ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 112: מדרש רות בהמשכו - מצות יבום ושבע ברכות ותקנת הנפשות שלא הניחו בן › פיסקה 25

כפרת המיתה על הכריתות - הרוגי מלכות על מכירת יוסף ושכרם לאחר זמן

זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - מצות יבום ושבע ברכות ותקנת הנפשות שלא הניחו בן · מאמר 112 · פיסקה 25

לשון הזוהר

רַבִּי יוּדָאי הֲוָה קַמֵּיהּ דְּרַבִי עֲזַרְיָה בַּר סִימָאי, אֲמַר לֵיהּ, צַדִּיקִים דְּאִזְדַּמֵּן לוֹן חוֹבָה מֵאִינוּן כְּרִיתוֹת דְּאוֹרַיְיתָא, וְחָשְׁבֵי תְּשׁוּבָה וּמִיתוּ, מִיתָה מְכַפֶּרֶת עֲלַיְיהוּ, אוֹ לָאו. אֲמַר לֵיהּ, אֵין. וּלְזִמְנִין דְּאִתְעַנָּשׁוּ בְּהַהוּא עַלְמָא, וְאִתְכַּפֵּר לְהוֹן. חָמָא אַנְפּוֹי יְרוֹקֵי. אֲמַר לֵיהּ, אֵימָא מַה דְּתֵימָא, אוֹרַיְיתָא הוּא דְּלָא מְקַבְּלָה טוּמְאָה. שֶׁנֶּאֱמַר, (ירמיהו כ״ג:כ״ט) ׳הֲלוֹא כֹה דְּבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה׳ '. הִרְהוּרִים רְטִישָׁן בִּלְבָבָךְ. אֲמַר, סוֹד ה' לִירֵאָיו. עֲשָׂרָה סָבֵי קָטוֹלֵי מַלְכוּת אִתְעֲנָשׁוּ עַל מְכִירַת יוֹסֵף. אֲמַר לֵיהּ, רַבִּי עֲקִיבָא לֵית לֵיהּ זְכוּת אָבוֹת. אָמַר, (דברי הימים א י״ב:ל״ג) ׳וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים׳. פָּתַח וְאָמַר, (בראשית ל׳:ט״ז) ׳וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ׳. שָׂכֹר הַשְׁתָּא, שְׂכַרְתִּיךָ לְבָתַר זִימְנָא. יִשָּׂשכָר: יֵשׁ שְׂכַר. וּלְבָתַר זִמְנָא, נְהֲווּ לְמַלְכוּת שָׁמַיִם. גּוּפִין דִּלְהוֹן יִשְׁתָּאֲרוּן בְּדוּכְתַּיְיהוּ בְּהַאי עָלְמָא, וְכֹלָּא אִתְהַדַּר כְּמִלְּקַדְּמִין. ׳אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם׳ (שם מט) כְּתִיב.

תרגום

רַבִּי יְהוּדַאי הָיָה לִפְנֵי רַבִּי עֲזַרְיָה בַּר סִימַאי, אָמַר לוֹ, צַדִּיקִים שֶׁנִּזְדַּמְּנָה לָהֶם עֲבֵרָה מֵאוֹתָם הַכְּרִיתוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה, וְחָשְׁבוּ תְּשׁוּבָה וּמֵתוּ, הַמִּיתָה מְכַפֶּרֶת עֲלֵיהֶם, אוֹ לֹא. אָמַר לוֹ, כֵּן. וְלִפְעָמִים שֶׁנֶּעֶנְשׁוּ בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם, וְנִתְכַּפֵּר לָהֶם. רָאָה אֶת פָּנָיו יְרֻקּוֹת. אָמַר לוֹ, אֱמֹר מַה שֶּׁתֹּאמַר, הַתּוֹרָה הִיא שֶׁאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. שֶׁנֶּאֱמַר, ׳הֲלוֹא כֹה דְּבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה׳ (ירמיה כג, כט) - הִרְהוּרִים מְרֻסָּקִים בְּלִבְּךָ. אָמַר, סוֹד ה' לִירֵאָיו. עֲשָׂרָה זְקֵנִים הֲרוּגֵי מַלְכוּת נֶעֶנְשׁוּ עַל מְכִירַת יוֹסֵף. אָמַר לוֹ, לְרַבִּי עֲקִיבָא אֵין לוֹ זְכוּת אָבוֹת. אָמַר, ׳וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים׳ (דברי הימים א יב, לג). פָּתַח וְאָמַר, ׳וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ׳ (בראשית ל, טז) - ׳שָׂכֹר׳ - עַכְשָׁיו, ׳שְׂכַרְתִּיךָ׳ - לְאַחַר זְמַן. יִשָּׂשׂכָר: יֵשׁ שָׂכָר. וּלְאַחַר זְמַן, יִהְיוּ לְמַלְכוּת שָׁמַיִם. גּוּפוֹתֵיהֶם יִשָּׁאֲרוּ בִּמְקוֹמָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַכֹּל יַחְזֹר כְּמִקֹּדֶם. ׳אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם׳ (בראשית מט, כח) - כָּתוּב.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי יודאי הוה קמיה דרבי עזריה בר סימאי, אמר ליה, צדיקים דאזדמן לון חובה מאינון כריתות דאורייתא, וחשבי תשובה ומיתו, מיתה מכפרת עלייהו, או לאו. אמר ליה, אין. ולזמנין דאתענשו בההוא עלמא, ואתכפר להון. חמא אנפוי ירוקי. אמר ליה, אימא מה דתימא, אורייתא הוא דלא מקבלה טומאה. שנאמר, (ירמיהו כ״ג:כ״ט) ׳הלוא כה דברי כאש נאם ה׳ '. הרהורים רטישן בלבבך. אמר, סוד ה' ליראיו. עשרה סבי קטולי מלכות אתענשו על מכירת יוסף. אמר ליה, רבי עקיבא לית ליה זכות אבות. אמר, (דברי הימים א י״ב:ל״ג) ׳ומבני יששכר יודעי בינה לעתים׳. פתח ואמר, (בראשית ל׳:ט״ז) ׳ויבא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך׳. שכר השתא, שכרתיך לבתר זימנא. יששכר: יש שכר. ולבתר זמנא, נהוו למלכות שמים. גופין דלהון ישתארון בדוכתייהו בהאי עלמא, וכלא אתהדר כמלקדמין. ׳איש אשר כברכתו ברך אתם׳ (שם מט) כתיב.

התרגום: רבי יהודאי היה לפני רבי עזריה בר סימאי, אמר לו, צדיקים שנזדמנה להם עברה מאותם הכריתות של התורה, וחשבו תשובה ומתו, המיתה מכפרת עליהם, או לא. אמר לו, כן. ולפעמים שנענשו באותו העולם, ונתכפר להם. ראה את פניו ירקות. אמר לו, אמר מה שתאמר, התורה היא שאינה מקבלת טמאה. שנאמר, ׳הלוא כה דברי כאש נאם ה׳ (ירמיה כג, כט) - הרהורים מרסקים בלבך. אמר, סוד ה' ליראיו. עשרה זקנים הרוגי מלכות נענשו על מכירת יוסף. אמר לו, לרבי עקיבא אין לו זכות אבות. אמר, ׳ומבני יששכר יודעי בינה לעתים׳ (דברי הימים א יב, לג). פתח ואמר, ׳ויבא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך׳ (בראשית ל, טז) - ׳שכר׳ - עכשיו, ׳שכרתיך׳ - לאחר זמן. יששכר: יש שכר. ולאחר זמן, יהיו למלכות שמים. גופותיהם ישארו במקומם בעולם הזה, והכל יחזר כמקדם. ׳איש אשר כברכתו ברך אתם׳ (בראשית מט, כח) - כתוב.

מן המפרשים

שער מאמרי רשב"י: מאמר במדרש הנעלם של רות בדכ"ט ע"א וז"ל ר' יודאי הוה קאים קמיה דר' עזריה בר סימאי אמר ליה צדיקים דאזדמן להו חובה מאינון כרתות דאורייתא וחשבי תשובה ומיתו. מיתה מכפרת עלייהו או לא אמ ר ליה אין ולזמנין דאתענשו בההוא עלמא ואתכפר…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: