התר אכילת בעלי נפש חיה - שאלמלא נשמה בהם לא הותרו
זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - קדושת החבור לשם שמים ונפש חיה ונשמה · מאמר 12 · פיסקה 15
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב, תָּא חֲזֵי, כָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא מִזּוֹ הַנֶּפֶשׁ הַחַיָּה, הִתִּירוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְנֵי אָדָם, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶם נְשָׁמָה לָדַעַת וּלְהַכִּיר בַּעֲבוֹדַת בּוֹרְאָם. דְּאִלְמָלֵי הַוְיָא לְהוֹ נְשָׁמָה, לֹא הוּתְּרוּ.
תרגום
אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב, בֹּא רְאֵה, כָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא מִזּוֹ הַנֶּפֶשׁ הַחַיָּה, הִתִּירוֹ הקב"ה לִבְנֵי אָדָם, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶם נְשָׁמָה לָדַעַת וּלְהַכִּיר בַּעֲבוֹדַת בּוֹרְאָם, שֶׁאִלְמָלֵא הָיְתָה לָהֶם נְשָׁמָה, לֹא הוּתְּרוּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי יעקב, תא חזי, כל מה שנברא מזו הנפש החיה, התירו הקדוש ברוך הוא לבני אדם, מפני שאין להם נשמה לדעת ולהכיר בעבודת בוראם. דאלמלי הויא להו נשמה, לא הותרו.
התרגום: אמר רבי יעקב, בא ראה, כל מה שנברא מזו הנפש החיה, התירו הקב"ה לבני אדם, מפני שאין להם נשמה לדעת ולהכיר בעבודת בוראם, שאלמלא היתה להם נשמה, לא הותרו.