׳זכור׳ במזוזה ובתפלין ו ׳שמור׳ בציצית - והשלמת שניהם ביציאה מן הפתח
זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - מצות הפתח בזכור ושמור ושרש זרע דוד בצדיק · מאמר 107 · פיסקה 15
לשון הזוהר
וְזָכוֹר וְשָׁמוֹר, כְּלָלָא דְּכָל אוֹרַיְיתָא. זָכוֹר, אִיהוּ פָּרָשַׁת מְזוּזָה. וְאִיתֵימָא מְזוּזָה בִּנְקֵבָה מְדַבֵּר. הָכֵי הוּא וַדַּאי, אֲבָל פָּרְשָׁתָא דָא, זָכוֹר כָּלוּל בִּנְקֵבָה. שָׁמוֹר אִיהוּ צִיצִית. וְכַד נְפַק בַּר נָשׁ מִתְּרַע בֵּיתֵיהּ, נָפֵיק בִּתְפִילִּין, דְּאִינוּן כְּלַל זָכוֹר, וְצִיצִית בַּהֲדַיְיהוּ, דְּאִיהוּ שָׁמוֹר, וְאִיעֲרַע בַּמְּזוּזָה בִּתְרַע בֵּיתֵיהּ, דְּאִיהוּ כְּלַל זָכוֹר, צִיצִית אַשְׁלֵים לֵיהּ לִכְלַל שָׁמוֹר.
תרגום
וְ ׳זָכוֹר וְשָׁמוֹר׳, כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה. ׳זָכוֹר׳ הוּא פָּרָשַׁת מְזוּזָה. וְאִם תֹּאמַר מְזוּזָה בִּנְקֵבָה מְדֻבָּר. כָּךְ הוּא וַדַּאי, אֲבָל פָּרָשָׁה זוֹ, ׳זָכוֹר׳ כָּלוּל בִּנְקֵבָה. ׳שָׁמוֹר׳ הוּא צִיצִית. וּכְשֶׁיּוֹצֵא בֶּן אָדָם מִפֶּתַח בֵּיתוֹ, יוֹצֵא בִּתְפִלִּין, שֶׁהֵן כְּלַל ׳זָכוֹר׳, וְצִיצִית עִמָּהֶן, שֶׁהִיא ׳שָׁמוֹר׳, וְנִפְגָּשׁ בַּמְּזוּזָה בְּפֶתַח בֵּיתוֹ, שֶׁהִיא כְּלַל ׳זָכוֹר׳, הַצִּיצִית מַשְׁלִימָה לוֹ אֶת כְּלַל ׳שָׁמוֹר׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וזכור ושמור, כללא דכל אורייתא. זכור, איהו פרשת מזוזה. ואיתימא מזוזה בנקבה מדבר. הכי הוא ודאי, אבל פרשתא דא, זכור כלול בנקבה. שמור איהו ציצית. וכד נפק בר נש מתרע ביתיה, נפיק בתפילין, דאינון כלל זכור, וציצית בהדייהו, דאיהו שמור, ואיערע במזוזה בתרע ביתיה, דאיהו כלל זכור, ציצית אשלים ליה לכלל שמור.
התרגום: ו ׳זכור ושמור׳, כלל כל התורה. ׳זכור׳ הוא פרשת מזוזה. ואם תאמר מזוזה בנקבה מדבר. כך הוא ודאי, אבל פרשה זו, ׳זכור׳ כלול בנקבה. ׳שמור׳ הוא ציצית. וכשיוצא בן אדם מפתח ביתו, יוצא בתפלין, שהן כלל ׳זכור׳, וציצית עמהן, שהיא ׳שמור׳, ונפגש במזוזה בפתח ביתו, שהיא כלל ׳זכור׳, הציצית משלימה לו את כלל ׳שמור׳.
לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: