְטָרְדָא מִן יְרוּשָׁלַיִם, וּבְעוֹד שֶׁאֲנִי אֵצֵא, ׳אִם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר׳ מִכָּל אָדָם, ׳שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר׳. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, שֶׁהִנִּיחַ ׳עֶשֶׂר נָשִׁים פִּילַּגְּשִׁים לִשְׁמוֹר הַבַּיִת׳, וַהֲוָה מַה דְּהֲוָה. וְעַל כָּל פָּנִים, ׳שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר׳.

תרגום

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אַשְׁרֵי מִי שֶׁאֲבוֹתָיו הִרְהֲרוּ בְּדָבָר טוֹב. מִנַּיִן לָנוּ? מִבַּת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה, שֶׁהַכָּתוּב מֵעִיד עָלֶיהָ, שֶׁהִיא אֵם שְׁלֹמֹה מַמָּשׁ, מִשּׁוּם שֶׁנִּתְיַסֵּד מִמֶּנָּה, מֵעִנְיָנָהּ, וּמֵהִרְהוּרָהּ, וּמֵהִשְׁתַּדְּלוּתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ל״א:ב׳) ׳מַה בְּרִי וּמַה בַּר בִּטְנִי וְגוֹ'׳ (משלי לא, ב). אִמּוֹ יִתָּכֵן, אָבִיו מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב (תהילים קכ״ז:א׳) ׳שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ׳ (תהלים קכז, א). וְכִי שְׁלֹמֹה אָמַר מִזְמוֹר זֶה? אָמַר ר"י חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא דָּוִד אֲמָרוֹ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַל שְׁלֹמֹה, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַנָּבִיא לְדָוִד, (דברי הימים א כ״ב:ט׳) ׳הִנֵּה בֵן נוֹלַד לְךָ׳ וְכוּ', ׳כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ׳ (דברי הימים א כב, ט), אָמַר דָּוִד, בֵּן אֶחָד הָיָה לִי מִבַּת שֶׁבַע, וּמֵת, עַכְשָׁו אַחֵר יִוָּלֵד לִי, מִן הַשָּׁמַיִם הוּא בָּא. וְאָמַר שִׁיר זֶה, וְנִתְכַּוֵּן בּוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה׳, בִּשְׁבִיל שְׁלֹמֹה. אָמַר ׳אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת׳ (תהלים קכז, א), אִם סִיּוּעוֹ לֹא יְסַיֵּעַ בַּכַּוָּנָה הַשְּׁלֵמָה שֶׁלִּי, ׳שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ׳, לַשָּׁוְא נַעֲמֹל כְּמוֹ שֶׁהָיָה בָּרִאשׁוֹנָה, שֶׁעָמַלְנוּ לַשָּׁוְא, וּבִגְלַל אוֹתָהּ חוֹבָה מֵת. וַאֲנִי עָלַי לְהִטָּרֵד מִירוּשָׁלַיִם, וּבְעוֹד שֶׁאֲנִי אֵצֵא, ׳אִם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר׳ מִכָּל אָדָם, ׳שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר׳. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, שֶׁהִנִּיחַ ׳עֶשֶׂר נָשִׁים פִּילַּגְּשִׁים לִשְׁמוֹר הַבַּיִת׳ (שמואל ב טו, טז), וְהָיָה מַה שֶּׁהָיָה, וְעַל כָּל פָּנִים, ׳שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי יהודה, אשרי מי שאבותיו הרהרו בדבר טוב. מנא לן, מן בת שבע אם שלמה, דקרא מסהיד עליה, שהיא אם שלמה ממש. משום דאתייסיד ממנה, מעניינה, ומהרהורה, ומהשתדלותה, שנאמר (משלי ל״א:ב׳) ׳מה ברי ומה בר בטני וגו'׳. אימיה תינח, אבוהי מנא לן. דכתיב (תהילים קכ״ז:א׳) ׳שיר המעלות לשלמה אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו׳. וכי שלמה אמר זה המזמור. אמר ר"י חס ושלום, אלא דוד אמרו ברוח הקדש על שלמה, בשעה שאמר הנביא לדוד, (דברי הימים א כ״ב:ט׳) ׳הנה בן נולד לך׳ כו', ׳כי שלמה יהיה שמו׳, אמר דוד בן אחד היה לי מבת שבע, ומת, עכשיו אחר יולד לי, מן שמיא הוא בא. ואמר שיר זה, ונתכוון בו לשום שמים, הדא הוא דכתיב ׳שיר המעלות לשלמה׳, בשביל שלמה. אמר ׳אם ה' לא יבנה בית׳, אם סיעתו לא יסייע בכוונה השלימה שלי, ׳שוא עמלו בוניו בו׳, לשוא נעמול כמו שהיה בראשונה, שעמלנו לשוא, ובגין ההוא חובה מת. ואנא אית לי לאתטרדא מן ירושלים, ובעוד שאני אצא, ׳אם ה' לא ישמר עיר׳ מכל אדם, ׳שוא שקד שומר׳. אמר רבי יצחק, שהניח ׳עשר נשים פילגשים לשמור הבית׳, והוה מה דהוה. ועל כל פנים, ׳שוא שקד שומר׳.

התרגום: אמר רבי יהודה, אשרי מי שאבותיו הרהרו בדבר טוב. מנין לנו? מבת שבע אם שלמה, שהכתוב מעיד עליה, שהיא אם שלמה ממש, משום שנתיסד ממנה, מענינה, ומהרהורה, ומהשתדלותה, שנאמר (משלי ל״א:ב׳) ׳מה ברי ומה בר בטני וגו'׳ (משלי לא, ב). אמו יתכן, אביו מנין לנו? שכתוב (תהילים קכ״ז:א׳) ׳שיר המעלות לשלמה אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו׳ (תהלים קכז, א). וכי שלמה אמר מזמור זה? אמר ר"י חס ושלום, אלא דוד אמרו ברוח הקדש על שלמה, בשעה שאמר הנביא לדוד, (דברי הימים א כ״ב:ט׳) ׳הנה בן נולד לך׳ וכו', ׳כי שלמה יהיה שמו׳ (דברי הימים א כב, ט), אמר דוד, בן אחד היה לי מבת שבע, ומת, עכשו אחר יולד לי, מן השמים הוא בא. ואמר שיר זה, ונתכון בו לשם שמים, זהו שכתוב ׳שיר המעלות לשלמה׳, בשביל שלמה. אמר ׳אם ה' לא יבנה בית׳ (תהלים קכז, א), אם סיועו לא יסיע בכונה השלמה שלי, ׳שוא עמלו בוניו בו׳, לשוא נעמל כמו שהיה בראשונה, שעמלנו לשוא, ובגלל אותה חובה מת. ואני עלי להטרד מירושלים, ובעוד שאני אצא, ׳אם ה' לא ישמר עיר׳ מכל אדם, ׳שוא שקד שומר׳. אמר רבי יצחק, שהניח ׳עשר נשים פילגשים לשמור הבית׳ (שמואל ב טו, טז), והיה מה שהיה, ועל כל פנים, ׳שוא שקד שומר׳.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים