מעשה בטבח שנתכון לשני סימנים ושחט אחד - והכונה לשמים בשחיטה
זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - קדושת החבור לשם שמים ונפש חיה ונשמה · מאמר 12 · פיסקה 14
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, אֲנָא חָמִית לְרַבִּי יְהוּדָה דְּזַמִּין לְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי חַגַּי, וַהֲוָה טַבָּחָא, וְרַבִּי אַבָּא קָרֵין לֵיהּ. וְנָכֵיס הַהוּא תַּרְנְגוֹלְתָּא, וְנִתְכַּוֵּין לִתְרֵי סִימָנֵי, וּבָדְקוּ וְאַשְׁכָּחוּ דְּנָכֵיס חַד סִימָנָא, וְחַד לָא נָכֵיס. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה, עַל מָה אִתְכַּוַּונְתּ. אֲמַר, עַל תְּרֵין סִימָנִין. אֲמַר, וְהָא אֲנָא אַשְׁכַּחְנָא חַד נָכֵיס. אֶלָּא בִּשְׂרָא הוּא דִּכְשֵׁרָה, וְאַתְּ לָא תְּהֵא טַבָּחָא מִכָּאן וּלְהָלְאָה. וְאַף עַל גַּב דְּלָא בָּעֵינָא כַּוָּונָה בִּשְׁחִיטָה. אָמַר לֵיהּ ר' יוֹסֵי, הַכַּוָּונָה לָאו לְהַאי אִיתְּמָר, אֶלָּא כַּוָּונָה דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּנָכֵיס לַשָּׁמַיִם, וְלָא לְשׁוּם פִּתְגָּם אָחֳרָן. אֲבָל נִתְכַּוֵּון לִתְרֵי סִימָנֵי, וְשָׁחִיט חַד, מוּתָּר הוּא בְּדִיעֲבַד. דִּתְנַן, הַשּׁוֹחֵט אֶחָד בָּעוֹף, דִּיעֲבַד אֵין, לְכַתְּחִלָּה לֹא.
תרגום
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אֲנִי רָאִיתִי אֶת רַבִּי יְהוּדָה שֶׁהִזְמִין אֶת רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי חַגַּי, וְהָיָה טַבָּח, וְרַבִּי אַבָּא קוֹרְאִים לוֹ. וְשָׁחַט אוֹתָהּ תַּרְנְגֹלֶת, וְנִתְכַּוֵּן לִשְׁנֵי סִימָנִים, וּבָדְקוּ וּמָצְאוּ שֶׁשָּׁחַט סִימָן אֶחָד, וְאֶחָד לֹא שָׁחַט. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה, עַל מָה נִתְכַּוַּנְתָּ? אָמַר, עַל שְׁנֵי סִימָנִים. אָמַר, וַהֲרֵי אֲנִי מָצָאתִי אֶחָד שָׁחוּט. אֶלָּא הַבָּשָׂר הוּא כָּשֵׁר, וְאַתָּה לֹא תִּהְיֶה טַבָּח מִכָּאן וָהָלְאָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינִי צָרִיךְ כַּוָּנָה בִּשְׁחִיטָה. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי, הַכַּוָּנָה לֹא עַל זֶה נֶאֶמְרָה, אֶלָּא כַּוָּנָה שֶׁל הקב"ה, שֶׁשּׁוֹחֵט לַשָּׁמַיִם, וְלֹא לְשׁוּם דָּבָר אַחֵר. אֲבָל נִתְכַּוֵּן לִשְׁנֵי סִימָנִים, וְשָׁחַט אֶחָד, מֻתָּר הוּא בְּדִיעֲבַד. שֶׁשָּׁנִינוּ, הַשּׁוֹחֵט אֶחָד בָּעוֹף, דִּיעֲבַד אֵין, לְכַתְּחִלָּה לֹא.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי יוסי, אנא חמית לרבי יהודה דזמין לרבי יוסי ורבי חגי, והוה טבחא, ורבי אבא קרין ליה. ונכיס ההוא תרנגולתא, ונתכוין לתרי סימני, ובדקו ואשכחו דנכיס חד סימנא, וחד לא נכיס. אמר ליה רבי יהודה, על מה אתכוונת. אמר, על תרין סימנין. אמר, והא אנא אשכחנא חד נכיס. אלא בשרא הוא דכשרה, ואת לא תהא טבחא מכאן ולהלאה. ואף על גב דלא בעינא כוונה בשחיטה. אמר ליה ר' יוסי, הכוונה לאו להאי איתמר, אלא כוונה דקודשא בריך הוא, דנכיס לשמים, ולא לשום פתגם אחרן. אבל נתכוון לתרי סימני, ושחיט חד, מותר הוא בדיעבד. דתנן, השוחט אחד בעוף, דיעבד אין, לכתחלה לא.
התרגום: אמר רבי יוסי, אני ראיתי את רבי יהודה שהזמין את רבי יוסי ורבי חגי, והיה טבח, ורבי אבא קוראים לו. ושחט אותה תרנגלת, ונתכון לשני סימנים, ובדקו ומצאו ששחט סימן אחד, ואחד לא שחט. אמר לו רבי יהודה, על מה נתכונת? אמר, על שני סימנים. אמר, והרי אני מצאתי אחד שחוט. אלא הבשר הוא כשר, ואתה לא תהיה טבח מכאן והלאה. ואף על פי שאיני צריך כונה בשחיטה. אמר לו רבי יוסי, הכונה לא על זה נאמרה, אלא כונה של הקב"ה, ששוחט לשמים, ולא לשום דבר אחר. אבל נתכון לשני סימנים, ושחט אחד, מתר הוא בדיעבד. ששנינו, השוחט אחד בעוף, דיעבד אין, לכתחלה לא.