׳קראן לי מרה׳ - ענשה של תורה והריקנים שבישראל המלאים כרמון
זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - ׳עד בואנה בית לחם׳ בדין הנפש והגוף ובשם הנסתר שבאדם · מאמר 106 · פיסקה 3
לשון הזוהר
וְלָא יָדְעֵי יִשְׂרָאֵל עֳנָשָׁא דְאוֹרַיְיתָא, עַד דַּאֲתוֹ לְמָרָה, דִּכְתִיב, ׳וַיָּבֹאוּ מָרָתָה׳ (שמות טו, כג). וּכְתִיב, ׳שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ׳. כְּדֵין אָמְרָה אוֹרַיְיתָא, קְרֶאןָ לִי מָרָה. וְאַרְכְבֵיהּ ג' פַּרְסֵי, וְהוּא עָסֵיק עִמְּהוֹן בְּאִלֵּין רָזַיָיא. קָרְאוּ עֲלֵיהּ, ׳כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ׳. אֲפִילּוּ הָרֵיקָנִין שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל מְלֵאִין תּוֹרָה וּמִצְוֹת כְּרִימוֹן.
תרגום
וְלֹא יָדְעוּ יִשְׂרָאֵל עֹנֶשׁ הַתּוֹרָה, עַד שֶׁבָּאוּ לְמָרָה, שֶׁכָּתוּב, וַיָּבֹאוּ מָרָתָה. וְכָתוּב, ׳שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ׳ (שמות טו, כה) - אָז אָמְרָה הַתּוֹרָה, קִרְאוּ לִי מָרָה. וְהִרְכִּיבוֹ שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת, וְהוּא עָסַק עִמָּם בְּרָזִים אֵלֶּה. קָרְאוּ עָלָיו, ׳כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ׳. אֲפִלּוּ הָרֵיקָנִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל מְלֵאִים תּוֹרָה וּמִצְווֹת כְּרִמּוֹן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ולא ידעי ישראל ענשא דאורייתא, עד דאתו למרה, דכתיב, ׳ויבאו מרתה׳ (שמות טו, כג). וכתיב, ׳שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו׳. כדין אמרה אורייתא, קראן לי מרה. וארכביה ג' פרסי, והוא עסיק עמהון באלין רזייא. קראו עליה, ׳כפלח הרמון רקתך׳. אפילו הריקנין שבישראל מלאין תורה ומצות כרימון.
התרגום: ולא ידעו ישראל ענש התורה, עד שבאו למרה, שכתוב, ויבאו מרתה. וכתוב, ׳שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו׳ (שמות טו, כה) - אז אמרה התורה, קראו לי מרה. והרכיבו שלש פרסאות, והוא עסק עמם ברזים אלה. קראו עליו, ׳כפלח הרמון רקתך׳. אפלו הריקנים שבישראל מלאים תורה ומצוות כרמון.
לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: