הליכת שתי התורות עד סיני - ׳הזאת נעמי׳ שהיא נעימותה של תורה
זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - ׳עד בואנה בית לחם׳ בדין הנפש והגוף ובשם הנסתר שבאדם · מאמר 106 · פיסקה 2
לשון הזוהר
הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם עַד בּוֹאָנָה בֵּית לָחֶם׳ (רות א, יט). לְאָן הָלְכוּ. לִשְׁאָר עַמִּין, עַד דְּקָיְימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְסִינַי. כֵּיוָן דְּנָחֲתוּ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, מִיָּד ׳וַתֵּהוֹם כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶן וַתֹּאמַרְנָה הֲזֹאת נָעֳמִי׳, אִזְדַּעְזַע כּוּלֵי עַלְמָא, וַאֲמָרוּ, דֵּין הִיא אוֹרַיְיתָא חֶמְדָה גְנוּזָה. מִיָּד ׳וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת וְאֶת הַלַּפִּידִים׳. כְּדֵין אָמְרַת ׳הֲזֹאת נָעֳמִי׳. דָּא הוּא נְעִימוּ דְאוֹרַיְיתָא.
תרגום
זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם עַד בּוֹאָנָה בֵּית לָחֶם׳ (רות א, יט) - לְאָן הָלְכוּ. אֵצֶל שְׁאָר הָעַמִּים, עַד שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַר סִינַי. כֵּיוָן שֶׁיָּרְדוּ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, מִיָּד ׳וַתֵּהוֹם כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶן וַתֹּאמַרְנָה הֲזֹאת נָעֳמִי׳ - נִזְדַּעְזֵעַ כָּל הָעוֹלָם, וְאָמְרוּ, זוֹ הִיא הַתּוֹרָה חֶמְדָּה גְנוּזָה. מִיָּד ׳וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת וְאֶת הַלַּפִּידִים׳ (שמות כ, טו) - אָז אָמְרָה ׳הֲזֹאת נָעֳמִי׳ - זֶהוּ נְעִימוּתָהּ שֶׁל הַתּוֹרָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: הדא הוא דכתיב, ׳ותלכנה שתיהם עד בואנה בית לחם׳ (רות א, יט). לאן הלכו. לשאר עמין, עד דקיימו ישראל על טורא דסיני. כיון דנחתו תורה שבכתב ותורה שבעל פה, מיד ׳ותהום כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי׳, אזדעזע כולי עלמא, ואמרו, דין היא אורייתא חמדה גנוזה. מיד ׳וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים׳. כדין אמרת ׳הזאת נעמי׳. דא הוא נעימו דאורייתא.
התרגום: זהו שכתוב, ׳ותלכנה שתיהם עד בואנה בית לחם׳ (רות א, יט) - לאן הלכו. אצל שאר העמים, עד שעמדו ישראל על הר סיני. כיון שירדו תורה שבכתב ותורה שבעל פה, מיד ׳ותהום כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי׳ - נזדעזע כל העולם, ואמרו, זו היא התורה חמדה גנוזה. מיד ׳וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים׳ (שמות כ, טו) - אז אמרה ׳הזאת נעמי׳ - זהו נעימותה של התורה.
מן המפרשים
הסולם: מן המקבילה בפקודי מאמר טז, ח (רכז.) ת"ח כד קב"ה וכו': בוא וראה כשהקב"ה הביא מבול על העולם, כדי להשחית הכל, אמר לו הקב"ה לנח, אתה צריך להשמר, שלא להראות עצמך לפני המשחית, שהוא מלאך המות, שלא ישלוט עליך. והטעם הוא, משום שאין מי…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: