היוצא מפתחו בעטיפת מצוה ותפלין - והקטגור העונה אמן על כרחו
זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - מצות הפתח בזכור ושמור ושרש זרע דוד בצדיק · מאמר 107 · פיסקה 14
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי נְהוֹרָאי, אַסְהַדְּנָא, עַל מַאן דְּנָפַק מִתְּרַע בֵּיתֵיהּ בְּעִיטוּפָא דְמִצְוָה, וּתְפִילִּין בְּרֹאשׁוֹ, בְּשָׁעָה דְּנָפֵיק בֵּין תְּרֵין תַּרְעִין, אִזְדַּמְּנָא שְׁכִינָה עֲלֵיהּ. וּתְרֵין מַלְאָכִין דְּקָיְימִין עֲלֵיהּ, חַד מִיָּמִינָא, וְחַד מִשְּׂמָאלָא, וְכוּלְּהוֹן מְלַוֵּין לֵיהּ עַד בֵּי כְּנִישְׁתָּא, וּמְבָרְכִין לֵיהּ. וְחַד מְקַטְרְגָא דְּאִיהוּ קָיְימָא קַמֵּי פִּתְחֵי דְבַר נָשׁ אָזֵיל מִבַּתְרַיְיהוּ, וְעַל כָּרְחֵיהּ אָתֵיב וַאֲמַר אָמֵן.
תרגום
אָמַר רַבִּי נְהוֹרַאי, מֵעִיד אֲנִי, עַל מִי שֶׁיּוֹצֵא מִפֶּתַח בֵּיתוֹ בַּעֲטִיפַת מִצְוָה, וּתְפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹצֵא בֵּין שְׁנֵי פְּתָחִים, מִזְדַּמֶּנֶת הַשְּׁכִינָה עָלָיו. וּשְׁנֵי מַלְאָכִים הָעוֹמְדִים עָלָיו, אֶחָד מִיָּמִין וְאֶחָד מִשְּׂמֹאל, וְכֻלָּם מְלַוִּים אוֹתוֹ עַד בֵּית הַכְּנֶסֶת, וּמְבָרְכִים אוֹתוֹ. וְקָטֵגוֹר אֶחָד הָעוֹמֵד לִפְנֵי פִּתְחוֹ שֶׁל בֶּן הָאָדָם הוֹלֵךְ אַחֲרֵיהֶם, וְעַל כָּרְחוֹ עוֹנֶה וְאוֹמֵר אָמֵן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי נהוראי, אסהדנא, על מאן דנפק מתרע ביתיה בעיטופא דמצוה, ותפילין בראשו, בשעה דנפיק בין תרין תרעין, אזדמנא שכינה עליה. ותרין מלאכין דקיימין עליה, חד מימינא, וחד משמאלא, וכולהון מלוין ליה עד בי כנישתא, ומברכין ליה. וחד מקטרגא דאיהו קיימא קמי פתחי דבר נש אזיל מבתרייהו, ועל כרחיה אתיב ואמר אמן.
התרגום: אמר רבי נהוראי, מעיד אני, על מי שיוצא מפתח ביתו בעטיפת מצוה, ותפלין בראשו, בשעה שיוצא בין שני פתחים, מזדמנת השכינה עליו. ושני מלאכים העומדים עליו, אחד מימין ואחד משמאל, וכלם מלוים אותו עד בית הכנסת, ומברכים אותו. וקטגור אחד העומד לפני פתחו של בן האדם הולך אחריהם, ועל כרחו עונה ואומר אמן.
לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: