כל החשבונות והתקופות בסוד הלבנה - והנקודה שממנה התחלת המנין
זוהר חדש · בראשית - ׳יהי אור׳ שנגנז לצדיקים ועשר ספירות בלימה באותיותיהן · מאמר 1 · פיסקה 17
לשון הזוהר
רַבִּי שִׁמְעוֹן אֲמַר גִּימַטְרִיָּאוֹת וְחוּשְׁבַּן תְּקוּפוֹת וְעִיבּוּרִין, כֹּלָּא הוּא בְּרָזָא דְּסִיהֲרָא, דְּהָא לְעֵילָא לָאו אִיהוּ. אָמַר לֵיהּ ר' אֶלְעָזָר, וְלָא, כַּמָּה חוּשְׁבְּנִין קָא עַבְדֵּי חַבְרַיָיא. אָמַר לֵיהּ, לָאו הָכֵי, אֶלָּא חוּשְׁבָּנָא קָיְימָא בְּסִיהֲרָא, וּמִתַּמָּן יֵיעוֹל בַּר נָשׁ לְמִנְדַע לְעֵילָא. אָמַר לֵיהּ, וְהָא כְתִיב (שם) ׳וְהָיוּ לְאוֹתוֹת וּלְמוֹעֲדִים׳. אָמַר לֵיהּ לְאֹתֹת כְּתִיב חָסֵר. אָמַר לֵיהּ וְהָא כְתִיב וְהָיוּ. אָמַר לֵיהּ הַוְויָין, דְּכָלְהוֹ דִּיהוֹן בָּהּ, כְּאִסְקוֹפָה דָּא דְּאִתְמַלְיָיא מִכּוֹלָּא, אֲבָל חוּשְׁבְּנָא דְּכֹלָּא, בְּסִיהֲרָא הוּא. תָּא חֲזֵי, נְקוּדָה חָדָא שֵׁירוּתָא מִתַּמָּן לְמִימְנֵי, דְּהָא מַה דִּלְגוֹ מֵהַהוּא נְקוּדָה, לָא אִתְיְידַע, וְלָא אִתְיְיהֵיב לְמִימְנֵי. וְאִית נְקוּדָה לְעֵילָא, סָתִים וְלָא אִתְגַּלְּיָיא כְּלָל, וְלָא אִתְיְידָע, וּמִתַּמָּן שֵׁירוּתָא לְמִימְנֵי, כָּל סָתִים וַעֲמִיקָא. הָכֵי נָמֵי אִית נְקוּדָה לְתַתָּא דְאִתְגַּלְּיָיא, וּמִתַּמָּן הוּא שֵׁירוּתָא לְכָל חוּשְׁבְּנָא וּלְכָל מִנְיָן. וְעַל דָּא הָכָא הוּא אֲתַר, לְכָל תְּקוּפוֹת וְגִימַטְרִיָּאוֹת עִיבּוּרִין זְמַנִּין חַגֵּי וְשַׁבַּתֵּי. וְיִשְׂרָאֵל דְּדָבְקוּ בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עָבְדִין חוּשְׁבְּנָא לְסִיהֲרָא, וְאִינוּן דָּבְקִין בָּהּ, וְסָלְקִין לָהּ לְעֵילָא, דִּכְתִיב ׳וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם וְגו'׳ (דברים ד).
תרגום
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, גִּימַטְרִיּוֹת וְחֶשְׁבּוֹן תְּקוּפוֹת וְעִבּוּרִים, הַכֹּל הוּא בְּסוֹד הַלְּבָנָה, שֶׁהֲרֵי לְמַעְלָה אֵין זֶה כֵּן. אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר, וְלֹא? כַּמָּה חֶשְׁבּוֹנוֹת עוֹשִׂים הַחֲבֵרִים! אָמַר לוֹ, לֹא כָּךְ, אֶלָּא הַחֶשְׁבּוֹן קַיָּם בַּלְּבָנָה, וּמִשָּׁם יִכָּנֵס הָאָדָם לָדַעַת אֶת הָעֶלְיוֹנִים. אָמַר לוֹ, וַהֲלֹא כָּתוּב (שם) ׳וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים׳. אָמַר לוֹ, ׳לְאֹתֹת׳ כָּתוּב חָסֵר. אָמַר לוֹ, וַהֲלֹא כָּתוּב ׳וְהָיוּ׳. אָמַר לוֹ, הֲוָיוֹת, שֶׁכֻּלָּם יִהְיוּ בָּהּ, כְּמוֹ סַף זֶה שֶׁמִּתְמַלֵּא מִן הַכֹּל, אֲבָל חֶשְׁבּוֹן הַכֹּל בַּלְּבָנָה הוּא. בֹּא וּרְאֵה, נְקוּדָה אַחַת - הַתְחָלָה מִשָּׁם לִמְנוֹת, שֶׁהֲרֵי מַה שֶּׁלְּפָנִים מֵאוֹתָהּ הַנְּקוּדָה, לֹא נוֹדָע, וְלֹא נִתָּן לִמְנוֹת. וְיֵשׁ נְקוּדָה לְמַעְלָה, סְתוּמָה וְלֹא מִתְגַּלָּה כְּלָל, וְלֹא נוֹדַעַת, וּמִשָּׁם הַתְחָלָה לִמְנוֹת, כָּל מַה שֶּׁסָּתוּם וְעָמוֹק. כָּךְ גַּם יֵשׁ נְקוּדָה לְמַטָּה שֶׁמִּתְגַּלָּה, וּמִשָּׁם הִיא הַתְחָלָה לְכָל חֶשְׁבּוֹן וּלְכָל מִנְיָן. וְעַל כֵּן כָּאן הוּא הַמָּקוֹם, לְכָל הַתְּקוּפוֹת וְהַגִּימַטְרִיּוֹת, הָעִבּוּרִים, הַזְּמַנִּים, הֶחֳגִים וְהַשַּׁבָּתוֹת. וְיִשְׂרָאֵל הַדְּבֵקִים בְּהקב"ה, עוֹשִׂים חֶשְׁבּוֹן לַלְּבָנָה, וְהֵם דְּבֵקִים בָּהּ, וּמַעֲלִים אוֹתָהּ לְמַעְלָה, שֶׁכָּתוּב ׳וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם וְגוֹ'׳ (דברים ד).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רבי שמעון אמר גימטריאות וחושבן תקופות ועיבורין, כלא הוא ברזא דסיהרא, דהא לעילא לאו איהו. אמר ליה ר' אלעזר, ולא, כמה חושבנין קא עבדי חברייא. אמר ליה, לאו הכי, אלא חושבנא קיימא בסיהרא, ומתמן ייעול בר נש למנדע לעילא. אמר ליה, והא כתיב (שם) ׳והיו לאותות ולמועדים׳. אמר ליה לאתת כתיב חסר. אמר ליה והא כתיב והיו. אמר ליה הוויין, דכלהו דיהון בה, כאסקופה דא דאתמלייא מכולא, אבל חושבנא דכלא, בסיהרא הוא. תא חזי, נקודה חדא שירותא מתמן למימני, דהא מה דלגו מההוא נקודה, לא אתיידע, ולא אתייהיב למימני. ואית נקודה לעילא, סתים ולא אתגלייא כלל, ולא אתיידע, ומתמן שירותא למימני, כל סתים ועמיקא. הכי נמי אית נקודה לתתא דאתגלייא, ומתמן הוא שירותא לכל חושבנא ולכל מנין. ועל דא הכא הוא אתר, לכל תקופות וגימטריאות עיבורין זמנין חגי ושבתי. וישראל דדבקו ביה בקודשא בריך הוא, עבדין חושבנא לסיהרא, ואינון דבקין בה, וסלקין לה לעילא, דכתיב ׳ואתם הדבקים בה' אלהיכם וגו'׳ (דברים ד).
התרגום: רבי שמעון אמר, גימטריות וחשבון תקופות ועבורים, הכל הוא בסוד הלבנה, שהרי למעלה אין זה כן. אמר לו רבי אלעזר, ולא? כמה חשבונות עושים החברים! אמר לו, לא כך, אלא החשבון קים בלבנה, ומשם יכנס האדם לדעת את העליונים. אמר לו, והלא כתוב (שם) ׳והיו לאתת ולמועדים׳. אמר לו, ׳לאתת׳ כתוב חסר. אמר לו, והלא כתוב ׳והיו׳. אמר לו, הויות, שכלם יהיו בה, כמו סף זה שמתמלא מן הכל, אבל חשבון הכל בלבנה הוא. בא וראה, נקודה אחת - התחלה משם למנות, שהרי מה שלפנים מאותה הנקודה, לא נודע, ולא נתן למנות. ויש נקודה למעלה, סתומה ולא מתגלה כלל, ולא נודעת, ומשם התחלה למנות, כל מה שסתום ועמוק. כך גם יש נקודה למטה שמתגלה, ומשם היא התחלה לכל חשבון ולכל מנין. ועל כן כאן הוא המקום, לכל התקופות והגימטריות, העבורים, הזמנים, החגים והשבתות. וישראל הדבקים בהקב"ה, עושים חשבון ללבנה, והם דבקים בה, ומעלים אותה למעלה, שכתוב ׳ואתם הדבקים בה' אלהיכם וגו'׳ (דברים ד).
מן המפרשים
כתם פז: מן המקבילה בבראשית מאמר עב, ב (מו:) עבדי חושבנין לסיהרא. כי להם נמסר סוד העיבור ושיהיו מונין ללבנה העליונה:
מקדש מלך: מן המקבילה בבראשית מאמר עב, ב (מו:) כל דא היא לעילא פי' תדשא הארץ דשא היא המלכות והוא לתתא בעולם השפל: מאן ויאמר אלהים א"ל אלהים סתם פי' בינה היא אמרה תדשא כו'. ואי תימא פי' כשאנו אומרים תדשא הארץ היא הארץ הזאת. וכי ג"כ אנו…
אור החמה: מן המקבילה בבראשית מאמר עב, א (מו.) תדשא הארץ דשא אתחברותא דמיין וגומר כי הארץ מ' מיין תתאין ונוקבין ואין להם פריה ורביה שהוא תדשא הארץ אלא מכח מיין דכורין ומשום דהשתא לא נקטינן אלא דמיין עילאין אתחברו בתתאין דהיינו לשון תדשא…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: