הסכמת הממונה למעלה - היא שהחלישה רגז עשו למטה
וישלח · ׳וירץ עשו לקראתו׳ - נשיקת מרמה, צוואר ירושלים ורוגז שהוכנע למעלה · מאמר 9 · פיסקה 6 · דף קעב ע"א
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אַבָּא וַדַּאי אִתְחַלַּשׁ רוּגְזֵיהּ דְּעֵשָׂו בְּשַׁעְתָּא דְחָמָא לֵיהּ לְיַעֲקֹב. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּהָא אִסְתַּכַּם בַּהֲדֵיהּ הַהוּא מְמַנָּא דְעֵשָׂו. וְעַל דָא לָא יָכִיל עֵשָׂו לְשַׁלְטָאָה בְּרוּגְזֵיהּ, דְּהָכִי כָּל מִלִּין דְּהַאי עַלְמָא תַּלְיָין לְעֵילָא. וְכַד אִסְתַּכְּמוּ לְעֵילָא בְּקַדְמִיתָא אִסְתַּכְּמוּ לְתַתָּא. שָׁלְטָנוּתָא לָאו אִיהוּ לְתַתָּא עַד דְּאִיתְיָהִיב שָׁלְטָנוּתָא לְעֵילָא, וְכֹלָּא דָּא בְּדָא תַלְיָא:
תרגום
אָמַר רַבִּי אַבָּא, וַדַּאי נֶחֱלַשׁ רָגְזוֹ שֶׁל עֵשָׂו בְּשָׁעָה שֶׁרָאָה אֶת יַעֲקֹב. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי הִסְכִּים עִמּוֹ אוֹתוֹ מְמֻנֶּה שֶׁל עֵשָׂו, וְעַל זֶה לֹא יָכֹל עֵשָׂו לִשְׁלֹט בְּרָגְזוֹ, שֶׁהֲרֵי כָּל הַדְּבָרִים שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה תְּלוּיִים לְמַעְלָה, וּכְשֶׁהִסְכִּימוּ לְמַעְלָה בַּתְּחִלָּה - הִסְכִּימוּ לְמַטָּה. הַשִּׁלְטוֹן אֵינוֹ לְמַטָּה עַד שֶׁנִּתָּן הַשִּׁלְטוֹן לְמַעְלָה, וְהַכֹּל תָּלוּי זֶה בָּזֶה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי אבא ודאי אתחלש רוגזיה דעשו בשעתא דחמא ליה ליעקב. מאי טעמא, בגין דהא אסתכם בהדיה ההוא ממנא דעשו. ועל דא לא יכיל עשו לשלטאה ברוגזיה, דהכי כל מלין דהאי עלמא תליין לעילא. וכד אסתכמו לעילא בקדמיתא אסתכמו לתתא. שלטנותא לאו איהו לתתא עד דאיתיהיב שלטנותא לעילא, וכלא דא בדא תליא:
התרגום: אמר רבי אבא, ודאי נחלש רגזו של עשו בשעה שראה את יעקב. מה הטעם? משום שהרי הסכים עמו אותו ממנה של עשו, ועל זה לא יכל עשו לשלט ברגזו, שהרי כל הדברים של העולם הזה תלויים למעלה, וכשהסכימו למעלה בתחלה - הסכימו למטה. השלטון אינו למטה עד שנתן השלטון למעלה, והכל תלוי זה בזה.
מן המפרשים
הסולם: אמר ר' אבא וכו': אר"א, ודאי הוא שנחלש כעסו של עשו בשעה שראה את יעקב. מהו הטעם, הוא משום שהסכים עמו הממונה של עשו, שהשלים עמו והסכים על הברכות, (כנ"ל דף ל"ג אות קי"ג) , וע"כ לא יכול עשו למשול בכעסו, כי כל הדברים שבעולם הזה…