׳וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו׳
השתחוואה לשכינה ולא לעשו
בחיר האבות משתחווה לעשו - קושיית איסור השתחוואה לאל אחר
כח] וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו.וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו (בראשית לג, ג). רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר,כתוב כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל (שמות לד, יד) אַחֵר כִּי יהו"ה קַנָּא שְׁמוֹויש להקשות . וְכִי יַעֲקֹב, שֶׁהוּא הַשָּׁלֵם שֶׁבָּאָבוֹת,בהיות שֶׁנִּבְחַר חֵלֶק שָׁלֵם לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, ולא רק מצד שיעקב בחר בו, אלא אף מצד שה' בחר ביעקב- כי יעקב בחר לו י-ה וְהוּאיעקב אבינו זכה ו הִתְקָרֵב אֵלָיו יוֹתֵר להשתלם במעלת הדבקות אף בהארת תפארת שבעולם האצילות א"כ יש לשאול (ס"א: וְנִשְׁלַם לְמַעְלָה וּלְמַטָּה), אֵיךְ הִשְׁתַּחֲוָה לְאוֹתוֹ עֵשָׂו הָרָשָׁע שֶׁהוּא בְּצַד שֶׁל אֵל אַחֵר, וּמִי שֶׁסּוֹגֵד לוֹ - סוֹגֵד לְאֵל אַחֵר? אִם תֹּאמַר מִשּׁוּם שֶׁאָמְרוּ, שׁוּעָל בִּשְׁעָתוֹ בשעת מלכותו אף ארי הִשְׁתַּחֲוָה לוֹ(מגילה טז:) - לֹא כָּךְ. שהדברים אמורים רק לענין שררה וכדו' שיש להיכנע אליו אך לא לענין השתחוויה למי שהוא ע"ז שֶׁהֲרֵי עֵשָׂו כְּמוֹ אֵל אַחֵר הָיָה, וְיַעֲקֹב לֹא יִשְׁתַּחֲוֶה לְאוֹתוֹ צַד ואף וּלְאוֹתוֹ חֵלֶקהבא מאותו הצד כְּלָל.
בלשון הזוהר
׳וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו׳ (בראשית לג, ג). רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר, ׳כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל׳ (שמות לד, יד) אַחֵר ׳כִּי יהו"ה קַנָּא שְׁמוֹ׳. וְכִי יַעֲקֹב דְּאִיהוּ שְׁלֵימָא דְּאֲבָהָן דְּאִתְבְּרִיר חוּלָקָא שְׁלֵימָתָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאִיהוּ אִתְקְרִיב לְגַבֵּיהּ יַתִּיר, (ס"א: וְאִשְׁתְּלִים לְעֵילָא וּלְתַתָּא) הֵיךְ סָגִיד לֵיהּ לְהַהוּא רָשָׁע דְּעֵשָׂו דְּאִיהוּ בְּסִטְרָא דְאֵל אַחֵר, וּמַאן דְּסָגִיד לֵיהּ סָגִיד לְאֵל אַחֵר. אִי תֵימָא בְּגִין דְּאָמְרוּ תַּעְלָא בְּעִדָנֵיהּ סָגִיד לֵיהּ, לָאו הָכִי. דְּהָא עֵשָׂו כְּאֵל אַחֵר הֲוָה, וְיַעֲקֹב לָא יִסְגוֹד לְהַהוּא סִטְרָא וּלְהַהוּא חוּלָקָא כְּלַל.
׳כה לחי׳ שאמר דוד לנבל - כיוון לקב"ה לא לרשע
(פָּתַח רַבִּי אַבָּא וְאָמַר), אֶלָּא כָּתוּב וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם (שמואל א כה, ו). וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר שֶׁאָסוּר לְהַקְדִּים שָׁלוֹם לָרְשָׁעִים,כיון שהשלום הוא שמו של הקב"ה ובברכו אותו בשם משפיע עליו כח הקדושה ואין ראוי זה לרשע, (אבל להשיב שלום מותר) וְכֵיוָן שֶׁאָסוּר, אֵיךְ מָצָאנוּ שֶׁדָּוִד אָמַר פָּסוּק זֶה לְנָבָל? ואף הקדים ושנה ושילש אֶלָּא הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָדוד המלך (שמות כג, ב) שֶׁאָמַר לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּאאת אותם ג' שלמות בסוד כ"ה כְּדֵי לְקַשֵּׁר אוֹתוֹאת מידת המלכות עולמים' במידת יסוד. אבל נבל טעה לְחַי. וְחָשַׁב נָבָל שֶׁעָלָיו אָמַר.דוד את אותם ג' שלומות,( וענין זה שלקשר כ"ה שהיא בהארת מלכות לחי מהארת יסוד, ואלו הם ג' הבחנות 'ואתה'- ת"ת- שלום, וביתך- שלום דהיינו בחינת היסוד מצד הת"ת, ומצד המלכות, ומצד היסוד בעצמו, שהוא מושך מן הבינ' עד המלכות דרך חוט השדרה בתוכיות הספי' וכ"ל- היסוד אש"ר מהבינה ל"ך במלכות שלום.)
בלשון הזוהר
(פָּתַח רַבִּי אַבָּא וְאָמַר) אֶלָּא כְּתִיב, ׳וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם׳ (שמואל א כה, ו). וְהָא אִתְּמָר דְּאָסִיר לְאַקְדוּמֵי לְהוּ שְׁלָם לְרַשִּׁיעַיָא, וְכֵיוָן דְּאָסִיר הֵיכִי אַשְׁכַּחְנָא דְּדָוִד אָמַר הַאי קְרָא לְנָבָל. אֶלָּא הָא אוּקְמוּהָ דִּלְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָאֲמַר, בְּגִין לְקָשְׁרָא לֵיהּ לְחַי (שמות כג, ב). וְחָשִׁיב נָבָל דְּעֲלֵיהּ קָאֲמַר.
השתחוואת ישראל למיטה - לשכינה ולא לבן, כמו יעקב לעשו
כְּמוֹ זֶה מצאנו בפרשת ויחי שיעקב השתחווה כביכול ליוסף והכתוב אומר וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה(היא מטתו השלמה שבה היה בחיר האבות) (בראשית מז, לא), וְכִי אֶל בְּנוֹ הוּא הִשְׁתַּחֲוָה? אֶלָּאוודאי לִמְקוֹם הַשְּׁכִינָה כָּרַע וְהִשְׁתַּחֲוָה, המיטה היא המלכות וראש המיטה הוא היסוד, על הוא ת"ת (זוה"ק ויחי) אַף כָּאןאצל יעקב אבינו הכתוב אומר וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם. מַה זֶּה וְהוּא? זוֹ שְׁכִינָה עֶלְיוֹנָה שֶׁהָיְתָה הוֹלֶכֶת לְפָנָיו (כָּרַע), וְזוֹהִי שְׁמִירָה עֶלְיוֹנָה. אותה שמירה שעליה התפלל וביקש יעקב כֵּיוָן שֶׁרָאָה יַעֲקֹב, ש'והוא' עובר לפניהם (הוא"ו שבוהוא הוא סוד הת"ת ההולך עם הוא שהיא השכינה) אָמַר, הִנֵּה זְמַן הגיע העת לקיים ההבטחה של אם יהי' אלהי-ם עמדי ושמרני וגו'. לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לְפָנָיו. ומן השמים נסתובב ענין זה בדייקא שההשתחוויה תהא לפני ה'והוא' שכינה הקדושה, ושעשיו יטעה לחשוב כאילו ההשתחוויות הם לכבודו. (ואי"'ז גונב דעת הבריות דהוא דאטעי אנפשיה- זוה"ק וארא כג, לך לך עו)
בלשון הזוהר
כְּגַוְונָא דָא ׳וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה׳ (בראשית מז, לא), וְכִי לְגַבֵּי דִבְרֵיהּ סְגִיד. אֶלָּא לְאַתְרֵיהּ דִּשְׁכִינְתָּא קָא כָּרַע וְסָגִיד, אוּף הָכָא, ׳וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם׳. מַאי ׳וְהוּא׳, דָּא שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה דְּהֲוָה אָזְלָא קַמֵּיהּ (כָּרַע), וְדָא הוּא נְטִירוּ עִלָּאָה. כֵּיוָן דְּחָמָא יַעֲקֹב, אָמַר, הָא עִידָן לְסָגְדָא לְגַבֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּהֲוָה אָזִיל קַמֵּיהּ.
יעקב השתחווה לקב"ה לא לעשו - מעשה צדיקים לשם שמים
כָּרַע וְהִשְׁתַּחֲוָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו (בראשית לג, ג) - וְלֹא כָתוּב וַיִּשְׁתַּחוּ לְעֵשָׂו. אֶלָּאהכתוב בא לרמז כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁהֲרֵי הקב"ה הוֹלֵךְ לְפָנָיו, וכמו שנתבאר אָז הִשְׁתַּחֲוָהיעקב אבינו כְּנֶגְדּוֹ. כְּדֵי שֶׁלֹּא לָתֵת כָּבוֹד לְהִשְׁתַּחֲווֹתאל לְאַחֵר פְּרָט לוֹ, וְהַכֹּל הוּא כָּרָאוּי. אַשְׁרֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁכָּל מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁעוֹשִׂים בִּשְׁבִיל כְּבוֹד רִבּוֹנָם הוּא, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יִסְטוּ יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה:
בלשון הזוהר
כָּרַע וְסָגִיד שְׁבַע זִמְנִין ׳עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו׳ (בראשית לג, ג), וְלָא כְּתִיב ׳וַיִּשְׁתַּחוּ׳ לְעֵשָׂו. אֶלָּא כֵּיוָן דְּחָמָא דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָזַל קַמֵּיהּ, כְּדֵין סָגִיד לְקֳבְלֵיהּ. בְּגִין דְּלָא לְמֵיהַב יְקָר לְמִסְגַד לְאָחֳרָא בַּר מִנִּיהּ, וְכֹלָּא אִיהוּ כִּדְקָא יְאוּת. זַכָּאִין אִינוּן צַדִּיקַיָיא דְּכָל עוֹבָדֵיהוֹן דְּקָא עָבְדֵי בְּגִין יְקָרָא דְמָארֵיהוֹן אִיהוּ, וּבְגִין דְּלָא יִסְטוּן לִימִינָא וְלִשְׂמָאלָא:
׳וירץ עשו לקראתו׳
נשיקת מרמה, צוואר ירושלים ורוגז שהוכנע למעלה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.