המזוזה כוללת זכר ונקבה כאחד - ו ׳עשייה׳ שאינה כתובה אלא בציצית
זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - מצות הפתח בזכור ושמור ושרש זרע דוד בצדיק · מאמר 107 · פיסקה 16
לשון הזוהר
וְאִם תֹּאמַר הָא צִיצִית לָא קָיְימָא בְּפִתְחָא, הָאֵיךְ קָיְימָא זָכוֹר בִּלְחוֹדוֹי, וְהָא תְּנַן זָכוֹר וְשָׁמוֹר כַּחֲדָא אִינוּן. אֶלָּא, מְזוּזָה אִיהִי כָּלוּל זָכוֹר וְשָׁמוֹר. תְּנַן, זָכוֹר וְשָׁמוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ, וְכַחֲדָא אִינוּן, וּמְזוּזָה כְּלַל דְּתַרְוַיְיהוּ, כְּלַל דְּכַר וְנוּקְבָא כַּחֲדָא. תְּפִילִּין לְעֵילָא, כְּלַל זָכוֹר. תְּפִילִּין דְּיַד, שָׁמוֹר, כָּלוּל דָּא בְּדָא. עֲשִׂיָּיה לָא כְתִיב אֶלָּא בְּצִיצִית, דְּאִיהִי שָׁמוֹר. וְכוֹלָּא אָזְלָא כַּחֲדָא. אֲתָא הַהוּא רַוָוקָא וַאֲמַר, בְּאַתְרָא דָא רֵישִׁין אִשְׁתַּכְּחוּ, מַאן יָכֵיל לְמַלָּלָא.
תרגום
וְאִם תֹּאמַר הֲרֵי הַצִּיצִית אֵינָהּ עוֹמֶדֶת בַּפֶּתַח, כֵּיצַד עוֹמֵד ׳זָכוֹר׳ לְבַדּוֹ, וַהֲרֵי שָׁנִינוּ ׳זָכוֹר׳ ׳וְשָׁמוֹר׳ כְּאֶחָד הֵם. אֶלָּא, הַמְּזוּזָה כְּלוּלָה מִזָּכוֹר וְשָׁמוֹר. שָׁנִינוּ, ׳זָכוֹר׳ ׳וְשָׁמוֹר׳ בְּדִבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ, וּכְאֶחָד הֵם, וְהַמְּזוּזָה כְּלַל שְׁנֵיהֶם, כְּלַל זָכָר וּנְקֵבָה כְּאֶחָד. תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, כְּלַל ׳זָכוֹר׳. תְּפִלִּין שֶׁל יָד, ׳שָׁמוֹר׳, כָּלוּל זֶה בָּזֶה. ׳עֲשִׂיָּה׳ אֵינוֹ כָּתוּב אֶלָּא בְּצִיצִית, שֶׁהִיא ׳שָׁמוֹר׳, וְהַכֹּל הוֹלֵךְ כְּאֶחָד. בָּא אוֹתוֹ הַבָּחוּר וְאָמַר, בְּמָקוֹם זֶה רָאשִׁים נִמְצָאִים, מִי יָכוֹל לְדַבֵּר.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ואם תאמר הא ציצית לא קיימא בפתחא, האיך קיימא זכור בלחודוי, והא תנן זכור ושמור כחדא אינון. אלא, מזוזה איהי כלול זכור ושמור. תנן, זכור ושמור בדבור אחד נאמרו, וכחדא אינון, ומזוזה כלל דתרוייהו, כלל דכר ונוקבא כחדא. תפילין לעילא, כלל זכור. תפילין דיד, שמור, כלול דא בדא. עשייה לא כתיב אלא בציצית, דאיהי שמור. וכולא אזלא כחדא. אתא ההוא רווקא ואמר, באתרא דא רישין אשתכחו, מאן יכיל למללא.
התרגום: ואם תאמר הרי הציצית אינה עומדת בפתח, כיצד עומד ׳זכור׳ לבדו, והרי שנינו ׳זכור׳ ׳ושמור׳ כאחד הם. אלא, המזוזה כלולה מזכור ושמור. שנינו, ׳זכור׳ ׳ושמור׳ בדבור אחד נאמרו, וכאחד הם, והמזוזה כלל שניהם, כלל זכר ונקבה כאחד. תפלין של ראש, כלל ׳זכור׳. תפלין של יד, ׳שמור׳, כלול זה בזה. ׳עשיה׳ אינו כתוב אלא בציצית, שהיא ׳שמור׳, והכל הולך כאחד. בא אותו הבחור ואמר, במקום זה ראשים נמצאים, מי יכול לדבר.