ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 106: מדרש רות בהמשכו - ׳עד בואנה בית לחם׳ בדין הנפש והגוף ובשם הנסתר שבאדם › פיסקה 4

עטרות ישראל ולוחות החרות - פריחת האותיות בעגל וצעקת התורה ׳אני מלאה הלכתי׳

זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - ׳עד בואנה בית לחם׳ בדין הנפש והגוף ובשם הנסתר שבאדם · מאמר 106 · פיסקה 4

לשון הזוהר

אָמַר לוֹ, כְּדֵין הֲווֹ יִשְׂרָאֵל מִתְעַטְרָן בְּאוֹרַיְיתָא, אִתְעֲטָרוֹ בִּשְׁמָהָן גְּלִיפִין עִילָּאִין. כֵּיוָן דַּעֲבָדוּ יַת עֶגְלָא וְסָרְחוּ, וַהֲוָה מַיְיתֵי משֶׁה אוֹרַיְיתָא, כְּתִיבָא עַל לוּחִין דְּאַבְנִין עִלָּאִין, מַלְיָין מִכָּל טָבָאן, חֵירוּת מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת, וּמִשִּׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת, וּמִכָּל מַרְעִין בִּישִׁין דְּעָלְמָא. כֵיוָן דַּחֲמָא משֶׁה יַת עֶגְלָא, פָּרְחוּ אַתְוָון, וְכָלְהוֹ סָלְקוּ לְעֵילָא, כְּדֵין צָוְוחָא אוֹרַיְיתָא וְאָמְרָה, אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי, מִכַּמָּה טָבִין לְיִשְׂרָאֵל, וְהַשְׁתָּא אַהֲדָרִית רֵיקָם לְמַגָּנָא, דְּלָא מְהַנֵּית לְהוֹ. כְּדֵין צָוְוחוּ עִילָּאִין, וַאֲמָרוּ, ׳אוֹי לָהֶם כִּי נָדְדוּ מִמֶּנִּי׳ (הושע ז, יג). וַוי לְהוֹן, דְּלָא אִתְקַיְימוּ בִּמְהֵימְנוּתָא דְּמָארֵיהוֹן.

תרגום

אָמַר לוֹ, אָז הָיוּ יִשְׂרָאֵל מִתְעַטְּרִים בַּתּוֹרָה, נִתְעַטְּרוּ בְּשֵׁמוֹת חֲקוּקִים עֶלְיוֹנִים. כֵּיוָן שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל וְחָטְאוּ, וְהָיָה מֹשֶׁה מֵבִיא אֶת הַתּוֹרָה, כְּתוּבָה עַל לוּחוֹת שֶׁל אֲבָנִים עֶלְיוֹנוֹת, מְלֵאוֹת מִכָּל טוֹב, חֵרוּת מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת, וּמִשִּׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת, וּמִכָּל הַנְּגָעִים הָרָעִים שֶׁל הָעוֹלָם. כֵּיוָן שֶׁרָאָה מֹשֶׁה אֶת הָעֵגֶל, פָּרְחוּ הָאוֹתִיּוֹת, וְכֻלָּן עָלוּ לְמַעְלָה, אָז צָעֲקָה הַתּוֹרָה וְאָמְרָה, אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי, מִכַּמָּה טוֹבוֹת לְיִשְׂרָאֵל, וְעַכְשָׁיו חָזַרְתִּי רֵיקָם לְחִנָּם, שֶׁלֹּא הוֹעַלְתִּי לָהֶם. אָז צָעֲקוּ הָעֶלְיוֹנִים, וְאָמְרוּ, ׳אוֹי לָהֶם כִּי נָדְדוּ מִמֶּנִּי׳ (הושע ז, יג) - אוֹי לָהֶם, שֶׁלֹּא הִתְקַיְּמוּ בֶּאֱמוּנַת רִבּוֹנָם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר לו, כדין הוו ישראל מתעטרן באורייתא, אתעטרו בשמהן גליפין עילאין. כיון דעבדו ית עגלא וסרחו, והוה מייתי משה אורייתא, כתיבא על לוחין דאבנין עלאין, מליין מכל טבאן, חירות ממלאך המות, ומשעבוד מלכיות, ומכל מרעין בישין דעלמא. כיון דחמא משה ית עגלא, פרחו אתוון, וכלהו סלקו לעילא, כדין צווחא אורייתא ואמרה, אני מלאה הלכתי, מכמה טבין לישראל, והשתא אהדרית ריקם למגנא, דלא מהנית להו. כדין צווחו עילאין, ואמרו, ׳אוי להם כי נדדו ממני׳ (הושע ז, יג). ווי להון, דלא אתקיימו במהימנותא דמאריהון.

התרגום: אמר לו, אז היו ישראל מתעטרים בתורה, נתעטרו בשמות חקוקים עליונים. כיון שעשו את העגל וחטאו, והיה משה מביא את התורה, כתובה על לוחות של אבנים עליונות, מלאות מכל טוב, חרות ממלאך המות, ומשעבוד מלכיות, ומכל הנגעים הרעים של העולם. כיון שראה משה את העגל, פרחו האותיות, וכלן עלו למעלה, אז צעקה התורה ואמרה, אני מלאה הלכתי, מכמה טובות לישראל, ועכשיו חזרתי ריקם לחנם, שלא הועלתי להם. אז צעקו העליונים, ואמרו, ׳אוי להם כי נדדו ממני׳ (הושע ז, יג) - אוי להם, שלא התקימו באמונת רבונם.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: