מים אחרונים להעביר זוהמה - מדה טובה נוטלת הכונה ומדה רעה הטמאה
זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - קדוש הידים וסדר ברכת המזון עד ׳בקצה הערמה׳ · מאמר 110 · פיסקה 11
לשון הזוהר
עֲשִׂירָאָה, מַיִם אַחֲרוֹנים, דְּאִינוּן חוֹבָה, לְאַעֲבָרָא זוּהֲמָא בִּישָׁא מִינֵיהּ, וּלְמֵיהַב חוּלָקָא לְסִטְרָא בִּישָׁא מֵהַהוּא זוּהֲמָא דְּעַל יְדוֹי. בְּגִין דְּלָא יִשְׁתַּכַּח מְקַטְרְגָא לְגַבֵּיהּ. דְּתָנִינָן, מִדָּה טוֹבָה נָטְלָה הַהוּא רְעוּתָא וְכַוָּנָה דִּנְטִילַת יָדַיִם, וְהַמּוֹצִיא, וּבִרְכַּת הַנֶּהֱנִין, וּבִרְכַּת מְזוֹנָא. מִדָּה רָעָה, נָטְלָה הַהוּא זוּהֲמָא דְּיָדַיִם בְּמַיִם אַחֲרוֹנִים, וּבְדָא יִתְפָּרַשׁ מִינֵיהּ, וּבְדָא נָטֵיל חוּלָקֵיהּ.
תרגום
עֲשִׂירִית, מַיִם אַחֲרוֹנִים, שֶׁהֵם חוֹבָה, לְהַעֲבִיר טֻמְאָה רָעָה מִמֶּנּוּ, וְלָתֵת חֵלֶק לַצַּד הָרָע מֵאוֹתָהּ הַטֻּמְאָה שֶׁעַל יָדָיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּצֵא קָטֵגוֹר אֶצְלוֹ. שֶׁשָּׁנִינוּ, מִדָּה טוֹבָה נוֹטֶלֶת אוֹתוֹ הָרָצוֹן וְהַכַּוָּנָה שֶׁל נְטִילַת יָדַיִם, וְהַמּוֹצִיא, וּבִרְכַּת הַנֶּהֱנִין, וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. מִדָּה רָעָה, נוֹטֶלֶת אוֹתָהּ הַטֻּמְאָה שֶׁל הַיָּדַיִם בְּמַיִם אַחֲרוֹנִים, וּבָזֶה תִּפָּרֵד מִמֶּנּוּ, וּבָזֶה נוֹטֶלֶת חֶלְקָהּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: עשיראה, מים אחרונים, דאינון חובה, לאעברא זוהמא בישא מיניה, ולמיהב חולקא לסטרא בישא מההוא זוהמא דעל ידוי. בגין דלא ישתכח מקטרגא לגביה. דתנינן, מדה טובה נטלה ההוא רעותא וכונה דנטילת ידים, והמוציא, וברכת הנהנין, וברכת מזונא. מדה רעה, נטלה ההוא זוהמא דידים במים אחרונים, ובדא יתפרש מיניה, ובדא נטיל חולקיה.
התרגום: עשירית, מים אחרונים, שהם חובה, להעביר טמאה רעה ממנו, ולתת חלק לצד הרע מאותה הטמאה שעל ידיו, כדי שלא ימצא קטגור אצלו. ששנינו, מדה טובה נוטלת אותו הרצון והכונה של נטילת ידים, והמוציא, וברכת הנהנין, וברכת המזון. מדה רעה, נוטלת אותה הטמאה של הידים במים אחרונים, ובזה תפרד ממנו, ובזה נוטלת חלקה.