׳כה לחי׳ שאמר דוד לנבל - כיוון לקב"ה לא לרשע
וישלח · ׳וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו׳ - השתחוואה לשכינה ולא לעשו · מאמר 8 · פיסקה 2 · דף קעא ע"ב
לשון הזוהר
(פתח רבי אבא ואמר) אֶלָא כְּתִיב, ׳וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְכָל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם׳ (שמואל א כה, ו). וְהָא אִתְּמָר דְּאָסִיר (ד"א ל"ג ליה) לְאַקְדוּמֵי לְהוּ שְׁלָם לְרַשִּׁיעַיָא, וְכֵיוָן דְּאָסִיר הֵיכִי אַשְׁכַּחְנָא דְּדָוִד אָמַר הַאי קְרָא לְנָבָל, אֶלָּא הָא אוּקְמוּהָ ׳דִּלְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָאֲמַר, בְּגִין לְקָשְׁרָא לֵיהּ לְחַי׳ (שמות כג, ב). וְחָשִׁיב נָבָל דְּעֲלֵיהּ קָאֲמַר.
תרגום
(פָּתַח רַבִּי אַבָּא וְאָמַר), אֶלָּא כָּתוּב ׳וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךְ שָׁלוֹם וְכֹל אֲשֶׁר לְךְ שָׁלוֹם׳ (שמואל א כה, ו) - וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר שֶׁאָסוּר (׳לוֹ) לְהַקְדִּים שָׁלוֹם׳ לָרְשָׁעִים, וְכֵיוָן שֶׁאָסוּר, אֵיךְ מָצָאנוּ שֶׁדָּוִד אָמַר פָּסוּק זֶה לְנָבָל? אֶלָּא הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ שֶׁאָמַר לַקָּדוֹשׁ - בָּרוּךְ-הוּא כְּדֵי לְקַשֵּׁר אוֹתוֹ לְחַי, וְחָשַׁב נָבָל שֶׁעָלָיו אָמַר.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: (פתח רבי אבא ואמר) אלא כתיב, ׳ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום׳ (שמואל א כה, ו). והא אתמר דאסיר (ד"א ל"ג ליה) לאקדומי להו שלם לרשיעיא, וכיון דאסיר היכי אשכחנא דדוד אמר האי קרא לנבל, אלא הא אוקמוה ׳דלקודשא בריך הוא קאמר, בגין לקשרא ליה לחי׳ (שמות כג, ב). וחשיב נבל דעליה קאמר.
התרגום: (פתח רבי אבא ואמר), אלא כתוב ׳ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום׳ (שמואל א כה, ו) - והרי נתבאר שאסור (׳לו) להקדים שלום׳ לרשעים, וכיון שאסור, איך מצאנו שדוד אמר פסוק זה לנבל? אלא הרי פרשוה שאמר לקדוש - ברוך-הוא כדי לקשר אותו לחי, וחשב נבל שעליו אמר.
מן המפרשים
אור החמה: ובגין לקשרא כה לחי וגו' ירצה דכתיב ואמרתם כה לחי ירצה יתקשר כ"ה מלכות לחי ליסוד ואחר שתאמרו מלה זו תאמר כנגד המדות האלו ג' בחינות ואתה ת"ת שלום וביתך שלום דהיינו בחינת היסוד מצד הת"ת ומצד המלכות ומצד היסוד בעצמו שהוא מושך מן…
מהרח"ו: לאקדומי להו שלם לרשיעיא וגו'. נראה דמשיב שלום מותר: דףקעב.אדף
רמ"א: בגין לקשרא ליה לחי וחשיב נבל דעליה קאמר בגין לקשרא ליה לחי וחשיב נבל דעליה קאמר כגוונא דא (בראשית יב) וישתחו ישראל על ראש המטה וכי לגבי דבריה סגיד אלא לאתריה דשכינתא קא כרע וסגיד אוף הכא והוא עבר לפניהם מאי והוא דא שכינתא עלאה…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: