ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 1: בראשית - ׳יהי אור׳ שנגנז לצדיקים ועשר ספירות בלימה באותיותיהן › פיסקה 14

כחות הארץ הגנוזים בה - שלא הוציאה תולדותיה עד שהצרך

זוהר חדש · בראשית - ׳יהי אור׳ שנגנז לצדיקים ועשר ספירות בלימה באותיותיהן · מאמר 1 · פיסקה 14

לשון הזוהר

ר' אֶלְעָזָר אֲמַר, כָּל חֵילִין הֲווֹ בְּאַרְעָא, וְלָא אֲפֵיקַת חֵילָהָא וְאִינוּן תּוֹלְדוֹת, עַד יוֹם הַשִּׁשִּׁי, דִּכְתִיב (שם א) תּוֹצֵא הָאָרֶץ וְגו'. וְאִי תֵימָא הָא כְתִיב ׳וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא׳. אֶלָּא אֲפֵיקַת תִּיקּוּן חֵילָהָא לְאִתְיַשְּׁבָא כִּדְקָא יָאוֹת. וְכֹלָּא הֲוָה גָּנִיז בָּהּ עַד דְּאִצְטְרִיךְ. דְּהָא בְּקַדְמִיתָא כְּתִיב תֹּהוּ וָבֹהוּ צַדְיָא וְרֵיקַנְיָא כְּתַרְגּוּמוֹ, וּלְבָתַר אִתְתַּקָּנַת וְאִתְיַשְּׁבַת וְקַבֵּילַת זַרְעָא וּדְשָׁאִין וְעִשְׂבִּין וְאִילָנִין כִּדְקָא יָאוֹת. וַאֲפֵיקַת לוֹן לְבָתַר הָכֵי. וּמְאוֹרוֹת נָמֵי לֹא שִׁמְשׁוּ נְהוֹרָא דִּילְהוֹן עַד דְּאִצְטְרִיךְ.

תרגום

רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, כָּל הַכֹּחוֹת הָיוּ בָּאָרֶץ, וְלֹא הוֹצִיאָה כֹּחָהּ, וְהֵם תוֹלָדוֹת, עַד יוֹם הַשִּׁשִּׁי, שֶׁכָּתוּב ׳תּוֹצֵא הָאָרֶץ וְגוֹ'׳ (שם א). וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי כָּתוּב ׳וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא׳. אֶלָּא הוֹצִיאָה תִּקּוּן כֹּחָהּ, לְהִתְיַשֵּׁב כָּרָאוּי. וְהַכֹּל הָיָה גָּנוּז בָּהּ, עַד שֶׁהֻצְרַךְ. שֶׁהֲרֵי בָּרִאשׁוֹנָה כָּתוּב ׳תֹּהוּ וָבֹהוּ׳ - שְׁמָמָה וְרֵיקָנוּת כְּתַרְגּוּמוֹ, וְאַחַר כָּךְ נִתְתַּקְּנָה וְנִתְיַשְּׁבָה וְקִבְּלָה זֶרַע וּדְשָׂאִים וְעֵשָׂבִים וְאִילָנוֹת כָּרָאוּי. וְהוֹצִיאָה אוֹתָם אַחַר כָּךְ. וְהַמְּאוֹרוֹת גַּם הֵם לֹא שִׁמְּשׁוּ אוֹרָם, עַד שֶׁהֻצְרַךְ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ר' אלעזר אמר, כל חילין הוו בארעא, ולא אפיקת חילהא ואינון תולדות, עד יום הששי, דכתיב (שם א) תוצא הארץ וגו'. ואי תימא הא כתיב ׳ותוצא הארץ דשא׳. אלא אפיקת תיקון חילהא לאתישבא כדקא יאות. וכלא הוה גניז בה עד דאצטריך. דהא בקדמיתא כתיב תהו ובהו צדיא וריקניא כתרגומו, ולבתר אתתקנת ואתישבת וקבילת זרעא ודשאין ועשבין ואילנין כדקא יאות. ואפיקת לון לבתר הכי. ומאורות נמי לא שמשו נהורא דילהון עד דאצטריך.

התרגום: רבי אלעזר אמר, כל הכחות היו בארץ, ולא הוציאה כחה, והם תולדות, עד יום הששי, שכתוב ׳תוצא הארץ וגו'׳ (שם א). ואם תאמר, הרי כתוב ׳ותוצא הארץ דשא׳. אלא הוציאה תקון כחה, להתישב כראוי. והכל היה גנוז בה, עד שהצרך. שהרי בראשונה כתוב ׳תהו ובהו׳ - שממה וריקנות כתרגומו, ואחר כך נתתקנה ונתישבה וקבלה זרע ודשאים ועשבים ואילנות כראוי. והוציאה אותם אחר כך. והמאורות גם הם לא שמשו אורם, עד שהצרך.

מן המפרשים

אור החמה: מן המקבילה בבראשית מאמר עב, ג (מו:) אלא אפיקת תיקון חילה'. פי' כח המציאות היה בארץ ובאותו הכח נאמר תוצא הארץ שתוציא בעצמה הכח. אמנם עמדו על פתח הקרקע. עד שנברא אדם ביום הששי כדרז"ל [חולין ס']. והכריח ענין זה כי מלת תוצא אינה…

הסולם: מן המקבילה בבראשית מאמר עב, ג (מו:) רבי אלעזר אמר, כל חילין הוו בארעא, ולא אפיקת חילהא ואנון תולדותיה, עד יום הששי דכתיב תוצא הארץ וגו': ר"א אמר, כל הכחות היו נגמרים בהארץ, שהיא מלכות, והיא לא הוציאה הכחות, שהם תולדות שלה,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: