׳לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה׳
מגע היצר וחולשת כח התורה
גיד הנשה - משכיח עבודת הבורא ומקום רביצת היצר הרע
עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה וגו' (בראשית לב, לג), כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּגִיד הַנָּשֶׁה, שֶׁאֲפִלּוּ בְּהָנָאָה אָסוּר, וַאֲפִלּוּ לָתֵת אוֹתוֹ לְכֶלֶב. וְלָמָּה נִקְרָא גִּיד הַנָּשֶׁה? כְּלוֹמַר, גִּיד שֶׁהוּא מַשְׁכִּיחַ אֶת בְּנֵי הָאָדָם מֵעֲבוֹדַת רִבּוֹנָם, וְשָׁם רוֹבֵץ הַיֵּצֶר הָרָע.
בלשון הזוהר
׳עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה וגו'׳ (בראשית לב, לג), ׳כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּגִיד הַנָּשֶׁה׳, דְּאַפִּילּוּ בְּהָנָאָה אָסִיר וְאַפִּילּוּ לִיהָבֵיהּ לְכַלְבָּא. וְאַמַּאי אִקְרֵי ׳גִּיד הַנָּשֶׁה׳. כְּלוֹמַר גִּיד דְּאִיהוּ מְנַשֵּׁה לִבְנֵי נָשָׁא לְפוּלְחָנָא דְּמָארֵיהוֹן, וְתַמָּן הוּא יֵצֶר הָרָע רָבִיעַ.
נגיעה בגיד הנשה - מוצא יצר הרע לבני אדם
וְכֵיוָן שֶׁנִּדְבַּק עִם יַעֲקֹב, לֹא מָצָא מָקוֹם שֶׁיָּכוֹל לְהִתְגַּבֵּר עַל יַעֲקֹב, מִשּׁוּם שֶׁכָּל אֵיבְרֵי הַגּוּף סִיְּעוּ לְיַעֲקֹב, וְכֻלָּם הָיוּ חֲזָקִים וְלֹא הָיְתָה בָהֶם חֻלְשָׁה, מֶה עָשָׂה? וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ (בראשית לב, כו) בְּגִיד הַנָּשֶׁה (בראשית לב, לג), בְּמִינוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרָע שֶׁהוּא מִינוֹ וּמְקוֹמוֹ, וּמִשָּׁם בָּא יֵצֶר הָרָע עַל בְּנֵי הָאָדָם.
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּאִתְדַּבַּק עִם יַעֲקֹב לָא אַשְׁכַּח אֲתַר דְּיָכִיל לְאִתְגַּבְּרָא עֲלֵיהּ דְּיַעֲקֹב, בְּגִין דְּכָל שַׁיְיפֵי גּוּפָא סַיְיעֵי לְיַעֲקֹב, וְכֻלְּהוּ הֲווּ תַקִּיפִין וְלָא הֲווּ בְּהוֹן חוּלְשָׁא, מָה עָבַד. ׳וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ׳ (בראשית לב, כו) ׳בְּגִיד הַנָּשֶׁה׳ (בראשית לב, לג), בְּזִינֵיהּ בְּיֵצֶר הָרָע דְּאִיהוּ זִינֵיהּ וְאַתְרֵיהּ, וּמִתַּמָּן אָתֵי יֵצֶר הָרָע עַל בְּנֵי נָשָׁא.
גיד הנשה - ישראל אינם ממינו, ועובדי זרה ממינו של מלאכם
וְלָכֵן אָמְרָה תוֹרָה לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה (בראשית לב, לג). כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ הַחֲבֵרִים בְּאֵיבְרֵי הָאָדָם שֶׁרָמוּז לְמַעְלָה, אִם טוֹב טוֹב, וְאִם רַע רַע. וְלָכֵן כָּל אֵיבָר מְחַזֵּק אֵיבָר, וַדַּאי גִּיד הַנָּשֶׁה מְחַזֵּק אֶת יֵצֶר הָרָע שֶׁהוּא מִינוֹ, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֹאכְלוּ אוֹתוֹ, שֶׁאֵינָם מִצִּדּוֹ וּמִמִּינוֹ. אֲבָל עַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה יֹאכְלוּ אוֹתוֹ, שֶׁהוּא מִצַּד וּמִמִּין הַמַּלְאָךְ שֶׁלָּהֶם, שֶׁהוּא סמא"ל, כְּדֵי לְחַזֵּק לִבָּם. מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ בָּאָדָם מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵיבָרִים כְּנֶגֶד מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה מִצְווֹת הַתּוֹרָה שֶׁהֵם נִתְּנוּ לְהֵעָשׂוֹת, וּכְנֶגֶד מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה מַלְאָכִים שֶׁהִתְלַבְּשָׁה בָּהֶם שְׁכִינָה וְהַשֵּׁם שֶׁלָּהֶם כְּשֵׁם רִבּוֹנָם.
בלשון הזוהר
וּבְגִין כָּךְ אֲמָרָה אוֹרַיְיתָא ׳לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה׳ (בראשית לב, לג). כְּמָה דַּאֲמָרוּ חַבְרַיָיא, בְּשַׁיְיפִין דְּבַר נָשׁ דְּרָמִיז לְעֵילָא אִי טַב, טַב. וְאִי בִּישׁ, בִּישׁ. וּבְגִין כָּךְ כָּל שַׁיְיפָא מַתְקִיף שַׁיְיפָא. וַדַּאי ׳גִּיד הַנָּשֶׁה׳ מַתְקִיף לְיֵצֶר הָרָע דְּהוּא זִינֵיהּ, וּ׳בְנֵי יִשְׂרָאֵל׳ ׳לֹא יֹאכְלוּ׳ לֵיהּ, דְּלָאו אִינּוּן מִסִּטְרֵיהּ וּמִזִּינֵיהּ. אֲבָל עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, יֵאכְלוּ לֵיהּ, דְּאִיהוּ מִסִּטְרָא וּמִזִּינָא דְּמַלְאָכָא דִּלְהוֹן דְּאִיהוּ סמא"ל בְּגִין לְתַקְפָּא לִבְּהוֹן. בְּגִין דְּאִית בְּבַר נָשׁ רמ"ח שַׁיְיפִין לְקַבֵּל רמ"ח פִּקּוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא דְּאִינּוּן לְמֶעְבַּד אִתְיְהַבוּ, וּלְקַבֵּל רמ"ח מַלְאָכִין דְּאִתְלַבְּשַׁת בְּהוֹן שְׁכִינְתָּא וּשְׁמָא דִּלְהוֹן כִּשְׁמָא דְּמָארֵיהוֹן.
שס"ה גידים - כולל איסור אכילה ושתייה בתשעה באב
וְיֵשׁ בָּאָדָם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה גִּידִים, וּכְנֶגְדָּם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ מִצְווֹת שֶׁלֹּא נִתְּנוּ לְהֵעָשׂוֹת וּכְנֶגֶד שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה יְמוֹת הַשָּׁנָה, וַהֲרֵי תִּשְׁעָה בְּאָב אֶחָד מֵהֶם, שֶׁהוּא כְּנֶגֶד סמא"ל, שֶׁהוּא אֶחָד מֵאוֹתָם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה מַלְאָכִים (נ"א: יָמִים), וְלָכֵן אָמְרָה תוֹרָה לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה (בראשית לב, לג). א"ת לְרַבּוֹת תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁלֹּא אוֹכְלִים בּוֹ וְלֹא שׁוֹתִים.
בלשון הזוהר
וְאִית בְּבַר נָשׁ שס"ה גִּידִין וּלְקִבְלְהוֹן שס"ה פִּקּוּדִין דְּלָאו אִינּוּן אִתְיְהֵבוּ לְמֶעְבַּד וּלְקִבֵּל שס"ה יוֹמֵי שַׁתָּא, וְהָא תִּשְׁעָה בְּאָב חַד מִנְּהוֹן דְּאִיהוּ לְקִבֵּל סמא"ל דְּאִיהוּ חַד מֵאִינּוּן שס"ה מַלְאָכִין (נ"א: יוֹמִין), וּבְגִין כָּךְ אָמְרָה אוֹרַיְיתָא ׳לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה׳ (בראשית לב, לג). א"ת, לְאַסְגָּאָה תִּשְׁעָה בְּאָב דְּלָא אָכְלִין בֵּיהּ וְלָא שָׁתִין.
אכילה בתשעה באב כאכילת גיד הנשה - ושבירת כח עשו
וְלָכֵן רָאָה הקב"ה הַכֹּל, וְנִרְמַז בָּהֶם רֶמֶז לְיַעֲקֹב, וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ (בראשית לב, כה), בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה וּבְכָל אֵיבְרֵי יַעֲקֹב, וְלֹא מָצָא פְּרָט לְאוֹתוֹ גִּיד הַנָּשֶׁה, מִיָּד תָּשַׁשׁ כֹּחַ יַעֲקֹב, וּבִימוֹת הַשָּׁנָה מָצָא יוֹם תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁבּוֹ הִתְחַזֵּק וְנִגְזַר דִּין עָלֵינוּ וְנֶחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְכָל מִי שֶׁאוֹכֵל בְּתִשְׁעָה בְּאָב כְּאִלּוּ אָכַל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה). רַבִּי חִיָּיא אָמַר, אִלְמָלֵא לֹא נֶחֱלַשׁ כֹּחַ (נ"א: שֶׁל מָקוֹם) זֶה שֶׁל יַעֲקֹב, הָיָה מִתְקַיֵּם יַעֲקֹב כְּנֶגְדּוֹ, וְנִשְׁבַּר כֹּחַ שֶׁל עֵשָׂו לְמַעְלָה וּלְמַטָּה.
בלשון הזוהר
וּבְגִין כָּךְ חֲזָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כָּלָּא וּנְרַמַּז בְּהוֹן רְמַז לְיַעֲקֹב, ׳וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ׳ (בראשית לב, כה), בְּכָל יוֹמֵי שַׁתָּא וּבְכָל שַׁיְיפִין דְּיַעֲקֹב וְלָא אַשְׁכַּח בַּר הַהוּא ׳גִּיד הַנָּשֶׁה׳, מִיָּד תַּשַּׁשׁ חֵילֵיהּ דְּיַעֲקֹב, וּבִיּוֹמֵי שַׁתָּא אַשְׁכַּח יוֹם תִּשְׁעָה בְּאָב דְּבֵיהּ אִתְתַּקַּף וְאִתְגְּזַר דִּינָא עָלַנָא וְאִתְחֲרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא, וְכָל מַאן דְּאָכִיל בְּתִשְׁעָה בְּאָב כְּאִילּוּ אָכִיל ׳גִּיד הַנָּשֶׁה׳). רַבִּי חִיָּיא אָמַר, אִלְּמָלֵא לָא אִתְחַלַּשׁ חֵילָא (נ"א: דְּאַתַּר) דָּא דְּיַעֲקֹב, אִתְקַיַּים יַעֲקֹב לְגַבֵּיהּ וְאִתְבַּר חֵילָא דְעֵשָׂו לְעֵילָא וְתַתָּא.
משה באספקלריא המאירה - שאר הנביאים נופלים מכח פגיעת הירך
רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד יהו"ה וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל פָּנַי וגו' (יחזקאל א, כח). פָּסוּק זֶה נִתְבָּאֵר. אֲבָל בֹּא רְאֵה, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה (דברים לד, י) - מַה בֵּין מֹשֶׁה לִשְׁאָר נְבִיאֵי הָעוֹלָם? מֹשֶׁה הִסְתַּכֵּל בְּאַסְפַּקְלַרְיָה הַמְּאִירָה - שְׁאָר הַנְּבִיאִים לֹא הָיוּ מִסְתַּכְּלִים אֶלָּא בְּאַסְפַּקְלַרְיָה שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה. מֹשֶׁה הָיָה שׁוֹמֵעַ וְעוֹמֵד עַל רַגְלָיו וְכֹחוֹ מִתְחַזֵּק וְהָיָה יוֹדֵעַ דָּבָר עַל בֻּרְיוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת (במדבר יב, ח) - שְׁאָר הַנְּבִיאִים הָיוּ נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם וְנֶחֱלַשׁ כֹּחָם וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד עַל בֻּרְיוֹ שֶׁל דָּבָר. מִי גָרַם לָהֶם אֶת זֶה? מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב (בראשית לב, לג) - וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ (בראשית לב, לב).
בלשון הזוהר
רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, ׳כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד יהו"ה וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל פָּנַי וגו'׳ (יחזקאל א, כח). הַאי קְרָא אִתְּמָר. אֲבָל תָּא חֲזֵי, דְּהָא כְּתִיב, ׳וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה׳ (דברים לד, י), מַה בֵּין מֹשֶׁה לִשְׁאָר נְבִיאֵי עָלְמָא. מֹשֶׁה אִסְתַּכַּל בְּאַסְפַּקְלַרְיָא דְנָהֲרָא, שְׁאָר נְבִיאֵי לָא הֲווּ מִסְתַּכְּלֵי אֶלָּא בְּאַסְפַּקְלַרְיָא דְּלָא נָהֲרָא. מֹשֶׁה הֲוָה שָׁמַע וְקָאִים עַל רַגְלוֹי, וְחֵילֵיהּ אִתְתַּקַּף, וְהֲוָה יָדַע מִלָּה עַל בּוּרְיֵיהּ, כְּמָה דִּכְתִיב, ׳וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידוֹת׳ (במדבר יב, ח), שְׁאָר נְבִיאֵי הֲווּ נָפְלֵי עַל אַנְפַּיְיהוּ וְאִתְחַלַּשׁ חֵילָא דִלְהוֹן וְלָא הֲווּ יָכְלֵי לְקָיְימָא עַל בּוּרְיֵיהּ דְּמִלָּה. מַאן גָּרַם לוֹן דָּא בְּגִין דִּכְתִיב ׳כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב׳ (בראשית לב, לג) ׳וְהוּא צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ׳ (בראשית לב, לב).
עובדיה הגר - רק הוא עמד על עשו בכח שלם
וְכָל אוֹתָם נְבִיאִים לֹא יָכְלוּ לַעֲמֹד עַל מַה שֶּׁעָתִיד לַעֲשׂוֹת הקב"ה לְעֵשָׂו, פְּרָט לְעוֹבַדְיָה הַנָּבִיא שֶׁהָיָה גֵר, שֶׁבָּא מִצַּד שֶׁל עֵשָׂו - זֶה עָמַד בְּקִיּוּמוֹ עַל עֵשָׂו וְלֹא נֶחֱלַשׁ כֹּחוֹ. וְעַל זֶה כָּל שְׁאָר הַנְּבִיאִים נֶחֱלַשׁ כֹּחָם וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד לְקַבֵּל דָּבָר עַל בֻּרְיוֹ כָּרָאוּי. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב (בראשית לב, לג) בְּגִיד הַנָּשֶׁה - שֶׁלָּקַח וְשָׁאַב כָּל כֹּחַ הַיָּרֵךְ, וְעַל זֶה נִשְׁבַּר כֹּחַ הַיָּרֵךְ וְנִשְׁאַר צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ (בראשית לב, לב), שֶׁהֲרֵי כָּל נְבִיאֵי הָעוֹלָם לֹא יָכְלוּ לְהִדָּבֵק וְלַעֲמֹד בּוֹ.
בלשון הזוהר
וְכָל אִינוּן נְבִיאִין לָא יָכִילוּ לְקָיְימָא עַל מַה דְּזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶעְבַּד לֵיהּ לְעֵשָׂו, בַּר עוֹבַדְיָה נְבִיאָה דְּהֲוָה גִיּוֹרָא דְּאָתֵי מִסִּטְרָא דְעֵשָׂו, דָּא קָאִים בְּקִיּוּמֵיהּ עֲלֵיהּ דְּעֵשָׂו וְלָא אִתְחַלַּשׁ חֵילֵיהּ. וְעַל דָּא כָּל שְׁאָר נְבִיאֵי אִתְחַלַּשׁ תּוּקְפַיְיהוּ וְלָא הֲווּ יָכְלִין לְאִתְקָיְימָא לְקַבְּלָא מִלָּה עַל בּוּרְיֵיהּ כִּדְקָא יְאוּת, מַאי טַעְמָא, בְּגִין ׳כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב׳ (בראשית לב, לג) בְּגִין הַנָּשֶׁה, דְּנָסִיב וְשָׁאִיב כָּל חֵילָא דְּיַרְכָא, וְעַל דָּא אִתְבַּר חֵילָא דְיַרְכָא וְאִשְׁתָּאַר ׳צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ׳ (בראשית לב, לב), דְּהָא כָּל נְבִיאִין דְּעַלְמָא לָא יָכִילוּ לְאִדַּבְּקָא וּלְקָיְימָא בֵּיהּ.
עוסק בתורה בלא תומך - נחלשת התורה ומתחזקת מלכות הרשעה
בֹּא רְאֵה, כָּל הַנְּבִיאִים פְּרָט לְמֹשֶׁה לֹא עָמְדוּ בְּכֹחָם כָּרָאוּי. וּמִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְאֵין מִי שֶׁתּוֹמֵךְ בּוֹ, וְלֹא נִמְצָא מִי שֶׁמַּטִּיל מְלַאי לְכִיסוֹ לְהִתְחַזֵּק, עַל זֶה הַתּוֹרָה מִשְׁתַּכַּחַת בְּכָל דּוֹר וָדוֹר וְנֶחֱלָשׁ כֹּחַ הַתּוֹרָה כָּל יוֹם וָיוֹם, מִשּׁוּם שֶׁאֵין לָהֶם לְאֵלּוּ שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה עַל מַה שֶּׁסּוֹמְכִים, וּמַלְכוּת הָרִשְׁעָה מִתְחַזֶּקֶת בְּכָל יוֹם וָיוֹם. בֹּא רְאֵה, בֹּא רְאֵה כַּמָּה גָרַם חֵטְא זֶה, וּמִשּׁוּם שֶׁאֵין (לָהֶם) מִי שֶׁיִּתְמֹךְ בַּתּוֹרָה כָּרָאוּי, הֵם תּוֹמְכִים חַלָּשִׁים, וְגוֹרְמִים לְהִתְחַזֵּק אֶת אוֹתוֹ שֶׁאֵין לוֹ שׁוֹקַיִם וְרַגְלַיִם לַעֲמֹד עֲלֵיהֶם.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, נְבִיאִין כֻּלְּהוּ בַּר מֹשֶׁה לָא קָיְימוּ בְּתוּקְפַיְיהוּ כִּדְקָא חָזֵי. וּמַאן דְּלָעֵי בְּאוֹרַיְיתָא וְלֵית מַאן דְּסָמִיךְ לֵיהּ וְלָא אִשְׁתְּכַח מַאן דְּאַטִּיל מְלַאי לְכִיסֵיהּ לְאִתְתַּקְפָא, עַל דָּא אוֹרַיְיתָא קָא מִשְׁתַּכְּחָא בְּכָל דָּרָא וְדָרָא וְאִתְחַלַּשׁ תּוּקְפָא דְאוֹרַיְיתָא כָּל יוֹמָא וְיוֹמָא, בְּגִין דְּלֵית לוֹן לְאִינוּן דְּלָעָאן בָּהּ עַל מַה דְּסָמְכִין, וּמַלְכוּ חַיָּיבָא אִתְתַּקַּף בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא. תָּא חֲזֵי, כַּמָּה גָּרִים חוֹבָא דָא, וּבְגִין דְּלֵית (לוֹן) מַאן דְּאַסְמִיךְ לְאוֹרַיְיתָא כִּדְקָא יְאוּת אִינוּן סָמְכִין חַלָּשִׁין, וְגָרְמִין לְאִתְתַּקְפָא לְהַהוּא דְּלֵית לֵיהּ שׁוֹקִין וְרַגְלִין לְקָיְימָא עֲלַיְיהוּ.
׳על גחונך תלך׳ - מחדלי ישראל מעמידים רגלי הנחש
פָּתַח וְאָמַר, וַיֹּאמֶר יהו"ה אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וגו' (בראשית ג, יד) עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ. מַה זֶּה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ? - שֶׁנִּשְׁבְּרוּ הַתּוֹמְכִים שֶׁלּוֹ וְקֻצְּצוּ רַגְלָיו וְאֵין לוֹ עַל מַה שֶּׁיַּעֲמֹד. כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא רוֹצִים לִתְמֹךְ בַּתּוֹרָה, הֵם נוֹתְנִים לוֹ תּוֹמְכִים וְשׁוֹקַיִם לַעֲמֹד וּלְהִתְחַזֵּק בָּהֶם.
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר, ׳וַיֹּאמֶר יהו"ה אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וגו'׳ (בראשית ג, יד) ׳עַל גְּחוֹנְךָ תֵלֵךְ׳. מַאי ׳עַל גְּחוֹנְךָ תֵלֵךְ׳, דְּאִתָּבְרוּ סָמְכִין דִּילֵיהּ וּקְצִיצוּ רַגְלוֹי וְלֵית לֵיהּ עַל מַה דְּקָאִים. כַּד יִשְׂרָאֵל לָא בָּעָאן לְסָמְכָא לֵיהּ לְאוֹרַיְיתָא, אִינוּן יָהֲבִין לֵיהּ סָמְכִין וְשׁוֹקִין לְקָיְימָא וּלְאִתְתַּקְּפָא בְּהוּ.
תחכום שר עשו - להשתיק קול יעקב ולתת יד לעשו
כג] לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל. כשחיפש היכן לפגועבֹּא רְאֵה כַּמָּה עֲקִימוּת וְהִתְחַכְּמוּת הִתְחַכֵּם בְּאוֹתוֹ לַיְלָה אוֹתוֹ השטן הָרוֹכֵב עַל הַנָּחָשׁ כְּנֶגֶד יַעֲקֹב, שֶׁהֲרֵי הוּא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁכָּתוּב הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו (שם כז, כב). וְאִם פּוֹסֵק קוֹל יַעֲקֹב, אָז וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו - לָכֵן הִסְתַּכֵּל לְכָל הַצְּדָדִים לְהָרַע לְיַעֲקֹב וּלְהַפְסִיק קוֹלוֹ.שעיקר הקול הוא מחיבור ג' יסודות של אש ומים ורוח [כנגד ג' אבות] לכך רצה להחלישו באחד מג' כחות אלו, כי כשיפגום כל א' משלשתם יחליש הקול וימנעהו - אוה"ח
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כַּמָּה עֲקִימוּ וְחַכִּימוּ אִתְחַכַּם בְּהַהוּא לֵילְיָא הַהוּא דְרָכִיב נָחָשׁ לְקֳבְלֵיהּ דְּיַעֲקֹב, דְּהָא אִיהוּ הֲוָה יָדַע דִּכְתִיב, ׳הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו׳ (בראשית כז, כב). וְאִי פָּסִיק קָלָא דְיַעֲקֹב כְּדֵין ׳וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו׳. בְּגִין כָּךְ אִסְתַּכַּל לְכָל סִטְרִין לְאַבְאָשָׁא לֵיהּ לְיַעֲקֹב וּלְאַפְסָקָא קָלֵיהּ.
כי לא יכול לו - פגיעה בירך לשבירת כח התורה
וְרָאָה אוֹתוֹאת יעקב חָזָק בַּכֹּל, זְרוֹעוֹת מִצַּד זֶה וּמִצַּד זֶה חסד וגבורה הנקראים אברהם ויצחק שֶׁהֵם חֲזָקִים, וְגוּף שֶׁהִתְחַזֵּק בֵּינֵיהֶם, בסוד יעקב אבינו המייחד ב' זרועות אלו וְרָאָה כֹּחַ הַתּוֹרָה שֶׁהִתְחַזֵּק בַּכֹּל, אָז וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ (בראשית לב, כו). מֶה עָשָׂה? מִיָּד - וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ והיינו בתומכי התורה - שֶׁהִתְחַכֵּם כְּנֶגְדּוֹ. אָמַר, כֵּיוָן שֶׁנִּשְׁבְּרוּ עַמּוּדֵי וְתוֹמְכֵי הַתּוֹרָה, מִיָּד הַתּוֹרָה לֹא מִתְחַזֶּקֶת, אָז יִתְקַיֵּם מַה שֶּׁאָמַר אֲבִיהֶם הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂווכן מה שבירכו. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ (בראשית כז, מ).
בלשון הזוהר
וְחָמָא לֵיהּ תַּקִּיף בְּכֹלָּא. דְּרוֹעִין מִסִּטְרָא דָא וּמִסִּטְרָא דָא דְּאִינוּן תָּקִפִין גּוּפָא דְּאִתְתַּקַּף בֵּינַיְיהוּ, וְחָמָא תּוּקְפָא דְאוֹרַיְיתָא וְאִתְתַּקַּף בְּכֹלָּא, כְּדֵי ׳וַיַּרְא כִּי לֹא יָכוֹל לוֹ׳ (בראשית לב, כו). מָה עֲבַד, מִיָּד ׳וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ׳, דְּאִתְחַכַּם לְקֳבְלֵיהּ. אָמַר כֵּיוָן דְּאִתְּבָרוּ סָמְכִין דְּאוֹרַיְיתָא, מִיָּד אוֹרַיְיתָא לָא אִתְתַּקַּף. וּכְדֵין יִתְקַיַּים מַה דְּאָמַר אֲבוּהוֹן, ׳הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו׳. ׳וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ׳ (בראשית כז, מ).
שבירת תומכי התורה - דרך עשו להשתיק קול יעקב ולמשול
וּבָזֶה הִתְחַכֵּם כְּנֶגֶד יַעֲקֹב. שֶׁהֲרֵי מִשּׁוּם שֶׁיִּשָּׁבֵר כֹּחַ הַתּוֹרָה, הוֹלֵךְ וּמִתְחַזֵּק עֵשָׂו. וּכְשֶׁרָאָה שֶׁלֹּא יָכֹל לַתּוֹרָה, אָז הֶחֱלִישׁ כֹּחַ אוֹתָם הַתּוֹמְכִים אוֹתָהּ. וּכְשֶׁלֹּא נִמְצָא מִי שֶׁסּוֹמֵךְ אֶת הַתּוֹרָה, אָז לֹא יִהְיֶה קוֹל קוֹל יַעֲקֹב (בראשית כז, כב), וְיִהְיוּ הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו (בראשית כז, כב).
בלשון הזוהר
וּבְדָא אִתְחַכַּם לְקֳבְלֵיהּ דְּיַעֲקֹב דְּהָא בְּגִין דְּיִתָּבַר חֵילָא דְאוֹרַיְיתָא אָזִיל וְאִתְתַּקַּף עֵשָׂו. וְכַד חָמָא דְלָא יָכִיל לָהּ לְאוֹרַיְיתָא, כְּדֵין חָלִישׁ תּוּקְפָא דְּאִינוּן דְּסָמְכִין לָהּ, וְכַד לָא יִשְׁתַּכַּח מַאן דְּסָמִיךְ לְאוֹרַיְיתָא, כְּדֵין לָא יְהֵא קוֹל ׳קוֹל יַעֲקֹב׳ (בראשית כז, כב) וִיהוֹן ׳יָדַיִם יְדֵי עֵשָׂו׳ (בראשית כז, כב).
שינוי השם לישראל - בגבורה וגאווה ולא בעקימות
וּכְשֶׁרָאָה יַעֲקֹב כָּךְ כְּשֶׁעָלָה הַבֹּקֶר, הֶחֱזִיק (יַעֲקֹב) בּוֹ וְהִתְגַּבֵּר עָלָיו, עַד שֶׁהוּא בֵּרַךְ אוֹתוֹ וְהוֹדָה לוֹ עַל אוֹתָן בְּרָכוֹת, וְאָמַר לוֹ, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל (בראשית לב, כט) - לֹא יַעֲקֹב בַּעֲקִימוּת, אֶלָּא בְּגַאֲוָה וְכֹחַ, כי שם ישראל מורה על שררה כמ"ש 'כי שרית' עם אלקים ועם אנשים ותוכל שֶׁאֵין מִי שֶׁיּוּכַל לְךָ.ויש להקשות כי לפי מה שאמר היה ראוי לעשות מהגיד הזה דבר שיהא מורה הכנעה וכתיתה שלא יראה ולא ימצא או שיאכילוהו לכלבים וכיוצא בזה, ובפרט לת"ק שאמר שגיד הנשה הזה הוא משכן ומושב אל היצה"ר כנזכר לעיל ולמה רק יהי' אסור בהנאה שע''י כך הוא משאירו- לזה אומר
בלשון הזוהר
וְכַד חָמָא יַעֲקֹב הָכִי כַּד סָלִיק צַפְרָא, אַתְקִיף (יַעֲקֹב) בֵּיהּ וְאִתְגַּבַּר עֲלֵיהּ עַד דְּאִיהוּ בְּרִיךְ לֵיהּ וְאוֹדֵי לֵיהּ עַל אִינוּן בִּרְכָאן, וְאָמַר לֵיהּ ׳לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל׳ (בראשית לב, כט), ׳לָאו יַעֲקֹב׳ בְּעֲקִימוּ אֶלָּא בְּגְאוּתָא וְתוּקְפָא דְּלֵית מַאן דְּיָכִיל לָךְ.
כוחות הנחש הנפרדים בעולם - גיד הנשה עומד ולא נשבר
וּבֹא וּרְאֵה, מֵהַנָּחָשׁ הַזֶּהנוקבא דסמא"ל (זוה"ק פקודי היכלות) כַּמָּה כֹחוֹת נִפְרָדִים לְכָל צַד וְנִמְצָאִים בָּעוֹלָם אֵצֶל בְּנֵי אָדָם. וּצְרִיכִים לְקַיֵּם אוֹתוֹ גִּיד הַנָּשֶׁה ולהיאחז בקיומו (בראשית לב, לג). שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁקָּרַב אֵלָיו אוֹתוֹ רוֹכֵב עַל נָחָשׁ, וניסה לפגוע בו למרות זאת עוֹמֵד הוּא וְהִתְקַיֵּם בְּצוּרָהבצורתו השלמה וְלֹא נִשְׁבָּר. כי בהיותו שלם, מורה שאותה הנגיעה שנגע בו לא פגעה בו, ואדרבה שלם הוא וקיים, ולכך אסרוהו מלאוכלו ומלהנות הימנו- רא"ג
בלשון הזוהר
וְתָא חֲזֵי, מֵהַאי נָחָשׁ כַּמָּה חֵילִין מִתְפָּרְשָׁן לְכָל סְטַר וְאִשְׁתַּכָּחוּ בְּעַלְמָא לְגַבֵּי בְּנֵי נָשָׁא. וּבְעִינָן לְקָיְימָא לְהַהוּא ׳גִּיד הַנָּשֶׁה׳ (בראשית לב, לג), דְּאַף עַל גַּב דְּקָרִיב בֵּיהּ הַהוּא דְּרָכִיב עַל חִוְיָא קַיָּים אִיהוּ, וְאִתְקַיַּים בְּגַוָּון וְלָא אִתְּבַּר.
׳כי שרית ותוכל׳ - איסור הנאה מגיד הנשה
וְכֹחַ צְרִיכִים לְהִתְחַזֵּקולהרבות הקדושה בָּעוֹלָם וּלְהַרְאוֹת, שהוא ענין נוסף מצד עצמו כמאמר הכתוב כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָלשהוא ענין בפנ"ע להראות כי שרית עם אלוהים ותוכל- הס"מ (בראשית לב, כט). וּכְשֶׁרָאָה שֶׁהֲרֵי לֹא נִשְׁבַּר וְלֹא נֶאֱכַל אוֹתוֹ מָקוֹם,גיד הנשה אָז נִשְׁבַּר כֹּחוֹ וְחָזְקוֹ וְלֹא יָכֹל לְהָרַע לִבְנֵי יַעֲקֹב. וְעַל זֶהומפני זה כדי שהס"מ יראה את גיד הנשה שלם בכל פעם וישבר כחו לֹא צְרִיכִים לָתֵת מָקוֹם לִבְרִיּוֹת הָעוֹלָם לֶאֱכֹל אוֹתוֹ וְלֹא לְהֵאָכֵל כְּלָל.
בלשון הזוהר
וְחֵילָא בְּעִינָן לְאִתְתַּקָּפָא בְּעַלְמָא וּלְאַחֲזָאָה ׳כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל׳ (בראשית לב, כט). וְכַד חָמֵי דְּהָא לָא אִתְּבַּר וְלָא אִתְאֲכִיל הַהוּא אֲתַר, כְּדֵין אִתְבַר חֵילֵיהּ וְתוּקְפֵיהּ וְלָא יָכִיל לְאַבְאָשָׁא לִבְנוֹי דְיַעֲקֹב. וְעַל דָּא לָא בְּעִינָן לְמֵיהַב דּוּכְתָּא לִבְרִיָּיתָא דְעַלְמָא לְמֵיכַל לֵיהּ וְלָא לְאִתְאֲכָלָא כְּלָל.
היקש נגיעה בירך לנגיעה במת - טומאת המקום ואיסור הנאה
רַבִּי יֵיסָא סָבָא דָּרַשׁ, כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב (בראשית לב, לג). כָּתוּב כָּאן כִּי נָגַע בְּכַף - וְכָתוּב שָׁם כָּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם (במדבר יט, יג) (יִטְמָא) וגו'. מַה לְּהַלָּן טֻמְאָה - אַף כָּאן גַּם טֻמְאָה, שֶׁטִּמֵּא אוֹתוֹ מָקוֹם, וּמִמָּקוֹם טָמֵא אֵין לָנוּ (לְהִתְתַּקֵּן) לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ כְּלָל, כָּל שֶׁכֵּן בְּמָקוֹם שֶׁקָּרַב אוֹתוֹ צַד הַטֻּמְאָה, וְהַתּוֹרָה לֹא אָמְרָה אֶלָּא כִּי נָגַע, וְכָתוּב וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ (בראשית לב, כו), כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַטָּמֵא יִטְמָא (במדבר יט, כב), בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל לִזְכּוֹת בָּהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁכָּתוּב אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד (משלי ג, טז).
בלשון הזוהר
רַבִּי יֵיסָא סָבָא דָּרַשׁ, ׳כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב׳ (בראשית לב, לג). כְּתִיב הָכָא ׳כִּי נָגַע בְּכַף׳, וּכְתִיב הָתָם ׳כָּל הַנּוֹגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם׳ (במדבר יט, יג) (יִטְמָא) וגו'. מַה לְּהַלָּן מְסָאֲבָא אוּף הָכָא נָמֵי מְסָאֲבָא, דְּסָאִיב הַהוּא אֲתַר, וּמֵאֲתַר מְסָאֲבָא לֵית לָן (לְאִתְתַּקָּנָא) לְאִתְהֲנָאָה מִנֵּיהּ כְּלַל, כָּל שֶׁכֵּן בְּאֲתַר דְּקָרִיב הַהוּא סְטַר מְסָאֲבָא, וְאוֹרַיְיתָא לָא קָאֲמַר אֶלָּא ׳כִּי נָגַע׳, וּכְתִיב ׳וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ׳ (בראשית לב, כו), כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַטָּמֵא יִטְמָא׳ (במדבר יט, כב), בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּיָהִיב אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל לְמִזְכֵּי בָהּ בְּעַלְמָא דֵין וּבְעַלְמָא דְאָתֵי כְּמָה דִכְתִיב, ׳אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד׳ (משלי ג, טז):
׳וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו׳
השתחוואה לשכינה ולא לעשו
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.