׳ויאכל בעז וישת וייטב לבו׳ - שמחת הלב המבקש לבו ורצונו של אדם
זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - קדוש הידים וסדר ברכת המזון עד ׳בקצה הערמה׳ · מאמר 110 · פיסקה 12
לשון הזוהר
וְעַל דָּא כְּתִיב, (רות ג׳:ז׳) ׳וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ׳, דְּבָרֵיךְ עַל מְזוֹנֵיהּ, וְחָדֵי לְהַהוּא אֲתַר דְּאִקְרֵי לֵב, הַהוּא לֵב דְּבָעֵי לִבָּא וּרְעוּתָא דְּאִינִישׁ.
תרגום
וְעַל זֶה כָּתוּב, ׳וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ׳ (רות ג, ז) - שֶׁבֵּרַךְ עַל מְזוֹנוֹ, וְשִׂמַּח אֶת אוֹתוֹ הַמָּקוֹם הַנִּקְרָא לֵב, אוֹתוֹ הַלֵּב שֶׁמְּבַקֵּשׁ לֵב וְרָצוֹן שֶׁל הָאָדָם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ועל דא כתיב, (רות ג׳:ז׳) ׳ויאכל בעז וישת וייטב לבו׳, דבריך על מזוניה, וחדי לההוא אתר דאקרי לב, ההוא לב דבעי לבא ורעותא דאיניש.
התרגום: ועל זה כתוב, ׳ויאכל בעז וישת וייטב לבו׳ (רות ג, ז) - שברך על מזונו, ושמח את אותו המקום הנקרא לב, אותו הלב שמבקש לב ורצון של האדם.
לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: