ממלכת הזוהר › זוהר › וישלח › מאמר 7: ׳לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה׳ - מגע היצר וחולשת כח התורה › פיסקה 3 (קע ע"ב)

גיד הנשה אסור לישראל ומותר לעובד עבודה זרה

וישלח · ׳לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה׳ - מגע היצר וחולשת כח התורה · מאמר 7 · פיסקה 3 · דף קע ע"ב

לשון הזוהר

ובגין כך אמרה אורייתא ׳לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה׳. כמה דאמרו חברייא, בשייפין דבר נש דרמיז לעילא אי טב, טב. ואי ביש, ביש. ובגין כך כל שייפא מתקיף שייפא. ודאי גיד הנשה מתקיף ליצר הרע דהוא זיניה, ובני ישראל לא יאכלו ליה, דלאו אינון מסטריה ומזיניה. אבל עמין עובדי עבודה זרה, יאכלו ליה, דאיהו מסטרא ומזינא דמלאכא דלהון דאיהו סמא"ל בגין לתקפא לבהון. בגין דאית בבר נש רמ"ח שייפין לקבל רמ"ח פקודין דאורייתא דאינון למעבד אתיהבו, ולקבל רמ"ח מלאכין דאתלבשת בהון שכינתא ושמא דלהון כשמא דמאריהון.

תרגום

וְלָכֵן אָמְרָה תוֹרָה ׳לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה׳ (בראשית לב, לג) - כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ הַחֲבֵרִים באיברי הָאָדָם שרמוז לְמַעְלָה, אִם טוֹב טוֹב, וְאִם רע רע, וְלָכֵן כָּל אֵיבָר מחזק אֵיבָר, וַדַּאי ׳גִּיד הַנָּשֶׁה׳ מְחַזֵּק אֶת יֵצֶר הָרָע שֶׁהוּא מִינוֹ, ׳וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל׳ לֹא יֹאכְלוּ אוֹתוֹ, שֶׁאֵינָם מִצִּדּוֹ וממינו, אֲבָל עַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה יֹאכְלוּ אוֹתוֹ, שֶׁהוּא מִצַּד וממין הַמַּלְאָךְ שֶׁלָּהֶם, שֶׁהוּא סמא"ל, כְּדֵי לְחַזֵּק לִבָּם, מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ בָּאָדָם מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵיבָרִים כְּנֶגֶד מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה מִצְווֹת הַתּוֹרָה שֶׁהֵם נתנו לְהֵעָשׂוֹת, וּכְנֶגֶד מָאתַיִם אַרְבָּעִים ושמונה מַלְאָכִים שֶׁהִתְלַבְּשָׁה בָּהֶם שְׁכִינָה וְהַשֵּׁם שֶׁלָּהֶם כְּשֵׁם רִבּוֹנָם,

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ובגין כך אמרה אורייתא ׳לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה׳. כמה דאמרו חברייא, בשייפין דבר נש דרמיז לעילא אי טב, טב. ואי ביש, ביש. ובגין כך כל שייפא מתקיף שייפא. ודאי גיד הנשה מתקיף ליצר הרע דהוא זיניה, ובני ישראל לא יאכלו ליה, דלאו אינון מסטריה ומזיניה. אבל עמין עובדי עבודה זרה, יאכלו ליה, דאיהו מסטרא ומזינא דמלאכא דלהון דאיהו סמא"ל בגין לתקפא לבהון. בגין דאית בבר נש רמ"ח שייפין לקבל רמ"ח פקודין דאורייתא דאינון למעבד אתיהבו, ולקבל רמ"ח מלאכין דאתלבשת בהון שכינתא ושמא דלהון כשמא דמאריהון.

התרגום: ולכן אמרה תורה ׳לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה׳ (בראשית לב, לג) - כמו שאמרו החברים באיברי האדם שרמוז למעלה, אם טוב טוב, ואם רע רע, ולכן כל איבר מחזק איבר, ודאי ׳גיד הנשה׳ מחזק את יצר הרע שהוא מינו, ׳ובני ישראל׳ לא יאכלו אותו, שאינם מצדו וממינו, אבל עמים עובדי עבודה זרה יאכלו אותו, שהוא מצד וממין המלאך שלהם, שהוא סמא"ל, כדי לחזק לבם, משום שיש באדם מאתים ארבעים ושמונה איברים כנגד מאתים ארבעים ושמונה מצוות התורה שהם נתנו להעשות, וכנגד מאתים ארבעים ושמונה מלאכים שהתלבשה בהם שכינה והשם שלהם כשם רבונם,

מן המפרשים

מקדש מלך: אמרה אוריתא ירצה מאי דשנינו בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו שהתורה היא מסוד הזכירה וגיד הנשה מבחי' האחוריים שבהם השכחה ואיתא בפ' גיד הנשה רבנן אמרי מאחוריה אתא ונשייה בתרוייהו ופרש"י הכהו בשתיהן ונשו ממקומ' ולכן אסור בשניהם. וכתוב…

רמ"א: ולקבל רמ״ח מלאכין דאתלבשת בהון שכינתא ושמא דלהון ולקבל רמ״ח מלאכין דאתלבשת בהון שכינתא ושמא דלהון כשמא דמאריהון ואית בבר נש שס״ה גידין ולקבלהון שס״ה פקודין דלאו אינון אתיהיבו למעבד ולקבל שס״ה יומי שתא והא תשעה באב חד מנהון…

הסולם: ובגין כך אמרה וכו': ומשום זה אמרה תורה, לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. כמו שאמרו החברים באבריו של האדם מרומז מה שלמעלה, אם האבר טוב הוא ממשיך טוב, ואם הוא רע ממשיך רע. ועל כן כל אבר שאוכלים מן בעלי חיים מחזק אבר שכנגדו באדם…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: