ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 102: מדרש רות בהמשכו - הדין שלמעלה ודרשות ׳עיר קטנה׳ ותקון נרו של דוד › פיסקה 26

אדם שלא נזכר ממנו בתחלה - ומאה שנים שהיה ראוי להשאיר לו

זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - הדין שלמעלה ודרשות ׳עיר קטנה׳ ותקון נרו של דוד · מאמר 102 · פיסקה 26

לשון הזוהר

אָדָם הָרִאשׁוֹן כָּד יָהֵיב לֵיהּ מִשְּׁנוֹי אִינוּן שִׁבְעִין שְׁנִין, לָא אִידְכַּר מִינֵּיהּ בְּקַדְמִיתָא, דְּאִלְמָלֵי אִידְכַּר מִינֵיהּ, מְאָה שְׁנִין יַשְׁאִיר לֵיהּ מִשְּׁנוֹי, כְּמָה דְּאִתְחֲזוּ לֵיהּ, בְּגִין לְאִתְתַּקְפָא בְּעַלְמָא, וִיתַקֵן תִּקּוּנָא דְּבוּצִינָא. אֶלָּא לָא אִידְכַּר מִינֵיהּ, בַּר שִׁבְעִין שְׁנִין, וְלָא יַתִּיר.

תרגום

אָדָם הָרִאשׁוֹן כְּשֶׁנָּתַן לוֹ מִשָּׁנָיו אוֹתָן שִׁבְעִים שָׁנָה, לֹא נִזְכַּר מִמֶּנּוּ בַּתְּחִלָּה, שֶׁאִלְמָלֵא נִזְכַּר מִמֶּנּוּ, מֵאָה שָׁנָה יַשְׁאִיר לוֹ מִשָּׁנָיו, כְּמוֹ שֶׁרָאוּי לוֹ, כְּדֵי לְהִתְחַזֵּק בָּעוֹלָם, וִיתַקֵּן תִּקּוּן הַנֵּר. אֶלָּא לֹא נִזְכַּר מִמֶּנּוּ, זוּלַת שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא יוֹתֵר.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אדם הראשון כד יהיב ליה משנוי אינון שבעין שנין, לא אידכר מיניה בקדמיתא, דאלמלי אידכר מיניה, מאה שנין ישאיר ליה משנוי, כמה דאתחזו ליה, בגין לאתתקפא בעלמא, ויתקן תקונא דבוצינא. אלא לא אידכר מיניה, בר שבעין שנין, ולא יתיר.

התרגום: אדם הראשון כשנתן לו משניו אותן שבעים שנה, לא נזכר ממנו בתחלה, שאלמלא נזכר ממנו, מאה שנה ישאיר לו משניו, כמו שראוי לו, כדי להתחזק בעולם, ויתקן תקון הנר. אלא לא נזכר ממנו, זולת שבעים שנה, ולא יותר.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: