ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 112: מדרש רות בהמשכו - מצות יבום ושבע ברכות ותקנת הנפשות שלא הניחו בן › פיסקה 12

משכון הנשמה בכל לילה והשבתה - ׳בידך אפקיד רוחי׳ וההליכה בדרכיו

זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - מצות יבום ושבע ברכות ותקנת הנפשות שלא הניחו בן · מאמר 112 · פיסקה 12

לשון הזוהר

(רות ד׳:י״ז) ׳וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר יֻלַּד בֵּן לְנָעֳמִי׳. רַבָּנָן פָּתְרִין קְרָא, בְּהַאי. דִּכְתִיב, (שמות כ״ב:כ״ה-כ״ו) ׳אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ׳. הַאי קְרָא בִּנְשָׁמָה שֶׁל אָדָם מְדַבֵּר, בָּזֶה הָעוֹלָם. מְלַמֵּד, שֶׁנִּשְׁמָתוֹ שֶׁל אָדָם יוֹצֵאת בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְמַשְׁכֵּן אוֹתָהּ, וּלְמָחֳרָתָהּ מֵשִׁיב אוֹתָהּ לְחֵיקוֹ שֶׁל אָדָם. לְפִיכָךָ צָרִיךְ הָאָדָם לְהַפְקִיד נִשְׁמָתוֹ לְיוֹצְרוֹ, וְקוֹרֵא חַד פְּסוּקָא דְּרַחֲמֵי, כְּגוֹן (תהילים ל״א:ו׳) ׳בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִית אוֹתִי ה' אֵל אֱמֶת׳. וְהוֹאִיל וְהִיא בְּפִקָּדוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְחוּיֶּיבֶת בְּכַמָּה חוֹבוֹת, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵשִׁיב אוֹתָה לְחֵיקוֹ שֶׁל אָדָם. כְעִנְיַן זֶה, צָרִיךְ לְהִתְנַהֵג בְּמִידּוֹתָיו שֶׁל הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו. דִּכְתִיב, (דברים כ״ח:ט׳) וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו. שֶׁהֲרֵי נִשְׁמָתוֹ פִּקָּדוֹן בְּיָדוֹ שֶׁהִיא מִתַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד וְהוּא נוֹצָר מִטִפָּה סְרוּחָה הֲרֵי פִּקָּדוֹן נִשְׁמָתוֹ בְּיָדוֹ.

תרגום

׳וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר יֻלַּד בֵּן לְנָעֳמִי׳ (רות ד, יז) - רַבָּנָן פָּתְרִין קְרָא, בְּהַאי. דִּכְתִיב, ׳אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ׳ (שמות כב, כה) - הַאי קְרָא בִּנְשָׁמָה שֶׁל אָדָם מְדַבֵּר, בָּזֶה הָעוֹלָם. מְלַמֵּד, שֶׁנִּשְׁמָתוֹ שֶׁל אָדָם יוֹצֵאת בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה, וְהקב"ה מְמַשְׁכֵּן אוֹתָהּ, וּלְמָחֳרָתָהּ מֵשִׁיב אוֹתָהּ לְחֵיקוֹ שֶׁל אָדָם. לְפִיכָךָ צָרִיךְ הָאָדָם לְהַפְקִיד נִשְׁמָתוֹ לְיוֹצְרוֹ, וְקוֹרֵא חַד פְּסוּקָא דְּרַחֲמֵי, כְּגוֹן ׳בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִית אוֹתִי ה' אֵל אֱמֶת׳ (תהלים לא, ו) - וְהוֹאִיל וְהִיא בְּפִקָּדוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְחוּיֶּיבֶת בְּכַמָּה חוֹבוֹת, הקב"ה מֵשִׁיב אוֹתָה לְחֵיקוֹ שֶׁל אָדָם. כְעִנְיַן זֶה, צָרִיךְ לְהִתְנַהֵג בְּמִידּוֹתָיו שֶׁל הקב"ה, וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו. דִּכְתִיב, וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו. שֶׁהֲרֵי נִשְׁמָתוֹ פִּקָּדוֹן בְּיָדוֹ שֶׁהִיא מִתַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד וְהוּא נוֹצָר מִטִפָּה סְרוּחָה הֲרֵי פִּקָּדוֹן נִשְׁמָתוֹ בְּיָדוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: (רות ד׳:י״ז) ׳ותקראנה לו השכנות שם לאמר ילד בן לנעמי׳. רבנן פתרין קרא, בהאי. דכתיב, (שמות כ״ב:כ״ה-כ״ו) ׳אם חבל תחבל שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו׳. האי קרא בנשמה של אדם מדבר, בזה העולם. מלמד, שנשמתו של אדם יוצאת בכל לילה ולילה, והקדוש ברוך הוא ממשכן אותה, ולמחרתה משיב אותה לחיקו של אדם. לפיכך צריך האדם להפקיד נשמתו ליוצרו, וקורא חד פסוקא דרחמי, כגון (תהילים ל״א:ו׳) ׳בידך אפקיד רוחי פדית אותי ה' אל אמת׳. והואיל והיא בפקדון, אף על פי שהיא מחוייבת בכמה חובות, הקדוש ברוך הוא משיב אותה לחיקו של אדם. כענין זה, צריך להתנהג במידותיו של הקדוש ברוך הוא, וללכת בדרכיו. דכתיב, (דברים כ״ח:ט׳) והלכת בדרכיו. שהרי נשמתו פקדון בידו שהיא מתחת כסא הכבוד והוא נוצר מטפה סרוחה הרי פקדון נשמתו בידו.

התרגום: ׳ותקראנה לו השכנות שם לאמר ילד בן לנעמי׳ (רות ד, יז) - רבנן פתרין קרא, בהאי. דכתיב, ׳אם חבל תחבל שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו׳ (שמות כב, כה) - האי קרא בנשמה של אדם מדבר, בזה העולם. מלמד, שנשמתו של אדם יוצאת בכל לילה ולילה, והקב"ה ממשכן אותה, ולמחרתה משיב אותה לחיקו של אדם. לפיכך צריך האדם להפקיד נשמתו ליוצרו, וקורא חד פסוקא דרחמי, כגון ׳בידך אפקיד רוחי פדית אותי ה' אל אמת׳ (תהלים לא, ו) - והואיל והיא בפקדון, אף על פי שהיא מחוייבת בכמה חובות, הקב"ה משיב אותה לחיקו של אדם. כענין זה, צריך להתנהג במידותיו של הקב"ה, וללכת בדרכיו. דכתיב, והלכת בדרכיו. שהרי נשמתו פקדון בידו שהיא מתחת כסא הכבוד והוא נוצר מטפה סרוחה הרי פקדון נשמתו בידו.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים