׳אויבים בשער׳ מלאכי חבלה - שאינם שולטין במניח בן ומלמדו תורה
זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - מצות יבום ושבע ברכות ותקנת הנפשות שלא הניחו בן · מאמר 112 · פיסקה 18
לשון הזוהר
רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח, ׳אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ מֵהֶם וְגו'׳ (תהלים קכז, ה). בְּמִתְעַסֵּק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. מַאי ׳לֹא יֵבוֹשׁוּ כִּי יְדַבְּרוּ אֶת אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר׳. אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהָאָדָם יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, וְנַפְשׁוֹ בָּאָה לִיכָּנֵס בַּמָּקוֹם הָרָאוּי לָהּ, כַּמָּה מַלְאֲכֵי חַבָּלָה עוֹמְדִים מִצַּד זֶה וּמִצַּד זֶה, וְכַמַּה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם עוֹמְדִים מִצַּד זֶה וּמִצַּד זֶה, זָכָה, מַקְדִּימִים לוֹ מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם, וְאוֹמְרִים לוֹ שָׁלוֹם בּוֹאֲךָ. לֹא זָכָה, מַלְאֲכֵי חַבָּלָה מַקְדִּימִים לוֹ, וְאוֹמְרִים (ישעיהו ג׳:י״א) ׳אוֹי לְרָשָׁע רָע כִּי גְמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה לּוֹ׳. וּמַאן אִיהוּ. מִי שֶׁלֹּא נִתְעַסֵּק לְהָנִיחַ בֵּן בָּעוֹלָם הַזֶּה. שֶׁכָּל הַמֵּנִיחַ בֵּן בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּמְלַמְּדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אֵין מַלְאֲכֵי חַבָּלָה וְגֵיהִנֹּם שׁוֹלְטִין בּוֹ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים קכ״ז:ה׳) ׳לֹא יֵבשׁוּ כִּי יְדַבְּרוּ אֶת אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר׳, אֵלּוּ מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לִשְׁלוֹט עָלָיו.
תרגום
רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח, ׳אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ מֵהֶם וְגו'׳ (תהלים קכז, ה). בְּמִתְעַסֵּק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. מַאי ׳לֹא יֵבוֹשׁוּ כִּי יְדַבְּרוּ אֶת אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר׳. אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהָאָדָם יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, וְנַפְשׁוֹ בָּאָה לִיכָּנֵס בַּמָּקוֹם הָרָאוּי לָהּ, כַּמָּה מַלְאֲכֵי חַבָּלָה עוֹמְדִים מִצַּד זֶה וּמִצַּד זֶה, וְכַמַּה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם עוֹמְדִים מִצַּד זֶה וּמִצַּד זֶה, זָכָה, מַקְדִּימִים לוֹ מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם, וְאוֹמְרִים לוֹ שָׁלוֹם בּוֹאֲךָ. לֹא זָכָה, מַלְאֲכֵי חַבָּלָה מַקְדִּימִים לוֹ, וְאוֹמְרִים ׳אוֹי לְרָשָׁע רָע כִּי גְמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה לּוֹ׳ (ישעיה ג, יא). וּמַאן אִיהוּ. מִי שֶׁלֹּא נִתְעַסֵּק לְהָנִיחַ בֵּן בָּעוֹלָם הַזֶּה. שֶׁכָּל הַמֵּנִיחַ בֵּן בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּמְלַמְּדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אֵין מַלְאֲכֵי חַבָּלָה וְגֵיהִנֹּם שׁוֹלְטִין בּוֹ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳לֹא יֵבשׁוּ כִּי יְדַבְּרוּ אֶת אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר׳ (תהלים קכז, ה) - אֵלּוּ מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לִשְׁלוֹט עָלָיו.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רבי יוסי פתח, ׳אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם וגו'׳ (תהלים קכז, ה). במתעסק בפריה ורביה הכתוב מדבר. מאי ׳לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער׳. אלא בזמן שהאדם יוצא מן העולם הזה, ונפשו באה ליכנס במקום הראוי לה, כמה מלאכי חבלה עומדים מצד זה ומצד זה, וכמה מלאכי שלום עומדים מצד זה ומצד זה, זכה, מקדימים לו מלאכי שלום, ואומרים לו שלום בואך. לא זכה, מלאכי חבלה מקדימים לו, ואומרים (ישעיהו ג׳:י״א) ׳אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו׳. ומאן איהו. מי שלא נתעסק להניח בן בעולם הזה. שכל המניח בן בעולם הזה, ומלמדו תורה ומעשים טובים, אין מלאכי חבלה וגיהנם שולטין בו. הדא הוא דכתיב, (תהילים קכ״ז:ה׳) ׳לא יבשו כי ידברו את אויבים בשער׳, אלו מלאכי חבלה, שאינם יכולים לשלוט עליו.
התרגום: רבי יוסי פתח, ׳אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם וגו'׳ (תהלים קכז, ה). במתעסק בפריה ורביה הכתוב מדבר. מאי ׳לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער׳. אלא בזמן שהאדם יוצא מן העולם הזה, ונפשו באה ליכנס במקום הראוי לה, כמה מלאכי חבלה עומדים מצד זה ומצד זה, וכמה מלאכי שלום עומדים מצד זה ומצד זה, זכה, מקדימים לו מלאכי שלום, ואומרים לו שלום בואך. לא זכה, מלאכי חבלה מקדימים לו, ואומרים ׳אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו׳ (ישעיה ג, יא). ומאן איהו. מי שלא נתעסק להניח בן בעולם הזה. שכל המניח בן בעולם הזה, ומלמדו תורה ומעשים טובים, אין מלאכי חבלה וגיהנם שולטין בו. הדא הוא דכתיב, ׳לא יבשו כי ידברו את אויבים בשער׳ (תהלים קכז, ה) - אלו מלאכי חבלה, שאינם יכולים לשלוט עליו.